Happy Valentine's Day – 2016

הרשומה הזו פורסמה, בעיקרה, באתר שלא קיים יותר (Love Street) אז ערכתיה מחדש, קצת הוספתי וקצת גרעתי והנה היא מוגשת לכם באהבה.

Valentine-day-cards-1024x683

לכבוד ולנטיינס דיי ליקטתי כאן כמה פינוקים גסטרונומיים שאפשר לקשט בהם את השולחן הזוגי שלכם.

אני יודעת שבוודאי יתחיל הויכוח שזה חג "לא שלנו" ושיש לנו חג אהבה יהודי והציניקנים יאמרו שכל זה חארטה וכל הטקסים של החג הם מראית עיין ריקנית. קליפה. ואין להם דבר עם אהבה ממש. הכל נכון. אהבה זה לא לקנות פרחים פעם בשנה או כרטיס עם לבבות, אהבה היא משהו יותר מחייב ועמוק ולרבים מאיתנו, היא דבר חמקמק.

עם זאת, אני חושבת שצריך לדעת לעשות ג'סטות של אהבה. הן התקשורת שלנו, העברת מסר האהבה שלנו. כי כולנו רוצים לדעת שאנחנו אהובים אך רובנו לא יודעים איך, מה ומתי.

הרשומה הזו ממש לא מתכוונת להיות מתכון לתקשורת בכלל ולאהבה בפרט, אלא היא רק רוצה להציע מגוון קטן ושיטחי של ג'סטות של אהבה. כאלו שפשוט נראות טוב. מה שאתם צריכים זה חותכנים בצורת לב, תבניות לב שונות, יצירתיות והרבה אהבה.

Chocolate-Raspberry-Forbidden-Love-Cake4 הכל התחיל בעוגה הזו, עם הלב הוורוד בתווך, שבעיני היא מחווה אולטימטיבית לאהבה. לצערי, למרות הקישור המקורי, אין בידי להוביל אתכם לאתר המקורי בו התפרסמה התמונה, כולל מתכון, מאחר והוא לא קיים יותר. אבל התמונה מושלמת… העוגה המדליקה הזו היא די פשוטה לביצוע ואפילו אני עשיתי כמה ניסיונות. אני יכולה לדווח שהקהל התרשם.

עוגיות הן המוצר הטיבעי לעשות עם החותכן. הן יכולות להיות חלקות, עם ריבה או עם גלזורה צבעונית

עוד עוגיות קלאסיות לחג הזה הן עוגיות לב כלשהן (חותכן) וציפויין בגלייזינג סוכר צבעוני, כפי שניתן לראות (ולהתלהב)בסרטון הבא:

אפשר להשתמש בחותכן גם לחיתוך של פירות:

או של משטחי ג'לי, כאן בתמונה ג'לי שהוכן משמפניה.

אפשר להשתמש בתבניות של לב להכין עוגות אישיות. כאן יש הדרכה לעוגות גבינה צבעוניות ומקסימות מקושטות במילים של אהבה.

ותבניות של קרח יכולות לשמש לקרח בקפה קר

אבל גם , עם קצת השקעה, ליצירת קוביות קרח עם פירות שונים.

אפשר לייצר שוקולדים אישיים, מקושטים באהבה בתבנית לבבות קטנים

ואם אין תבנית של לב ואתם רוצים להכין עוגת לב כדי להצהיר את אהבתכם? אפשר להשתמש בתבנית מרובעת ותבנית עגולה במידות תואמות (גם הלינק להדרכה של העוגה הזו לא קיים יותר, לצערי)

a hurt shape cake

אפשר לעשות ארוחה רומנטית שלא על טהרת העוגות והסוכר. תוכלו להפתיע את אהובכם בארוחת בוקר לבבית המבוססת על "ביצה בקן".

גם את סלט הירקות אפשר לעצב באהבה. למשל מלפפונים וגזר

וביצה קשה בצורת לב

או עגבניות שרי מאוהבות

hurt shape tomatos

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר יודעת איזו ארוחה אני מכינה ♥

בית ברגבים – אדריכלות פנים בקיבוץ

את א. וע. פגשתי ליד גן הילדים של בתם באחד מישובי לטרון. אני הייתי בדרך למזכירות הישוב כדי להחתים תכניות להיתר והם הביאו את הקטנה לגן. את א. אני מכירה מאז שהיה ילד בכיתה א'. למדתי עם אחיו הגדול. פגשתי אותו שוב אחרי שנים, בתקופה התל אביבית שלי, בתור חבר של חבר של חבר ואת ע. הכרתי בתור החברה היפיפיה שלו. כמו שקורה, תמיד, כשנפגשים שלא בקונטקסט המקורי, (או שמא, פשוט נועדנו?) נוצרת מן קרבה פתאומית כזו ואחרי החיבוק למדתי שהם עומדים לבנות בית בהרחבת קיבוץ רגבים.
IMG_7450יעברו עוד ימים וכמויות של נייר שרטוט למחזור עד שנתחיל לתכנן את ביתם. מי שעינו חדה וקפדנית בסמנטיקה יראה שכתבתי שנתחיל לתכנן, ברבים, ולא בלשון יחיד. זה לא מקרה. כך אני עובדת עם המזמינים של העבודה / לקוחות / דיירים (בחרו את המילה שנאה לכם ביותר). לא בתור בעלת מונופול על ידיעת התכנון אלא כצוות מלוכד שאחת יודעת יותר על אדריכלות אבל שניים (לפחות) יודעים יותר על עצמם, מאוויהם, צרכיהם ותקציבים. בתהליך התכנון אנחנו פולשים זה לתחומו של זה. אני, מחד, מעלה סוגיות כלכליות ופרקטיות וחוקרת ונוברת בחלומות ובצרכים והם, מאידך, מעלים רעיונות תכנוניים ואת הכל אנחנו מבררים ומנסים ושוקלים, ללא שום היררכיה ודיסטנס.

sImage_(18)

הפרוייקט של א. וע. היה מיוחד מבחינתי מאחר ומדובר היה ב"דגם קבלן" בשכונה בה הדיירים בחרו בתים דו משפחתיים מתוך חמישה דגמים ובאופן עקרוני ניתן רק לעשות שינויים פנימיים וגם הם מוגבלים בחלקם. כמובן שיקירי בחרו דגם שזו לו הפעם הראשונה שנבנה. יותר מכך, הם היו הבית הראשון ממש שנבנה בדגם זה וזה היה מאוד משמעותי לתכנון ותקראו על כך בהמשך.
סלון 2

א. וע. ידעו מה רוצים והיו כבר מלאים רעיונות. לי אין בעיה עם זה, נהפוך הוא. אני אדריכלית ללא קו. אני נותנת שירות שמטרתו היא מציאת הקו שלהם ובנית בית לטעמם וצרכיהם.
sImage_(6)

לשיטתי, אדם יודע ומכיר את המציאות שלו לפני האדריכל ולי לוקח לי זמן להפנים את הקיים/ מוכתב. תוך כדי העבודה מצאתי פתרונות למימוש התכניות של השניים, פיתחנו אותם יחד ובחרנו את המתאימים ביותר. תהליך תכנון איננו לינארי כל הזמן וחווינו לא מעט הליכות אחורה ושינויים שחלקם נבעו מבעיות ביצוע של הקבלן. למשל מכלול נישות שהיה צריך להיות מתחת למדרגות לא הובן ע"ח הבנאים ובשטח נבנה חצי קיר באופן לא נכון. מתוך רצון להמנע מעימותים ומתוך כמה הארות שלנו מצאנו פתרון אחר לקיר והוא נבנה בצורה מדורגת העוקבת אחרי המדרגות עצמן. צורה זו אפשרה מיקום של אביזרי קישוט עם האיכלוס של הבית.

מטבח 1

מטבח 2

להיות הראשון בתהליך (ביתם של א. וע. היה הראשון בשכונה והראשון שנבנה בדגם הזה) טומן בחובו יתרונות וחסרונות. החסרון העיקרי הוא שכאשר עולה בעיה היא משתק את המערכת (הקבלן, היזם ומערך היועצים) וזמן התגובה הוא מאוד איטי. המערכת רואה את הסכנה שבתקדים ומנסה לפטור את הנושאים השונים שמועלים כבעיות אישיות של הדיירים. הבעיות מתקרבות לפתרון רק עם התווספת "אחים לצרה" במקרה שלנו הסתבר שגרם המדרגות חצה חלון מתוכנן ואילו חלון הקומה השניה מתוך חדר המדרגות לא היה נגיש. אנחנו הצענו חלון אחד ארוך וגבוע שפתיחתו נגישה מגרם המדרגות. המערכת התקשתה לאשר וכאשר אישרה את הפתרון המתבקש שלנו חלון זה נקרא ע"י אנשי השכונה "החלון של ע." והוא הפך לפתרון בעוד בתים.
stairs

היתרון העיקרי של להיות הראשון הוא שחלק מהנושאים שעולים ומעמידים את המערכת ללא יכולת תגובה ראויה שמאפשרת להעמיד עובדות באופן אסרטיבי. אני טובה באסרטיביות . וגם ע. כך היה עם החלון שלנו וכך היה עם בחירת גוון תכלת לארגז הרוח של הבית כולו. (דבר שלא ניתן היה לביצוע לכשהצעשתה המערכת וקבעה שארגזי הרוח של שאר בתי השכונה יהיו לבנים ללא אפשרות בחירה)
sImage_(27)

בפרוייקט כזה – חובה שיהיה ליווי צמוד, כולל תקשורת עם השטח ועם הקבלן (יזם) העבודה היא מול יועצים כמו אדר', קונסט', חשמל, איסטלציה, מיזוג… מול וועד היש/ובו וכ"ד. יש צורך רב ללוות את המזמינים לכל הספקים ולמידת האופציות הקיימות ואופציות השינוי. זה שונה קצת מבניה פרטית כי יש כאן עוד אינטרסים שנוגדים לפעמים את אלו של בעלי הבית.
sImage_(24)

א. וע. היו חלק מצוות התכנון שלי בפרוייקט הזה. ע. היתה על התקציב והיו לה רעיונות מקוריים בעינייני עיצוב ותכנון. לא. היה SAY בנושא עיצוב ונקודת הראות שלו היתה יחודית וקפדנית עם ירידה לפרטי פרטים שאינם אופיינים לגברים, בדרך כלל.

sImage_(25)

היו להם בחירות לא "מקובלות" או יותר נכון פחות נפוצות: למשל חדר השינה של ההורים וחדר הרחצה נמצאים בחלל אחד ללא קירות מפרידים. שיחקנו עם ריצוף שונה, פרקט למינציה בהיר באזור חדר השינה ואריחי ג.פ. דמויי דק כהה לאזור הרטוב, כשאנחנו מניחים אותם בניצב זה לזה.

sImage_(26)

בני הזוג בחרו להצריח את הסלון ופינת האוכל, כך שהסלון קרוב למדרגות ופינת האוכל קרובה ליציאה לגינה. תוכננה סגירת המטבח במקום פתיחה שלו, ליצירת יותר מקום לארונות מטבח וגם ליצירת הפרדה. ע. אוהבת צבע ונבחרו חלונות אלומיניום בצבע אקווה עליז, כמו גם ארונות המטבח הצבעוניים שאריעים בגוונים חמים ובהירים הקיפו אותם. עיצוב הבית והלבשתו נעשות ע"י ע, כולל עיצוב שירותי האורחים עם אוסף הציפורים שלה, ומסגרות הכיור בחדר הרחצה של ההורים. כמובן שעיצוב גופי התאורה בחדר השינה מעציצי איקאה היה רעיון שלה, כמו גם צביעת המזנון בצהוב.

wc

הבית עטוף בנוסטלגיה ופרטים ששייכים למשפחתה כבר שנים יחד עם ליקוטים של כורסאות וגופי תאורה שנאספו ברחוב ואפילו מיטת הנסיכה של הילדה נאספה ממרכז מחזור ונצבעה בוורוד מתוק במקום ה"דמוי עץ" שיהיה הגוון שלה במקור.

sImage_(33)

sImage_(34)

לסיום הפרוייקט הכנתי שלט מפסיפס והטבעתי אותו בקיר הכניסה של הבית. אפשר לקרוא על התהליך ברשומה שהוקדשה לו.

sImage_(39)

2015 – שנה נפלאה. סיכום ותודות

יש מצב שאני כותבת עכשיו את הרשומה הראשונה מזה כמעט שנתיים. אז אל תסתכלו אחורה ותשאלו למה הפסקתי לכתוב וגם לא מה פתאום חזרתי. ככה וזהו. אין מה לבכות על חלב שנשפך. בעיקרון זה בעיני הרגל מגונה, אינני נוהגת לעשותו ככלל, וחוצמיזה, שנתיים? מישהו כבר שטף את החלב הזה מזמן או שהוא כבר התייבש והתפוגג עם הרוח.

אזהרת ספויילר, הרשומה הזו לא מתאימה לבלוג של יצירה. היא יותר רשומה של חרטבונה ריגשית, מעורבת בקיטש, שלרבים יבוא להקיא. אז אתם מוזמנים לסגור את החלון ולחזור בשבוע הבא, גג שבועיים, לרשומות יותר מהוגנות ברוח הבלוג הזה. אני רוצה לסכם את 2015 שלי, טוב לכם? ולמי שעוד לא הספיק לסגור את החלון או שמתלבט אם להסתכן בדביקות, אתן את השורה התחתונה, כדי שתבינו. 2015 היתה שנה מדהימה מבחינתי! כל כך מדהימה שלא כל כך בא לי שהיא תסתיים, אבל היא הסתיימה. ואני נאלצת להללה  שלא בפניה. flowers השנה הזו נפתחה, מבחינתי, כשא' (או ד', תלוי איזו אות אתה מעדיף) נתן לי איזו wake up call לפני שנה. אמנם זה היה בסוף השנה הקודמת אבל זה כל כך 2015 ואני חייבת להודות לו. אנחנו חברים מלא שנים (27!!!! אתה קולט?) וקריאת ההשכמה הזו היא אחת המתנות הנפלאות ביותר שהענקת לי. אז תודה ענקית. אני חייבת לציין (רק אם נשארו עדיין קוראים הססנים שטרם החליטו אם להמשיך לקרוא, שזה הולך להיות יותר דביק. מבטיחה) שאני מהטיפוסים המתלהבים וכשטוב לי אני באקסטזה וכשלא טוב לי אני ממש במצב רע. ולא, זה לא קורה הרבה שרע לי. אני לא בנויה להרגיש רע.

IMG-20150618-WA0010

יש לי בית חדש מקסים וחמים שאני פשוט מאוהבת בו. ובניתי לי משרד מקסים ו"לופטי" משהו, עם שולחן עבודה ענק וגופי תאורה מהממים. הפכתי את משטח האבנים משתלבות, שהיה דוחה ברמות, לגינה קטנה ומקסימה, שעדיין איננה מושלמת אבל היא מתפתחת לה ופורחת ומעניקה כל כך. 20150403_004408

העסק שלי עבר תהפוכות נפלאות ואפשר לומר שיצאתי לדרך חדשה. ואוטוטו עולה לאויר האתר החדש שלי, שאומנם כבר יצא בשנה הבאה אבל עבדנו עליו, רוני, נתנאל ואני, לגמרי ב2015. האלופים. תודה. * יש לי לקוחות נהדרים שליוו אותי השנה בהמון הבנה ואהבה ואני לא כותבת אותיות כי זה מלא, אבל הם יודעים יפה מאוד מי מהם התקשר לברר, ולברך, ולעודד ומי הבין וחייך והמתין בסבלנות לכל המהפכים שלי. * המשפחה שלי התחזקה כל כך והראתה מה היא באמת שווה וכמה היא אמיתית ויודעת להתמודד. אני באמת חושבת, יקירי, שאם כולנו נביט אחורה על השנה הזו אז נראה כולנו, ממש כוווולנו, כמה אנחנו יותר מודעים לדברים שעד השנה הזו חשבנו שהם מובנים מאליהם. train to kardif והילדים שלי… נסיכים. אני מרגישה שהשנה הצלחנו למצוא קרבה רגשית ולדבר על דברים שבלב (לא פשוט עם בנים. לא מובן מאליו) כמה יפה צמחתם והתקדמתם כל אחד בתחומו ובכיוונו. גאווה של אמא. אתם האושר הכי גדול שלי. הכי. נקודה. * והאנשים שפגשתי השנה. אוחחח… הרבה אנשים שהיטיבו עימי כל כך, כל אחד בדרכו המיוחדת העניק לי מתנה להמשך הדרך. חיוך, ולמידה, וכיוון, ושמחה, והנאה והקשבה, וחברות, וחיבוק וכתף. לא אמנה את כל האותיות, אבל חלקן פשוט כל כך משמעותיות ליצירת האושר של 2015, עד שאני חייבת. * יש את ר., שראה את הניצוץ בעיני ושלח אותי לחזור לאהבה נושנה שלי ולא ויתר וצדק, יו, כמה שצדקת, חבר. * ויש את מ' (אנחנו מכירים כבר 40 שנה, אתה מבין מה זה???) שהוא אוזן קשבת, וחבר, ומפרגן ופשוט שם תמיד איתי בשמחות ובקשיים. איך ריפדת לי את השנה, יא מ.!!!! sister ואי אפשר להשאיר את אחותי, יקירתי, אהובתי, מחוץ לתמונה. איך את עוטפת אותי ומרגשת ואותי וחברה שלי הכי בעולם. זה פשוט אינסופי מה שאת מעניקה. וש. וש. השכנים החדשים שלי.. שלא תחשבו שזה מובן מאליו שכנים טובים, אז שכנים כמוהם??! פייס. מה זה??? איך יכול להיות כזה דבר מדהים, איך? כמה אהבה ונתינה וחברות. משפחה שלי אתם ואושר גדול ובזכותכם הבית שלי הוא עוד יותר בית. (בחיי שזה לא רק החומוס המעולה של שבת בבוקר וגם לא הפיצות והעוגות שאתם מרעיפים פה על כולנו) * ויש את ר.' שהיא תמיד שם. תמיד היתה. תמיד תהיה. גם כשיש לה את המשברים של עצמה ואני אוהבת אותה אהבה עצומה.


סביב כלהתודות והאנשים והאירועים נמצא הספורט שלי. ספורט נעורי. חזרתי לחתור אחרי 30 שנים. וזה ממלא אותי כל הזמן בעוד אושר ועוד אושר, כאילו אין מחר. כשאני חותרת וכשאני חושבת על החתירה וכשאני נוסעת לחתירה וכשאני קוראת את מיליון ושמונה מאות ההודעות (היומיות!!!) בכל קבוצות הוואצאפ והטלגרם שלנו. וכשאני פוגשת אתכם בבקרים ותמיד. אין מצב שאציין אותיות כאן. אתם הרבה יותר מכל אותיות האלף בית, אתם עולם ומלואו ואני פשוט מאושרת שקיבלתי אותכם. מ א ו ש ר ת .

היו לי שני חלומות גדולים כשחזרתי לחתור. האחד, לחתור עם יקירתי משכבר הימים ואכן א', את מסבה לי אושר עצום. איך לא שכחנו כמה מתואמת יכולה להיות החתירה שלנו… ואיזה כייף לנו!!!! IMG-20150726-WA0001 החלום השני שלי היה לחתור עם אחד הבנים שלי. וגם הוא הוגשם בעונג כל כך גדול.. 20151011_194453 והשנה הייתי בפראג המהממת, עם החברים היקרים שלי, במחנה אימונים של חתירה שמשולב בתיירות בעיר מדהימה. London - Drinking ונסעתי עם הנסיכים שלי, הגמדים הכי יקרים לי עלי אדמות, ללונדון. לשבוע של תרבות וחוויות ובונדינג שמימי. השנה גם החלטתי לחזור לספסל הלימודים. נכון שזה יהיה שייך ל2016, אבל זו 2015 המדהימה שהביאה אותי לכך. זה לא שהיה רק טוב וורוד, אני פשוט אדם שמסתכל על חצי הכוס המלאה ולא על הריקה. אבל למען האמת, השנה הכוס שלי ממש כמעט מלאה לגמרי. רק קצת ריקה. טיפי. רק כדי שלא ישפך… מי שחושב שהוא לא אוהב שינויים, לא מבין כמה עוצמה יש ביציאה לדרך חדשה. כמה ריענון. אפשרויות אינסופיות. התחדשות. הלא נודע הוא כל כך מקסים ומבטיח. ואני כותבת וכותבת ולגמרי מקנאה בעצמי. איזה כייף לי. איזו שנה נפלאה. תודה 2015.   * הערה חשובה מי שמכיר אותי יודע שאני פריקית של קרדיטים למקורן של התמונות. ולמי שלא רואה שורת לינק, אין צורך לדאוג. כל התמונות נושאות בחובן את הלינק למקום שממנו נלקחו. מלבד אלו הפרטיות שלי שחלקן קושרו לפייסבוק שלי (שהוא ציבורי לגמרי) וחלקן פשוט שלי וזכותי עליהן מלאה.

על אמנות ומטריות – Umbrella Art

הכל התחיל עם עץ המטריות הצהובות שגיליתי יום אחד ברשת. פשוט התאהבתי ♥
sam-spensers-bloom לאמן קוראים Sam Spenser  וליצירה שלו קוראים פריחה, Bloom. העץ הזה "פרח" כך בקיץ 2008, בשכונת מגורים נורמטיבית ורגילה בלוס אנג'לס.
POPPINS-1000 מטריות הן אביזר שאני לא אוהבת מבחינה טכנית, אבל מאוד אוהבת מבחינה עיצובית. יש מצב שזה קשור לאהבה הגדולה שלי למרי פופינס?

