כמו שסיפרתי לכם ברשומה הקודמת, ה- FuoriSalone ( "מחוץ לסלונה")  הוא העיניין הגדול ביותר, הבועט, החדשני, הנשכני משהו.

כל העיר חוגגת, חנויות מציגות דברים מיוחדים לשבוע הזה, קמים פופ אפים בכל העיר, יש מייצגים באולמות ואפילו ברחובות.

ברשומה הקודמת סיפרתי בהרחבה על הקונספט הזה וחלקתי איתכם את החוויות שלי מה- FuoriSalone במרכז העיר וברובע בּרֶרָה העתיק. ברשומה הזו אשתף אותכם במה ראיתי וחוויתי במתחמי טורטונה וונטורה-למברטה.

 

 

טורטונה  ( Tortona )

למתחם טורטונה הקדשתי יום מלא ועברתי, בעזרת מפת התצוגות, מנקודה לנקודה ומחלל תצוגה למשנהו.

תענוג להסתובב ברחובות המתחם. היופי האדריכלי של המבנים התעשייתיים מקושט בקיסוסים וותיקים והחוויה מושלמת. נכנסתי לחצרות יפיפיות עם חנויות פופאפ שצצו רק לכבוד  שבוע העיצוב.

אוירה של פסטיבל ועניין משולבים ביניהם באופן מושלם. מצאתי תצוגות של חברות גדולות לצד מעצבים צעירים ומרעננים.

כל מציג, גדול ככל שיהיה, עושה "משהו אחר" לכבוד שבוע העיצוב. swatch, למשל הציגו רק שעון אחד. מכוער למדי, לטעמי.

הביתן שלהם היה Total Design מושלם. משעוני הענק התלויים דרך ריפודי הספות, הדלפקים ועד בגדי המוכרניות. אפשר היה לקנות בדוכן, אבל רק את השעון הפרחוני המסויים הזה.
סיטרואן, שבדיוק יצאה עם הקקטוס החדשה, הציגה חלל "קקטוסי" משעשע וצבעוני.

שבוע העיצוב איננו רק בחללים הסגורים, הוא בכל מקום, ברחוב ועל חזיתות הבניינים.

Stokke למשל, העמידו ברחוב שולחן ושני כסאות ילדים אייקוניים והזמינו את הקהל לשבת ולחוש שוב ילדים קטנים.

בהמשך, הגעתי לאולם תצוגה ענק שהציג מיני מאכל ותמציות טבעיות. הכל סביב הרציונל של קיימות (אבל עם אסתטיקה)

באחד החללים, על רקע הקירות המקוריים של המבנה, היתה העמדה של חדר מגורים. לצערי לא רשמתי לי של מי.

בתצוגה אחרת התבקשו הצופים להשתתף ולהשאיר את הטביעה שלהם, בכל מיני אופנים. בקולאז' כאן, כף היד שלי וגם אאוגניה הקטנה ואמא שלה חוות ומשאירות את טביעתן. אחלה חינוך.

בין מבני התעשייה הוותיקים ואולמות התצוגה מפרידות חצרות מלבבות ודוכנים שונים.

ובכל מקום מושבים לאתנחתא והכל חגיגה ופעילות.

אחרי שיטוט ועוד תצוגות ועוד סמטאות תעשייתיות נפלאות הגעתי ל Base Milano , מבנה תעשייתי של כמה קומות שהוקדש לעיצוב נָווַדִי (Design Nomade).

התפיסה הבסיסית היא שהיום אנחנו נמצאים בתקופת נָווַדוּת מודרנית ויש דרישה למילוי הצרכים הבסיסים בדרכים שהן שונות מהלך הרוח הקונבנציונלי – בורגני. ברקע נמצאת כל הזמן הקיימות והניסיון ליצר פתרונות שווים לכל נפש. המבנה של Base Milano מרשים ומיוחד והדינמיות של שבוע העיצוב רק מעצימה אותו.

שמעתי הרצאה על תכנון סביבות עבודה:

היה מרתק ומעורר מחשבה.

ראיתי דוכנים שמציעים פתרונות מגורים וריהוט שמתקפלים לתיק יד.

ובסוף, איך לא? קפה וסיגריה.

מסתבר שכולם הרגישו ככה…

האיטלקים יודעים לחיות. כל מקום טוב לאתנחתא ודוכני מזון. כאן, קופסאות עץ למרגלות ה-Base Milano, אבל כל מקום נכון לקפה ו"פנינו" אצל האיטלקים.

מבנים רבים של האזור הם חורבות והדיסוננס בינהן לבין הקהל הצעיר והעיצוב העכשיוי יוצר קסם שאני לא בטוחה שמצליח לעבור בתמונות. כמו שאמר הפרופסור שלי ל-Restauro, מבנים שלא משתמשים בהם – מתים. והחורבות האלו נשארות בחיים, בזכותנו, בזכות שאנחנו משתמשים בהן וחיים בתוכן.

במתחם ה-Superstudio הוקדשו חלק מהחללים לנושא: Time To Color ונצבעו בצבעוניות קליידוסקופית כרקע למוצגים. קצת פחות רגיל לעין שלנו. אנחנו רגילים לרקע נייטרלי שידגיש את המוצגים.

באולם עם רקע יותר קונוונציונלי עמד כד ענק מצופה בסיליקון ו"עשה לי את זה". שלט בו כתוב "לא לגעת" קרא לי לגעת בו….
היה נעים.

