כשהזמינו אותי לסקר את התערוכה "ללא מעצורים", תערוכה על אופניים במוזיאון העיצוב בחולון, נדלקתי מייד.
זה המקום להתוודות. קוראים לי סיגל בן נון ולמדתי לרכב על אופניים רק בגיל 14. (כן, 14 , לא 4)

וכך הדבר קרה: כשכל הילדים קיבלו אופני שלושה גלגלים קטנים ואדומים, גם אני ביקשתי. אבא שלי קנה לי אופניים של ראלי. על שלושה גלגלים, אבל לא הקטנים האלו שהיו לכולם, אלא שלושה גלגלים ענקיים, עם סלסלת מתכת לבנה מקדימה שעליה התנוסס הסמל המפואר של ראלי.

הייתי מושא הקנאה של כל הילדים וכך המשכתי לרכב עד שכולם למדו לרכב על אופני שני גלגלים ובשלב הזה התבררו שני דברים: האופניים המיוחדות שלי כבר לא היו אטרקציה והם ננטשו במרפסת ושקעו בתהום הנשייה,  ואני לא למדתי לרכב על אופניים עם שני גלגלים.
איכשהו, מבחינה חברתית , כנראה שלא יכולתי לרדת מאיגרא רמא בה הייתי לבירא עמיקתא של זו שלא יודעת לרכב על אופניים וכך פשוט העובדה הזו הוצנעה בפני הציבור הרחב.

מכאן התניידתי בסקטים ואף אחד לא ידע שאני לא יודעת לרכב על אופניים.

מי מחברי התיכון שלי שקורא עכשיו, בטח מצקצק בלשונות ואומר שזה לא הגיוני. בגיל 16 כבר הייתי רוכבת אינטנסיבית שלא ירדה מן האופניים, קייץ וחורף. שמש וגשם, מכנסיים קצרים או מעיל רוח כתום (אדידס, משהו משהו) לבית הספר, לאימונים בתל אביב (עשרה ק"מ הלוך ועשרה ק"מ חזור, כולל עליות) ובכלל.

בגיל 14 קנו לי אופני ספורט של ביאנקי, אחרי שאירית, לימדה אותי לרכב. למדתי לרכב על אופני הספורט של פורת, אחיה והיא רצה אחרי במשך יומיים. יומיים כואבים (נופלים מגבוה, בגיל 14…) אבל אחרי יומיים ואחרי כמה התרסקויות לתוך מכוניות חונות – הפכתי לרוכבת על אופני ספורט. אגב, לקח לי עוד כמה שנים עד שהייתי מסוגלת לרכב על אופניים בישיבה "רגילה".

אז כבר הבנתם שאופניים ואני זה אהבה גדולה למרות שהתחילה מאוחר, יחסית, נכון?
בינתיים הפכתי לאדריכלית, רגישה לעיצוב ובנוסף חובבת וינטאג' (עוד מהתקופה שקראו לזה אוספת ג'אנק..) ולכן התערוכה המופלאה במוזיאון העיצוב בחולון, "ללא מעצורים" היתה חוויה מרנינה ומרגשת על כל ארבעת החלקים שלה.
איך שנכנסים למוזיאון מוקרן סרט ב"לופ" שצולם ע"י רוכבי אופניים מכל הארץ ששלחו צילומי רכיבה . זו מין נקודות מבט מ"מעוף הרוכב". יפה ביותר. חובבת הווינטא'ג שבי הוקסמה מ"ציר הזמן" הממוקם המסדרון. התערוכה סוקרת כאן את החידושים שחלו מן האופניים הראשונים בשנת 1790 ועד לימינו כשאת ציר הזמן מלווה קו כחול וליד כל נקודת ציון בהיסטוריה של האופניים יש אייקון גרפי עם סימון החידוש, בכחול, ומתחת הסברים מפורטים על הדגם והמשמעות שלו. ותמונות תקופתיות, וסרטונים מלבבים,

ודגמי אופניים זעירים ממוזיאון האופניים של אלון וולף. (ועוד כמה הפתעות שאשאיר לכם לגלות) החלק השני של התערוכה הוא סוג של רטרוספקטיבה של האופניים בארץ, גם הוא מתוך מוזיאון האופניים של אלון  וולף.

חוץ מאופניים שונים, היה שם אוסף מדהים של כרזות, מודעות ואביזרים וצילומים תקופתיים. שימו לב כמה אחת הכרזות מזכירה את הכרזה האופנתית של ראלי, משנות ה-50, שהעליתי כאן קודם.