אני לא יודעת מה סוד הקסם של המטריות. אולי זה קשור לצבעוניות שלהן , כאשר הן מתגודדות ביחד ברחובות העיר או שאולי זה קשור ליכולת התעופה שלהן. כך או כך, אני לא היחידה ולא מעט אמנים ראו את הפוטנציאל של המטריות.
cristo - blu

אני מאמינה שההשראה למיצגי המטריות שאראה כאן היא בראש ובראשונה, Cristo, אמן מיצגי הסביבה הענקיים.
cristo - yellow בין השנים 84-'91' הוא פיזר 1,760 מטריות כחולות ביפן ו-1,340 מטריות צהובות בארצות הברית במסגרת מיצג שנקרא "המטריות".
portugal המטריות שבתמונה נתלו ביוזמת עירית Agueda, פורטוגל, לכבוד פסטיבל אמנות בעיר, שנערך באוגוסט 2012. המטריות נתלו על גבי כבלים שנמתחו לרוחב הרחוב. המראה פשוט נפלא. לא צויין שם של אמן למרות כל חיפושי ברשת. הצילומים המצויינים נעשו ע"י Patricia Almeida.Luke Jerram 1 המיצג שנקרא שנקרא Just Sometimes…  הוזמן בשנת 2010 מהאמן Luke Jerram כדי לקשט פסטיבל אמנות ברוטרדם, הולנד. אלף מטריות צהובות וכתומות צפו על הנחל ובסוף הפסטיבל הן קופלו ונמסרו לעוברי אורח. עד היום ניתן לראות בימי גשם ברוטרדם, את המטריות הצהובות והכתומות הללו מסתובבות ברחבי העיר.
falling-rainbow-umbrellas-las-vegas את האמן או היזם של המיצג ,שרואים בתמונה לא הצלחתי לאתר ברשת. כל מה שהצלחתי למצוא זה שזה היה במלון בלאס ווגאס.
umbrella-art1 גם המיצג המרשים כאן, שנתלה בספטמבר 2013, במלבורן, אוסטרליה, לא חתום ע"י אמן. המיצג נקרא "Spring Umbrellas" והוא הוצג במרכז קניות ברח' Collins בעיר.
45 umbrellas ארבעים וחמש מטריות צבעוניות נתלו בקיץ 2012 מעל החצר הימי-ביניימית של טירת Clifford בעיר York באנגליה. המיצג נקרא Umbrella Sky וההשראה הגיעה מצילומי רחובות אירופאים שכוסו גם הם במטריות. מנהלת האתר ההיסטורי סיפרה שזה התחיל בתור בדיחה בגלל הקיץ הגשום. מישהו אמר שצריך לכסות את החצר במטריה ענקית.
4054789525_1cbd518d82_b המיצג שבתמונה נעשה לפסטיבל הפתוח למוזיקה ב Trästocksfestivalen, ביולי 2009. האמנית Lina Huring רצתה להצביע על השוני בין באי הפסטיבל ועל האדיבות שלהם. המיצג הורכב ממטריות של עוברי אורח שתרמו את מטריותיהם האישיות.
talca-700 400 מטריות אדומות נתלו בעיר Talca, צ'ילה במסגרת עבודת סטודנטים של שנה חמישית בפקולטה לאדריכלות, בשנת 2009. המטרה של הסטודנטים, Jaime Latorre ו-Pablo Retamal היתה בחינת התנהלות האנשים מול החדירה למרחב הציבורי שלהם. הסבר יותר מפורט מבחינה אדריכלית, כולל שרטוטים אפשר לקרוא כאן.
yellow umbrella המעצבת הרוסיה Maria Yasko הכניסה את המטריות פנימה ועיצבה בית קפה במרכז פעילות לכל המשפחה.
ingo maurer

בשבוע העיצוב במילנו ב2007 הוצג מיצג של מטריות לבנות עם תאורה שהוזמן מKonstantin Grcic ע"י Ingo Maurer לקשט את המבואה של התצוגה שלו ב Spazio Krizia. בעת פרסום הרשומה כתבתי שהמיצג הזה הוא של Ingo Maurer   כי כל ניסיון למידע נוסף ברשת נתקל בשגיאת 404 מעצבנת. לשמחתי שרון גור המופלאה עדכנה אותי ועזרה לי לתת את הקרדיט למי שמגיע. (נתתי כאן קישור גם למיצג וגם לאתר של האמן. מגיע לו!)

עבדתי מאוד קשה כדי לאתר את היוצרים והאמנים המוצגים כאן. אנשים לא ממש נותנים קרדיט ברשת. מקסימום נותנים קישור לפינטרסט (שהוא שום מקום בהקשר של קרדיט, ביננו) או לאיזה אתר שלקח מאתר שלקח מאתר..
לפעמים באמת אי אפשר לאתר מקור של תמונה או יצירה. מאחר ואני מאמינהש שיש בכל תמונה כוונה ומטרה ואמירה, אני עושה את מירב המאמצים למצוא את האמן, היצרן, הספק, או הצלם של מה שאני מעלה. זה חשוב לקרדיט וזה חשוב גם לגולשים לדעת, להכיר, ללמוד. אם אני לא מוצאת מידע רלוונטי ולו במעט, אני לא מעלה את התמונה.

עוד תמונות של מייצגי מטריות תוכלו לראות בפינטרסט המטריות שלי. חלקן נותרו ללא קרדיט לאמן, לצערי, ולכן לא פורסמו כאן. אשמח אם מי מכם יוכל להאיר את עיני לגביהם.

 

המוזיקה שהכי מתחברת למטריות, בעיני, היא משנת 52' ג'ין קלי המאוהב ב"Singin' in the Rain":

ואם אתם רוצים גירסא יותר עכשווית לשיר (אם כי פחות רומנטית בעיני), אז יש את Glee:

בפעם הבאה שאתם פותחים מטריה (בואו ונקווה שזה יקרה עוד החורף הזה) תחשבו על הפוטנציאל העיצובי שלה, יחד עם כל אחיותיה שמתרוצצות לידכם ברחוב.

 

מלי ואני ביום כבשה

יום אחד , לפני כמה שנים, כשדולי הכבשה המשובטת היתה עדיין שם דבר, נפגשנו מלי ואני לבוקר של כבשים.

הכרנו דרך פורום הטקסטיל והליבוד בתפוז. מי שקורא כאן בבלוג יודע שהוא מקום מכונן בהיסטוריה הוירטואלית שלי כמו גם כבסיס לקשרים החברתיים שלי. מלי, מעבר להיותה מוכשרת, היא מורה לתפירה ונפגשנו כדי לתפור "כבשה של טילדה"

טילדה (Tilda) היא חברה שהוקמה בשנת 1999 ע"י Tone Finnanger. מעצבת נורבגית מוכרת כשהיא רק בת 25. ההצלחה שלה החלה עם יציאתם לאור של שני ספרי קראפט עם גזרות והדרכות מדוייקות לביצוע. הדמויות שלה מקוריות ורומנטיות וכל עיצוב שלה כובש בסערה את העולם.

הכבשה בה עסקינן ( לטילדה נולדו עוד כבשים מקסימות) מופיעה בספר ה- Crafting Springtime Gifts  שלה. את הספרים של טילדה ניתן לרכוש באמזון וההדרכות שלה מאוד מפורטות, אך גם מורכבות ודורשות סבלנות ומיומנות מסויימת.

קולאז' כבשי טילדה מרחבי הרשת

קולאז' כבשי טילדה מרחבי הרשת

הכבשה הזו כבשה את העולם ולפניכם לקט של כבשים שאספתי ברשת. רציתי שגם לי תהיה כזו כבשה וכדי להתנסות בכך בפעם הראשונה – רציתי לצידי בדיוק את מלי. לכן עלצתי ביותר כשהיא הציעה לי בוקר של שתיים על שתיים (שתי נשים ושתי כבשים) אצלה בסטודיו.

כאמור, הדבר היה לפני כמה שנים (אולי הייתי צריכה לפתוח את הרשומה ב"היו היה…”) ואז לא נהגנו לצלם ולתעד את עצמנו בסלפים תוך כדי וגם לא היה לי בלוג ולא חשבתי לצלם לצורך הדרכה. אי לכך ובהתאם לזאת, כל שיהיה לי להראות לכם הם התוצרים הסופיים, אותם אני אעטוף במלל אוהב, כהרגלי.
heartדמיינו לעצמכם שתי נשים, שישי בבוקר, הזמן קצר ויש עוד בישולים לעשות. לוקחות פסק זמן ומתנתקות מן החוץ. אושר גדול. מלי הוציאה מהספר של טילדה את הגזרות. יש כבשה גדולה ויש כבשה קטנה. נדמה לי שאני הלכתי על הקטנה.

טיפ ראשון שלמדתי באותו היום:
את הגזרות העתקנו על קרטון כדי שיהיה קל לציירן על הבדים, אבל גם כדי שנוכל לשמור את השבלונות לכבשים נוספות. מלי לימדה אותי להשתמש בקרטון של קופסאות הקורנפלקס ובעיני זה גאוני. זה נפוץ בכל בית ויש ממנו הרבה, העובי מאוד נוח לחיתוך אבל גם עמיד לפגעי הזמן והכי חשוב, זה מיחזור של חומר לשימוש חוזר וחוזר וחוזר!!
earבספר מוסברים השלבים אחד אחרי השני (אשר לא צולמו, כאמו ומלי הובילה אותי בעקבותיהם). מצאתי לכם ברשת הדרכה מצולמת. גוגל אמנם מתרגם את הבלוג, אבל לדעתי מספיקות התמונות. ה"פרווה" של הכבשים שלנו היא בעצם בד מגבת רגיל ולמי שאין בד מגבת לפי מטר יכול לקנות מגבות פשוטות. אני השתמשתי במגבות הכי זולות שקניתי איפשהו (איקאה? סופר?)

טיפ שני שלמדתי באותו היום:
באותו שישי למדתי דבר נוסף, הפעם מטילדה. הדמויות שהיא מדריכה אותנו לתפור הן עדינות ומורכבות ולצורך "הפיכת" הבובה לצד הימני כדאי שהשוליים של הבד יהיו דקים ככל האפשר. כדי שנוכל להגיע לשוליים מינימליים אבל גם לא להגיע למצב שפיספסנו נקודה ויש לנו חור לא תפור, טילדה מדריכה אותנו לתפור קודם לפי ציור שציירנו על צד אחד של הבד  (אשר מחובר ימין על ימן לבד שני) ולגזור אחר כך. כך הדמות יוצאת מדוייקת ושולי הבד מינימליים.
גאוני.

העדר הקטן של מלי

העדר הקטן של מלי

מלי העלתה את התמונה של העדר הקטן שהיא תפרה לפורום הטקסטיל והליבוד בתפוז, וכתבה על כך בקצרה.

הכבשה שלי

הכבשה שלי בצילומי פנים.

אני הקדמתי אותה, הרביתי רהב ורצתי לספר לחבר'ה כבר ביום שלמחרת הסדנא המשותפת שלנו.
home closeupאני עשיתי כמה שינויים לכבשה. את הלב של הכבשה שלי לא שמתי במרכז, כמו בהדרכה של טילדה, אלא בצד ואת תווי הפנים רקמתי בתוספת חרוז לכל עין.
עם השלמת התפירה, הרקמה והעיצוב יצאנו,  כיבשי ואני,  לסדרת צילומי חוץ כשאנחנו שמחות וטובות לב.
closeupרק צילמתי את קלוזאפ הראשון וכיבשי התחילה לשחק אותה פרימדונה. "אני לא נראית קצת פוזלת?"  היא שאלה והסמיקה קלות. אמרתי לה שממש לא.
closup 3"אולי תצלמי אותי, כזה, בשלושת ריבעי? ככה לא יראו לי את הסנטר הכפול" היא המשיכה להציע הצעות… שיתפתי איתה פעולה עד שהיא התחילה לבקש זויות כמו 1/3, 7/8 ולי לא היה מצב רוח של מד-זווית.
philosophical 1כיבשי היא כבשת טילדה יחודית. פה בצילום תפשתי אותה בפוזה פילוסופית, כשהיא מביטה לעבר האופק. אמנם כל כבשת טילדה היא יחודית, אבל כיבשי היא יחודית במיוחד… לכיבשי יש זנב של כבשה, אליה. טילדה לא הכניסה זנב בגזרה שלה ואני מצאתי חובה לתקן זאת. מישהו שמע על טליה ללא אליה?
profile"בחייאת, כיבשי, תראי לי פרופיל מלא. אני רוצה להראות לכולם כמה את מיוחדת" ביקשתי מכיבשי בהתלהבות. למותר לציין שהיא נענתה מייד ושינתה תנוחה בקלילות, כשהיא מבליטה בגאווה את האליה המגבתית והמפוארת שלה.

לאחר כמה ימים משעשים למדי במחיצתה של הכבשה הטילדאית שלי, נפרדתי ממנה בהעניקי אותה לתום,שכני הצעיר, זה שקיבל את שמיכת הטלאים ללידתו.

על מה צריך לחשוב כשמתכננים חדר כביסה?

רשומה זו היא הרחבה של רשומה שהתפרסמה ב Love Street ב-25 פברואר 2014

"הכביסה" היא סיוטן של נשים רבות (טוב, אז גם של כמה גברים..)

האיסוף, המיון, הכביסה, התלייה, היבוש, והכי מתיש – ה ק י פ ו ל. כמויות של כביסה שנלבשת ונזרקת לכביסה ומתכבסת ונלבשת ושוב חוזרת לכביסה. ויש צבעים שדוהים ובדים עדינים וצמר שמתכווץ וגרביים שנפרדות מבני זוגן ושטרות כסף שמתכבסים בתוך הכיסים. צריך לקפל ולפעמים לגהץ ולהחזיר את הכביסה הנקייה לארונות ושוב למיין ולא לטעות… וכל מה שכתבתי כאן – חוזר חלילה שוב ושוב ושוב.

ברוב המקרים, אנשים לא חושבים יותר מידי על הפעילות הזו כחלק מתכנון הבית ומתפשרים ומוצאים מקום למכונת הכביסה והמייבש. אין מצב שלא תעשה הכביסה בבית שהרי מספיק כיור ומים זורמים והבגדים הופכים לנקיים. אז כל שדרוג מעבר לכך הוא בונוס, לא?

אז זהו, שלא.
אפשר להפוך את פעילות "הכביסה" ליעילה, קצרה, ואפילו נעימה. לפחות יותר נעימה. צריך רק להקדיש לכך זמן מחשבה וקצת תשומת לב. להלן עצות לייעול העבודה והנעמתה. נקודת המוצא היא ההכרה ש"לעשות כביסה" זו עבודה יצרנית ההופכת כביסה מלוכלכת שנזרקה אי שם ברחבי הבית לכביסה נקייה, מקופלת מגוהצת שנמצאת על המדף בארון הבגדים וממתינה ליציאה.

כשזרימת העבודה תהיה יעלה, נוחה וקצרה – חדר הכביסה יהיה יפה והעבודה נעימה. עם תוספת של כמה נגיעות עיצוב פה ושם הוא יהיה מדהים ונעים והעבודה תהיה פתאום הרבה פחות מתסכלת.

אז מה יש לנו בתהליך היצרני של "לעשות כביסה"?

איסוף כביסה מלוכלכת ← מיון לסוגים וצבעים ← כביסה (במכונה או ביד) ← יבוש (מייבש או תליה) ← קיפול ← גיהוץ ← חלוקה לצרכנים (ארון)

איך אנחנו יכולים ליעל את התהליך ולעשות אותו יותר נחמד?

אין תשובה אחת שמתאימה לכולם, אבל יש לשאוף להקטנה של המרחקים בין המקומות בהם מתנהלים השלבים השונים של התהליך.
כל אחד אוהב לעשות את הדברים אחרת: לתלות כביסה או ליבש במייבש, לכבס סוודרים ביד או בתכנית מיוחדת, להשתמש בכזו אבקה או אחרת, עם מייבש, בלי מייבש, לגהץ, לא לגהץ, לשים בארונות של הילדים או שלא. בנוסף, לא לכולנו יש את הפריווילגיה לתכנן לעצמם עכשיו את חדר הכביסה האולטימטיבי הן כי כבר יש להם בית עם מכונת כביסה.

עם זאת, כדאי להקדיש קצת זמן לשאול את עצמכם שאלות ולבחון איך נוח לכם, איך אתם מתנהלים בתהליך הזה ואני בטוחה שרובכם ימצא דרך ליעל את מה שיש להם ולו במעט.

היכן למקם את חדר הכביסה?

ישנן כמה אפשרויות שמתאימות לאנשים שונים.
אפשרות אחת היא בקרבת חדר הרחצה, המקום שממנו מגיע רוב הכביסה, ואפשרות שניה היא בחדר שירות או חדר כביסה שקרוב ליציאה החוצה לתלייה. יש גם את האסכולה האמריקאית שממקמת את המכונה והמייבש במטבח, כי שם ממילא מתנהלת כל עבודת הבית ומהמטבח מתוכננת, בדרך כלל, יציאה החוצה למרפסת או לגינה. עוד אפשרות בבתים צמודי קרקע היא מיקום המכונה והמייבש מחוץ לבית בחצר שירות, בתוך נישה ייעודית, כדי לא להעמיס על חדרי הרחצה הקטנים. פתרון מצויין למי שמתאים לכבס מחוץ לבית.

יש לשאוף למקם את אזור הכביסה קרוב לקיר חיצוני במידה ויש מייבש כביסה. רוב מייבשי הכביסה פולטים את אדי המים דרך צינור שרשורי רחב ויש להכין לו פתח מתאים בקיר, אין כל בעיה למקם ארובה לפינוי האדים אם לא מתאפשר למקם את החדר בקרבת קיר חיצוני. אפשרות מצויינת אחרת היא לרכוש מייבש כביסה שמעבה את האדים לתוך מיכל או ישירות לצנרת הביוב.

איסוף הכביסה:

המקום העיקרי בו נאספת הכביסה הוא חדר הרחצה. סל כביסה בו כל המתרחצים זורקים את הבגדים שלהם הוא הפתרון הכי פשוט. אם חדר הרחצה צמוד לקיר חדר הכביסה אפשר לעשות חלון שממנו זורקים את הכביסה לסל שנמצא בחדר הכביסה. יש בתים בו נאספת כביסה גם בחדרי המתבגרים (על הרצפה בעצם…) אני מאמינה שהצרכנים הם אלו שצריכים להביא את הכביסה שלהם למרכז אחד, אך יתכן שיש שיעדיפו לעבור בכל התחנות לאיסוף.

אם חדר הרחצה רחוק מאזור הכביסה אפשר לשקול סל כביסה מתנייע על גלגלים לשם הקלת העבודה. סל זה יכול להיות חלק מיחידת הארון של חדר הרחצה.

מיון הכביסה:

הכביסה דורשת מיון. מי שלא מבין על מה אני מדברת לא עשה כביסה מימיו או שכל הבגדים הלבנים שלו כבר נהיו ורודים.
לכל כובסת יש את המיונים שלה. מה שחשוב הוא לדאוג ליכולת הפרדה ואחסון של ההפרדות השונות. אצלנו למשל מפרידים לכהים, בהירים ואדומים. ובנוסף, גרביים ותחתונים לא נכנסים לערימה הכללית אלא מופרדים באופן דומה בסלסלות. ההפרדה נועדה כדי שלא "יקברו" גרביים ותחתונים במעמקי ערימת הכביסה הלא מכובסת.
יש שמפרידים לכביסה עדינה, רגילה וכביסה להרתחה.

האם הכובסת צריכה לעשות את המיון? האם שאר בני הבית? – זה תלוי ביכולות הקוגניטיביות של בני הבית, מידת האחריות שלהם והיכולת של הכובסת לשחרר שליטה.

אפשר למיין בסלים עם כיתוב מתאים שלא משאיר מקום לטעויות.

מכבסים:

שלב זה הוא סוג של שיא של התהליך כולו.
לצורך טיפול בכתמים לפני הכביסה או כביסת יד, מומלץ שיהיה בחדר הכביסה כיור או שיהיה אחד ממש קרוב.

אנחנו משתמשים בחומרי ניקוי, כל אחד לפי טעמו ונוחותו. חומרים אלו צריכים להיות בהישג יד נוח, בגובה מתאים לכובסת ואני ממליצה לדאוג למקום לעוד חבילה מכל חומר. את אבקת הכביסה כדאי לשים בקופסה נוחה לשימוש.

זה גם שומר על הריח הרענן וגם מקל על העבודה. שימו לב לכיסים של הכביסה. רוב הכובסות בודקות את הכיסים לפני הכביסה (חוסך גושים קשים של טישיו והלבנת כספים) הנה רעיון טוב לריכוז ההפתעות הללו.

יבוש הכביסה:

אני אוהבת לתלות על חבלים גבוהים, כמו בחצר, ש' אוהבת לתלות כשהיא רוכנת מהחלון "כמו בעיר" היא מסבירה לי. נ' לא ראתה חבלי כביסה כבר שנים והיא מייבשת את כל הכביסה במייבש.

אישית, אני רואה בשימוש במייבש, בארץ קייצית כמו שלנו, מעשה מאוד לא ירוק ומאוד לא סלחני כלפי הסביבה. אני מעדיפה תליית כביסה גם בחורף גם מתוך הנאה של ריחות הניקיון שמקיפים אותי וגם בגלל הסביבה. אני משתמשת במייבש לעיתים רחוקות מאוד והעיקר במצבי "חרום" בסגנון " אמא אני חייב את הג'ינס להיום בערב".

עם זאת, איש איש באמונתו יחיה וכל אחד מחלק את זמנו אחרת ויש לו העדפות אחרת.

אם תולים כביסה בחוץ כדאי שיהיה חלון או דלת יציאה בקרבת אזור הכביסה. כדאי לאפשר גם תליה בתוך חדר הכביסה. תליה כזו טובה גם לבגדים עדינים שלא רוצים לתלות בשמש או ליבש במייבש.

מה שחשוב הוא לא למצוא את עצמנו יוצאים למסע מחדר הכביסה לאזור הייבוש כשאנחנו עמוסות בסל של כביסה רטובה וכבדה.

קיפול הכביסה:

הכי יעיל זה להוריד מן החבל (או להוציא מהמייבש) וישר לקפל לסלסלה ולשים בארון.  דה-פקטו זה לא תמיד עובד. כדאי שיהיה בחדר הכביסה משטח לקיפול ומקום לאחסן כביסה שממתינה לקיפול.

לא סתם בחלק חדרי הכביסה האמריקאיים רחבי הידיים (חלק מMud Room) התקינו גם טלויזיה. אם אין ברירה, קחו את הכביסה לטיול אל מול הטלוויזיה וקפלו.

גיהוץ :

אני כמעט ולא מגהצת. אימי גיהצה המון ועשתה זאת מול הטלוויזיה, בסלון. אם חדר הכביסה גדול מספיק ונעים מספיק, אפשר לגהץ בו (גם כאן תעזור טלוויזיה). גם מי שנוהג לגהץ צריך לדאוג לאחסון הבגדים שלפני הגיהוץ. מיקום קרש הגיהוץ והמגהץ כחלק מחדר הכביסה הוא הגיוני. כמובן, במידה וזהו חדר נפרד מחדר הרחצה ויש בו מספיק מקום.

חלוקת הכביסה הנקיה:

קיפלנו וגיהצנו את הבגדים והם מוכנים להילבש שוב. איך הם יגיעו ליעדם? השיטה הכי יעילה היא שהכובסת שמה את הבגדים בארונות המתאימים.

אם נכין את חדר הכביסה בצורה מתאימה, עם מגירות עם שמות בני המשפחה, אפשר יהיה להניח בהן את הבגדים הנקיים והמקופלים ובני הבית יקחו אותם בעצמם ויסדרו בארון. כמובן שזה לא מתאים לכל גיל או לכל רמת שליטה נדרשת.

אפשר לעשות את אותו הדבר עם סלסילות. בתמונה למעלה יש תגית על כל סלסלה ובקישור תמצאו קישור להדרכה כיצד לבנות את הארון לסלסלות.

רעיון חינני וקל לביצוע עצמי של תגית שם על הסלסילה: אטב עץ, וואשי טייפ ופתקה. בקישור של התמונה דלעיל תראו חדר כביסה שמתוכנן ביעילות וחינניות, למרות גודלו הקטן.

