בסיומה של הרשומה הקודמת הלכנו לישון אחרי יום עמוס וחוויתי.
הבוקר החדש עלה ואמיר ואני שוב יצאנו לרוץ. אני מודה שהתקנאתי בריצה השטוחה שהיתה לאמיר יום קודם, בספצס. גם היום המקום נראה שטוח ויצאנו לנו חרישיים בבוקר שלא להעיר את שאר החברים. אני חייבת להודות ששוב המפה שיקרה והיו מספר מישורים שטוחים אך בזוויות נוראות..

תוך כדי ריצה נתקלתי בתופעה מעניינת. משמאל פרחו להם חצבים לבנבנים בקבוצות קבוצות אך מימיני, בשולי הדרך על סף המדרון לים, היו המוני רקפות קטנות בינות לעלי השלכת. מן סתירה כזו שבין פריחת הסתיו של החצבים ופריחת החורף של הרקפות. לא ברור הביחד הזה ובלתי מוסבר. שמתי לב שזהו זן שונה של רקפות, אשר פרחיהן פורחים לפני לבלוב העלים, דבר השונה מן הרקפות אשר במחוזותינו. למי מן הקוראים פתרונין? (עדכון: אלו הן רקפות יוונית מאחד הזנים. זה שאוהב סתיו כשעדיין יש קצת שמש, אבל כשהתיירים כבר עזבו…)

חזרתי למעגן אחרי אמיר (כמובן) ולפני שרוב חברים התעוררו. פגשתי את קזה בדרך, חמוש בבגדי ריצה גם הוא. הנחתי פראו על הרציף ופצחתי במתיחות ב"שלווה-של-אחרי-הריצה" שרק מי שרץ מכיר.

החבר'ה התעוררו אט אט. החלטנו להישאר יום נוסף בפורוס, מחמת אזהרות מזג האוויר ויצאנו לאכול ארוחת בוקר בטברנה מקומית, לראשונה מאז צאתנו להפלגה הזו.

מצד אחד שלנו, הים והמזח ומן הצד השני מתחילות הסמטאות המופלאות של האי

ישבנו כולנו, מתכרבלים קצת בסוצ'רטים שלנו ונהנים מארוחת בוקר נפלאה ומושקעת ממצרכים טריים טריים (ראינו אותם רצים למכולת לקנות גבינות וביצים לארוחה שלנו)

לאחר מנוחה קצרה יצאנו לסיור בסמטאות העיר.

בינות חלק מהבתים הציץ אלינו המפרץ כשהוא נחבא מאחורי אחרים.

כשעלינו עוד קצת במעלה הסמטאות, נעתקה נשמתנו מרוב יופי כחול.

מעל גגות העיירה התגלה לנו המפרץ במלוא הדרו עד המעגן של הסמורה שלנו.

לא רק הנוף הימי היה מרשים אלא גם זה האורבני, בסמטאות המפותלות.

מרפסות קטנות עם תריסים צבעוניים ניבטו אלינו מכל עבר.

שערים יפיפיים ומעקות פרזול מעוטרים קישטו את הבתים.

הדבר המרשים ביותר הוא רמת הטיפוח. נראה כאילו הרחובות נצבעים מידי בוקר, כדי לספק לנו אובייקטים מרגשים לצילום.

אלו שהגדילו ביצירתיות שלהם גרמו לנו אושר גדול.

אפילו לגגות הרעפים שלהם יש להם אלמנט קישוט חינני.

האמת, רצינו פשוט להישאר שם. מה רע לשבת במרפסת המטופחת הזו ולהביט אל הים כל היום?

או לשבת בפינה התכלכלה והמוצלת הזו על בקבוק אוזו ולשכוח מכל השאר?

לקראת צהרים עצרנו לנו בבית קפה קרוב למים . נחנו, תכננו את הקניות האחרונות והחלטנו על בילוי מסעיר לסוף היום.

מסע טרקטורונים.
פורוס הוא אי שמורכב משני איים, הקטן והמאוכלס בו עגנו ובילינו והשני גדול יותר ולא מיושב, אליו יצאנו במסענו.

