הרפתקאות החמישיה בספצס – כיצד ישפיע צוות מלחים שבדי על עתידה?

הרשומה הקודמת הסתיימה בעת שבתיו היפים של האי הידרה הולכים ומתרחקים מאיתנו ואנחנוכשבטנותינו מרופדות בכל טוב מפליגים לנו באושר אל עבר האי ספצס (Spetses).

הקפטן התלבט רבות ושיתף אותנו בחששות מפני מזג אויר סוער הצפוי למחרת. שקלנו אם להשאר עוד יום באי הידרה המפנק, אולם רוח ההרפתקאה שבנו הוציאה אותנו מהחיבוק החמים אל הלא נודע והיום דווקא החל בבהירות ובשמש מלטפת.

הגענו לספצס בבוקר, מוקדם יחסית, כשאנחנו מוצאים מקום עגינה במרינה צדדית באזור מרוחק מהמרכז ורק בתחנת הדלק של אנה.

אנה הסכימה לתת לנו לעגון אצלה, למלא מים ודלק תמורת סכום די מופקע של יורו. אבל, אנחנו, חמישיה עשויה ללא חת, ידענו להעדיף מקום עגינה יקר על עגינה במפרץ הפתוח והלא מוגן.

לאחר עגינה מוצלחת כתמיד, (אין על צוות העוגן. אין) יצאנו לסיור לאורך חופו של האי שכל מה שמעניין אותנו (אותי, לפחות) זה למצוא מקום לשכשוך במים, כדי להפיג את חום הצהרים.

מצאנו את מבוקשנו במפרץ קטן ומחבק.

שכשכנו לנו במים הנעימים,

המקצוענים שביננו ביצעו שחיה צורנית בחינניות,

וסיימו בקידה מקובלת.

לאחר הרחצה, חלקנו נעטפו בפראו טרופי למצהלות שאר החברים.

מן המים עלתה אמא של מרי פופינס (בלי המטריה) לאחר ששחתה עם הכובע יפה שלה במים, התנגבה ועלתה על טוסטוס שיקח אותה הביתה.

הדרך מהחוף בחזרה לרציף יפה מאוד,

בוהקת בקונטרסט הכחולים והלבנים,

ומרפסות ענוגות תלויות לאורך מסלול ההליכה שלנו.

חזרנו ליאכטה רעננים ומאושרים ופנינו לנשנושים קלים.

ליד תחנת הדלק של אנה עמד קיוסק קטן ויפה, שאמנם לא ראינו איש קונה בו אולם המוכרת נראתה מרוצה למדי. כמו ליד רוב הבתים שראינו בכל האיים, ניצבו שני עציצים שופעים של בזיליקום. בזיליקום גדל בהמון עציצים כאן ואין בו כלל שימוש בבישול המקומי. כמובן שקטפתי מן הבזיליקום הזה והוא ישמש בעתיד בכמה תבשילים שנכין.

עודד גילה שירש מידה של קלסטרופוביה והיא העיבה מעט על הנאתו מהשהות ביאכטה מצומצמת המרחבים אי לכך הוא ואריאלה הלכו לחפש חדר להשכיר כדי לישון במרחבים יבשתיים. השכרת חדר היא דבר נפוץ בין היאכטונרים והיא מאפשרת, בדרך כלל, מקלחת ארוכה וחמה ללא בזבוז מיכל המים של היאכטה וישיבות ארוכות ומלאות הכרעה, גם הן ללא בזבוז יקר של משאבים

מהיום החדר של עודד ואריאלה ישמש כעוגן היבשתי שלנו ורובנו נמצא עצמינו נעזרים בו אם למקלחת, ישיבה או הטענת חשמל.

בעודנו מפנקים עצמנו בבירה ותקריבים שמנו לב להתכנסות משונה בבית הקפה שמול מקום עגינתנו. אנשים רבים מתכנסים, בבגדים צבעוניים עד מאוד, ירוקים וצהובים וכתומים וכחולים, בשילובים קלאסיים או בשילובים משונים. הבגדים הצבעוניים היו בגדי ערב למרות השעה המוקדמת של הצהריים. מרוב הלם – לא צילמנו כלל (חוץ מהקפטן שהתעשת ברגע האחרון)

כאשר שאלנו מדוע הם לבושים כה יפה נענינו שפניהם מועדות לחתונה. "ומדוע אתם כל כך צבעוניים?" שאלנו. "אלו ההנחיות מהכלה והחתן" הם השיבו, מסבירים שכל האורחים הונחו להגיע בלבוש צבעוני כך שרק הכלה והחתן יופיעו בשחור ולבן. מה רבה היתה הפתעתנו כאשר התברר שחלק מהחוגגים הגיע מישראל. הסתבר שזו חתונה יהודית כשרה של בת ישראלים ובחיר ליבה החיים בהולנד. כולם מיהרו להגיע לסירה שאמורה היתה לקחתם לאי קטן יותר מספצס לטקס הנישואין עצמו.