בכל תהליכי הכביסה באשר הם, מתקיימת תעלומת הגרביים הבודדות. הסיבה לכך איננה ברורה. האם אלו בעיות בזוגיות, מפלצת שבולעת בני זוג או מקומות מחבוא בחדרי הילדים. אצלי יש שקית עם גרביים "פנויות" הממתינות לבני זוגן. כשהכמויות קטנות יותר אפשר להשתמש במתלה עם אטבים.

מה הגודל המומלץ לחדר כביסה?

לא כל האנשים יכולים להנות מחדר כביסה בסגנון אמריקאי. אבל מי שמתכנן בקפידה יכול לשקול לשלב את פונקצית הכביסה במחסן או בחדר שירות כדי לאפשר מרחב תמרון לייעול העבודה.

עם זאת, כל נישה קטנה ברוחב מכונה או שתיים יכולה להפוך, בעזרת העצות שנתתי כאן, לפנינת כביסה יפיפיה חלק מן התמונות שהעלית מראות חדרי כביסה קטנים למדי והנה עוד כמה תמונות של ניצול מירבי של השטח:

עיצוב אזור הכביסה:

מעבר לתהליך היצרני אשר תכנון אדריכלי נכון ישפר את יעילותו ואת ההרגשה של הכובסת, אפשר להוסיף תשומת לב עצובית, שתגרום להרגשה נעימה. הרגשה נעימה תמיד מרוממת את הנפש ומייעלת תהליכי עבודה. אפשר לשדרג כל חדר כביסה או אזור כביסה קיים לכדי חגיגה אחת גדולה ונעימה. קחו לדוגמה את חדרון הכביסה הזה:

אפשר לצבוע ולחדש את מכונת הכביסה הפשוטה שלנו. מצורף קישור עם הדרכה לביצוע:

אפשר לרענן את מכונת הכביסה ע"י מקבץ מדבקות (גם כאן יש קישור להדרכה):

השמירה על סדר וארגון יכולה להתבצע בעזרת בעזרת כלי אחסון נאים, קופסאות יפות ותויות צבעוניות.

חדר כביסה מואר ומאוורר יתרום להרגשת הנעימות והניקיון.

אפשר לצבוע את החדר בגוונים שאהובים עליכם:

ומי אמר שחייבים לצבוע בגוונים "קלאסיים". צבעו בגוונים שעושים לכם הכי טוב ונעים:

קישוט אזור הכביסה בתמונות או כרזות:

עוד רעיונות, צילומים והדרכות תוכלו למצוא בפינטרסט שלי.
לא כל יום כביסה צריך להסתיים כך..

הקסם של הצבע – רשמים מסדנת צביעה מקצועית וגם טיפים והמלצות

אני מתכננת כבר חודשים לשפץ ולצבוע את המטבח שלי. ברור לי שאני אעשה את העבודה בעצמי. למה?
א. כי ככה אני.
ב. כי המטבח שלי עשוי כל כך רע שצריך לקחת החלטות לגבי כל דלת ודלת בהתאם לעיוות שלה. אני לא בנויה לעשות כאלו החלטות ב"שוּתָף”, שלא לדבר על לתת למישהו אחר להחליט.
my paintings1-1500תמיד צבעתי, תמיד חידשתי. החל מצביעה בחומרים מסורתיים לריהוט עתיק וכלה בצביעה בצבעים סינטתיים כמו סופרקריל, סופר לק ופוליאור. צבעתי כבר דלתות, ארונות, כסאות, קירות. בקיצור, כל דבר שלא זז. אבל מעולם לא צבעתי "נכון". זה לא שלא ידעתי מה צריך/ כדאי / מומלץ לעשות, אלא שאף פעם לא היתה לי הסבלנות לנסות צביעה נכונה. אני חושבת שלא הבנתי כמה הסבלנות הזו מולידה איכות.

אז מה השתנה שעכשיו הבנתי?
השתתפתי בסדנת צבע יסודית לצביעה מקצועית של רביד אביסרור פורת.
כבר הרבה זמן שאני "שמה עין" על העבודה של רביד . לא ברור לי איך פיספסתי את העובדה שהיא עשתה סדנאות צבע עד היום.
sadna furnitureהרשומה הזו, שמספרת את סיפור הסדנא, תיתן טיפים חשובים מאוד לצביעה נכונה, כולל חומרים מומלצים שהם בהישג ידו של הצרכן הסביר *. כל המידע ניתן באישורם של רביד וערן. “אין לנו סודות" הם אומרים. חמודים!

הערה חשובה: לרשומה כאן אין סיכוי להעביר את התחושה של העבודה עם החומר ובעיני הדבר קריטי. אני תמיד ידעתי שצריך לשייף בין שכבה לשכבה, שצריך להמתין ליבוש החומרים ועוד. אבל עד שלא עובדים מסודר, בנחת ובסבלנות ולומדים לחוש את הצבעים והחומרים – הכל נשאר בגדר תיאוריה. סדנא כזו היא הכרחית אם מישהו רוצה לעשות את הדברים "כיאות" ולהרגיש את החומרים. רביד וערן עונים על כל השאלות, מדריכים בכל הפנצ'רים ומעודדים אותך לא להתייאש. מחכה לי מטבח שלם ושולחן עם ארבעה כסאות לצבוע, אז זה חשוב.
chosing colors at home-1000
הסדנא שמתקיימת בנגריה של רביד וערן בכניסה לקיבוץ ברור חיל בדרום, כוללת בחירת אחד מארבעה רהיטים יפייפיים של רביד, אותו צובעים במהלך הסדנא. בחרנו שידת לילה בשביל בני הצעיר. קיבלתי רשימת גוונים (מספרים מתוך מניפות) ובחרנו גוונים מבעוד מועד.

the nagaria-1000הגענו לנגריה, הצגנו את עצמנו ועברנו לתכל'ס. כל אחד מאיתנו קיבל את הרהיט שהוא בחר, כשהוא מפורק לחלקיו וצבוע בצבע יסוד.
the workshop 1-1000

התקבצנו סביב שולחן ועליו דוגמאות הגוונים שזמינים לנו לעבודה. רביד החלה להרביץ בנו תורה כשהיא מסבירה את שלבי העבודה, ממליצה על חומרים, עונה על שאלות התם שלנו וערן מוסיף ומפרט לפי הצורך.

studying - 500

אני כבר הגעתי מוכנה (כמעט לגמרי, עוד מעט תבינו) עם מספרי הגוונים שנבחרו, אבל שאר משתתפי הסדנא היו צריכים לבחור את הגוונים. רביד הכינה על השולחן דוגמאות צבע של כל הקיים ואז התחיל התהליך המרגש של בחירת הגוונים.
color choosing  - collage - 1000התלהבתי מאוד מהירוק שהיה נראה לי מתאים יותר ל"גרביים" של השידה מאשר שוב לחזור על הטורקיז. ערן עזר לי לשים את הדוגמאות ליד השידה ולראות שאני צודקת (כמובן…)
adding green - 1000
שלב 1 – הכנת רהיט לצביעה

במקרה של רהיט שצבוע כבר בצבע ישן, יש להסיר את כל חלקי הצבע הרופף ולשייף קלות את כל משטחי הצבע להסרת הברק, בלבד, וליצירת חספוס קלה שתאפשר לצבעים להספג ו"להתפס". תבחרו את דרגת החספוס של נייר השיוף לפי הצבע אותו אתם אמורים לשייף. אמרתי שצריך כאן רגש ונסיון, נכון? בסדנא היו לנו ספוגיות ליטוש עדינות בדרגה P 320  של חברת smirdex שמגיעות בגליל. ונייר לטש בדרגות נוספות: 120, 180, 220.
sfogit shiuf - mirrorבמקרה של רהיט חדש יש להסיר ממנו את האבק בלבד. ע"י לחץ אויר (בנגריה) או מטלית יבשה בבית. הסרת האבק חשובה מאוד בין שלב לשלב למען היתפסות טובה יותר של השכבה הבאה.

 שלב 2 – צביעה בצבע יסוד

צביעת הרהיט בצבע יסוד מתבצעת במכחול (לפינות קטנות) וברולר ספוג קטן. רביד ממליצה על פריימר רב תכליתי 123 של חברת זינסר. עדיף לעבוד איתו ללא דילול.
primer 123 - 1000לצבע הזה מגוון תפקידים חשובים. במקרה של צבע קיים, הוא מתפקד כמקשר (אפילו מתאים לפורמייקה, משטחי פלסטיק ואחרים שאינם עץ). במקרה של רהיט חדש הוא מתפקד כיסוד שנספג בעץ ואליו מתקשרים הצבעים הבאים. הצביעה הזו מקפיצה לעין פגמים וחורים שנהיה מעוניינים לתקן כדי להשיג תוצאה סופית מושלמת. מניחים להתייבש.
furniture with primer - 1000 כמה?
ככה וככה. תלוי במזג האוויר וביובש. אנחנו קיבלנו, כאמור, רהיטים צבועים כבר. על השלב הזה אפשר לחזור פעם שניה, אם צריך.

שלב 3 – סתימת חורים ופגמים

השלב הזה יכול גם להגיע לפני שלב צבע היסוד והוא בעצם יכול להכנס בכל שלב של התהליך. גיליתם פגם, חור, סדק – טפלו בו וסתמו אותו. אחרי שהצבע יהיה גמור ומושלם כל פגם באחידות המשטח יראה מאוד. רביד ממליצה על שני חומרים לסתימות. בכל מקרה, קנו את החומרים בגוון ברור (חום בהיר יספיק) כדי שלא תפספסו את הנקודה בה עליכם לשייף ביתר הקפדה לאחר התייבשות החומר.
quikwoodהחומר הראשון מיועד לסתימת חורים גדולים, כמו חורים של ברגים, למשל, נקרא קוויקווד והוא מרק אפוקסי. כלומר מורכב משני חומרים (בסיס ומקשה) שערבוב בינהם יוצר את הדבק. זהו חומר מהיר התקשות אז צריך לחתוך מעט ולעבוד מהר. הוא מגיע בצורת נקניק אותו פורסים עם סכין יפנית ולשים באצבעות כמו פלסטלינה עד להתערבבות טוטאלית בין שני המרכיבים. עם שפכטל קטן סותמים את החורים עם הממרח שבידינו, כשאנחנו מקפידים להסיר כל שארית שמעבר לפגם כדי להקל על השיוף העתיד.
plastuk rovere - 800החומר השני הוא מרק פוליאסטר לעץ. בצילום מופיע החומר עליו ממליצה רביד והוא מיובא מאיטליה. הגוון שלו הוא עץ בהיר שנקרא Rovere. גם כאן לוקחים מעט חומר עם שפכטל עדין, סותמים את החור או הסדק ומסירים מקסימום חומר עודף, לנוחות השיוף בהמשך. מניחים ליבוש מלא.

פזמון חוזר – שיוף וליטוש

השלב הזה לא ממוספר כי הוא מגיע אחרי כל שלב של צביעה. צביעת השכבות הראשונות על עץ מוציאה ממנו סיבים וגורמות לחספוס לא נעים של המשטח. השיוף נועד להחליק אותם, למגע היד, כמו גם נותן חספוס מיקרוסקופי שמכין את המשטח לקבלת שכבת הצבע הבאה.
yaniv working - 1000כשאנחנו רוצים לבדוק אם המשטח חלק יש לעשות זאת בעזרת המגע ולא המראה. לפעמים נקודות קטנות הצבועות באותו הצבע לא מפריעות בעין אבל כשהצבע יהיה גמור הן תבלוטנה. קחו בחשבון שבלי שיוף, החיבור בין השכבות יהיה פחות טוב.
אחרי כל שיוף, לא לשכוח לנקות מאבק.

שלב 4 – הכנה לצבע, הגנה עם מסקינגטייפ

השלב הזה נכון גם לפני צביעה בצבע יסוד, אם יש לכם חלקים של הרהיט שאינכם מעוניינים לצבוע, למשל ידיות או גומיות שלא מתפרקות, פירזולים, שילוב של חומרים אחרים וכ"ד.
masking - collage - 1000אצלי, למשל, אלו היו רגלי הבוק שנשארו חשופות ברובן. לכן הגנתי עליהן משני הכיוונים. באזור צביעת הבסיס ובאזור צביעת הגרביים.

שלב 5 – צביעה בצבע

זה השלב הראשון בו השתמשנו ברולרים והתחלנו ממש בצביעה. הצביעה היא עם צבע לקירות מסוג נירוקריל או סופרקריל.
רביד הסבירה והדגימה כיצד לטבול את הרולר, להספיג אותו טוב בצבע ולסחוט ממנו את הנ"ל כדי להגיע לכמות הנכונה של צבע לעבודה.
roler collage - 1000באופן דומה גם מכחול צריך להיות מוכן לעבודה בפינות בעייתיות. רביד הסבירה והדגימה איך לא לעשות בועות בצבע, איך לרכך אותן אם נוצרו, לצבוע בשני כיוונים ולהזהר מנזילות בפינות.
painting inside - collage - 1000כשיש רהיט שצריך לצבוע גם את הפנים שלו, מתחילים עם הפנים. אפשר לחלק את תהליך הצביעה הזה לשלושה שלבים. צביעה עם מכחול של הפינה הפנימית –> משיכת עודפי הצבע, מיידית, בעזרת הרולר להשגת כיסוי דק ואחיד של הצבע –> ולבסוף, צביעת המשטח כולו באופן אחיד.
my colors - 1000רביד מזגה לכל אחד מאיתנו אמבטיות עם צבע לפי בחירתו וידית עם רולר ספוג לכל גוון. אין צורך לדלל את הצבע, כמו שמומלץ בצביעת קירות, אם הצבע טרי ולא התייבש קצת מיושן. הגוונים שאנחנו בחרנו היו טורקיז 0682 , למגירה וחומצ'יק מוקה 0336 לגוף השידה ול"גרביים" בחרתי ירוק 8135. כל הגוונים שבחרתי הם של נירלט (משתי מניפות)
התחלנו לעבוד.
all we are painting 1-1500 צבענו איש איש את רהיטו בגוונים הנבחרים ולאחר מכן הוצאנו אותם להתייבש בשמש להאצת התהליך
forms in the sun 1-1000

פזמון חוזר – שיוף וליטוש, ראה הסבר דלעיל

משייפים קלות ומכינים את המשטח לשכבת הצבע הבאה.
שוב מנקים את האבק ושוב צובעים.
ושוב מוציאים לשמש לייבוש.
בשמש רואים טוב יותר את הפגמים בצביעה ובליטוש. במקרה שלי חזרתי כמה פעם לצבע נוסף בגלל עודף ליטוש בפינות, אזורים קטנים שלא כוסו היטב או כתמים לא ברורים בצבע.
form in the sun 6 - 1000
איפשהו באמצע היום, רביד וערן כנסו אותנו לארוחת צהרים צמחונית וטעימה שהם הכינו לנו. רק בשביל הכרובית של רביד שווה לבוא לסדנא. היה תענוג.

שלב 6 – צביעה בלכה

כאשר אנחנו מרוצים מהצביעה ומהתיקונים ולאחר השיופצ'יק האחרון, צובעים את הרהיט בשתי שכבות שלכה שקופה על בסיס מים. רביד ממליצה על לכה על בסיס מים של נירלט.
laquer nir lat - 1000כהכנה לצביעה עם הלכה מסירים את כל המסקינגטייפ מהרהיט ומנגבים אותו מן האבק . בסדנא עשינו זאת בעזרת אל-בד של מגבונים ששטפנו מהם את הסבון במי ברז וסחטנו היטב.
מניחים ליבוש מלא בצד.

עובדים עם הלכה בדיוק כפי שעובדים עם הצבע, למעט שני דברים. האחד, הוא הרולר שאיננו עשוי מספוג כמו זה שהשתמשנו לצבע אלא מבד דמוי עור פרוותי שנקרא "מיני פלוק בייסיק” (אם אתם קונים בעצמכם*, שימו לב שאין סיבים מנצנצים) והשני הוא דילול קל של הלכה (עד 10%) לפני השימוש. אנחנו מניחים את הלכה באותו האופן כמו את הצבע. מספיגים את הרולר ואז סוחטים אותו מהלכה וצובעים בשכבה דקה. מניחים להתייבש, הפעם לא בשמש (שלא ידבקו זבובונים) ולא משייפים לפני השכבה הבאה (למעט אם הלכה היא ישירות על עץ ללא יסוד, כמו ברגלי הבוק, ואז יש צורך לשייף קלות לפני השכבה השנייה, כדי להחליק את הסיבים.)
legs - collage - 1000כשהרהיטים היו יבשים לגמרי ואנחנו מרוצים למדי, רביד הרכיבה את הרגלים שהיו נפרדות, ע"י דבק נגרים וברגים, וחיברה לכל רהיט את הידית שלו.
כל אחד מהרהיטים של משתתפי הסדנא נושא אופי אחר לגמרי.
all dressers-1000מימין לשמאל למעלה: השידה של שרית והשידה של אושרית. למטה: השידה של סמדר והשידה של יניב.
וזו השידה שלי:

dresser and white wall - 1000בתחילה, היתה מיועדת לרהיט שלי ידית עדינה בצורת קונוס בצבע שחור. בכלל לא ערערתי על הבחירה מאחר והיא היתה יפה ומדוייקת. לאחר ארוחת הצהרים רביד הראתה לנו שקית עם ידיות וינטאג' שלדעתה אנשים עדיין מזועזעים מהן. מה אומר לכם, ידיות מהממות אחת אחת. התאהבתי בידיות עגולות ממתכת צבועה באדום עז. הצטערתי על כך שהידיות מתחברות עם שני ברגים ואילו במגירה שלי יש חור אחד בלבד.
deteils collage - 1000רביד לא אמרה כלום ונעלמה לה אי שם בנגריה וחזרה לאחר שמצאה במחסן ידית יחידה, עגולה ואדומה לבורג אחד…. יש!

______________________________________________________________________________
*  חלק מן החומרים המומלצים אינם נמצאים בכל טמבוריה ויש להזמינם מהיבואן. חלק מהם כלל לא נמכר ליחידים. כדי שנוכל לעבוד באותה האיכות,  רביד מאפשרת להזמין דרכה את כל החומרים, כולל הצבעים.

** אני יודעת שמן ההתלהבות העולה כאן מן הרשומה יכול להשתמע שקיבלתי אי אלו טובות הנאה כדי לספר ולהלל את הסדנא. אני חייבת לומר שלא כך הדבר. הסדנא הזו באמת מדהימה, נחוצה, מרגשת, ממלאה באנרגיות, מלמדת ומקדמת. אחרת איך הייתם מסבירים את זה שרק כשהגעתי הבית, בערב, שמתי לב שלא ישבתי לרגע על כסא? (רק לאוכל)

 

עוגה ובתוכה הפתעה של אהבה

לפני כמה זמן השתעשעתי לי בהכנת עוגה שיוצאת מאוד מרשימה למרות שבסך הכל היא עוגה בחושה. "בסך בכל" כי באמת שלב ההכנה של הבלילה והאפיה בכלל, הם באמת פשוטים, פשוט רגילים. ההתעסקות באה בין לבין אבל התוצאה שווה כל מאמץ, אז הסכיתו ושימעו. הכל התחיל בחג ההאלווין האמריקאי לפני שנתיים כשראיתי ברשת עוגה עם דלעת בפנים, לכבוד האלווין.

מצאתי את זה כל כך יפה וכל כך קסום ולא רק כי אני מאוהבת בכתום, אלא כי יש משהו תעלומתי ב"איך עושים את זה?” משהו שנותן לך הרגשה שזה פשוט בלתי אפשרי. זה המשהו שעורר בי את הדימיון.
לצערי, בהרבה מתכונים אמריקאים המופיעים ברשת משתמשים בתערובות מוכנות שלא קיימות בארץ, לכן המשכתי לחפש ברשת מתכון מדוייק.

את המתכון השני בו התאהבתי, גיליתי תוך כדי חיפוש ברשת והוא נראה ממש מושלם, אבל בגלל שלא היה לי פירה פטל וגם לא הייתי בטוחה שהשילוב של פרי בעוגה בחושה ימצא חן בעיני בני הבית, חיפשתי פתרון אחר. מה גם, שמי שמכיר אותי יודע, שאם אני רוצה משהו אז אני רוצה אותו עכשיו. אז החלטתי ללכת על עוגה לבנה ועוגה חומה (שוקולד) רגילות.

התחלתי עם עוגת לב, כי רציתי להפתיע את בכורי בשובו מן הצבא.
הרעיון הוא שעושים עוגה, בתבנית של אנגליש קייק, לפי המתכון (אני עשיתי עוגה לקפה מהספר "המטבח באהבה" של רות סירקיס בעמ' 213 ועוגת שוקולד כהה מעמוד 212).
cuting hearts אחרי שהעוגה מתקררת, מוציאים אותה מהתבנית, פורסים לפרוסות וכל פרוסה חותכים עם חותכן בצורת לב.
hearts in line - 1000בינתיים מכינים בלילה של עוגה בגוון אחר ושופכים מעט ממנה לתבנית משומנת ומסדרים בה את הלבבות בשורה, מייצבים אותם בתוך הבלילה.
heart covered - 1000בזהירות מוזגים בלילה עד לכיסוי הלב ומכניסים לתנור. צריך לשים לב שהזמנים לאפיה אינם המקוריים. פנים העוגה כבר אפוי ורק המסביב צריך להאפות ולהבדק ולכן זמני האפיה קצרים יותר. שימו לב!!

ומה עושים עם השאריות? כלומר עם הנגטיב של הלבבות? אם קראם רשומות שלי אתם כבר יודעים שאצלי לא זורקים אוכל.

leftovers in a jar 1 - 500

שמתי את כל הנגטיבים בצנצנת שקופה. חוץ מהצורה ה"מוזרה" הטעם היה מעולה ובני הבית נשנשו אותם עוד לפני שהסתיימה האפיה של העוגה המשולבת.
a heart cake in a squer-1000כבר בעת האפיה בתנור ראיתי שהלב מתחיל לרחף. עם תפיחת העוגה הוא התחיל להתרומם ולהתרומם ויצא פחות מושלם מהלב הוורוד של העוגה באינטרנט. מה שחשוב זה שהבן שלי התרשם וכולם התלהבו (ברור שלא הראיתי להם את המקור המושלם)
abutterfly in a cakeבפעם השניה השתמשתי בחותכן בצורת פרפר מתוך המחשבה שה"ריחוף" מתאים יותר לפרפר. שימו לב שהפעם הריחוף לא היה כזה תזזיתי, כנראה כי הבלילה הבהירה תפחה פחות.
המסקנה הביצועית שלי היא שבשביל הבלילה השניה צריך לבחור עוגה שאינה תופחת הרבה כדי שלא תרים את הצורה האפויה באופן מוגזם. אני מאמינה שאם מצאתם עוגה טעימה, אבל היא "משתוללת" מידי, מספיק להפחית את כמויות אבקת האפיה עד לשליטה ברמת התפיחה המבוקשת.