החלק השלישי מרשים ביותר ומפתיע ומרגש ומרענן. מדובר ב-46 זוגות אופניים מתוך האוסף של Michael Embacher

האתר שלו מקושר לתערוכה עם מסכים אינטראקטיביים וכסאות נדנדה נוחים לידם.

האופניים תלויים על קורה מתפתלת בחלל התצוגה ומציגים רגעים בהיסטוריה האנושית, ליד חדשנות, יחודיות (אופניים שהשרשרת שלהם מצופה זהב!!) והמצאה. מה שיפה זה שאופנים הם כלי יומיומי שמלווה אותנו משנת 1790 והעיצוב שלהם משתנה לפני התקופה, הצרכים, החדשנות והטעם. אציג כאן כמה זוגות אופניים בלבד, כדי שלא אהרוס לכם את ההנאה מלגלות דברים בעצמכם.

Paratroopr – אופני צנחנים מתקפלות של BSA – אופנים איתן צנחו בעלות הברית במלחה"ע II. הגוון שלהן חאקי והן הוצנחו מקופלות והשלדה היתה צריכה להיות מספיק מאסיבית. לאחר הנחיתה נסגרו מספר פרפרים וחוזקו מספר ברגים והצנחן יצא לרכיבה בשטח.

Budy bike – אופניים לשני רוכבים זה לצד זה – אופנים לזוג, אבל לא טנדם, אלא ישיבה זה לצד זה (!!!). שימו לב שאי אפשר לרכב אלא בשניים, המאזנים זה את זה. הרגל הפנימית של כל רוכב, איננה מפדלת ורק אחד הכידונים באמת מתכוונן ואילו השני מקובע.

Capo – אופניים לשלג

החלק הרביעי והאחרון של התערוכה הוא זה שמרגש, מקפיץ את האדרנלין ומצית את הדימיון אצל המעצבת והממציאה שבי. בחדר אחד, ריכזו אוצרי התערוכה חידושים והמצאות בתחום האופניים ועיצובן. חלק מהעבודות הן עבודות של סטודנטים ויש שם מודלים ושרטוטים נפלאים לאופניים מתקפלים, ולאופניים הגדלים ומתאימים עצמם לגדילה של הילדים. התערוכה גם מציגה עיצובים והמצאות שפורסמו ברשת ואשר יוצריהם אישור למוזיאון להציג. האוצרים השאירו מקום רחב להמצאות ועיצובים חדשים בהתאם למה שיתפרסם ברשת במהלך התערוכה.

למשל, איקאה האקינג – אופניים משני שרפרפי frosta של המעצבים samuel bernier + andreas bhends,  איך להרכיב אופניים משני שרפרפים של איקאה ועוד כמה חלקים במדפסת תלת מימדים קונוונציונלית. באתר יש תכניות ושרטוטים לרווחת הגולשים וגם סרטון הדרכה כיצד להרכיב.

או קראוון לרוכב אופניים של המעצב Kevin Cyr. (יש בתערוכה עוד כמה ווריאציות על הנושא) אתמול, בעיצומה של כתיבת הרשומה, ראיתי את חניון האופניים הזה, פה אצל השכנים ממולי. אופניים, בהוויה הישראלית, הם קודם כל חווית ילדות. נכון שבשנים האחרונות האופניים התעלו מעבר לכלי תחבורה או משחק והפכו לסמל סטאטוס, נבנתה סביבן תעשית אופנה ועיצוב שלמה, והם הפכו לציר מרכזי בתעשית הפנאי, אבל לפני ולפנים הם של עולם הילדות.

גם אוצרי התערוכה חשבו על הילדים והכינו תכנית מדהימה לחופשת חנוכה שכוללת פעילות חקרניות, והתנסויות על אופניים מיוחדים ומוזרים ברחבת הכניסה. יש פעילות משפחות וילדים בשבתות בשעות 11:00 -17:00.יש סיורים בלשיים, הדרכות לטיפול באופניים ועוד.
בנוסף, כל יום שישי תגיע למוזיאון "אושיית אופניים" ותסביר ותקיים שיח בנושא אופניים בין 10:30 ל11:10. יש בתערוכה עוד אטרקציות אבל לא ארחיב יותר, בעיקר מתוך הרצון שתלכו לראת בעצמכם.
עוד פרטים, באתר המוזיאון.