השוטטות מעייפת. בין קפה לסנדביץ' מצאתי את עצמי במבואה של השואו רום של Giulio Tanini יושבת לנוח על כסאות גן יפיפיים מסדרת Carib שעיצב Sebastian Harkner  לחברת Ames.

וצופה באינטראקציות שהם מייצרים.

בדרך חזרה לכיוון המטרו, עצרתי ליד חנות קמפינג שהציבה, על המדרכה, ערסלי ענק שהזמינו אנשים להשתרע.

כמובן שגם אני השתרעתי. חסכתי לכם את התמונות.
סוף היום, אנשים עייפים אבל גם רוצים לחוות עוד קצת… כאן, בחנות של Qeeboo, שכל הויטרינה שלה פתוחה לרחוב, אנשים עושים אתנחתא בין ארנבי Rabbit של Stefano Giovannoni .

 

 

 

ונטורה למברטה ( Ventura Lambrate)

גם למתחם הזה הקדשתי יום שלם. כל כך ניכר שקסמו של שבוע העיצוב נגע פה ובגדול. מתחם המוסכים הישן לבש בגדי חג וכמו בכל מקום בעיר, חברות גדולות מציגות לצד מעצבים קטנים וכל המתחם הזה הוא פופ אפ אחד גדול.

גם כאן לקחתי מפה ועברתי תצוגה תצוגה.

בניתי לי מסלול והתחלתי עם איקאה אהובתי, איך לא?הם קראו לעצמם "איקאה פסטיבל" ואכן היה פסטיבל, בעיקר של קניות.

היו שם מוצרים שיוצרו במיוחד לסלונה אבל האובר-מכירתיות הזו עשתה לי לא טוב אז לא קניתי. עכשיו, כשאני מסתכלת בתמונות אני קצת מצטערת.

בתוך החלל הגדול הוצגו המוצרים הרגילים אבל בדרך קצת אחרת. כן, אני יודעת שנכתבו הררי מילים על איזו תפיסה פילוסופית של התצוגה. ביננו, איקאה, מה פילוסופי?

הם אלופים  בעיצוב החנויות שלהם ומתן התחושה שבאמת חיים פה. וכאן הם לקחו את זה צעד אחד יותר רחוק. הם ריהטו שלושה חללי עבודה, ועיצבו עד הפרט הקטן ביותר, כרגיל ובכל חלל ישבה אומנית וממש עבדה.

מעבר לזה? הם גיבבו כריות, תלו ספות ושפכו צבע על ה- Klippan המיתולוגי שלהם. זהו. אה, וגם שמו מגלשה להנאת הקהל.

אבל איקאה היא אהובתי ואני סולחת לה על הכל.

בין המתחמים חלפתי על פני גינה ציבורית קטנה שהקירות הצבעוניים שלה נצבעו על ידי דיירי האזור שמוזכרים על הקיר. מקסים ומרגש.

לאורך הרחובות התמקמו המציגים הקטנים בתוך המוסכים השונים.

בתוך המוסכים פוזרו משטחי עץ לישיבה ולהצגת ברושורים.

ברור שהמוסכים האיטלקים יותר יפים מאלו שלנו, נכון?

בהנגר טרומי גדול הציגו מעצבים קטנים מכל העולם, הכיף בהפנינג הזה, הוא שפוגשים את המעצבים ואפשר לדבר איתם, להתייעץ ולהחמיא. האינטראקציה הזו היא החיים!

את גופי התאורה הפרחוניים (BloomBoom) של Irma Birka  מצרפת, מאוד אהבתי וניגשתי לדבר איתה.

זו היתה הזדמנות טובה לתרגל קצת את הצרפתית שלי. נשבעת לכם שאהבתי את גופי התאורה שלה לא רק בגלל שהם התאימו לי למכנסיים שלבשתי באותו היום.

מהעבודה של המעצבת היפנית הצעירה, Yukiko Izumi, לא יכולתי שלא להתפעל. היא עמדה ליש הכפיסים הזעירים והדגימה איך יוצרים מהם פאטרנים. מסתבר שכל פטרן יפני כזה יש לו משמעות והוא מסמל משהו מאוד מסויים.

חברת  Ecopixel, הציגה בחלל תצוגה גדול אחר. היא מייצרת רהיטים צבעוניים מפלסטיק ממוחזר.

זה אמור להיות ריהוט חוץ ואכן בחלק ממתחמי האתנחתא החיצוניים היו מפוזרים רהיטים מהקולקציה

לכל אורך הדרך היו טיזרים שהזמינו לראות את תוצאת שיתוף פעולה בינהם לבין מעצב העל Alessandro Mendini שעיצב כיסא מהחומר שלהם.

האמת? – אכזבה. הרהיטים שלהם הרבה יותר סימפטיים, אבל היי, הגעתי כדי לראות את הכסא שמנדיני עיצב והגעתי אליהם.

                             *        *        *

נראה לי שזהו להפעם.
במקום לתת לכם על קצה המזלג, העמסתי לכם אותו. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האווירה וההפנינינג וההתרגשות, משבוע העיצוב בכלל אבל במיוחד מ ה- FuoriSalone.
אם הצלחתי, עשיתי את שלי.

הרשומה הבאה, החמישית והאחרונה בסדרה, תעניין, במיוחד, את האדריכלים שבינכם. היא תהיה מין סיור צילומי בכמה שכיות חמדה ארכיטקטוניות שקמו לעיר בשנים האחרונות, זאהא חדיד, דניאל ליבסקינד, הרצוג ודה מורון ועוד רבים וטובים.

מילנו, אהובתי, משתנה וצומחת כל הזמן.