על אותו הרעיון אפשר לעשות גם עוגה עגולה, אך, הפעם, פרוסות העוגה הן גזרות של עיגול. גם כאן התוצאה תהיה מדהימה.

עוד הפתעה ששבתה את ליבי היא עוגה עם עיגולים צבעוניים בתוכה. נכון שזה מלא בצבע מאכל, אבל זה כל כך יפה!!

באתר הלייפסטייל החדש love street,  יתפרסמו במשך השבוע הקרוב רשומות שונות לכבוד הוולנטיינס דיי שיאפשרו לכם לפנק את יקירכם גם בשאר ימות השנה. אם אתם מחפשים עוד הפתעות גסטרונומיות בצורת לב, תוכלו לקרוא בלקט שהעליתי שם.

 

לפעמים החיים הם כן שחור ולבן

"החיים הם לא שחור ולבן" אמרו לי משחר ימי, בניסיון למתן את ההתייחסות שלי לדברים. “יש בינהם הרבה אפורים" הוסיפו אלו שחשבו שאני לא מבינה את הכוונה.

אז ראשית, יש בין השחור והלבן אינסוף גוונים,  והם לאו דווקא אפורים, שנית, אני אוהבת את כל הגוונים שבין השחור והלבן, אבל לפעמים החיים הם כן משחק של שחור ולבן שמתריסים זה מול זה. בסגנון או-או ובסגנון של גם וגם.

עם כל הרצון להאחז במנעד הגוונים שבין השחור והלבן , לרובנו יש "טוב" ברור" ו"רע" ברור וה"בינהם" הוא פשרה. לא סתם בסרטים הישנים הרעים היו לבושים בשחור, והטובים בלבן – כדי שנדע להבחין ולדעת.

כשאנחנו מסתכלים על העולם ראיית הצבעים שלנו היא הקרנה חוזרת של קרני האור הפוגעות בדברים. למשל, גוף שאיננו בולע את הקרניים בעלות הגוון האדום, יחזיר אותן ולכן יראה בעינינו אדום. גוף לבן הוא גוף אשר אינו בולע שום גוון של אור ומקרין בחזרה את כולם. שילוב כל הגוונים של האור הוא לבן. כאשר גוף בולע את כל גווני האור הוא לא יקרין בחזרה שום אור ולכן יראה לנו שחור. יהיה קל לקלוט את העיקרון הזה אם תחשבו על חושך מוחלט. אין בו אור המוקרן על הגופים ומכאן שאין אור החוזר מהם והעין שלנו רואה שחור.
שחור, מבחינה אופטית הוא חוסר צבע ואילו לבן הוא כל הצבעים גם יחד. 

הטבע בשחור ולבן. תמונות מימין לשמאל, למעלה: כלבים, זברה, חתול, פרה. למטה: בואש, סלעית, פנדה, טיגריס לבן

שחור לבן – הוא הניגוד בין שום צבע לכל הצבעים. העוצמה של הניגוד הזה משפיעה עלינו גם ללא ידיעת התיאוריה האופטית. זהו עימות בין הצבע הכהה ביותר לצבע הבהיר ביותר. יש כאן דרמה ויזואלית גם אם אין לה משמעות מעבר למראה.

מטבע הדברים ומשחר החרטומים הגרפיקה והקליגרפיה נוצרו מהדרמה שבין השחור והלבן.

הכיתוב והקליגרפיה הפכו לחלק בילתי נפרד מעיצוב החללים והניגוד בין השחור והלבן הופך אותם לאלגנטים במיוחד.

השחור והלבן – נקראים חד גוניים.
בעיני זו הגדרה קצת מעליבה לשניים הללו שמייצרים לנו דרמה מהדהדת כזו.

אני מאמינה שהכוונה היא לכך שהסולם הגווני שלהם משאיר מקום לכל שאר הגוונים להגיע ולהשתתף בדרמה.

לאזן אותה או להקצין אותה.

מה שנחמד בחד גוניות הזו, של השחור והלבן, הוא שהיא מאפשרת ריבוי של טקסטורת זו לצד זו ליצירת דרמה ועיניין שלא יכלו להתקבל עם גוונים אחרים. כבר בתמונה הקודמת משולבות כמה טקסטורות. בריצוף, בשטיח, בספסל, בוילון ובתמונות התלויות. גם עם עוקצנותו של הצהוב, השילוב הוא אפשרי ומרגש.

או בתמונה כאן למעלה המשלבת כריות בתבניות פסים שונות ותמונות בעיצובים שונים שכל מה שמקשר בינהם הוא שני הגוונים. במקום שתיווצר "קקפוניה" כמו שאימי היתה אומרת, נוצרת כאן הרמוניה נעימה ומיוחדת.

הכלב שבתמונה אוכל מצלחות שמתאימות לעיצוב של כל הבית. ברנט וקטרינה בחרו לעצב את ביתם במגוון של טקסטורות בשחור ולבן. כנסו לקישור ותראו שאין גבול לשילובים שניתן לעשות עם שני הגוונים הללו ועדיין להישאר מדוייקים. עיצוב פנים בשחור ולבן יכול להיות דרמתי כמו שני העיצובים הבאים העושים שימוש בגיאומטריה של פסים ומשבצות גדולים. כנסו לקישור של חדר הרחצה המשובץ, הוא חלק ממלון שכולו מעוצב בשני גוונים אלו בלבד.

עיצוב פנים בשחור ולבן יכול להיות רגוע ע"י שימוש בטקסטורות עדינות ומרחבים חלקים ומרגיעים כמו בתמונות הבאות:

לוח שחור וגיר לבן מייצרים דרמה שמשתנה כל היום, ממלאה את הבית בהומור ובקווים האישיים של דייריו. תראו לאיזו רמה של השקעה אפשר להגיע.

הדרמה בין שני הגוונים הללו מאפשרת לנו חדות ועניין ואנחנו מוצאים אותה בעוד תחומי עיצוב.

באפנה ועיצוב בגדים,

בכלי בית ועיצובי שולחן,

ויש גם תוצרת הארץ לענת סימונס-ברו

anat simons

ודונה קארן מעצבת כלי בית בשחור ולבן:

וגם את עץ חג המולד אפשר לקשט בשחור ולבן ולהיות חגיגי ביותר.

ויש גם עוגיות שחורלבן (סוג של)

לסיום, וגם כדי שט' לא תנזוף בי על שהשמטתי קלאסיקה של שחור ולבן, הנה קטע מ"שיער", דיון על ההבדלים בין שחור ללבן.

החמישיה הסודית מפליגה את יומה האחרון באיי יוון

הרשומה הקודמת הסתיימה בברוסקטות שאכלנו לארוחת הבוקר האחרונה בלב ים.
היום הוא היום השביעי להרפתקאתנו הנפלאה ולמרות השמיים הקודרים והחופש המתקצר ליבנו היה טוב עלינו. בעיקרון, ניתן לומר שהיום הזה עומד להצטיין מבחינה גסטרונומית ולמי שאיבד את הספירה, מדובר ביום שישי בשבוע ונכון לנו ערב שבת מיוחד.
last day - 22 - 700 הרוח היתה חזקה, הים היה גבוה, הגלים טלטלו את הספינה ואנחנו המשכנו להתכרבל בבגדינו החמים.
perdik-port-700בדרך למרינה אלימוס באתונה עצרנו בפרדיקה (Perdika) שבדרך כלל היא מאוד עמוסה ומתויירת
perdika 33-700אבל גם בשל העונה וגם בשל מזג האויר, היו מעט מאוד סירות.
hala collage-700ענבל החלה להכין את הבצק לחלה של הערב ואני עזרתי לה.
perdika-collage 1 - 700perdica - street 3-700יצאנו לסיור בעיירונת שלמרות האפרוריות ראינו את הפוטנציאל הצבעוי ואת היופי שלה.
perdica - bugonvilea-700הבתים היוונים מאוד מטופחים ויש פרחים בכל מקום. אפילו על המים.
perdika - camera-collage-700הלכנו לאורך המים לקאמרה אובסקורה של פרדיקה. הנמצאת על קצה קו החוף.  בהסבר המצורף כתוב, כבר בשורה הראשונה: “כנס לחדר חשוך ביום בהיר….”
perdica-camera-panorama
היום לא היה בהיר והאפקט התפספס לגמרי. אבל אם אתם מגיעים לשם ביום בהיר – אל תפספסו. המבנה הוא עגול והאור נכנס דרך חרירים בקירות ותמונה חיה וצבעונית מוקרנת על הקיר שממול. בקמרה אובסקורה של פרדיקה יש מראה של 360 מעלות. לא ראינו (התמונה היא מתוך הקישור המצורף) – אמור להיות מרשים מאוד.
perdica-port 3-700פרדיקה היא מעגן יפה ביותר והיא מצטלמת נפלא.
prrdika-bouts-collage-700סירות הדייגים המפוזרות במים ועל החוף קישטו את היום האחרון שלנו והרנינו את הלב.

lisha-collage-700יצאנו שוב אל הים כשהבצק של החלה תופח לו בגאון. נתתי לישה נוספת ושלחתי אותנו להמשיך לעבוד. יצאנו להפלגה ארוכה וקשה עד למרינה אלימוס.
pashtida-2-700ואני פצחתי בבישול שאפשר לקרוא לו "פשטידת הכל" ואנחנו בחרנו לקרוא לו פשטידת ימאים. לקחתי את כל מה שהיה במקרר ובארונות, במסגרת "אנחו לא זורקים אוכל" והכנתי לנו תבשיל שאת המתכון שלו שחזרתי פה בהמשך.

pashtida-1-700תבנית לא היתה, אז השתמשתי במחבת ללא ידית.
pashtida-collage-700הפעם דאגתי לבקש ממישהו שיצלם את היצירה לפני שכולנו התנפלנו וטרפנו אותה..

 

"פשטידת ימאים"

חומרים (בעיקרון כל מה שיש לכם. אנחנו השתמשנו במה שהיה לנו):

3 בצלים סגולים, קצוצים

פלפל ירוק – חתוך לקוביות.

כמה שיני שום – קצוצות ביד.

2 קישואים (לנו היה קישוא אחד עגול)- מגוררים

חצי שקית גזר – מגורר

½ ק"ג פטה משובחת – מפוררת

2 סלסלות פטריות – קצוצות

3 ביצים (זה מה שנשאר)

½ 2 כוסות קמח מצה (הבאתי מהארץ לשניצלים שלא טיגנו)

חצי חבילה עלי בייבי עייפים שנשארו במקרר (אמרתי שלא זורקים אוכל, נכון?)

שאריות קטיף התבלינים: אורגנו ורוזמרין – קצוצים.

גבינה צהובה ליצירת קראסט מלמעלה (אנחנו השתמשנו בגבינה פרוסה)
pashtida - baner1הכנה:

בעיקרון מטגנים ומערבבים….

בהתחלה מטגנים בצל עד תחילת השחמה. ואז שום. מוסיפים את הקישואים, כל פעם קצת כדי שישאר מצב של טיגון ולא בישול ואידוי. ואז את הפלפל הירוק, מטגנים עד ריכוך ואז מוסיפים את הפטריות. כנ"ל בהדרגה ומאדים את המים. מוסיפים את הגזר, הירק וממשיכים לבשל, על אש קטנה. מוסיפים את התבלינים (ללא מלח) כשהכל מבושל וריחני מוסיפים את הגבינה (אם משתמשים בפטה אין צורך במלח בכלל) מערבבים קצת עד המסה ומורידים מהאש. מוסיפים את קמח המצה והביצים ומערבבים היטב.
שמים את התערובת בתבנית (אצלנו זה היה במחבת, כאמור) ומפזרים מלמעלה גבינה צהובה. מכניסים לתנור. על איזו אש? אני אומרת 180 משהו כמו חצי שעה עד שמוכן ואם רוצים קראסט אז קצת גריל בסוף. אבל בהפלגה? – משהו כמו שלוש שעות, על האש הכי גדולה….
על בטן מלאה ומאושרת המשכנו להפליג בים גבוה.

big ship-700עם ההתקרבות לאתונה התחלנו לראות תנועה של ספינות ממש ענקיות.
degel - 6 - 500כשהגענו למרינה אלימוס ציפה לנו צוות של “קאבס” והפתעה גדולה, מר קאבס עצמו דאג לתלות לכבודינו את דגל ישראל, כך לפחות הוא אמר כשעלה ליאכטה שלנו לברר איך נהנינו.
zolelan - collage - 700עם העגינה, צוללן של החברה בדק את התחתית וצוות מיומן נכנס לבדוק שהכל תקין.
hala-1-700ענבל לשה את הבצק בשנית וקלעה ממנו צמה. החלה נכנסה לתנור, בלי למשוח אותה בביצה (כי חיסלתי את הביצים בפשטידה…) ואנחנו נכנסו לחדרים שלנו להתארגן קצת על אריזות.
kidush-collage-700לקראת ערב, פרשנו מפה (פריאו בצבעים תואמי לערב שבת…) והדלקנו נרות. הקפטן ערך קידוש שסגר יפה את המסע המופלא שלנו. שניה לפני שנגמר היום, פרסם הקפטן את יומן היום השישי, אתמול באפידברוס:
captains log - sixth day

יום חמישי, 3/10/13

מזג האוויר המשיך להיות קודר וגשום…החלטנו לא לצאת לריצת 20 הק"מ היומית..ובמקום זה להשקיע בארוחת בוקר מבוססת על פרנץ טוסט ..שחבל על הזמן..

היעד שקבענו לעצמינו היה אפידברוס וההנחה הייתה שבגלל שסוף השבוע מתקרב…לא צפוי להיות לחץ מיוחד על מקומות העגינה.

ניתקנו חבלים, הרמנו עוגן ופנינו לכיוון מערב.

בשלב הראשון "גירדנו" את החוף ככל שעומק המים איפשר לנו.

המשכנו כך לאורך חופי פורוס עד למפרץ הרוסי…שם היקפנו את האי וניסינו לאתר את המסעדה המיתולוגית שנוהלה על ידי שני הרוסים (אולג ואנה) שהעניקו למפרץ זה את שמו…

בקיצור הכל קישקושי תחת !

לא מסעדה (יותר דומה לכנסיה).. לא אולג ובטח לא אנה…המפרץ נקרא כך כי שימש מקום עגינה לספינות הצי הרוסי בתקופת מלחמת העצמאות של יוון (1822)… נא לעדכן את סיפורי הדייגים….

כשהגענו לקצהו המערבי של האי והתחלנו את דרכינו צפונה…נחשפנו לרוחות עזות ולים גלי מכיוון צפון שהפך את השיט צפונה לטלטלה..רטובה..

הצוות המיומן התכנס בפינות הספינה בתנוחת הלחימה המסורתית בים – קרי עיניים עצומות, צ'וקו משוך על האזניים, פנים חיוורות, גוף מכונס ודלי הקאה צמוד – כך, עד שפנינו שוב מערבה ..הפנינו חרטום לאפידוורוס וירכתיים לגלים…והדם שב שוב לזרום…

הגענו לאפידוורוס בשעות הצהריים…הרציף היה ריק מספינות והעיר הייתה ריקה מתושבים.

נקשרנו בשקט לרציף וירדנו לתור את העיר.

סוף עונת התיירות…העיר כמו עיר רפאים ..הולכי הרגל היחידים שפגשנו היו החברה הישראלים מספצס (ראה יומן הקפטן …מס )..הללו הצביעו על נהג המונית היחידי בעיר והמליצו על נסיעה לעיר אפידוורוס העתיקה.

על מנת להסיע את צוות הספנים כולו לעיר העתיקה..היה צורך להזעיק משנ"ץ את הנהג השני של העיירה…מו"מ קצר ואנחנו מכווצים במונית בדרכינו אל האתר.

אפידווורוס העתיקה מפורסמת בעיקר עקב התיאטרון היווני הנמצא בה תיאטרון זה, מהמאה הרביעית לפנה"ס הוא התיאטרון היווני הגדול ביותר שנמצא והוא עדיין פעיל !

העיר הייתה בעצם מרכז ריפוי ע"י האלים אפולו ואסקלפיוס..ובמקום שרידי מקדשים לאלים אלו ומתחם ריפוי אליו היו מגיעים אנשים לקבלת טיפול.

למראה התיאטרון, הבמה וקהל התיירים, השתלט חיידק הבמה על אייל ועל הקפיטן והם ניצבו במרכז הבמה ופצחו בשיר "ירושלים של זהב" ביצוע שזכה לתשואות כפיים סוערות מהמוני התיירים שמילאו את מושבי התיאטרון (וידאו ותמונות יפורסמו בנפרד).

חזרנו לעיר הנטושה לא לפני שהקפטין רכש בעלות על נקניקיה עם חרדל בלחמניה…

כששבנו לעיר, התחילו להיכנס למעגן יאכטות לשהיית לילה.

יאכטה אחת משכה את תשומת ליבנו במיוחד…הצוות היה פולני..לסקיפר הייתה חסרה שן קדמית..וצוות הספינה ניחן בחוסר כישרון בולט, בדרכם להיקשרות הם הצליחו לשלוף עוגן של סירת דיג..לסבך את שרשרת העוגן שלהם בשרשרת של יאכטה שכנה..להצמיד את דופן היאכטה לחרטום סירת דייג , להשאיר את הסקיפר על החוף ולגרום לדייג מקומי להשתלט עליהם ולהביא את ספינתם ב "שלום" לחוף מבטחים.

הסקיפר, הסביר לי בינתיים שהשן החסרה לו הוסרה במכת אגרוף על ידי בעל סירה מקומית שהנזקים שהוא וצוותו גרמו לסירתו..לא הובנו על ידיו בהומור הראוי…

תוך פרק זמן קצר התמלא המזח ביאכטות נוספות והעיר החלה לגלות סימני חיים.

מלחינו פרשו בינתיים לארוחת ביניים, לשנ"ץ וארוחת ערב מסורתית במסעדת מלון פוסידון.

כששבנו ליאכטה הוזמנו על ידי הצוות הפולני להתארח לכוסית אלכוהול.

סיגל, אייל, ענבל והקפטין התנדבו למשלחת ההזויה, נטלו עימם בקבוק יין אדום ועלו באומץ רב לסיפון היאכטה הפולנית.

הפולנים, כך מסתבר קיוו כנראה למפגש מיני מזדמן ( קוויקי)..אך אין כמלחינו ומלחותינו מפורסמים ביכולתם להוציא מהראש של כל חרמן שתוי פולני מחשבות על סקס כלל ועיקר….

יצאנו מהיאכטה הפולנית כשכבודינו בידינו – לא חוללנו חו"ח…והפולנים נותרו כשחצי תאוותם בידם.

ליתר ביטחון הרחקנו את היאכטה מהרציף..הרמנו את כבש העלייה..ופיזרנו עלי בזיליקום בקוקפיט..

עד כאן יומן הקפטן להיום

atens - morning 1-700קמנו בבוקר, סיימנו את האריזות ואכלנו ארוחת בוקר מהשאריות של השאריות. השארנו כמויות אלכוהול מטורפות בידיעה שעובדי הניקיון ישמחו מאוד.

alimos - end 2-700המתנו למיניבוס ששכרנו כדי לבלות יום שלם ויבשתי באתונה. השמש ליטפה אותנו וליבנו היה קל.
our tuor 22הרפתקאה המצויינת של החמישיה המפליגה באיים הסרונים, ביוון הגיעה לסיומה. שבעה ימים מצויינים שמסלולם מצויין וממוספר כאן במפה שלפניכם.
היום באתונה היה נפלא ובסופו חזרנו ארצה וזאת לא לפני שהקפטן פרסם, תוך כדי המתנה בשדה התעופה, את פרסומו האחרון על היום השביעי של ההרפתקה שלנו מאפידאברוס למרינה אלימוס באתונה:

captains log - seventhth day

יום שישי, 4/10/13

העזנו להציץ מהקוקפיט רק כששמענו את היאכטה הפולנית מרימה עוגן.

הרוח המשיכה להכות על החרטום ולטלטל את הספינה ומשתי צידינו היו יאכטות "בית ספר".

לא נותר דבר שיקשור אותנו עוד למקום זה…חוץ מעודד ואריאלה שישנו בחדר שכור….

ו..המחשב של סיגל שחובר למטען…באותו החדר.

כשהצלחנו לאסוף את כל הצוות ..והמחשב…ובנוסף לשלוש עגבניות רכות וראש שום אחד שנרכשו במחיר מבצע…הרמנו עוגן…ניתקנו חבלים ויצאנו ליום ההרפתקאות האחרון.

כשיצאנו מהמפרץ ראינו את ה "פולנים "ימאים אמיתיים" ..לא נרתעו מהרוח הקדמית…הרימו מפרשים והחלו לעשות גלסים בניצב לרוח.

העובדה שה "בניצב" לרוח לא קירב אותם לאתונה אפילו בסנטימטר..לא פגע במורל הגבוה של צוות מיומן וחרמן זה.

נפנפנו להם לשלום והמשכנו לראותם עוד שעות ארוכות מפליגים הלוך ושוב בניצב ליעדם הסופי.

לבסוף הם הפכו לנקודה לבנה על האופק ההולך ומתרחק עד שנמוגו לגמרי.

שברנו רעבונינו בברוסקטות קלויות שמגשים מלאים בהן החלו להישלח על ידי סיגל ואמיר מהקבינה.

הים, כאמור לא היה לטובתינו גם הפעם…רוח על החרטום וגלים של כמטר מאותו כיוון

הפלגנו באמצעות מנוע במהירות נוחה שגרמה למינימום שפריצים.

כשהגענו לקרבת האיים מוני ואגינה..ירדה הרוח וגם הים שקט.

נכנסנו לעגינה אחרונה בעיירה פרדיקה…המעגנה ( העמוסה בד"כ).. הייתה הפעם ריקה לגמרי.

הצוות המיומן ביצע את העגינה הים תיכונית באופן חלק ומקצועי..לו היו במעגן יאכטות נוספות, קרוב לוודאי שמחיאות כפיים היו נשמעות מכל התרנים..

בדממה..התפזרנו למשימותינו

איש איש יודע את תפקידו

כלום לא צריך היה להיאמר…

מויש ל Wi Fi..ענבל להכנת בצק לחלה…סיגל…לתמיכה מקצועית בענבל….עודד לחיפוש חדר (אפילו שלא היינו צריכים)… ואנחנו…לחפש בית קפה.

כשהתכנסנו שוב לאחר סיום משימותינו..פנינו לסיור רגלי באיזור דרום המעגנה.

גילינו רקפות וחצבים..וביקרנו בקמרה אובסקורה שהוקמה על יסוד ששימש בזמנו לתותח שהגן על מעבר המים הצר.

בפרדיקה..יש לציין, היה בסיס קבע של חיל הים היוני…על הגבהות המשקיפות לחלקו הדרומי, יש עדיין מבנים רבים..שוחות ובונקרים ששימשו אותם.

פרדיקה הוא מקום קסום ורומנטי ששווה להתאמץ ולהגיע עדיו.

בילינו שעתיים במקום…ובשעה 14:00 יצאנו שוב ללג האחרון של המסע בדרכינו לאתונה.

