ארכיון הקטגוריה: הגיגים

שידת טלוויזיה בהשראת "ממפיס"

במטרה לספר לכם על שידת הטלוויזיה שלי ועל איך שיפצתי וצבעתי שולחן כתיבה ישן, יצאתי לחפש את מקורות השראתי כדי לבנות סיפור שלם. הם טמונים אי שם בשנות ה-90 שלי, בתקופת לימודי במילנו, כשדָוִידֶה, חברי לספסל הלימודים הזמין אותי למכירת חיסול של קבוצת "אלכימיה" ( Studio Alchimia ) אשר סגרה את שעריה ומכרה את מוצגיה […]

2016 – שנה של שלווה ולמידה

הילדים שלי הזהירו אותי תמיד מגרסאות Windows "זוגיות". באמת Windows10 איומה בעיני וWindows7 נהדרת (למרות ש-Windows98 היתה בעיני הכי טובה. הגרסה השניה, כמובן). 2015 היתה שנה נהדרת, אחת הטובות בחיי (גם נולדתי בשנה אי זוגית, אי שם במאה הקודמת) , גם 2016 היתה שנה טובה ומשמעותית, ללא ספק. וכבר אסכם אותה בחדווה, אבל 2017 הולכת להיות […]

2015 – שנה נפלאה. סיכום ותודות

יש מצב שאני כותבת עכשיו את הרשומה הראשונה מזה כמעט שנתיים. אז אל תסתכלו אחורה ותשאלו למה הפסקתי לכתוב וגם לא מה פתאום חזרתי. ככה וזהו. אין מה לבכות על חלב שנשפך. בעיקרון זה בעיני הרגל מגונה, אינני נוהגת לעשותו ככלל, וחוצמיזה, שנתיים? מישהו כבר שטף את החלב הזה מזמן או שהוא כבר התייבש והתפוגג […]

קיץ בבלוגיה: שרביט עובר של חמש+שתיים ועוד חמש+שתיים

יש שקוראים לזה הבלוגוספירה. אני אוהבת לקרוא לזה הבלוגיה. אולי כי כך קוראים לבלוגיה של "תפוז", משם באתי. זה מרגיש לי קצת כמו שכונה, כמו שלולית ביתית וחמימה. אני מכירה בלוגריות רבות שהפכו לחברות וירטואליות שלי וכאלו שהפכו לחברות ממש. אני אוהבת לפרגן לדברים טובים שקורים ואני אוהבת שמפרגנים לי (ברור. כאילו דא…) ולכן, בכל […]

כאב האובדן הוא אישי לגמרי גם אם חולקים אותו עם אחרים – יום הזיכרון

בכניסה למושב שלנו תלוי דגל ענק. את הדגל מחדשים, כל שנה, לקראת יום העצמאות והחבר'ה מתגאים שזה הדגל הכי גדול בעמק או בארץ או באיזו קטגוריה אחרת..  בעיני הוא פשוט הכי מרגש כי הוא מלביש את המושב במראה חגיגי כזה לקראת שני הימים שמתקרבים, יום הזיכרון ויום העצמאות. כל שנה עולה הויכוח על צמידותו של יום […]

האביב עושה לי טוב על הנשמה

* הצילומים ברשומה זו צולמו על ידי, למעט הצילומים הקשורים לקישורים המצורפים, בסוף הרשומה, אשר נלקחו מן הקישורים עצמם. אני יודעת שזו קלישאה אבל כל שנה, כאשר האביב מגיע, בא לי להתחדש ולצמוח ולצאת לדרכים חדשות! יש בחוץ את הריח הזה (גם בחמסינים) שפשוט ממלא אותך ואתה יודע שיהיה טוב. שיהיה פשוט טוב מאוד. כבר כתבתי על […]

אני עוברת דירה מ"תפוז"

אני מעבירה את הבלוג שלי מ"תפוז" לכאן. הדבר מתבשל בי כבר כמה וכמה זמן ומסב לי קשיים לא מעטים. "תפוז" הוא בית בשבילי כבר יותר מעשר שנים. למרות שהבלוג שלי הוא צעירצ`יק בתפוז, אני משתתפת בפורומים רבים עוד משנת 2003. אני אוהבת את הפורטל של "תפוז" וגדלתי איתו והוא נוח לי לשימוש יותר מכל האחרים. […]

הרגע בו ניגלה הקסם או איך גיבוב של רעיונות וחומרים הופך לאדריכלות

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 23 אוקטובר 2012 הרגע הזה הוא כמו מכה במפתח הלב. הנשימה נעתקת לשבריר שנייה אבל להבדיל ממכה כזו, מייד לאחר מכן הגוף מתמלא צלצולי אושר וחיוך ענק נמתח לרוחב הנשמה. תחושה של עוצמה, של הבנה ושל הארה. תחושה שקשה מאוד להעבירה במילים ולכן אני כל כך מתפתלת, יודעת שמי שחווה יבין […]

יום הבלוג העולמי 2012

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 31 אוגוסט 2012 מחוץ לבלוגיה החיים ממשיכים והיום הזה יצא לי נפלא!() הוא התחיל בזה שהעוזרת שלי סיפרה שבנובמבר היא עוזבת וחושבת להחליף מקצוע (אני מתה על העוזרת שלי אבל לא על איך שהיא מנקה…). אוח, כמה שמחתי בשבילה! …. ובשבילי. אחר כך קצת סידורים וקניות בכייף גדול עם צעירי הגנדרן […]

מביטה בכם, עכשיו ושואלת: "מי אתם, קוראי הנאמנים?"