ואז הודיע הקפטן שלנו שיומן הקפטן, המספר על היום השני שלנו, בהידרה, פורסם וכולם שלפו את המסכים שלהם והתפקעו מצחוק למקרא דבריו השנונים:

יום ראשון 29/9
בערב הקודם, תכננו אמיר ואני לקום מוקדם ולעזוב בחשאי את הרציף לפני שתיפתח מנהלת המרינה ויערכו חישובים לגובה הקנסות….
סיכמנו לנתק חבלים בשעה 6..ולהניח לשאר המלחים היגעים לנוח עוד קצת.
ממש כפי שתכננו…התעוררנו… בשבע וחצי….וגם זה …בגלל צלילי שאר היאכטות שמיהרו לנטוש את המרינה בחסות החשיכה….
לאור העיכוב החלטנו לצאת לדרך מייד…..ואכן תוך כשעה וחצי…פעמיים קפה וקצת נשנושים ניתקנו חבלים וחמקנו בחסות השמש שהייתה בשעה זו ברום השמיים…
שמנו פעמינו לאי הידרה המבוקש…על מנת להספיק להגיע בין הראשונים ולתפוס מקום עגינה לאורך אחד הרציפים.
בדרך,..עברנו באי מוני ולמדנו משהו על עגינה ואחכ עברנו בפרדיקה בשביל ל"טעום" מטעם המקום אליו רצינו להגיע אמש.
הדרך להידרה הייתה נטולת רוח לחלוטין…הים שטוח ו"שמנוני" וכולם חשו בטוב
ניצלנו את הדרך הארוכה למתיחה ואימון של שרירי הלסת…
זאת, עד שהגענו למעגן האי שהיה..(ועדיין נותר)…מפלט לשודדי ים.
ללא כל קושי מצאנו לנו מיקום על שפת הטברנה והצוות הפגין הפעם מיומנות ומקצוענות בכל האמור בעגינה ים תיכונית. 
שמחנו בחלקינו…לא פשוט למצא מקום עגינה לרציף בהידרה..ומייד חגגנו בארוחת נשנושים קלה בטברנה שממול היאכטה.
מלחינו הטובים התפזרו מייד בין החנויות לצורך השלמת ההצטיידות הנדרשת לחזרתם הבטוחה לארץ..
לאחר שלוש עצירות בבתי קפה שונים..הפסקתי למנות…ייתכן שהיו עוד בתי קפה..בשלב זה אבדה הכרתי והתעוררתי על חוף ים סלעי כשלחלצי בגד ים ומסביבי קשישות בביקיני….
(תמונות ע"י מויש בהמשך..)
שחיה קצרה ע"י הקפטן וסגניו…עוד בית קפה אחד (או שניים)..וחזרנו ליאכטה שבאופן מפתיע הייתה עכשיו קשורה לארמדת יאכטות שלמה שסמכה (השד יודע למה)..על העוגן שצוות מלחינו המקצועי הטיל במימי המפרץ הכחולים של הידרה.
מסתבר..וידוע כי בהידרה..מתחברים למה שאפשר והמאחרים להגיע נקשרים בדאבל או טריפל פרקינג..וכך אכן היה.
כמה מילים על המקום…האי הידרה יושב (בפעם השניה במהלך ההסטוריה) במאה השש עשרה ע"י פליטים אלבנים והפך למעצמה ימית בפני עצמו ולמושבה של שודדי ים.
באי כמעט שאין מים ורוב התחבורה בו מתבססת על עגלות יד ופרידות.
האי עתיר בחתולי רחוב מעוקרים והוא פנינת תיירות בהיבט הטברנות …חופי הרחצה..הנופים וחנויות המזכרות.
לאחר שמנינו את מספר היאכטות הישראליות..והתקלחנו..יצאנו לחגוג לי בטברנה מדהימה…מסיבת יום הולדת מפתיעה ובעיתוי מדהים של כחודשיים איחור.
מלחינו הצליחו להפתיע ולרגש …חזרנו לספינה ונפלנו שדודים..מי בקבינה..מי על הדינגי ומי על עמודי הרלינג…
עד כאן יומן הקפטן להיום

אחר הצהרים הגיעה יאכטה של שבדים, עזרנו להם להקשר, דחפנו פנדרים ולאחר שביצעו עגינה מצויינת, הם פצחו בשירה ושאגות שבדיות שהסתיימו בקריאה "סקול!” – לחיים, ובהרמת כוסית ג'ין טוניק. התרשמנו ביותר. בעגינה הבאה כבר נמציא טקס "עגינה מוצלחת" משלנו ולימים גם נצלם אותו ונעלה ליוטוב.

לעת ערב יצאנו לסייר במרכז האי. בדרך פגשנו כלב שסיים לתלות כביסה וגם בית צבעוני שהתבלט בין הלובן והכחלחלות של שאר הבתים.