הרמנו הפעם מפרשים ולאורך כל חלקו המערבי של האי אגינה הפלגנו בכוח רוח טובה.

סיגל ניצלה את הזמן לערבב את כל המצרכים שנותרו בספינה לעיסת פשטידת ימאים שהוכנסה אחר כבוד לתנור הספינה.

הנתיב האחרון שבין צפון אגינה ואתונה..היה מול ים גלי ורוח פנים עזה.

לוח הזמנים לא אפשר לנו הפלגה באמצעות מפרשים אך על כל הקשיים פיצתה פשטידת הימאים שהוגשה בתזמון מדוייק במחצית הדרך שבין אגינה לאתונה.

הגענו למרינה באיחור מכובד של 40 דקות.

כשנכנסנו לרציף המיועד..המתין לנו דגל המדינה מונף בגאון על תורן המעגן..דבר שחימם את ליבנו.

נקשרנו וערכנו את טקס ההודיה לסקיפר ולנפטון…(הטקס מתועד ויוצג בפורומים המתאימים מיד כשסרטי מצלמות האבטחה של המרינה ישוחררו ממשטרת אתונה שחושדת כי במרינה פעלה כת מסתורית של טבחים שבדים…ויועברו לידינו).

צוות חברת ההשכרה ערך במהירות ביקורת שעברה כמובן ללא כל חריגה ותוך שעה קלה הזדכנו (בצער) על היאכטה שכה אהבנו.

הספקתי עוד להדגים לצוותי הטוב, כיצד עורכים משא ומתן קשוח בין בעלי עסקים ביוון, וכל מלח זכה לקבל כוס קרמיקה מעוטרת מזכרת מההפלגה במחיר זעום….שלא יחשף כאן מפאת כבודו של הצד שהובס במשא והמתן….

החלה של ענבל הוצאה מהתנור…נרות שבת ויין קידוש גנוב נשלפו (ראה יומן הקפטין מס 1) וערכנו קבלת שבת כהלכתה.

לסיכום יומן זה אציין כי קבוצת הספנים עימם הפלגתי באודסיאה זו, העניקה לי מנה גדושה של חברות טובה, אהבה, הומור, התחשבות בזולת וחוויות ילדות משותפת…לא הפסקתי לצחוק במשך כל אותו מסע…ולפעמים גם לדמוע..

על הפער המקצועי שבהפעלת היאכטה הם התגברו במהירות ובחיוך…לא הייתי מייחל לצוות טוב מזה

בחיים

לעולם

ותודה

עד כאן יומן הקפטין להפלגה זו

קזה

athens - end of end-700למרות שהיום האחרון של ההרפתקה היה יבשתי לגמרי ולא קשור להפלגה, התמדנו בעיסוקים גסטרונומיים וכאן אנחנו מופיעים בהרכב מלא בפעם השניה והאחרונה במסענו זה.

תם ונשלם

החמישיה הסודית מפליגה לאפידברוס

ההפלגה שלנו מתקדמת בהתמדה אל סיומה וברשומה הקודמת ראיתם כיצד השמים מתקדרים מסביבנו וחשרת עננים מאיימת מלווה אותנו בים. to epidavros 2 - 1000אני חייבת לומר שאני ממש לא שייכת לקבוצת האנשים שמחבבים חורף, אפרוריות או קור to epidavros 1 - 1000וגם התמונות יוצאות, בדרך כלל, פחות טובות. to epidavros - collages - 1000עם זאת, חבורת ספנינו היתה כל כך מרנינה עד שלא הקדשתי תשומת לב לעובדה שהייתי אמורה להיות מדוכדכת ולו קלות. epidavros - port - 500הגענו למזח של אפידברוס והמקום היה לגמרי ב"אוירה של סוף קורס". הכל סגור ואחראי אספקת החשמל נסע ויחזור רק מחר, מה שגרם לנו להשאר ללא אספקת חשמל, ללא אספקת מים טריה ולמחשב שלי לפרוק את עצמו לדעת. אילולי שקשוק התרנים ברקע, יכולנו לחשוב שהוגלינו לאי שומם. התארגנו די מהר, הערנו את שני נהגי המונית של האי משנת הצהריים שלהם, ויצאנו לעבר התיאטרון של אפידברוס. epidavros - cat 1 - 1000בדרך פגשתי חתול, די ידידותי שקיבל טרמפ על הידיים לחלק מן הדרך.
epidavros - amfi התיאטרון היווני באי הוא הוא הכי עתיק ששרד עד היום, הוא במצב מעולה ויש לו אקוסטיקה מיוחדת. epidavros - amir3 - 1000במרכז יש נקודה המסומנת באבן. מי שעומד עליה נשמע בכל התיאטרון. epidavros - amir collages - 1000אחד אחד נעמדים התיירים בנקודה המרכזית של התיאטרון וההד נושא את דבריהם לכל המושבים בצורה מושלמת.

קזה ואייל פצחו בזמר מרגש של ירושלים של זהב ונתנו הופעה נהדרת, רק חבל שאני הצטרפתי אליהם בזיופים מצמרר אוזניים..

epidavros - amfi collages - 1000 חלקנו עלו עד לשורה האחרונה לבדוק שהאקוסטיקה אכן מושלמת גם למעלה והנוף שנגלה היה עוצר נשימה (שגם ככה איימה להעצר אחרי העליה התלולה לשורה האחרונה)
epidavros - food-1000 כשחזרנו לקו החוף הלכנו לנשנש קצת אוכל מקומי באחת משתי המסעדות היחידות שנותרו פתוחות.
epidavros - hotel poseidon - 1000בערב יצאנו לאכול, במסעדת מלון פוסידון (פה בתמונה, ברקע) לפי המלצה שקיבלנו בפורוס. אין על אל-הים באזורים הללו. הארוחה היתה מצויינת והמסעדה היתה מלאה בשייטים. לקראת סוף הארוחה, הודיע הקפטן על פרסום אפיזודה נוספת במסעינו. הסיפור של היום החמישי, אתמול בפורוס: captains log - fifth day יום רביעי 2/10/13 פורוס.

החלטנו להישאר יום נוסף בפורוס. גם יופיה של פורוס…גם מזג האוויר וגם כי היינו חייבים לגמול לבחור ממסעדת אואזיס שגרם לנו…כמו גם לכל היאכטות הסמוכות ל "סעוד" על שולחנו…לשם כך היינו זקוקים לזמן..לרעיון…ולטיפול רפואי.. המקצוענים שביננו, השכימו עם שחר לריצת בוקר מסביב לאי… חלקו הדרומי של האי הוא בהיקף של כ 4 קמ…הדרך משופעת בזווית וגם משופעת בצמחי בר ארצישראלים (חצבים ורקפות)… כשסיימנו, נערכנו לארוחת בוקר באחד מבתי הקפה המקומיים…. קיבלנו הצעה שלא ניתן לסרב לה מדון קורליאונה שהתאים לדמות הסנדק הן בקולו והן בחזותו.. התישבנו בבית הקפה של משפחת קורלאונה וזכינו לאחת מארוחות הבוקר…אם לא ה… הזמנו חביתות שונות (גם אריאלה)..וקבלנו הן אוכל טוב והן יחס אדיב וחם מהדון בעצמו…שהתגלה מאוחר יותר כמלח לשעבר בצי הסוחר היווני שלעת בגרותו, ירד מהים ופתח לעצמו קפה קטן ומקסים. יצאנו לתור את האי וטיפסנו במעלה הסמטאות הצרות עד לשפיץ של "ספירי" שם קבלו מלחינו הטובים קצת הסטוריה..קצת גאוגרפיה…וקצת מיתולוגיה. מי שלא שוטט בסמטאות פורוס ולא זכה לצלם את נופי הים מבעד למסגרות הסמטא..לא יכול להיחשב כמי שביקר ביוון..וראוי שימחק מדרכונו את החותמת של ביקורת הגבולות היוונית. מהשפיץ, החלקנו במורדות הסמטאות עד לצידה השני של העיר..שם עצרנו לרגע בבית קפה "קפה הסקיפר"..ותכננו את המשך היום. סיכמנו סופית שנישאר באי, נשלים את המתנות האחרונות למשפחה והילדים, נשכור קטנועים ונצא לסיבוב "שונה". הבעיה הייתה שהדרך חזרה לספינה עברה מול מסעדת אואזיס…וככל שאימצנו את כושר ההמצאה, לא הצלחנו לגבש תירוץ ראוי לבעל הבית במקרה וניתפס.. בהתגנבות יחידים חזרנו לספינתינו לאחר ששיננו את התירוץ "הערב אנו מכינים ביאכטה"… רוב המלחים הגיעו בשלום אך לפתע הופיע נשוא ייראתנו כשהוא טרוד בלכידת עוד שתי יאכטות שנכנסו למעגן… הוא בירך אותנו בלבביות ושאל.." אז מה ? הערב אתם מבשלים ביאכטה הא ????" הבנו…שנפלנו קורבן למלכודת משומנת של אלוף בשיווק שבינו ובין מסעדנות אין ולא כלום…הנ"ל אפילו לא חלם שנבוא לבקר שוב…ולכן דאג לזי….את האמ… אמ.. שלנו כבר בערב הראשון…והיחיד. לאחר שסייענו ליאכטות הסמוכות לסדר חבלים לנוכח הרוח שהשתנתה והתחזקה…שמנו פעמינו לאיש שמשכיר קטנועים. שכרנו 6 טרקטורונים ויצאנו לסיבוב של כשעתיים באי. ביקרנו בשרידי מקדש פוסידון המפורסם…במפרץ האהבה..ובמפרץ הרוסי.. סיימנו בקפה ה"חתול הלבן"..שם הציגו בפנינו את ספר האורחים בו חתום (בין שאר שועי עולם) גם ביבי שלנו. כמובן שכקפטן בכיר..רשמתי הקדשה מכובדת מטעם ה"חמישיה" וקזה..והוספתי הערה המתיחסת להקדשה של האדון בעמוד 215…. את הערב סיימנו בארוחה במסעדת פוסידון…בה הרימו גבה…ועוד אחת לנוכח הצלחתינו להגיע עד אליהם מבלי שנתפסנו על ידי מסעדת אואזיס. הודינו בראש מורכן…שנתפסנו ..וזחלנו לספינתינו הטובה לעוד יום של הרפתקאות. עד כאן יומן הקפטין להיום.

פרשנו מן הארוחה, איש איש אל קיטונו הוא. אריאלה ועודד לחדרם על קרקע מוצקה, ואנחנו ליאכטה. אמיר פרש ראשון, משה הלך ללוות את עודד ואריאלה ואילו ענבל, אייל, קזה ואני הלכנו בקצב שלנו, כמו מנסים להאריך את ההרפתקאה שעומדת להסתיים. epidavros - polish 3 - 1000על הרציף עמדה חבורה של מלחים פולנים,שכנינו לעגינה. כשהתקרבנו הזמינו אותנו להצטרף אליהם לשתית וודקה. למה לא? אנחנו לא צריכים לנהוג הערב, נכון? עברנו ביאכטה והבאנו בקבוק יין. epidavros - polish 4 - 1000כשעלינו ארבעתנו על היאכטה חבורת השיכורים (שאינם דוברי אנגלית כלל וכלל) קמה לקבלנו בברכה. הדוברת, שהיתה הכי שיכורה תתגלה במשך הערב כבעלת ארסנל של ארבעה משפטים בלבד. אני מודה שהיכולת שלה לשלב בין המשפטים ולדקלם אותם באינטונציות שיכוריות שונות נתנו את ההרגשה שהיא, לפחות, פרופסור לבלשנות אנגלית באוניברסיטת לודג'. epidavros - polish 2 - 1000כאשר התיישבנו בקופיט החבר'ה השיכורים התיישבוט סביבנו בצפיפות, כשהם פותחים את היין שהבאנו. כולם הציגו את עצמם והדוברת אמרה שהם מוורוצלב. ענבל אמרה לה שגם המשפחה שלה משם, כשהיא חוסכת מהם דיוקים היסטורים לגבי אחרית משפחתה. כמובן שגם אני התגאיתי במוצא הפולני שלי והמארחים מאוד שמחו, אם כי היתה תחושה שהם יודעים למה לא להמשיך ולחקור על מוצאנו זה… epidavros - polish 11 - 1000הדוברת הבטיחה שבעוד שנה, כשנגיע לבקר אותה היא כבר תדע אנגלית מצויינת..("אין וואן ייר, יו קום נוח פולאנד, איי ספיק פרפקט אינגליש"כשהתחיל להיות צפוף מבחינת אדי האלכוהול והשיחה לא הצליחה להתרומם מעבר להבטחות על מפגש רעים רהוט אנגלית בשנה הבאה, הקפטן שלנו הודיע למארחים שיש לנו מבחן מחר ושאנחנו צריכים עוד ללמוד אליו וכך שוחררנו בשלום (הרבה יאכטות הן בעצם צוותי לימוד להשטת יאכטות) וחזרנו לתאינו, עיפים אך מרוצים.
from epidavros-collages-1000בבוקר שלמחרת, יצאנו אל יום ההפלגה האחרון, כשאנחנו מכורבלים בבגדינו החמים. לא לפני שעשינו השלמת קניה אחרונה.

BruschettaWebלאחר שיצאנו אל הים, בדרכנו לנמל אתונה, הכנו ברוסקטות מהלחם שכבר לא היה טרי. (כתבתי כבר שאנחנו שומרים על כדור הארץ ולא זורקים אוכל, נכון?) בתמונה למעלה לא מצולמת הברוסקטה שלנו כי היינו כל כך רעבים ולא הקפדנו על התיעוד. בקישור של התמונה יש גם מתכון, אבל מה שאנחנו הכנו היה “ככה וככה”:

ברוסקטות. מלחם של אתמול. (עדיף בהפלגה באיי יוון)
1. “מטסטסים” את פרוסות הלחם הישן עד לקריספיות קלה לפחות בצד אחד.
2. “משייפים” שן שום קלופה על המשטח המחוספס של הטוסט (ועוד אחת ועוד אחת, עד לכיסוי כל הטוסטים)
3. מניחים שכבה דקה של תערובת של עגבניה מרוסקת בפומפיה, שאריות הקליפה שלה חתוכות לקוביות, קצת שמן זית, עלי בזיליקום קצוצים (שאני קטפתי בעציצי האי ספצס), מלח ופלפל.
4. אפשר להוסיף גבינה צהובה כלשהי, אנחנו שמנו כי רצינו לסיים את המזון שקנינו, כאמור.
5. שמים בתנור עד להמסת הגבינה או חימום קל של תערובת העגבניות.
from epidavros-1000התרחקנו מאפידברוס והתחלנו את היום האחרון של ההפלגה אל הנמל הסופי של הרפתקאתנו, עליו תוכלו לקרוא ברשומה הבאה.

"ללא מעצורים" – תערוכת אופניים במוזיאון העיצוב + סוד מהעבר שלי

כשהזמינו אותי לסקר את התערוכה "ללא מעצורים", תערוכה על אופניים במוזיאון העיצוב בחולון, נדלקתי מייד.
זה המקום להתוודות. קוראים לי סיגל בן נון ולמדתי לרכב על אופניים רק בגיל 14. (כן, 14 , לא 4)

אופניים

אופני שלושה גלגים של ילדי שנות ה-60. תמונה של רונן מרקוס מתוך האתר" נוסטלגיה"

וכך הדבר קרה: כשכל הילדים קיבלו אופני שלושה גלגלים קטנים ואדומים, גם אני ביקשתי. אבא שלי קנה לי אופניים של ראלי. על שלושה גלגלים, אבל לא הקטנים האלו שהיו לכולם, אלא שלושה גלגלים ענקיים, עם סלסלת מתכת לבנה מקדימה שעליה התנוסס הסמל המפואר של ראלי.

פרסומת לאופניים המפוארות שלי - מתוך קטלוג רטרו של ראלי.

פרסומת לאופניים המפוארות שלי – מתוך קטלוג רטרו של ראלי.

הייתי מושא הקנאה של כל הילדים וכך המשכתי לרכב עד שכולם למדו לרכב על אופני שני גלגלים ובשלב הזה התבררו שני דברים: האופניים המיוחדות שלי כבר לא היו אטרקציה והם ננטשו במרפסת ושקעו בתהום הנשייה,  ואני לא למדתי לרכב על אופניים עם שני גלגלים.
איכשהו, מבחינה חברתית , כנראה שלא יכולתי לרדת מאיגרא רמא בה הייתי לבירא עמיקתא של זו שלא יודעת לרכב על אופניים וכך פשוט העובדה הזו הוצנעה בפני הציבור הרחב.

מכאן התניידתי בסקטים ואף אחד לא ידע שאני לא יודעת לרכב על אופניים.

טיול אופניים בצפון – 1981

מי מחברי התיכון שלי שקורא עכשיו, בטח מצקצק בלשונות ואומר שזה לא הגיוני. בגיל 16 כבר הייתי רוכבת אינטנסיבית שלא ירדה מן האופניים, קייץ וחורף. שמש וגשם, מכנסיים קצרים או מעיל רוח כתום (אדידס, משהו משהו) לבית הספר, לאימונים בתל אביב (עשרה ק"מ הלוך ועשרה ק"מ חזור, כולל עליות) ובכלל.

אופני ביאנקי -

אופני ביאנקי- בתקופת הזוהר של אוטוביאנקי.

בגיל 14 קנו לי אופני ספורט של ביאנקי, אחרי שאירית, לימדה אותי לרכב. למדתי לרכב על אופני הספורט של פורת, אחיה והיא רצה אחרי במשך יומיים. יומיים כואבים (נופלים מגבוה, בגיל 14…) אבל אחרי יומיים ואחרי כמה התרסקויות לתוך מכוניות חונות – הפכתי לרוכבת על אופני ספורט. אגב, לקח לי עוד כמה שנים עד שהייתי מסוגלת לרכב על אופניים בישיבה "רגילה".

פרסומת ישנה של ראלי - השטיח האדום

פרסומת ישנה של ראלי – השטיח האדום

אז כבר הבנתם שאופניים ואני זה אהבה גדולה למרות שהתחילה מאוחר, יחסית, נכון?
בינתיים הפכתי לאדריכלית, רגישה לעיצוב ובנוסף חובבת וינטאג' (עוד מהתקופה שקראו לזה אוספת ג'אנק..) ולכן התערוכה המופלאה במוזיאון העיצוב בחולון, "ללא מעצורים" היתה חוויה מרנינה ומרגשת על כל ארבעת החלקים שלה.
איך שנכנסים למוזיאון מוקרן סרט ב"לופ" שצולם ע"י רוכבי אופניים מכל הארץ ששלחו צילומי רכיבה . זו מין נקודות מבט מ"מעוף הרוכב". יפה ביותר. time path - collage - 500 חובבת הווינטא'ג שבי הוקסמה מ"ציר הזמן" הממוקם המסדרון. התערוכה סוקרת כאן את החידושים שחלו מן האופניים הראשונים בשנת 1790 ועד לימינו כשאת ציר הזמן מלווה קו כחול וליד כל נקודת ציון בהיסטוריה של האופניים יש אייקון גרפי עם סימון החידוש, בכחול, ומתחת הסברים מפורטים על הדגם והמשמעות שלו. bicycle - vintage2 - 1000 ותמונות תקופתיות, old bicycle - 1 - 1000 old bicycle - 2 - 1000 וסרטונים מלבבים, model - 2 - 700model - 1 - 700

ודגמי אופניים זעירים ממוזיאון האופניים של אלון וולף. (ועוד כמה הפתעות שאשאיר לכם לגלות) החלק השני של התערוכה הוא סוג של רטרוספקטיבה של האופניים בארץ, גם הוא מתוך מוזיאון האופניים של אלון  וולף. israeli collection-500

חוץ מאופניים שונים, israeli add - collage 2-1000 היה שם אוסף מדהים של כרזות, israeli add - collage 3 - 1000 מודעות ואביזרים וצילומים תקופתיים. israeli add - collage 1 - 700 שימו לב כמה אחת הכרזות מזכירה את הכרזה האופנתית של ראלי, משנות ה-50, שהעליתי כאן קודם.

sammlung-gr

תמונה מתוך האוסף של האדריכל, האספן ורוכב האופניים האוסטרי,  Michael Embacher

החלק השלישי מרשים ביותר ומפתיע ומרגש ומרענן. מדובר ב-46 זוגות אופניים מתוך האוסף של Michael Embacher internet collage - 1000

האתר שלו מקושר לתערוכה עם מסכים אינטראקטיביים וכסאות נדנדה נוחים לידם. exebition-1000

האופניים תלויים על קורה מתפתלת בחלל התצוגה ומציגים רגעים בהיסטוריה האנושית, ליד חדשנות, יחודיות (אופניים שהשרשרת שלהם מצופה זהב!!) והמצאה. מה שיפה זה שאופנים הם כלי יומיומי שמלווה אותנו משנת 1790 והעיצוב שלהם משתנה לפני התקופה, הצרכים, החדשנות והטעם. אציג כאן כמה זוגות אופניים בלבד, כדי שלא אהרוס לכם את ההנאה מלגלות דברים בעצמכם.

bsa paratrooper-collage - 1000
Paratroopr - אופני צנחנים מתקפלות של BSA - אופנים איתן צנחו בעלות הברית במלחה"ע II. הגוון שלהן חאקי והן הוצנחו מקופלות והשלדה היתה צריכה להיות מספיק מאסיבית. לאחר הנחיתה נסגרו מספר פרפרים וחוזקו מספר ברגים והצנחן יצא לרכיבה בשטח.

budy bike - collage - 1500

Budy bike - אופניים לשני רוכבים זה לצד זה - אופנים לזוג, אבל לא טנדם, אלא ישיבה זה לצד זה (!!!). שימו לב שאי אפשר לרכב אלא בשניים, המאזנים זה את זה. הרגל הפנימית של כל רוכב, איננה מפדלת ורק אחד הכידונים באמת מתכוונן ואילו השני מקובע.

ski bike - collage

Capo - אופניים לשלג

saroyan-700

החלק הרביעי והאחרון של התערוכה הוא זה שמרגש, מקפיץ את האדרנלין ומצית את הדימיון אצל המעצבת והממציאה שבי. בחדר אחד, ריכזו אוצרי התערוכה חידושים והמצאות בתחום האופניים ועיצובן. model bike - 700חלק מהעבודות הן עבודות של סטודנטים ויש שם מודלים ושרטוטים נפלאים לאופניים מתקפלים, ולאופניים הגדלים ומתאימים עצמם לגדילה של הילדים. התערוכה גם מציגה עיצובים והמצאות שפורסמו ברשת ואשר יוצריהם אישור למוזיאון להציג. האוצרים השאירו מקום רחב להמצאות ועיצובים חדשים בהתאם למה שיתפרסם ברשת במהלך התערוכה.