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 29 יולי 2012 אני יושבת מול המסך, רגלי מונחות על השידה, המקלדת בחיקי ואני מנסה להסתכל לכם בעיניים. אני פוערת זוג עיניים (חמושות כבר במשקפי ראייה) ומנסה לראות אתכם, מביטים בי מהצד השני של המסך, קוראים את המילים שלי, מסתכלים עלי. אנחנו מתקשרים. אולי לא מיידית, כמו בדיבור, אבל אנחנו מתקשרים. […]

שָׁחָּרוֹלָה vs נוטלה

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 26 מאי 2012 אני זוכרת את הפעם הראשונה שנסעתי לחו"ל בתור נערה. שנת 1979 עם נבחרת ישראל בחתירה. הבנות התלהבו באקסטטיות מצנצנות שוקולד נוטלה שהיו, באותה עת, נחלת חו"ל בלבד. אצלנו בארץ היה שוקולד "השחר" ותו לא. אפילו שאני שייכת לקבוצת אלו שלא אוהבים שוקולד. שוקולד למריחה, אני דווקא די אוהבת. הילדים […]

על ד"ר קובלינר ועל הכלב שמסרתי לה, בטעות

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 19 אפריל 2012 דוקטור קובלינר היתה רופאת הילדים שלי. היא היתה רופאה מבוגרת למדי (בעיני היא היתה ממש זקנה…), עורה היה שחום וקמוט ואצבעותיה הגרומות נראו כמו זרדים יבשים. היה לה מבטא זר (מזרח אירופאי או יקי) והיא היתה נוקשה, סמכותית וזעופה משהו.  אני פחדתי ממנה. אימי סגדה לה. צירוף המילים "ד"ר […]

ארוחת ראש השנה עם המשפחה

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 12 אוקטובר 2011 כל ערב שישי אנחנו מוציאים מהארון את הסרוויס של סבתא אלזה ועליו אוכלים את ארוחת הערב החגיגית. סבתא אלזה היא סבתו של אמיר, בעלי שיחיה, והסרוויס שלה מצא את דרכו אלינו, חובק זיכרונות של משפחה שהיתה ומשפחה שממשיכה. את הסרוויס רכשה אלזה מכספי השילומים הראשונים שקיבלה מגרמניה על […]

גם אני עושה "גראז`סייל" ואני לא לבד ♥

ב"תפוז" הרשימות פורסמו בעקבות מספר אירועים של גראז'סייל שערכתי. לא רלוונטי, בעיני, להפרידן עכשיו כאילו האירועים עדיין יכולים להתקיים ולכן ארכז כאן את ההגיגים ואת התמונות הנבחרות. הרשומות פורסמו בתאריכים שונים:  3 מאי 2011,  5 מאי 2011,  7 מאי 2001, 9 מאי 2011, 28 מאי 2011, 1 יוני 2011, 10 יוני 2011 אני מתה על מאיר שלו. בספרו הדבר היה ככה הוא מתאר […]

חיים וזיכרון (מוקדש לזליג קרויין שלא ידע להפסיק לכאוב)

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 1 מאי 2011 בכורי אוהב את גרמניה ויש לו חברים גרמנים אותם הכיר בחילופי נוער בשנה שעברה. הוא טוען שהנוער של היום אינו אשם במה שקרה בעבר ושזה לא צודק ששיניהם תקהנה בשל מעשי אבות אבותיהם. הוא צודק. אני יודעת שהוא צודק. אבל קשה לי נורא… הדור שלנו גדל על ברכי השואה. […]

אני רוצה לשלוח פרחים לאנשים הרעים שחלפו בחיי

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 3 ינואר 2011 כבר כמה פעמים שאני מנסה לנסח את הרשומה הזו. כשאני מנסה להעלות את זה על הכתב זה קצת מסתרבל ומסתבך ונותן משנה חשיבות לאנשים ואירועים שלא הייתי רוצה לתת להם כוח מעבר למה שהם לקחו ממילא. אתחיל, אולי, בלומר ששנים היתה לי חתימה ב"תפוז" שטענה ש"אין רע בלי […]

סטייל ופרגון – איזה כייף!

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 16 דצמבר 2010 יעל מהבית של יעלי, ריבי מבלוג יצירתי של מדענית , מלי חוט ומחט, שובי דובי משאריות והשראה העניקו לי את הפרס ושימחו אותי מאוד. הבלוג שלי בחיתוליו וכייף לדעת שקוראים בו ושאוהבים אותו. למי שפיספסה את ה"באז" שרץ בבלוגיה אז גולשים (גולשות בעיקר, לא?) מעניקים את פרס הבלוגר בעל הסטייל לשמונה בלוגרים לפי ראות […]