השמש החלה לשקוע בחינניות ואנחנו התקדמנו למפרץ הבא.

בדרך פגשנו את השבדים והם הואילו בטובם לצלם אותנו מול הים. וזו הפעם הראשונה והאחרונה שכולנו מופיעים יחד בתמונה.

במרכז התגלו לנו חנויות ובתי קפה יפים במחירים שלא היו מביישים את ערי אירופה הגדולות. נהננו מסיורים ו"קניות חלון".

וכמובן שעצרנו להתרענן בבית קפה מול מפרץ קטן, לעת שקיעה. שלא נהייה רעבים מידי.

לאחר סיורים נוספים בעיר ובחנויותיה, מצאנו לנו מסעדה, טעמנו וחלקנו את כל המנות הראשונות שיש לה להציע ויצאנו מרוצים ושבעים, בדרך חזרה ליאכטה שלנו.

חגיגות החתונה שהתחילה בצהריים, עברו לאולם סמוך למקום העגינה שלנו ועמדו פשוט להרוס לנו את הלילה. זאת בנוסף לחום, ליתושים ולגשם שהחל לרדת לפנות בוקר.
בבוקר קמנו, מי בקללות כאלו ומי באחרות, איש איש בקצבו שלו. אמיר יצא לרוץ (הסתבר שהפעם האי היה באמת שטוח ואני פספסתי את האפשרות לריצה קלילה באמת) ואנחנו התאוששנו לאיטנו מן הלילה.

בציפיה לאנה שתבוא לתת לנו מים, כמסוכם, אמיר הכין לנו ארוחת בוקר נהדרת, שקשוקה, שעזרה לנו למלא את כרסותינו ולהתגבר על העובדה שאנה הבריזה לנו (די ביוקר, כאמור).

בים קצת גבוה יצאנו לדרכנו, כשפנינו מועדות לפורוס (Poros).

משה שהרגיש קצת לא טוב, נקרא אל ההגה, דבר ששיפר הן את הרגשתו והן את מזג האויר שהתבהר ונרגע. המשכנו בהפלגתנו, ששים אלי המשך ההרפתקאה שתסופר ברשומה הבאה.

15 תגובות בנושא “הרפתקאות החמישיה בספצס – כיצד ישפיע צוות מלחים שבדי על עתידה?

  1. ריבי

    טוב… 20 שנה בהחלט עשו את שלהם על ספצס. כשאני הייתי בו הוא לא היה לבן וכחול (אולי פה ושם…) הוא היה בעיקר בצבע חול. לא שזה פגם ביופי שלו או בהנאה ממנו. יש באי חוף אחד ויחיד עם חול (כמו בארץ) והוא ממוקם ליד מרינה קטנה שרחוקה איזה קילומטר מהמרינה המרכזית. מאחוריה יש קומפלקס גדול שהיה פעם פנימיית בנים לבני טובים והיום משמשת לכל מיני קורסים של אירגונים ארופאים. מעניין אם שם עגנתם. תודה יקירתי.

    1. סיגל בן נון

      היי יקירה,
      ספצס הוא אי לא קטן ואנחנו עגנו בכלל במרינה שרובה סירות דייג (את רואה בתמונות סימון של פסים בשחור צהוב על המזח? – זה סימן של תחנת דלק ובכלל אסור לעגון שם…. אנה הרשתנה לנו במיוחד) לא ראינו מרינה גדולה בכלל וגם לא חוף עם חול, חוששתני. בפעם הבאה, אולי.

  2. My Countdown

    אוי…זה משהו שיטתי ? לא סובלת סדרות בהמשכים הכל ועכשיו !
    אני מאוד מקווה שהדוקטור קלט את האופציות הכלכליות הטמונות בכלב תולה כביסה ורכש את הזכויות לבלעדיות ביבוא כלבים יווניים מהסוג נזה .
    יאסו !

    1. סיגל בן נון

      לצערי, בהפלגה הזו זה שיטתי….
      מצד אחד אני לא רוצה להשאיר את כולם בסספנס, מצד שני אי אפשר לעשות רשומה ארוכה מידי.
      יש עוד כ-3 רשומות (בתקווה שלא אגלוש לרביעית… ואחרי זה נחזור לרשומות יחידניות _הראשונה תהיה על פרוייקט שלי ואחרי זה איזה מתכון. מזמן לא בישלתי לכם)

      הדוקטור קצת חלש במסחרה….

      יאסו גם לכם, בחזרה!

  3. My Countdown

    כדאי שיעבוד על המסחרה אחרי ש"פיטר" את ננה 🙂
    אם אפשר…( עוד רעיון מסחרי ) שהדגמות הבישול תעבורנה דרך המסך ישר לתוך הצלחת שלי …
    מה אני כבר מבקשת ???
    חיבוקות ונישוקים

להגיב על סיגל בן נון לבטל

האימייל לא יוצג באתר.