למשל, איקאה האקינג – אופניים משני שרפרפי frosta של המעצבים samuel bernier + andreas bhends,  איך להרכיב אופניים משני שרפרפים של איקאה ועוד כמה חלקים במדפסת תלת מימדים קונוונציונלית. באתר יש תכניות ושרטוטים לרווחת הגולשים וגם סרטון הדרכה כיצד להרכיב.

5_camperbike3

או קראוון לרוכב אופניים של המעצב Kevin Cyr. (יש בתערוכה עוד כמה ווריאציות על הנושא) hilda bicycle-700 אתמול, בעיצומה של כתיבת הרשומה, ראיתי את חניון האופניים הזה, פה אצל השכנים ממולי. אופניים, בהוויה הישראלית, הם קודם כל חווית ילדות. נכון שבשנים האחרונות האופניים התעלו מעבר לכלי תחבורה או משחק והפכו לסמל סטאטוס, נבנתה סביבן תעשית אופנה ועיצוב שלמה, והם הפכו לציר מרכזי בתעשית הפנאי, אבל לפני ולפנים הם של עולם הילדות.

for kids - collage - 1000

חוברת עבודה והתבוננות לילדים. מרתק!

גם אוצרי התערוכה חשבו על הילדים והכינו תכנית מדהימה לחופשת חנוכה שכוללת פעילות חקרניות, והתנסויות על אופניים מיוחדים ומוזרים ברחבת הכניסה. יש פעילות משפחות וילדים בשבתות בשעות 11:00 -17:00.יש סיורים בלשיים, הדרכות לטיפול באופניים ועוד.
בנוסף, כל יום שישי תגיע למוזיאון "אושיית אופניים" ותסביר ותקיים שיח בנושא אופניים בין 10:30 ל11:10. יש בתערוכה עוד אטרקציות אבל לא ארחיב יותר, בעיקר מתוך הרצון שתלכו לראת בעצמכם.
עוד פרטים, באתר המוזיאון.

החמישיה ממשיכה בהרפתקאות באי פורוס – יום יבשתי למדי

בסיומה של הרשומה הקודמת הלכנו לישון אחרי יום עמוס וחוויתי.
הבוקר החדש עלה ואמיר ואני שוב יצאנו לרוץ. אני מודה שהתקנאתי בריצה השטוחה שהיתה לאמיר יום קודם, בספצס. גם היום המקום נראה שטוח ויצאנו לנו חרישיים בבוקר שלא להעיר את שאר החברים. אני חייבת להודות ששוב המפה שיקרה והיו מספר מישורים שטוחים אך בזוויות נוראות..

תוך כדי ריצה נתקלתי בתופעה מעניינת. משמאל פרחו להם חצבים לבנבנים בקבוצות קבוצות אך מימיני, בשולי הדרך על סף המדרון לים, היו המוני רקפות קטנות בינות לעלי השלכת. מן סתירה כזו שבין פריחת הסתיו של החצבים ופריחת החורף של הרקפות. לא ברור הביחד הזה ובלתי מוסבר. שמתי לב שזהו זן שונה של רקפות, אשר פרחיהן פורחים לפני לבלוב העלים, דבר השונה מן הרקפות אשר במחוזותינו. למי מן הקוראים פתרונין? (עדכון: אלו הן רקפות יוונית מאחד הזנים. זה שאוהב סתיו כשעדיין יש קצת שמש, אבל כשהתיירים כבר עזבו…)

חזרתי למעגן אחרי אמיר (כמובן) ולפני שרוב חברים התעוררו. פגשתי את קזה בדרך, חמוש בבגדי ריצה גם הוא. הנחתי פראו על הרציף ופצחתי במתיחות ב"שלווה-של-אחרי-הריצה" שרק מי שרץ מכיר.

החבר'ה התעוררו אט אטהחלטנו להישאר יום נוסף בפורוס, מחמת אזהרות מזג האוויר ויצאנו לאכול ארוחת בוקר בטברנה מקומית, לראשונה מאז צאתנו להפלגה הזו.

מצד אחד שלנו, הים והמזח ומן הצד השני מתחילות הסמטאות המופלאות של האי

ישבנו כולנו, מתכרבלים קצת בסוצ'רטים שלנו ונהנים מארוחת בוקר נפלאה ומושקעת ממצרכים טריים טריים (ראינו אותם רצים למכולת לקנות גבינות וביצים לארוחה שלנו)

לאחר מנוחה קצרה יצאנו לסיור בסמטאות העיר.

בינות חלק מהבתים הציץ אלינו המפרץ כשהוא נחבא מאחורי אחרים.

כשעלינו עוד קצת במעלה הסמטאות, נעתקה נשמתנו מרוב יופי כחול.

מעל גגות העיירה התגלה לנו המפרץ במלוא הדרו עד המעגן של הסמורה שלנו.

לא רק הנוף הימי היה מרשים אלא גם זה האורבני, בסמטאות המפותלות.

מרפסות קטנות עם תריסים צבעוניים ניבטו אלינו מכל עבר.

שערים יפיפיים ומעקות פרזול מעוטרים קישטו את הבתים.

הדבר המרשים ביותר הוא רמת הטיפוח. נראה כאילו הרחובות נצבעים מידי בוקר, כדי לספק לנו אובייקטים מרגשים לצילום.

אלו שהגדילו ביצירתיות שלהם גרמו לנו אושר גדול.

אפילו לגגות הרעפים שלהם יש להם אלמנט קישוט חינני.

האמת, רצינו פשוט להישאר שם. מה רע לשבת במרפסת המטופחת הזו ולהביט אל הים כל היום?

או לשבת בפינה התכלכלה והמוצלת הזו על בקבוק אוזו ולשכוח מכל השאר?

לקראת צהרים עצרנו לנו בבית קפה קרוב למים . נחנו, תכננו את הקניות האחרונות והחלטנו על בילוי מסעיר לסוף היום.

מסע טרקטורונים.
פורוס הוא אי שמורכב משני איים, הקטן והמאוכלס בו עגנו ובילינו והשני גדול יותר ולא מיושב, אליו יצאנו במסענו.

שכרנו טרקטורונים ויצאנו לנו להרפתקה יבשתית למדי כשהשמיים הולכים ומתקדרים עלינו עם שקיעת השמש/

פורוס הוא אי המוקף חופים ומפרצים יפיפיים. הידוע שבהם הוא "המפרץ הרוסי".

עמדנו וצילמנו וגם את עצמנו מצלמים…

מטרת המסע היתה מקדש פוסידון שהיה מקום מקלט ואליו ברחו רבים כמו דמוסתנס, אשר בחר שם לשתות את כוס התרעלה. הקפטן המלומד שלנו הרביץ בנו תורה והיסטוריה יוונית. כמה מלבב להפליג עם קפטן משכיל ואינטליגנטי.

והתחלנו במסענו בחזרה, נוסעים בנוף ההררי המחשיך.

סיימנו את הטיול לקראת השקיעה כשהאפור והשמש הנעלמת צובעים את הכל בצבעים של אגדה. עצרנו לשתות משהו ב"חתול הלבן" לפני שנחזיר את הטרקטורונים.

בחוץ היו תלויים תמנונים לייבוש. לא החלטנו אם זה מגעיל או יפה.

התיישבנו ליד שולחן על המזח כשאנחנו זוכים לשירות מופלא של בעל הבית.

האור היה מדהים. מכושף. המים היו בצבע טורקיז זועף שהיווה רקע נהדר למעקות התכולים ולשולחנות הלבנים של המקום.

הפנס על המזח נתן לי הרגשה חזקה ומוכרת של הפנס בפינה שמאחורי הארון בספר האריה המכשפה וארון הבגדים. קסום, כבר אמרתי?

בעל המקום התהדר בכך שביבי היה שם וכתב להם הקדשה בספר האורחים.

אז גם הקפטן שלנו כתב הקדשה.

אחרי שהחזרנו את הטרקטורונים אכלנו במסעדה כל כך מומלצת שכיפרה ואף יותר על המסעדה של יום האתמול. Poseidon Taverna.  מאוד מומלצת, ולא רק ביחס לטברנה של "איש השיווק" של הערב הקודם, אלא באופן אבסולוטי. עוד בארץ קיבלנו עליה המלצה מ"תשוט" החברה דרכה שכרנו את היאכטה.

גם הערב, לקראת סוף הארוחה, הודיע הקפטן שיומנו, על היום הרביעי בהפלגה שלנו, התפרסם זה עתה. אני אמנם כבר התמוטטתי, כפי שרואים בתמונה דלעיל, אבל שאר החברים פנו למסכיהם כדי לקרוא:

יום שלישי, 1/10/13
"התעוררנו"..משינה טרופה לקול קללות הקפטן: "סאממו ספצססאמו ספצצס סאממממ אמממו ספצס".לא ישנו, נעקצנו, נרטבנו בגשם..ואוזנינו לא הפסיקו לצלצל תוצאת לוואי של חתונת הדמים שהתרחשה מולנו.שכנינו הישראלים הקשורים אלינו לחרטוםכבר היו מצויידים בלחם, חלב ומים והם עמדו לעזוב כל רגע.שכנינו השבדים מדופן שמאל כבר חתרו בספינתם לעבר הים הפתוח לצלילי תוף ויקינגי עתיק.ואנואנו חיכינו לגברת אנה האחראית, שתבוא לפתוח את ברז המים ולמלא את חלקה בהסכם……אנה בוששה כמובן (כמסורת בנות איי יוון)..ואנו, בכדי להעביר את הזמן, פתחנו שולחן ודפקנו ארוחת בוקר על בסיס שקשוקה.בשעה 10:30…כשאנה טרם הגיעה..ומאחר והיה מוקדם להעביר את הזמן בארוחת צהריים..החלטנו לצאת לים.הים, בהתאם לתחזיות היה גבה גלי עם גלי גיבוע של מטר ויותר.הרוח הייתה מערבית קלה.השילוב בין הים והרוח היה רע למפרש עם זאת, בלחץ הצוות הרמנו מערך ובמשך דקות ארוכות התבוננו זה בפניו של זה וחיכינו לראשון שיישבר.מויש היה כבר מעולף בשלב זה והמדבקה שמאחורי אוזנו התחילה להקיא.בהחלטה מנהיגותית נדירה הורתי על הורדת המפרשיםהעלנו מהירות ל 2500 סל"ד הפקדתי את ההגה בידיו של מויש ושמנו פעמינו לאי דוקוס.מויש השתלט על היגוי הספינה במהירות והצבע חזר אט אט לפניו.כשהגענו לדוקוס..היטלנו עוגן באחד המפרציםעטינו בגדי ים וקפצנו איש איש (פרט לענבל ואריאלה) אל המים הצוננים.ניצלנו את העצירה על מנת להפגין זה בפני זה את מיומנויות קפיצת הראשאיך נהוג לומר ?? אללה יוסתור..אמיר קיבל שיעור במבנה היאכטה (החלק התת מימי) …ובתמורה ערך היכרות עם טקס השוזי ומצוייד במטאא קוקוס ובדלי מים הוא הבריק את הסיפון והקוקפיט.שוב הרמנו עוגן והנפנו מפרשים, הפעם הרוח הייתה טובה ולצידינו ובמהירות של כ 5-7 קשרים עשינו דרכינו לנמל פורוס המפורסם.כשנכנסנו למפרץ הסירוניפגשנו ברוח פנים עזה….המפרשים קופלו והמשכנו את דרכינו בעזרת המנוע אל המעגן.הכניסה לתעלת פורוס סוחטת תמיד קריאות התפעלות וגם מלחינו השתאו לנוכח היופי שנגלה לעיננו משני צדדיה.כשהתקרבנו לרציף..חיכה לנו איש לבוש מדים כחולים..הלה קיבל את חבלי הספינה, נתן מספר הוראות הגה ומכונה ועזר לנו להתחבר למים וחשמל.מסתבר שהאיש מכיר את בעלי "תשוט" ויש לו ידידים רבים בישראל..הוא בכלל אוהב ישראלים וחושב שאין כמו ישראל.על מנת להביע את אהבתו לישראל הוא השאיר ביאכטה קערה עם אבטיח צונן והנחיות מפורשות כיצד ובאיזו שעה להגיע לטברנה שבבעלותו….הצוות הנאמןערך את טקס ההוקרה לסקיפר וחיבר עבור כך המנון מיוחד שמילותיו נשכחו ממני בבואי להעלות שורות אלו.במעגן, פגשנו כמובן את מיודעינו הישראלים מפורוס..וגם את האנגליםוגם וגם וגם..עשינו סיבוב היכרות בשוק הבשר המפורסם של פורוס ובשוק חנויות המזכרות..ואז בצייתנות ובראש מורכן זחלנו לטברנה אליה הורו לנו להגיעשם פגשנו את שאר צוותי היאכטות הסמוכות.בשלב זה איבדתי את הכרתי ופרשתי לספינה.מה היה באותה טברנה..והאם שרדו מלחינו הטובים את התפריט שהוצע להםעל זאת בפעם הבאה
עד כאן יומן הקפטן להיום

הלילה עבר עלינו נפלא. הים סער ומזג האויר הטלטלני גרמו לכולנו לחזור לישון כמו בעריסה מכרבלת. כולנו בקושי התעוררנו בבוקר

מזג האויר הסוער, הבריח אותנו לארוחת בוקר בבטן סירתנו הצנועה.

במסגרת "לא זורקים אוכל" הכנו ארוחה של פרנץ' טוסט מלחם של יום האתמול וסלט יווני חתוך טרי, במנהגנו מידי יום.

מכאן יצאנו אל הים הגבוה, לבושים היטב כשפנינו מועדות לאפידברוס והמשך קורותינו יסופר ברשומה הבאה.

החמישיה הסודית מגלה את האי פורוס

הרשומה הקודמת הסתיימה בכך שמזג האויר, שהתחיל קצת סוער, השתפר, הים ירד ומשה התאושש ממחלת הים שלו. התחלנו את ההפלגה שלנו בחזרה. ספצס היא הנקודה הכי דרומית והכי מערבית שנהיה בה בהפלגה הזו. מכאן אנחנו מפליגים בעיקר צפונה וקצת מזרחה.

במשך ההפלגה, הרמנו מפרשים וניסינו להפליג בכוחה של הרוח. אני הכי אוהבת את ההפלגה עם המפרש, בלי מנוע. להפלגה יש צליל אחר, אקוסטיקה אחרת והתחושה העילאית שאנחנו נעים בכוח הטבע מבלי לפלוט פחמן לאטמוספירה היא משכרת, מבחינתי. אבל התנאים לא התאימו, הים היה גבוה מידי, הרוח לא חזקה מספיק והצוות לא מיומן דיו. קיפלנו את המפרשים והמשכנו ליעדנו.

יעד הביניים היה האי דוקוס ( DOKOS ) מאחר ומזג האוויר השתפר, בניגוד לתחזיות המטראולוגיות. 

הקפטן ניווט אותנו למפרץ קטן ומקסים שנראה בתולי ממש עם מים כל כך צלולים שהמצלמות כולן התבלבלו ולא הצליחו להוציא תמונה אחת שממחישה.

זרקנו עוגן במפרץ ה"שום-מקום" הזה ופשוט זינקנו למים.

בתמונה משמאל לימין: עודד, סיגל ואמיר

והנה חלק מאיתנו משכשכים במים, שלישיית דולפינים חינניים.

לשמחתנו חלק מאנשי הצוות (אמיר) היו ממש אחראיים וניקו את הסיפון משאריות הנישנושים שלנו וזאת בעזרת מטאטא ודלי מי ים.

לאחר ההתרענות אריאלה ומשה הרימו את העוגן המבוצבץ והמשכנו לכוון פורוס. 

שלושה כלבים על המזח הביטו בנו בתמיהה, כמו לא מבינים איך אנחנו לא נשארים בגן העדן הזה.

יצאנו אל הים הפתוח ויותר מאוחר העלינו מפרשים והפעם, עם ים נוח ורוח חזקה יותר התקרבנו ליעדנו,

כשבגדי הים שלנו מתנפנפים ברוח כמו דגלים צבעוניים.

כאשר התקרבנו לנמל פורוס (Poros), עברנו בתעלה ונשמתנו נעתקה

פשוט מקסים, מקסים, מקסים ולמרות שכל אחד מאיתנו כבר אייש את עמדתו, מי בירכתיים, מי על הפנדרים ומי בחרטום על העוגן, כולנו נפעמנו תוך כדי הקלקת מצלמות ומסכים.

על המזח המתין לנו איש מאוד אחראי לבוש במה שנראה היה כמדים תכולים של איש מנהלה וכוון אותנו לעגינה טובה, תוך שהוא עוזר עם החבלים

למרות שלכולנו היה ברור שהוא איש ממסד, הסתבר שהוא הבעלים הגאה של טברנה (שלא אנקב בשמה) אליה הוא הזמין אותנו, כטובה תחת טובה.

כדי שנבין את המחוייבות שלנו הגיש לנו, בנוסף לשירות העגינה שלו, קופסה עם קוביות אבטיח צוננות.

לאחר שנגמר השלב הטכני של העגינה, הפתענו את הקפטן בהרמת כוסית וטקס "עגינה מוצלחת" משלנואת הסרטון שאתם רואים כאן צילמנו בעגינה האחרונה במרינה אלימוס. זה הטקס הכי זייפני שהיה לנו, אבל הוא היחיד המתועד.

עגנו הפעם מעט רחוק מן המרכז ומסעדותיו ופנינו היו אל מבנה בין ארבע דלתות. שתיים מהן היו קצת פתוחות מה שהבהיר שהן מצוירות, עוד מבט חד אחד הבהיר שבעצם כל הדלתות מצוירות ושהמבנה אטום כי סדוק קשות ומט לנפול.

אחד מאיתנו יצא לבדוק האם באמת אין שום דבר מאחורי הדלת.

עודד ואריאלה שכרו חדר עם נוף מדהים.

אחר כך ישבנו קצת בקוקפיט ושוב נישנשנו וקשקשנו והשמש השוקעת ליטפה אותנו בחמימות.

לבסוף יצאנו לטיול בעיר, בחנויותיה ובגלידריותיה. עצרנו כאן, עצרנו שם ונחנו על ספסל למרגלות היאכטה שעגנה לצידנו, ערב קודם, בספצס.

התנהל דיון קל על מחויבותינו להגיע לטברנה של הבחור עם החולצה התכולה, שהרי בכל זאת הוא עזר, כיוון, קשר וכיבד במחווה נעימה למדי. עם זאת היה חשש קל בלבנו שראינו את שיא הכישרון שלו ושהארוחה עלולה להיות מאכזבת. בחרנו להיות מוקירי תודה ואכלנו אצלו בערב. אל תעשו זאת. אין לכם באמת התחייבות לאכול אצלו. הוא נחמד והוא איש שיווק נהדר וגם השירות במסעדה לבבי ונהדר – אבל האוכל לא ממש. לנו היה עוד ערב לאכול במקום אחר (נפלא), אבל אם אתם באים רק לערב אחד, דלגו עליו ואכלו במקום אחר

בהיותנו במסעדה, פרסם הקפטן את יומנו על היום השלישי שלנו, אתמול בספצס, ואנחנו שקענו, איש איש ומסכו בקריאה וצחוק:

יום שני, 30/09/13
תחזיות מזג האוויר היו קודרות… כאחראי על הצוות, חיפשתי מקום בטוח לספינתי ולצוות. מצוותי היאכטות האחרות קיבלתי הנהוני הסכמה.."אסור להפליג דרומה..רק צפונה לאי פורוס..שם בטוח…אנחנו נשוט לשם ללא כל ספק..נתראה בערב"..לאור זאת ..וכקפטין אחראי ומקצועי..החלטתי להפליג דרומה לכיוון האי ספצס (עליו עוד ידובר).חיכינו שאמיר וסיגל ישובו מריצת הבוקר, צילמנו את החתולים והחמורים..רכשנו מים מפנטליס ודברי מאפה מתאודוקריס, שחררנו את ארמדת היאכטות שהייתה קשורה לחרטום..ועזבנו (קצת בצער) את הידרה.יצאנו את הידרה בשעה 9 לערך..ושמנו פעמינו לאי ספצס..הוא הנקודה הדרומית ביותר אליה התכוונו להגיע.בדיעבד הייתה זו טעות להביא את מלחינו למקום זה שכן בנסותם לבטא נכונה את שם האי…הם הרטיבו ברוק סמיך את כל הקוקפיט…(בבקשה תנסו להגיד ספצס שלוש פעמים).הים היה נוח, רוח לא נשבה וכשראינו שיש עוד יאכטות שחרטומן מופנה לאותו היעד…לחצנו קלות על ידית הסל"ד (טרוטל)…ועקפנום. הגענו לספצס בסביבות השעה 12…ונקשרנו לרציף התדלוק באישורה של אנה האחראית ורק לאחר שהבטחנו לה לשמור מקום לידינו ליאכטה מנועית ….וגם שילמנו לה 25 יורו. כהרגלינו, התפזרנו למשימות: עודד ואריאלה לשכור חדר, מויש לחפש Wi Fi חופשי, ושאר המלחים ואנוכי..לחוף הים.חיפשנו כמובן חוף עם בנות יוון המפורסמות..ומסתבר שממש בסמוך למרינה נמצא מהמפורסמים בחופי ספצס – חוף בשם "גרי-אטריקוניקוס".מאחר ולא חששנו…ממבטי התשוקה שננעצו בנו…הסרנו את בגדינו ונכנסנו מי בבגדיו ומי בתחתוניו אל המים הצלולים…לא זה המקום לתאורים הקשים…אולם ייתכן שמהתמונות שתפורסמנה יוכל הקורא להתרשם מגודל ההתרחשות ומעליבות הקפטן שחזר לספינה כשרק טוגה ורודה למתניו. התכנסנו בקוקפיט לחשב את צעדינו קדימה..וזכינו לתצוגת אופנה של גברים ונשים בחליפות ובגדי ערב שהתכנסו בטברנה שמולה עגנו…לא חזינו את הצרה המתרגשת עלינו …כפי שיתואר בהמשך…אבל מסתבר שהתגלגלנו לחתונה של יהודים וישראלים שהתכנסו לחמישה ימי שמחות מכל קצוות תבל דווקא באי זה. עוד לא עיכלנו את ההפתעה שבלחוות חתונה יהודית דווקא ביום בואנו….וצלילי חתירה של ספינת..מפרשים שבדית קטעו את חוט מחשבתינו ואת שרשרת עוגננו….בסמוך לנו עגנה לפתע יאכטה של קבוצת ויקינגים מזוקנים…ואלו, כמסורת הים הקדומה דאגו מייד עם השלמת הגישה…להרים כוסית של גין טוניק (GT) ולשיר שיר הלל לכבוד הסקיפר המוכשר. ניסיתי לרמוז למלחינו הטובים שגם ביאכטות ישראליות..היה הטקס מקובל פעם..אבל ההיסטוריה הימית נפלה על אזניים ערלות. עוד יאכטה ישראלית נקשרה לעוגננו האומלל…

(ובזאת הסתכם בעצם מניין כל הספנים שאמרו לנו לא להגיע לספצס……) ויצאנו לתור את העיר ולאכול את ארוחת הערב המסורתית.כששבנו ליאכטה…הייתה החתונה עליה דובר בעיצומה…והיא…(החגיגה) נמשכה עד 5 לפנות בוקר בעוצמה שבגינה מתקשרים השכנים בישראל למשטרה עוד לפני אחת עשרה בלילה.לא ישנו באותו הערב.גם יתושי ספצס שחשו את טעם דמנו…התכנסו בירכתי היאכטה וקרעו את האם אממא של ספנינו.ועל זה…התווספו ממטרים עזים של גשמי ברכה שהחלו ממש בשעה שהבני זונות מהחתונה סיימו…מקווים ליום מוצלח יותר מחר
עד כאן יומן הקפטן להיום.