שכרנו טרקטורונים ויצאנו לנו להרפתקה יבשתית למדי כשהשמיים הולכים ומתקדרים עלינו עם שקיעת השמש/

פורוס הוא אי המוקף חופים ומפרצים יפיפיים. הידוע שבהם הוא "המפרץ הרוסי".

עמדנו וצילמנו וגם את עצמנו מצלמים…

מטרת המסע היתה מקדש פוסידון שהיה מקום מקלט ואליו ברחו רבים כמו דמוסתנס, אשר בחר שם לשתות את כוס התרעלה. הקפטן המלומד שלנו הרביץ בנו תורה והיסטוריה יוונית. כמה מלבב להפליג עם קפטן משכיל ואינטליגנטי.

והתחלנו במסענו בחזרה, נוסעים בנוף ההררי המחשיך.

סיימנו את הטיול לקראת השקיעה כשהאפור והשמש הנעלמת צובעים את הכל בצבעים של אגדה. עצרנו לשתות משהו ב"חתול הלבן" לפני שנחזיר את הטרקטורונים.

בחוץ היו תלויים תמנונים לייבוש. לא החלטנו אם זה מגעיל או יפה.

התיישבנו ליד שולחן על המזח כשאנחנו זוכים לשירות מופלא של בעל הבית.

האור היה מדהים. מכושף. המים היו בצבע טורקיז זועף שהיווה רקע נהדר למעקות התכולים ולשולחנות הלבנים של המקום.

הפנס על המזח נתן לי הרגשה חזקה ומוכרת של הפנס בפינה שמאחורי הארון בספר האריה המכשפה וארון הבגדים. קסום, כבר אמרתי?

בעל המקום התהדר בכך שביבי היה שם וכתב להם הקדשה בספר האורחים.

אז גם הקפטן שלנו כתב הקדשה.

אחרי שהחזרנו את הטרקטורונים אכלנו במסעדה כל כך מומלצת שכיפרה ואף יותר על המסעדה של יום האתמול. Poseidon Taverna.  מאוד מומלצת, ולא רק ביחס לטברנה של "איש השיווק" של הערב הקודם, אלא באופן אבסולוטי. עוד בארץ קיבלנו עליה המלצה מ"תשוט" החברה דרכה שכרנו את היאכטה.

גם הערב, לקראת סוף הארוחה, הודיע הקפטן שיומנו, על היום הרביעי בהפלגה שלנו, התפרסם זה עתה. אני אמנם כבר התמוטטתי, כפי שרואים בתמונה דלעיל, אבל שאר החברים פנו למסכיהם כדי לקרוא:

יום שלישי, 1/10/13
"התעוררנו"..משינה טרופה לקול קללות הקפטן: "סאממו ספצס…סאמו ספצצס סאממממ אמממו ספצס".לא ישנו, נעקצנו, נרטבנו בגשם..ואוזנינו לא הפסיקו לצלצל תוצאת לוואי של חתונת הדמים שהתרחשה מולנו.שכנינו הישראלים הקשורים אלינו לחרטום…כבר היו מצויידים בלחם, חלב ומים והם עמדו לעזוב כל רגע.שכנינו השבדים מדופן שמאל כבר חתרו בספינתם לעבר הים הפתוח לצלילי תוף ויקינגי עתיק.ואנו…אנו חיכינו לגברת אנה האחראית, שתבוא לפתוח את ברז המים ולמלא את חלקה בהסכם……אנה בוששה כמובן (כמסורת בנות איי יוון)..ואנו, בכדי להעביר את הזמן, פתחנו שולחן ודפקנו ארוחת בוקר על בסיס שקשוקה.בשעה 10:30…כשאנה טרם הגיעה..ומאחר והיה מוקדם להעביר את הזמן בארוחת צהריים..החלטנו לצאת לים.הים, בהתאם לתחזיות היה גבה גלי עם גלי גיבוע של מטר ויותר.הרוח הייתה מערבית קלה.השילוב בין הים והרוח היה רע למפרש …עם זאת, בלחץ הצוות הרמנו מערך ובמשך דקות ארוכות התבוננו זה בפניו של זה וחיכינו לראשון שיישבר.מויש היה כבר מעולף בשלב זה והמדבקה שמאחורי אוזנו התחילה להקיא.בהחלטה מנהיגותית נדירה הורתי על הורדת המפרשים…העלנו מהירות ל 2500 סל"ד הפקדתי את ההגה בידיו של מויש ושמנו פעמינו לאי דוקוס.מויש השתלט על היגוי הספינה במהירות והצבע חזר אט אט לפניו.כשהגענו לדוקוס..היטלנו עוגן באחד המפרצים…עטינו בגדי ים וקפצנו איש איש (פרט לענבל ואריאלה) אל המים הצוננים.ניצלנו את העצירה על מנת להפגין זה בפני זה את מיומנויות קפיצת הראש…איך נהוג לומר ?? אללה יוסתור..אמיר קיבל שיעור במבנה היאכטה (החלק התת מימי) …ובתמורה ערך היכרות עם טקס השוזי ומצוייד במטאא קוקוס ובדלי מים הוא הבריק את הסיפון והקוקפיט.שוב הרמנו עוגן והנפנו מפרשים, הפעם הרוח הייתה טובה ולצידינו ובמהירות של כ 5-7 קשרים עשינו דרכינו לנמל פורוס המפורסם.כשנכנסנו למפרץ הסירוני…פגשנו ברוח פנים עזה….המפרשים קופלו והמשכנו את דרכינו בעזרת המנוע אל המעגן.הכניסה לתעלת פורוס סוחטת תמיד קריאות התפעלות וגם מלחינו השתאו לנוכח היופי שנגלה לעיננו משני צדדיה.כשהתקרבנו לרציף..חיכה לנו איש לבוש מדים כחולים..הלה קיבל את חבלי הספינה, נתן מספר הוראות הגה ומכונה ועזר לנו להתחבר למים וחשמל.מסתבר שהאיש מכיר את בעלי "תשוט" ויש לו ידידים רבים בישראל..הוא בכלל אוהב ישראלים וחושב שאין כמו ישראל.על מנת להביע את אהבתו לישראל הוא השאיר ביאכטה קערה עם אבטיח צונן ו…הנחיות מפורשות כיצד ובאיזו שעה להגיע לטברנה שבבעלותו….הצוות הנאמן…ערך את טקס ההוקרה לסקיפר וחיבר עבור כך המנון מיוחד שמילותיו נשכחו ממני בבואי להעלות שורות אלו.במעגן, פגשנו כמובן את מיודעינו הישראלים מפורוס..וגם את האנגלים…וגם וגם וגם..עשינו סיבוב היכרות בשוק הבשר המפורסם של פורוס ובשוק חנויות המזכרות..ואז בצייתנות ובראש מורכן זחלנו לטברנה אליה הורו לנו להגיע…שם פגשנו את שאר צוותי היאכטות הסמוכות.בשלב זה איבדתי את הכרתי ופרשתי לספינה.מה היה באותה טברנה..והאם שרדו מלחינו הטובים את התפריט שהוצע להם…על זאת בפעם הבאה
עד כאן יומן הקפטן להיום

הלילה עבר עלינו נפלא. הים סער ומזג האויר הטלטלני גרמו לכולנו לחזור לישון כמו בעריסה מכרבלת. כולנו בקושי התעוררנו בבוקר. 

מזג האויר הסוער, הבריח אותנו לארוחת בוקר בבטן סירתנו הצנועה.

במסגרת "לא זורקים אוכל" הכנו ארוחה של פרנץ' טוסט מלחם של יום האתמול וסלט יווני חתוך טרי, במנהגנו מידי יום.

מכאן יצאנו אל הים הגבוה, לבושים היטב כשפנינו מועדות לאפידברוס והמשך קורותינו יסופר ברשומה הבאה.