ברשומה הקודמת סיפרתי לכם על הבוקר שלנו באי החתולים ועל הטיול בסמטאותיו.

אחר הצהרים, שבעים משוטטות וביקור בגלריות יפיפיות, הלכנו (חלק מאיתנו) לשחות ב"חוף" נחמד. 

וכדי לנוח קצת מן המנוחה – ישבנו בבית קפה מול הים, אל מול המפרץ, אל חמימות חיקם של חתולים.

לעת ערב התכנסנו במסעדה שנמצאת בכיכר עטופה בויסטריה ענקית, אותה פגשנו במהלך השוטטות היומית שלנו והכנו הפתעה לקפטן.

מסיבת יומולדת באיחור של חודשיים ימים. על כך נאמר עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא וזהו גם מתכון מוצלח במיוחד להפתעה.

איש לא מצפה לחיגוג כזה לאחר חודשיים ממועד תפוגת השנה שחלפה.

קצת לפני שיצאנו לארוחת הערב המפתיעה, הכריז הקפטן שיומנו פורסם וכך התוודענו למציאות חדשה.

בסוף כל יום, החל מהיום, יפרסם הקפטן שלנו פרק ביומנו אשר בו תיאור של יום האתמול. ובסוף כל יום נתכנס כולנו כולנו מול מסכינו המקוונים ונקרא בשקיקה את דבריו, כאילו לא בנו מדובר. ואם הייתם עוברים, בסוף כל יום ליד ספינתנו הקטנה, במרינה יוונית זו או אחרת, הייתם שומעים קולות צחקוק ואושר למקרא פנינותיו.

וכך נראה היום הראשון ביומנו של הקפטן המוכשר שלנו:

יום שבת 28/9/13
בין 4 ל חמש וחצי ..לפנות בוקר, התכנסנו טרוטי עיניים בנתבג..בתור לצ'ק אין של החברה היוונית ההיא..
מי שעשה צ'ק אין מוקדם, נאלץ כמובן להמתין בסבלנות בתור הארוך..
אחרים, פשוט קבלו שירות מיידי מעמדת הצ'ק אין הרגילה שנותרה ריקה.
צוות האודסיאה לא נרתע מדברים שוליים כגון תורים והתפזר ברחבי הדיוטי..למשימות השונות שחולקו מראש..
ענבל…הפסיכולוגית של הצוות…וגם האחראית על עוגות ופשטידות..התפזרה לחנויות המשחקים והבשמים…
סיגל …סגנית הקפטין..צלמת המשלחת וגם אחראית על הפרסום והלבוש…נשלחה לרכוש יין לקידוש בחנות המשקאות…
משה…אחראי על זכרונות המשלחת, אחראי על המלחמה במחלות הים…וגם אחראי על הטענת הסלולריים…הלך לחפש את עודד.
אייל…נציג ח' 1…אחראי על טיפולי המזרח..וגם אחראי על הפרופורציות של חיי המשלחת ועל בחירת היינות…שוחרר למשימות תקשורת ורכש פרטי.
עודד ואריאלה…אחראים על ספרות יפה ותיקוני צנרת בתמיכה מרחוק..וגם חברי כבוד ב U bank..הלכו לנפוש ב טרקלין המלך דויד.
אמיר איש הים..אחראי על הגה הספינה..על חבלי המורינג וגם ..חלקית על סיגל…ישב עימי לשתות קפה.
ואנוכי..קזה..פרצתי למחסני חב"ד הנטושים ונטלתי עימי בקבוק יין לקידוש…לשם שמיים כמובן.
בהגיענו לאתונה..עברנו תדריך קצר בשדה..שנועד למקד את כולנו על מטרה…ויצאנו..בפנים חתומות אל איזור מקבלי הפנים.
שם..להפתעתינו..חיכה לנו פול ..נהגינו הטוב אוחז בידיו שלט "החמישיה"..
בידיים בטוחות הוא אסף אותנו על תיקינו וצימידנינו והעביר אותנו את הדרך למרינה אלימוס.
הגענו למרינה בשעה 10:15
לא לפני שמויש ביצע את הטקס העתיק והמסורתי של הדבקת מדבקת הקסם נגד מחלת הים…דבר שגרם לכל מצלמות האבטחה בנמל התעופה..להתמקד בו וליחידת הלוחמה בסמים של משטרת אתונה להכריז על קוד כתום..
הדרך למרינה הייתה מקסימה..(כנראה)..נצטרך לשאול את הנהג..שכן מלחינו הטובים היו עסוקים בלהשיג תקשורת סלולארית ואינטרנט…..
לא אלאה אתכם בתהליך קבלת היאכטה…שהוא כידוע ארוך ומתיש, היאכטה שלנו…חדשה ..מדגם אושיאניס 48…ושמה ביוון "סמורה"…נקשרנו אליה כבר בשניה הראשונה.
חולקנו לקבינות…הצטיידנו במזון ומיים..השלמנו את החוסרים, ערכנו תדריך היכרות ובטיחות…ויצאנו לים בשעה 15:15 לערך כשפנינו לכיוון האי אגינה.
עם היציאה לים…חולקו חולצות המסע שנארגו ידנית על ידי סיגל…הונף דגל הקבוצה (תמונות בנפרד)…שעוצב והוכן על ידיה..נפתח בקבוק יין והונפו המפרשים בפעם הראשונה.
לאחר תרגול מפנים..סיבובים ועבודת חבלים…שמנו פעמינו לעיירה פרדיקה. והמסע החל רישמית.
הים היה נוח, רוחות דרום מזרחיות בעוצמה של כ 20 קשרים, מפרשים מצומצמים, מהירות 5 קשרים….
כשהתקרבנו לאי..הבנו שלפרדיקה לא נספיק להגיע…ובהחלטה של רגע…שונה היעד לעיר הבירה אגינה הנמצאת בצפונו של האי.
נכנסנו למעגנה בדמדומים…אך על מקום עגינה באגינה יכולנו רק לחלום….ולאחר..שחיפשנו טוב טוב…הרגענו את מצפונינו ועדיין לא מצאנו….נכנסנו בחשאי למרינה שבפתחה היה שלט האוסר במפורש על כניסה לזרים…ובדחילו ורחימו נקשרנו למזח ריק…
הלילה עבר כמובן בציפיה לבעל המקום שיגיע ויגרשינו בבושת פנים…אך זה מעולם לא הגיע.
את הערב סיימנו כמובן במסעדה מקומית…לאחר שעברנו (במודע) על החוק הלא כתוב …"למסעדה ריקה לא נכנסים"…זחלנו בחזרה ליאכטנו ונרדמנו איש איש על משמרתו….
עד כאן יומן הקפטן להיום.