יצאנו מהטברנה והלכנו לישון, איש איש בקצבו ובשעתו. למחרת נשארנו בפורוס והרבינו בהרפתקאות, עליהן תוכלו לקרוא ברשומה הבאה.

הרפתקאות החמישיה בספצס – כיצד ישפיע צוות מלחים שבדי על עתידה?

הרשומה הקודמת הסתיימה בעת שבתיו היפים של האי הידרה הולכים ומתרחקים מאיתנו ואנחנוכשבטנותינו מרופדות בכל טוב מפליגים לנו באושר אל עבר האי ספצס (Spetses).

הקפטן התלבט רבות ושיתף אותנו בחששות מפני מזג אויר סוער הצפוי למחרת. שקלנו אם להשאר עוד יום באי הידרה המפנק, אולם רוח ההרפתקאה שבנו הוציאה אותנו מהחיבוק החמים אל הלא נודע והיום דווקא החל בבהירות ובשמש מלטפת.

הגענו לספצס בבוקר, מוקדם יחסית, כשאנחנו מוצאים מקום עגינה במרינה צדדית באזור מרוחק מהמרכז ורק בתחנת הדלק של אנה.

אנה הסכימה לתת לנו לעגון אצלה, למלא מים ודלק תמורת סכום די מופקע של יורו. אבל, אנחנו, חמישיה עשויה ללא חת, ידענו להעדיף מקום עגינה יקר על עגינה במפרץ הפתוח והלא מוגן.

לאחר עגינה מוצלחת כתמיד, (אין על צוות העוגן. אין) יצאנו לסיור לאורך חופו של האי שכל מה שמעניין אותנו (אותי, לפחות) זה למצוא מקום לשכשוך במים, כדי להפיג את חום הצהרים.

מצאנו את מבוקשנו במפרץ קטן ומחבק.

שכשכנו לנו במים הנעימים,

המקצוענים שביננו ביצעו שחיה צורנית בחינניות,

וסיימו בקידה מקובלת.

לאחר הרחצה, חלקנו נעטפו בפראו טרופי למצהלות שאר החברים.

מן המים עלתה אמא של מרי פופינס (בלי המטריה) לאחר ששחתה עם הכובע יפה שלה במים, התנגבה ועלתה על טוסטוס שיקח אותה הביתה.

הדרך מהחוף בחזרה לרציף יפה מאוד,

בוהקת בקונטרסט הכחולים והלבנים,

ומרפסות ענוגות תלויות לאורך מסלול ההליכה שלנו.

חזרנו ליאכטה רעננים ומאושרים ופנינו לנשנושים קלים.

ליד תחנת הדלק של אנה עמד קיוסק קטן ויפה, שאמנם לא ראינו איש קונה בו אולם המוכרת נראתה מרוצה למדי. כמו ליד רוב הבתים שראינו בכל האיים, ניצבו שני עציצים שופעים של בזיליקום. בזיליקום גדל בהמון עציצים כאן ואין בו כלל שימוש בבישול המקומי. כמובן שקטפתי מן הבזיליקום הזה והוא ישמש בעתיד בכמה תבשילים שנכין.

עודד גילה שירש מידה של קלסטרופוביה והיא העיבה מעט על הנאתו מהשהות ביאכטה מצומצמת המרחבים אי לכך הוא ואריאלה הלכו לחפש חדר להשכיר כדי לישון במרחבים יבשתיים. השכרת חדר היא דבר נפוץ בין היאכטונרים והיא מאפשרת, בדרך כלל, מקלחת ארוכה וחמה ללא בזבוז מיכל המים של היאכטה וישיבות ארוכות ומלאות הכרעה, גם הן ללא בזבוז יקר של משאבים

מהיום החדר של עודד ואריאלה ישמש כעוגן היבשתי שלנו ורובנו נמצא עצמינו נעזרים בו אם למקלחת, ישיבה או הטענת חשמל.

בעודנו מפנקים עצמנו בבירה ותקריבים שמנו לב להתכנסות משונה בבית הקפה שמול מקום עגינתנו. אנשים רבים מתכנסים, בבגדים צבעוניים עד מאוד, ירוקים וצהובים וכתומים וכחולים, בשילובים קלאסיים או בשילובים משונים. הבגדים הצבעוניים היו בגדי ערב למרות השעה המוקדמת של הצהריים. מרוב הלם – לא צילמנו כלל (חוץ מהקפטן שהתעשת ברגע האחרון)

כאשר שאלנו מדוע הם לבושים כה יפה נענינו שפניהם מועדות לחתונה. "ומדוע אתם כל כך צבעוניים?" שאלנו. "אלו ההנחיות מהכלה והחתן" הם השיבו, מסבירים שכל האורחים הונחו להגיע בלבוש צבעוני כך שרק הכלה והחתן יופיעו בשחור ולבן. מה רבה היתה הפתעתנו כאשר התברר שחלק מהחוגגים הגיע מישראל. הסתבר שזו חתונה יהודית כשרה של בת ישראלים ובחיר ליבה החיים בהולנד. כולם מיהרו להגיע לסירה שאמורה היתה לקחתם לאי קטן יותר מספצס לטקס הנישואין עצמו.

ואז הודיע הקפטן שלנו שיומן הקפטן, המספר על היום השני שלנו, בהידרה, פורסם וכולם שלפו את המסכים שלהם והתפקעו מצחוק למקרא דבריו השנונים:

יום ראשון 29/9
בערב הקודם, תכננו אמיר ואני לקום מוקדם ולעזוב בחשאי את הרציף לפני שתיפתח מנהלת המרינה ויערכו חישובים לגובה הקנסות….
סיכמנו לנתק חבלים בשעה 6..ולהניח לשאר המלחים היגעים לנוח עוד קצת.
ממש כפי שתכננו…התעוררנו… בשבע וחצי….וגם זה …בגלל צלילי שאר היאכטות שמיהרו לנטוש את המרינה בחסות החשיכה….
לאור העיכוב החלטנו לצאת לדרך מייד…..ואכן תוך כשעה וחצי…פעמיים קפה וקצת נשנושים ניתקנו חבלים וחמקנו בחסות השמש שהייתה בשעה זו ברום השמיים…
שמנו פעמינו לאי הידרה המבוקש…על מנת להספיק להגיע בין הראשונים ולתפוס מקום עגינה לאורך אחד הרציפים.
בדרך,..עברנו באי מוני ולמדנו משהו על עגינה ואחכ עברנו בפרדיקה בשביל ל"טעום" מטעם המקום אליו רצינו להגיע אמש.
הדרך להידרה הייתה נטולת רוח לחלוטין…הים שטוח ו"שמנוני" וכולם חשו בטוב
ניצלנו את הדרך הארוכה למתיחה ואימון של שרירי הלסת…
זאת, עד שהגענו למעגן האי שהיה..(ועדיין נותר)…מפלט לשודדי ים.
ללא כל קושי מצאנו לנו מיקום על שפת הטברנה והצוות הפגין הפעם מיומנות ומקצוענות בכל האמור בעגינה ים תיכונית. 
שמחנו בחלקינו…לא פשוט למצא מקום עגינה לרציף בהידרה..ומייד חגגנו בארוחת נשנושים קלה בטברנה שממול היאכטה.
מלחינו הטובים התפזרו מייד בין החנויות לצורך השלמת ההצטיידות הנדרשת לחזרתם הבטוחה לארץ..
לאחר שלוש עצירות בבתי קפה שונים..הפסקתי למנות…ייתכן שהיו עוד בתי קפה..בשלב זה אבדה הכרתי והתעוררתי על חוף ים סלעי כשלחלצי בגד ים ומסביבי קשישות בביקיני….
(תמונות ע"י מויש בהמשך..)
שחיה קצרה ע"י הקפטן וסגניו…עוד בית קפה אחד (או שניים)..וחזרנו ליאכטה שבאופן מפתיע הייתה עכשיו קשורה לארמדת יאכטות שלמה שסמכה (השד יודע למה)..על העוגן שצוות מלחינו המקצועי הטיל במימי המפרץ הכחולים של הידרה.
מסתבר..וידוע כי בהידרה..מתחברים למה שאפשר והמאחרים להגיע נקשרים בדאבל או טריפל פרקינג..וכך אכן היה.
כמה מילים על המקום…האי הידרה יושב (בפעם השניה במהלך ההסטוריה) במאה השש עשרה ע"י פליטים אלבנים והפך למעצמה ימית בפני עצמו ולמושבה של שודדי ים.
באי כמעט שאין מים ורוב התחבורה בו מתבססת על עגלות יד ופרידות.
האי עתיר בחתולי רחוב מעוקרים והוא פנינת תיירות בהיבט הטברנות …חופי הרחצה..הנופים וחנויות המזכרות.
לאחר שמנינו את מספר היאכטות הישראליות..והתקלחנו..יצאנו לחגוג לי בטברנה מדהימה…מסיבת יום הולדת מפתיעה ובעיתוי מדהים של כחודשיים איחור.
מלחינו הצליחו להפתיע ולרגש …חזרנו לספינה ונפלנו שדודים..מי בקבינה..מי על הדינגי ומי על עמודי הרלינג…
עד כאן יומן הקפטן להיום

אחר הצהרים הגיעה יאכטה של שבדים, עזרנו להם להקשר, דחפנו פנדרים ולאחר שביצעו עגינה מצויינת, הם פצחו בשירה ושאגות שבדיות שהסתיימו בקריאה "סקול!” – לחיים, ובהרמת כוסית ג'ין טוניק. התרשמנו ביותר. בעגינה הבאה כבר נמציא טקס "עגינה מוצלחת" משלנו ולימים גם נצלם אותו ונעלה ליו-טוב.

לעת ערב יצאנו לסייר במרכז האי. בדרך פגשנו כלב שסיים לתלות כביסה וגם בית צבעוני שהתבלט בין הלובן והכחלחלות של שאר הבתים.

השמש החלה לשקוע בחינניות ואנחנו התקדמנו למפרץ הבא.

בדרך פגשנו את השבדים והם הואילו בטובם לצלם אותנו מול הים. וזו הפעם הראשונה והאחרונה שכולנו מופיעים יחד בתמונה.

במרכז התגלו לנו חנויות ובתי קפה יפים במחירים שלא היו מביישים את ערי אירופה הגדולות. נהננו מסיורים ו"קניות חלון".

וכמובן שעצרנו להתרענן בבית קפה מול מפרץ קטן, לעת שקיעה. שלא נהייה רעבים מידי.

לאחר סיורים נוספים בעיר ובחנויותיה, מצאנו לנו מסעדה, טעמנו וחלקנו את כל המנות הראשונות שיש לה להציע ויצאנו מרוצים ושבעים, בדרך חזרה ליאכטה שלנו.

חגיגות החתונה שהתחילה בצהריים, עברו לאולם סמוך למקום העגינה שלנו ועמדו פשוט להרוס לנו את הלילה. זאת בנוסף לחום, ליתושים ולגשם שהחל לרדת לפנות בוקר.
בבוקר קמנו, מי בקללות כאלו ומי באחרות, איש איש בקצבו שלו. אמיר יצא לרוץ (הסתבר שהפעם האי היה באמת שטוח ואני פספסתי את האפשרות לריצה קלילה באמת) ואנחנו התאוששנו לאיטנו מן הלילה.

בציפיה לאנה שתבוא לתת לנו מים, כמסוכם, אמיר הכין לנו ארוחת בוקר נהדרת, שקשוקה, שעזרה לנו למלא את כרסותינו ולהתגבר על העובדה שאנה הבריזה לנו (די ביוקר, כאמור).

בים קצת גבוה יצאנו לדרכנו, כשפנינו מועדות לפורוס (Poros).

משה שהרגיש קצת לא טוב, נקרא אל ההגה, דבר ששיפר הן את הרגשתו והן את מזג האויר שהתבהר ונרגע. המשכנו בהפלגתנו, ששים אלי המשך ההרפתקאה שתסופר ברשומה הבאה.

המשך הרפתקאות החמישיה בהידרה

ברשומה הקודמת סיפרתי לכם על הבוקר שלנו באי החתולים ועל הטיול בסמטאותיו.

אחר הצהרים, שבעים משוטטות וביקור בגלריות יפיפיות, הלכנו (חלק מאיתנו) לשחות ב"חוף" נחמד

המים צלולים והשמש מלטפת ומושג הזמן התאדה עם הרוח ועם השמש.
 

וכדי לנוח קצת מן המנוחה – ישבנו בבית קפה מול הים, אל מול המפרץ, אל חמימות חיקם של חתולים.

לעת ערב התכנסנו במסעדה שנמצאת בכיכר עטופה בויסטריה ענקית, אותה פגשנו במהלך השוטטות היומית שלנו והכנו הפתעה לקפטן.

מסיבת יומולדת באיחור של חודשיים ימים. על כך נאמר עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא וזהו גם מתכון מוצלח במיוחד להפתעה.

איש לא מצפה לחיגוג כזה לאחר חודשיים ממועד תפוגת השנה שחלפה.

קצת לפני שיצאנו לארוחת הערב המפתיעה, הכריז הקפטן שיומנו פורסם וכך התוודענו למציאות חדשה.

בסוף כל יום, החל מהיום, יפרסם הקפטן שלנו פרק ביומנו אשר בו תיאור של יום האתמול. ובסוף כל יום נתכנס כולנו כולנו מול מסכינו המקוונים ונקרא בשקיקה את דבריו, כאילו לא בנו מדובר. ואם הייתם עוברים, בסוף כל יום ליד ספינתנו הקטנה, במרינה יוונית זו או אחרת, הייתם שומעים קולות צחקוק ואושר למקרא פנינותיו.

וכך נראה היום הראשון ביומנו של הקפטן המוכשר שלנו:

יום שבת 28/9/13
בין 4 ל חמש וחצי ..לפנות בוקר, התכנסנו טרוטי עיניים בנתבג..בתור לצ'ק אין של החברה היוונית ההיא..
מי שעשה צ'ק אין מוקדם, נאלץ כמובן להמתין בסבלנות בתור הארוך..
אחרים, פשוט קבלו שירות מיידי מעמדת הצ'ק אין הרגילה שנותרה ריקה.
צוות האודסיאה לא נרתע מדברים שוליים כגון תורים והתפזר ברחבי הדיוטי..למשימות השונות שחולקו מראש..
ענבל…הפסיכולוגית של הצוות…וגם האחראית על עוגות ופשטידות..התפזרה לחנויות המשחקים והבשמים…
סיגל …סגנית הקפטין..צלמת המשלחת וגם אחראית על הפרסום והלבוש…נשלחה לרכוש יין לקידוש בחנות המשקאות…
משה…אחראי על זכרונות המשלחת, אחראי על המלחמה במחלות הים…וגם אחראי על הטענת הסלולריים…הלך לחפש את עודד.
אייל…נציג ח' 1…אחראי על טיפולי המזרח..וגם אחראי על הפרופורציות של חיי המשלחת ועל בחירת היינות…שוחרר למשימות תקשורת ורכש פרטי.
עודד ואריאלה…אחראים על ספרות יפה ותיקוני צנרת בתמיכה מרחוק..וגם חברי כבוד ב U bank..הלכו לנפוש ב טרקלין המלך דויד.
אמיר איש הים..אחראי על הגה הספינה..על חבלי המורינג וגם ..חלקית על סיגל…ישב עימי לשתות קפה.
ואנוכי..קזה..פרצתי למחסני חב"ד הנטושים ונטלתי עימי בקבוק יין לקידוש…לשם שמיים כמובן.
בהגיענו לאתונה..עברנו תדריך קצר בשדה..שנועד למקד את כולנו על מטרה…ויצאנו..בפנים חתומות אל איזור מקבלי הפנים.
שם..להפתעתינו..חיכה לנו פול ..נהגינו הטוב אוחז בידיו שלט "החמישיה"..
בידיים בטוחות הוא אסף אותנו על תיקינו וצימידנינו והעביר אותנו את הדרך למרינה אלימוס.
הגענו למרינה בשעה 10:15
לא לפני שמויש ביצע את הטקס העתיק והמסורתי של הדבקת מדבקת הקסם נגד מחלת הים…דבר שגרם לכל מצלמות האבטחה בנמל התעופה..להתמקד בו וליחידת הלוחמה בסמים של משטרת אתונה להכריז על קוד כתום..
הדרך למרינה הייתה מקסימה..(כנראה)..נצטרך לשאול את הנהג..שכן מלחינו הטובים היו עסוקים בלהשיג תקשורת סלולארית ואינטרנט…..
לא אלאה אתכם בתהליך קבלת היאכטה…שהוא כידוע ארוך ומתיש, היאכטה שלנו…חדשה ..מדגם אושיאניס 48…ושמה ביוון "סמורה"…נקשרנו אליה כבר בשניה הראשונה.
חולקנו לקבינות…הצטיידנו במזון ומיים..השלמנו את החוסרים, ערכנו תדריך היכרות ובטיחות…ויצאנו לים בשעה 15:15 לערך כשפנינו לכיוון האי אגינה.
עם היציאה לים…חולקו חולצות המסע שנארגו ידנית על ידי סיגל…הונף דגל הקבוצה (תמונות בנפרד)…שעוצב והוכן על ידיה..נפתח בקבוק יין והונפו המפרשים בפעם הראשונה.
לאחר תרגול מפנים..סיבובים ועבודת חבלים…שמנו פעמינו לעיירה פרדיקה. והמסע החל רישמית.
הים היה נוח, רוחות דרום מזרחיות בעוצמה של כ 20 קשרים, מפרשים מצומצמים, מהירות 5 קשרים….
כשהתקרבנו לאי..הבנו שלפרדיקה לא נספיק להגיע…ובהחלטה של רגע…שונה היעד לעיר הבירה אגינה הנמצאת בצפונו של האי.
נכנסנו למעגנה בדמדומים…אך על מקום עגינה באגינה יכולנו רק לחלום….ולאחר..שחיפשנו טוב טוב…הרגענו את מצפונינו ועדיין לא מצאנו….נכנסנו בחשאי למרינה שבפתחה היה שלט האוסר במפורש על כניסה לזרים…ובדחילו ורחימו נקשרנו למזח ריק…
הלילה עבר כמובן בציפיה לבעל המקום שיגיע ויגרשינו בבושת פנים…אך זה מעולם לא הגיע.
את הערב סיימנו כמובן במסעדה מקומית…לאחר שעברנו (במודע) על החוק הלא כתוב …"למסעדה ריקה לא נכנסים"…זחלנו בחזרה ליאכטנו ונרדמנו איש איש על משמרתו….
עד כאן יומן הקפטן להיום.

הלכנו לישון, כרגיל, עייפים אך מרוצים, אך לא לפני שחלקנו (העירניים יותר) הפתיעו שוב את הקפטן ותלו שרשרת בלונים בקוקפיט, לעת שובו מן המקלחת אשר במעמקי היאכטה.

שני העירניים פחות, השכימו קום ויצאו לריצה לאורך החוף בשביל שנראה היה שטוח למדי והתגלה אמנם כשטוח אך בזויות מאוד תלולות

השכימו ביחד, כשאור חיוור החל להאיר את המפרץ, אך רצו לחוד. כאמור איש איש וקצבו שלו.

זה נח לו בקוקפיט לאחר הריצה וזו מותחת ונמתחת לפי הנחיות אלין, המאמנת האגדית.

האי החל להתעורר ולמרות שהטברנה טרם נפתחה, פרלמנט ראשון כבר נשא בו את דבריו.

ספינות אספקה הגיעו לרציףפרקו סחורה והכינו אותה לנשיאה ע"י חמורים.

החתולים המתינו בסבלנות ליד סירות הדיג.

והדייגים לא אכזבו והשליכו לעברם, מידי פעם, כמה דגים אשר נטרפו בסדר יחסי.

כשכולנו היינו מוכנים, כל אחד בקצב המיוחד שלו, יצאנו אל הים כשפנינו מועדות לאי ספצס ( Spetses )זאת לא לפני שאייל וענבל הלכו למאפיה וקנו מיני מאפה משובחים, כהכנה לארוחת בוקר מבטיחה בלב ים.

כשהתרחקנו מספיק ערכנו ארוחת מלכים של דברי המאפה יחד עם סלט יווני שנקצץ במסירות ואהבה ע"י ענבל.

המשכנו בהפלגה כשבטננו מלאה ואנחנו מאושרים למדי, מצפים להמשך הרפתקאותינו בספצס, עליהן תוכלו לקרוא בהמשך.

החמישיה מפליגה אל אי החתולים

כדי לספר את סיפורו של היום השני, אני חייבת לחזור, רגע, לכמה פרטים שהשמטתי מן הרשומה על היום הראשון. לא סתם השמטתי אותם אלא מתוך כוונה שלא להלאות אתכם בפרטים "ימיים" בטרם היותכם מוכנים. אז מאחר ואתם המשכתם לרשומה השנייה בסדרת הרפתקאות החמישיה באיי יוון סימן שאתם מוכנים.

כשנחתנו בשדה התעופה חיכה לנו נהג עם שלט" “החמישיה" בתעתיק לועזי – HACHAMISHIYA.
האמת? – ראיתי את השלט  אך חלפתי על פניו לכוון היציאה כי הכתוב היה נראה לי מסובך מידי. מזל שהקפיטן זיהה את הכתוב.

העמסנו את עצמנו על הוואן והגענו למרינה אלימוס.

שם נמסרה לנו הסמורה לאחר בדיקה קפדנית של הקפטן ועוזרו.

מינינו את אייל לגזבר ואחראי קופה והפקדנו בידיו את מעותינו שווה בשווה

כל מי שמתעתד לצאת בקבוצה להרפתקאה דומה לזו מוזמן לעשות כך. גם לא מתחשבנים וגם מרגישים כאילו מישהו מממן לך את הטיול. כייף גדול.

חלק מהחבר'ה (אייל,ענבל ומשה) נשלחו בליווי מקומיים למשימת קניות מזון בעיר וחלק נשארו לתקשר עם חברת הספנות, קאבס. עשיתי כמה השלמות של קטיף תבלינים בגינה הקטנה ליד משרדי חברת הספנות. (כאשר רוזמרין ואורגנו מופיעים במערכה הראשונה – ברור שיהיה להם תפקיד במערכות הבאות….)

משמאל למעלה עם כיוון השעון: מטבח, אחד משלושה חדרי שירותים, פינת ישיבה, הסלון ופינת הקפטן.