הלכנו לישון, כרגיל, עייפים אך מרוצים, אך לא לפני שחלקנו (העירניים יותר) הפתיעו שוב את הקפטן ותלו שרשרת בלונים בקוקפיט, לעת שובו מן המקלחת אשר במעמקי היאכטה.

שני העירניים פחות, השכימו קום ויצאו לריצה לאורך החוף בשביל שנראה היה שטוח למדי והתגלה אמנם כשטוח אך בזויות מאוד תלולות. 

השכימו ביחד, כשאור חיוור החל להאיר את המפרץ, אך רצו לחוד. כאמור איש איש וקצבו שלו.

זה נח לו בקוקפיט לאחר הריצה וזו מותחת ונמתחת לפי הנחיות אלין, המאמנת האגדית.

האי החל להתעורר ולמרות שהטברנה טרם נפתחה, פרלמנט ראשון כבר נשא בו את דבריו.

ספינות אספקה הגיעו לרציף, פרקו סחורה והכינו אותה לנשיאה ע"י חמורים.

החתולים המתינו בסבלנות ליד סירות הדיג.

והדייגים לא אכזבו והשליכו לעברם, מידי פעם, כמה דגים אשר נטרפו בסדר יחסי.

כשכולנו היינו מוכנים, כל אחד בקצב המיוחד שלו, יצאנו אל הים כשפנינו מועדות לאי ספצס ( Spetses ). זאת לא לפני שאייל וענבל הלכו למאפיה וקנו מיני מאפה משובחים, כהכנה לארוחת בוקר מבטיחה בלב ים.

כשהתרחקנו מספיק ערכנו ארוחת מלכים של דברי המאפה יחד עם סלט יווני שנקצץ במסירות ואהבה ע"י ענבל.

המשכנו בהפלגה כשבטננו מלאה ואנחנו מאושרים למדי, מצפים להמשך הרפתקאותינו בספצס, עליהן תוכלו לקרוא בהמשך.