עלינו כולנו ליאכטה ובחנו אותה הן מבחינת האינוונטר והן מבחינת האדריכלות.

יצאנו לים. עשינו טקס חלוקת חולצות והנפת דגל ומיהרנו לנמל הלינה הראשון – אגינה (Aegina).

לא ארחיב את הדיבור על העגינה (המושלמת אך הלא ממש לגיטימית) או על המסעדה (המשביעה אבל הלא ממש איכותית) אבל אספר שחזרנו לספינתנו שלנו עייפים אך מרוצים והלכנו לישון ששים אלי יום המחרת.

*

כך אני יכולה להתחיל, סוף סוף, לספר על היום השני שנפתח בהתעוררות הדרגתית וזוחלת של חברי החמישיה. כל אחד לפי זמנו, קצבו והקפה שהוא מעדיף. כך צריך לפתוח כל בוקר, לא כל שכן כזה של חופשה.

לאחר פתיחת עיניים והתארגנות יצאנו לים, ממהרים לסיים את פרק "ההתפלחות הגדולה למרינה של אגינה" ולצאת אל הים הפתוח.

באמצע הדרך הכין לנו הקפטן נישנושי בוקר מעולים. טוסטים במבחר גבינות וירקות. תבורכנה הידיים!

הקדמנו להגיע למרינה של הידרה (Hydra), לאחר שחלפנו בקרבת כמה מקומות מעניינים בדרך, כדי למצוא מקום, כך לפי ניסיונו של הקפטן שלנו. התגלה לנו אי יפיפה שבתיו מחבקים את ההר וגולשים אל המפרץ.

כל אחד מאיתנו תפס אחריות על גזרה אחרת עליה מונה. מי לפנדרים ולהגנה על צידי היאכטה, מי לחבלי ההקשרות למזח ומי לעוגן אשר בחרטום.

לפי פקודותיו המדוייקות של הקפטן ביצענו את המשימות כאשר יאכטונרים על החוף מתייצבים לקבל את החבלים שלנו ולעזור בהקשרות אל המזח.

החבלים נמתחו, שרשרת העוגן גם וכולנו ירדנו במורד הגשר ישר לטברנה עם הכסאות הכחולים מולה עגננו

קודם כל לאכול משהו, לא? כבר עברו איזה שעתיים בלי מזון

הידרה הוא אי שהיה מפלטם של שודדי ים וכיום הוא אי מאוד מתוייר אך אין לו מקורות מים משל עצמו והתחבורה בו היא ע"י חמורים למעט רכב פינוי אשפה אחד ורכב כיבוי אש.

האי יפיפה ומה שמרשים בו במיוחד הוא כמות מדהימה של חתולים, שמנמנים ומטופחים. (רוב האוכלוסיה שלהם מעוקרת ומסורסת לפי חיתוך קל באזנם)

רות צרפתי כתבה ואיירה ספר נפלא, וגם אם לא רשמה את השם המפורש של האי, אפשר לראות בברור שמדובר במפרץ הקסום של הידרה.

חלקם מחכה בסבלנות לקבל מזון מן העוברים והשבים, יושבי הטברנות והדייגים החוזרים מן הים.

תוך כדי שאנחנו מתפעלים מהטברנה התכלכלה שלו, מן האוכל המשובח ומן החתולים הרובצים על הכסאות, הגיעה יאכטה נוספת ואנחנו יצאנו לקבלה ולעזור לה עם הקשירה לרציף.

ואז יצאנו איש איש, לבד או עם חבר לתור בסמטאות לנופש ולמסחר

צילומים של דלתות האי יפורסמו בנפרד ברשומה מיוחדת שתוקדש לדלתות באייים הסרוניים.

מה שניכר כאן במיוחד הוא הטיפוח (הם יוצאים כל בוקר לצבוע את הקירות והמדרגות?!),

הקונטרסט הבוהק בין הקירות הלבנים והתריסים/ חלונות/ דלתות / מעקות בגווני הכחול השונים,

והסמטאות המוצלות טובלות בצמחיה צבעונית ומצלה.

בינות לבתים הצבועים והיפים מתנשאים להם שיחי בוגונביליה (או שמא כדאי לומר עצים?)

וכיכר ענקית מחופה כולה בוויסטריה ענקית ובעץ תות (תזכרו את הכיכר הזו היא תופיע ברשומה הבאה..)

עציצים כחולים שכאילו נצבעו שניה לפני שנכנסנו לסמטה.

חנויות צבעוניות ומיוחדות ואפילו חתול אחד שנשאר לשמור על דוכן הירקות בשעת מנוחת הצהריים ובחר גם הוא לנוח

לא ידענו את נפשינו מרוב יופי פשוט ומדוייק ושלווה נהדרת של חופשה.

אחר הצהרים, שבעים משוטטות וביקור בגלריות יפיפיות, הלכנו (חלקינו) להמשיך לחקור את האי. כדי לקרוא על מה שראינו ועל ההפתעות שנפלו בחלקו של אחד מאיתנו תצטרכו להמתין לרשומה הבאה.

החמישיה מפליגה באיי יוון – איך הרפתקאה מתחילה

הכל התחיל מזמן. מאוד מזמן. אי שם בשנות השבעים. ואולי קודם. אניד בלייטון כתבה את סיפרי החמישיה קצת קודם, אבל כשאני מחפשת לפצוח בסיפור הפלגה מיוחדת אחת באיי יוון, אני מנסה לעשות זאת מההתחלה. וההתחלה היתה, כאמור, בשנות השבעים. כך מבחינתי.

מדוע בשנות ה-70?
אז חבשתי את ספסל הלימודים בבית הספר היסודי אוסישקין ברמת השרון מכיתה א' ועד כיתה ח'. באותן השנים קראתי את כל ספריה של אניד בלייטון שהצלחתי למצוא בספריה. חביבה עלי במיוחד היתה החמישיה הסודית בכיכובה של ג'ורג' ההרפתקנית. הו, כמה רציתי להיות ג'ורג' ולהיות הבעלים הגאה של אי הרפתקאות פרטי משלי…

השנים חלפו ומהחמישיה הסודית נשארו באמתחתי שלושה ספרים אותם ניסיתי, ללא הצלחה רבה, להקריא לילדי הפעוטים שהיו שבויים, לצערי, במקצב המטורף של הפוקימונים והדיג'ימונים. שפת המרתרגם אהובה עלי במיוחד כמו גם בחירתו הלא מודרנית לקרוא לפיקניק טוזיג. תודו שזה נשמע הרבה יותר טעים והרפתקני מסתם פיקניק שיטחי. (שלא לדבר על כך שאמה של ג'ורג' היתה מכינה מטעמים בסל ומציידת אותם היטב להרפתקאות)

מחזור מ"ג ביה"ס אוסישקין, 1976. חברי החמישיה מוקפים בטורקיז.

לפני פחות משנה, כשבני כיתתי פוסעים באומץ אל קו ה-50, התארגנה קבוצת פייסבוק שהולידה כנס מחזור (מחזור מ"ג) מצמרר מעונג והתרגשות, מקרב לבבות ומחזיר זיכרונות עבר. קבוצה קטנה של שישה אנשים התגבשה לה (מכיתה ח1 וח2) וארגנה את הכנס. מסיבות טכניות היא נקראה החמישיה (כי אחד החברים לא היה בפיסבוק…) וכך קזה, ענבל, משה, אייל, עודד וסיגל מצאו עצמם חוברים מחדש ובעצם מהתחלה, חובקים ותומכים זה בזה תוך כדי הארגונים.

מחזור מ"ג ביה"ס אוסישקין, 2013 : כיתה ח'1
מחזור מ"ג ביה"ס אוסישקין, 2013 : כיתה ח'2

בחלוף האירוע, מצאנו עצמנו זקוקים לחמישיה ולחיבוקה ומשם נולדה ההרפתקאה עליה רציתי לספר לכם.
החמישיה מפליגה באיי יוון.
קזה (שהיה בילדותינו צביקה) הוא סקיפר מנוסה ומכאן, בכל פעם שאכתוב "עשינו, החלטתנו, ארגנו" תדעו שזה הכל בעצם הוא. אנחנו פשוט סמכנו והלכנו אחריו.

 תכנית היאכטה שלנו – Oceanis 48

זה התחיל אצל קזה (ברור!) אבל התיעוד הצילומי הוא ממפגש בו הוא הציג לנו את מה שמצפה לנו. נבחרו תאריך ויאכטה.

כמה חודשים לפני ההפלגה – החברה יושבים סביב הקפטן ולפטופו ולומדים את ההרפתקאה

הוזמנו כרטיסי טיסה ושולמה מקדמה על יאכטה חיננית מדגם Oceanis 48 (באורך 48 פיט). התהליך היה יותר מורכב וקצת יותר ארוך – אבל זו היתה התוצאה שלו. טיסה לאתונה ולקיחת יאכטה במרינה של אתונה( Alimos marina

טסים מתל אביב לאתונה

להפלגה יצאנו, החמישיה, בליווית חלק מבני הזוג שלנו: עודד, אריאלה, משה, קזה, ענבל, אייל, אמיר וסיגל. מספר חברי הקבוצה הוא עיניין טכני לגמרי. הקבוצה היתה ונשארה "החמישיה".

החמישיה בהרכב מלא, לחופו של האי ספצס (צילום סוכנות ידיעות שבדית)

מבעוד מועד הוכנו מספר דברים קריטיים להפלגה: דגל של החמישיה וחולצות מודפסות לכבוד המשט.
קזה, הקפטן שלנו, מינה אותי לעצב ולהפיק את הנ"ל. כל אחד מהילדים קיבל חולצה אשר מקדימה מופיע סמל החמישה (the famous five) אשר הועתק מתוך סמל של מועדון מעריצי הסדרה.

סמל מועדון החמישיה הסודית

מאחור הופיע שם ההרפתקאה והתאריך (כי בטוח תהיינה עוד הפלגות משותפות), סירת מפרש וחבל עם דגלים.

דגלי קוד ימיים

כל חולצה נצבעה אישית בעזרת מכחול וצבעי טקסטיל ונכתב בה שמו של בעל החולצה בדגלים ימיים.

ההדפסה הכילה שבעה דגלים לפי השם הכי ארוך (Ariella) והשמות הקצרים יותר נצבע פחות או יותר במרכז שרשרת הדגלים.

ליויתן התנ"כי

הדגל צוייר על ברזנט שהיה פעם כיסוי ספה של איקאה, והדמות בו היא ליוויתן התנ"כי.
לא, זה איננו מי שבלע את יונה. אם תשימו לב למקורות, את יונה בלע דג גדול. ליוויתן הוא היצור החזק בים והוא מוזכר בספר איוב דווקא. הרעיון עלה תודות לבכורי אשר בקיא כל כך בספר שהוא טוען לאי נחיצותו בחובת הלימוד.

הדגל מוצג לחברי החמישיה עם היציאה לים (מאחור: קזה מביט בדגלים המצויירים על חולצתו)

את החולצות ארזתי בחבילות אישיות, יצרתי מדבקה תואמת והן נמסרו בטקס חגיגי כאשר קיבלנו את מפתחות היכטה.

החולצות מקופלות בתוך שקית צלופן של עוגות וסגורות עם מדבקה תואמת הנושאת את שם בעל החולצה.

יצאנו לים בשעות אחר הצהריים המוקדמות של היום הראשון כשפנינו מועדות לאגינה (Aegina). לבשנו את החולצות שלנו, הרמנו דגל, ויצאנו להרפתקאה המתוקה מכולן.
שמונה חברים, אוכל ואלכוהול ועל הקורות אותנו תוכלו לקרוא ברשומות הבאות.

ארבעה טיפים לתכנון מחושב

אספתי לכם ארבעה טיפים ראשונים לתכנון מחושב. דברים שיש לקחת בחשבון, לחשוב עליהם ולתת לעצמכם תשובות לגבי מה מתאים לכם ומה נכון לכם.

טיפ 1- איך לקבוע מה גובה השיש המתאים לכם במטבח
כיום הגובה הסטנדרטי של השיש במטבח (משטח העבודה) הוא 90 ס"מ (בעבר הגובה היה נמוך יותר ואפשר לראות זאת במטבחים ישנים ישנים) . לא כולנו נבננו בצלם הסטדנרטי ולא לכולם הגובה הזה מתאים ונוח. עבודה בגובה לא מתאים יכולה לגרום לכאבי גב, מעבר לחוסר הנוחות והמטרד.אצלי, למשל, השיש של משטחי העבודה הוא בגובה 95 ס"מ ואם תשימו לב, בגני הילדים דלעיל, המטבחון בנוי בשני גבהים: לגננות בגובה 90 ס"מ ומטבח בגובה 60 ס"מ מותאם לילדים הקטנים.
אני ממליצה לבדוק מה הגובה שנוח לכם לעבודה לישת בצק, חיתוך ירקות וכ"ד. כדאי לחשוב על המשתמשים ולמצוא את הגובה שהכי מתאים לכולם. אין שום סיבה שתתפשרו אם 90 ס"מ הוא גובה לא נוח לכם.

איך מוצאים מה הגובה המתאים לנו? – אז הנה הטיפ שלי:ראשית, אם יש לכם מטבח שאתם כבר יודעים שגובהו נוח לכם, פשוט תמדדו אותו במטר. אם לא, בחרו שולחן (בד"כ גובהן 75 ס"מ) וסדרו עליו משטח ספרים להגבהה. דמו פעולות שונות של עבודה ונסו לבדוק מה גובה העבודה שנוח לכם. כשתגיעו לגובה הזה יש למדוד עם מטר מהרצפה עד קצה הספר שנמצא בגובה המתאים. אני ממליצה לעשות את הניסויים עוד בזמן התכנון. כך, בלי לחץ, לנסות עד שמגיעים למסקנה הסופית. עם הגובה הזה תגיעו לחברות המטבחים/נגר/מעצב ומשם תתחילו לתכנן ולעצב את המטבח שלכם שיהיה תפור על פי מידתכם. הגובה הזה יכול להיות חשוב גם לתכנון הגובה התחתון של החלונות וגובה שקעי השרות במטבח.

טיפ 2 – חלונות לכוון דרום: בקייץ צל עבות, בחורף קרני שמש מחממות
אנשים מתלבטים לאיזה כוון להפנות את הסלון? היכן לשים את חדרי השינה ולאן לפתוח חלונות גדולים. בעיני אלו השאלות הכי חשובות בתחילת התכנון . זו בעצם ההתייחסות הראשונית שלנו למקום בו נבנה הבית. כאן טמון ההבדל בין בית ביער בפינלנד לבין בית בישראל במישור החוף. תכנון נכון של הבית מבחינה אקלימית יתן נוחות תרמית גבוהה וחסכון משמעותי בהוצאות המיזוג והחימום.

דרום הוא הצד המועדף עלי. (אולי כי בחורף כל כך קר לי?)
דעה נפוצה היא שמאחר והדרום הוא כוון חם ואצלנו הקיץ הוא רוב השנה אז צריך להסגר כלפי הדרום ולהזהר ממנו. לדעתי, לא כך הדבר.
תכנון נכון של הפתחים לכוון דרום יתן לנו, בקיץ הצללה ומניעת כניסת השמש מהדרום אבל בחורף נהנה משמש נפלאה, מחממת וממיסה דם קפוא .
נתוני פתיחה:
בקיץ – השמש גבוהה וזווית קרניה לא מאפשרת כניסתן לעומק הבית.
בחורף – השמש נמוכה וזוית קרניה מאפשרת כניסתן לעומק הבית פנימה.
את הנתונים האלו אפשר לנצל למטרתנו בעזרת הצעדים הבאים:

1. מעל חלונות הדרומיים מתכננים גגון/קרניז/ הצללה אופקית. קרני השמש הגבוהות בקיץ תחסמנה ואלו החורפיות לא תופרענה ממנו.
2. באזור הפתחים הדרומיים יהיה נכון לתכנן פרגולה המוצללת עם מטפס נשיר. בקיץ העלווה תתן הצללה מוחלטת ובחורף, לאחר הנשירה , השמש תכנס האופן חופשי
3. תכנון עצי צל נשירים לפי כווני השמש החמים. בקיץ צל עבות, בחורף קרני שמש מחממות.

אני ממליצה מאוד על שימוש בצימחיה נשירה כדי לשדרג את המיקרו אקלים של המבנה. יתרונות הצמחיה הנשירה מעבר לכתוב למעלה הם, תחושה נהדרת בגינה של עונות השנה הכוללות שלכת, לבלוב ופריחה. עלי הנשירה מהווים חומר מצויין לקומפוסט ומטייבים את אדמת הגינה.

טיפ 3 – הכניסה לבית, למה זה נראה כמו מחסן?
אני רואה את זה קורה בהרבה בתים. עובדים בקפידה עם האדריכל, משקיעים מחשבה עם מעצבות ומלבישות בית ודואגים לכל פרט כדי שהבית יראה טוב וישרת אותנו. התכנון לוקח בחשבון פונקציות רבות כמו חדרי שינה, חדרי רחצה. כן חדר משפחה או לא חדר משפחה, איפה הילדים ישחקו, אם יש אי במטבח או לא, כמה גדול יהיה הסלון ולמה ישמש הממ"ד. הרבה מתכננים אפילו מקדישים זמן ותשומת לב לאחסון, ארונות, נישות פתוחות ונישות סגורות ולכאורה הכל מושקע ולכל הפרטים הקדישו מחשבה.יש כמה נקודות שמתפקששות תדיר וחשבתי להפנות את תשומת לבכם להן. כולן נוגעות לכניסה של הבית, אשר בה השקענו בתאורה, דלת מרשימה ואפילו מקום לספסל מעוצב. אבל לא טיפלנו בנושא הנעליים. ערימות על ערימות של נעליים שנחלצות עם הכניסה הביתה או לידה. אם יש קומה שניה לבית אז בוודאי שאיכשהו הנעליים מוצאות עצמן נערמות בקרבת הכניסה. ככל שיש יותר בנות זה יותר בעייתי… אם תוסיפו עגלת ישיבה שחונה בהול, פשוט קיבלתם מחסן בכניסה שעמלתם כל כך לתכנן ולעצב.קבלת הפנים של בית חלומותיכם היא פשוט … מחסן.

אז מה עושים?
פשוט מאוד. מראש ולא ברגע האחרון, מתכננים ארון גדול בכניסה. ממש נישה שנסגרת בדלתות נאות. אפשר להצמיד את זה לנישת החשמל אפשר טיפה רחוק יותר, אבל אין להתעלם מן הצורך. הוא לא יעלם. בנישה הזו צריך להיות מקום למעילים וז'קטים, לבלאגן הנעליים (לא חייב להיות מסודר, תהיו מציאותיים) ואולי איזה מדף או שניים לזרוק את מבחר התיקים. קחו בחשבון אם מחכות לכם כמה שנים עם עגלת תינוק. שימו לה שם מקום. קל להחביא, קל להוציא לשימוש. מקום מצויין לדחוס מהר את הבלאגן כשההורים קופצים לביקור.

טיפ 4 – בגינה מומלץ להשאיר מקום ללא ידוע
לפני הכל, אני ממליצה על מתכנן לגינה. לא גנן, לתכנון הטכני, אלא מתכנן שמתייחס לאדריכלות ומתכנן את החדר הכי גדול בבית – הגינה שלכם ויתאים אותו לצרכים שלכם, לכיווני הרוח והשמש ולאהבות שלכם ויהפוך אותה לחלק בילתי נפרד מהבית.לא זה הטיפ שרציתי לתת. רציתי להמליץ לכם לבוא למתכנן עם בקשה אחת בסיסית, מעבר למה שאתם יודעים שאתם רוצים או לא רוצים בגינה שלכם. בקשו ממנו להשאיר לכם בגינה אזור נרחב שלא יהיה מתוכנן כלל. כן, כן, לקחת מתכנן כדי שישאיר לכם אזור לא מתוכנן. נשמע הזוי אבל הולך להיות נפלא!


הסיבה העיקרית לכך היא להשאיר לכם מקום ליצירתיות עצמית בעתיד. מי יודע מה יתחשק לכם בעוד שנה? שנתיים? חמש שנים? מקום כזה בגינה ישאיר לכם אפשרות לחזור מהמשתלה עם צמח שלא תכננתם, או עם עציץ או אביזר שהתאהבתם בו. שם תוכלו לזרוע פרחי בר או להשתולל עם גיאופיטים (פקעות) לשים ספסל מעוצב מתחת למטפס ריחני שלא תכננתם מראש וכ"ד. אצלי המקום הבילתי מתוכנן שימש הרבה שנים לזריעת פרחי בר, אחר כך צצה בו רחבה קטנה מרוצפת עצמונית ופתאום נשתלה שם תאנה ומסביב ממשיכים פרחי הבר לצוץ באביב ובשנה הבאה כנראה אחדש את הזריעה. לפעמים אני אפילו מרגישה שלא השארתי מספיק מקומות לא מתוכננים.

אם יש עוד נושאים שאתם מחפשים עליהם תשובות, אשמח לשמוע ולהציע פתרונות.

שטיפת רכב

אני מושכת את בלם היד כשאני מתמקמת לפי ההנחיות ואז המכונההדי ישנהמתחילה לנוע ולזוע סביב המכונית האדומה והקטנה שלימצפה אותה בקצף ומצליפה בה בשערות ארוכות המציירות ציורים בקצף ומוחקות, ושוב מציירות ומוחקות ואז זרזיפי מים שוטפים את המכונית ורוח מייבשת מלטפת אותה לקראת סוף המסלול.

לפעמים אני רוצה לשתף כאן תמונה או מראה או חוויה ריגעית אבל יש הרגשה שהאינסטגרםהפינטרסט והפייסבוק לקחו את מקומם של הבלוגים בתחום הזהלבלוגים נשאר רק לדווח ולספר דברים עמוקים יותררחבים יותר ומשמעותיים יותרלכאורה.

לפני כמה ימים הלכתי לשטוף את הרכב שלי.

אני שוטפת את הרכב במקום קטן ונחמד שמנוהל ע"י משפחה מקסימה מקלנסואה

אב המשפחה ובניו עושים עבודה מצויינת באוירה משפחתית וחבריתפינת הקפה מוצלת ולמרות שאיננה מפוארת כללהיא נעימה

יש להם כלב שאומץ על ידי אבי המשפחה או שמא מדוייק יותר לומר שאבי המשפחה אומץ על ידי הכלב?) אשר מתרוצץ ומשתובב בין המכוניות המתנקות ובא לבקר את הממתינים, בפינת הקפה, למשמע קריאתם.
תמיד מחייכים שם.

יש כמה רגעים בהם העולם מוגף ממני בתריסי סבון וקצף, האקוסטיקה מתרככת ויש משהו קסום במערת הקצף הזו ואז היא נשטפת והמון נחשים קטנים של מים מתפתלים ומקפצים, נעים וזעים ומטפסים בעזרת הרוח, מתחברים ונפרדים לרסיסים במעלה השמשה.

את הרגע הזה רציתי לחלוק איתכם.