את הרשומה הזו אני מתכננת במוחי הקודח כבר כמעט שנתיים. אין לי שום תירוץ קביל למה רק עכשיו היא קורמת עור וגידים. מה שאני יכולה לומר הוא, שהיא לא לבד. היא הפתיחה של סדרה בת חמש רשומות על מילנו. מילנו ותערוכת הריהוט, או אם נדייק ממש – שבוע העיצוב במילנו.
זה שבוע שהעיר מלאת אירועים וכולה חג והפנינג.

היסטורית, זה התחיל מהסלונה דל מובילה (Salone del Mobile) שהוא תערוכת ריהוט שמתרחשת פעם בשנה, באפריל. עם השנים האירוע צמח להיות שבוע שלם של עיצוב בו כל העיר לוקחת חלק וחוגגת. עיצוב ממסדי, עיצוב שוליים, עיצוב אינדי ומה שתעלו על דעתכם ויותר.

אז מה רואים ואיך מספיקים ואיך מתארגנים להיות שם? והיכן גרים? ומה אוכלים? ואיך חווים הכל?

אני לא ממש מדריך התיירים לגלקסיית שבוע העיצוב, אבל אני מאוד רוצה לחלוק איתכם את החוויה שלי, את הטיפים שלי ואת הדרך בה אנהג בפעם הבאה, כשאגיע לשבוע העיצוב המרנין הזה, במילנו. זה ממש לא מה שעשיתי לפני כמעט שנתיים בשבוע של אפריל 2017, כי ה-FOMO ממש טרף אותי והתוצאה היתה, אמנם, אושר גדול, אבל גם חבלה כרונית בברך שעד היום אני מחלימה ממנה.

FOMO, אגב, זה הפחד מלהחמיץ דברים (Fear Of Missing Out). זה דבר הרסני, לא טוב לבריאות ודי משאיר אותך בתחושת תסכול שהרי אין סיכוי שלא תחמיץ, והרבה. אז מראש אומר לכם שהחוכמה בביקור, בשבוע הזה, היא להבין שאי אפשר לראות הכל ולדעת לבחור מה ממש חשוב לכם, אבל גם לתת לעצמכם להיסחף ולהיות מופתעים מהעיר המדהימה הזו בשבוע שהכי מחמיא לה.

הרשומה הראשונה בסדרה תעסוק במילנו, אהובתי משכבר הימים.

כמה שהיא יפה ונהדרת. אמנם היא יפה במיוחד באביב, אבל גם אם בחרתם לפקוד אותה במועד שונה משבוע העיצוב, היא מדהימה.

גילוי נאות: הכותבת חייתה במילנו כמעט שבע שנים והשלימה את לימודי האדריכלות שלה בPolitecnico Di Milano-. 20 שנה לא הייתי בה, משנת 97' והתגעגעתי כל כך. לא הבנתי עד כמה התגעגעתי אלא כשחזרתי לבקר בה. זו היתה הרגשה של לחזור הביתה, אבל לבית משופר. כי מילנו התפתחה ויפתה כל כך כשלא הייתי.

אז עם מה מתחילים כשמבקרים בחו"ל? עם מקום לינה, כמובן.

מאחר והביקור האחרון שלי היה בשבוע העיצוב, מחירי הלינה בתוך מילנו, היו מטורפים אז חיפשתי קצת מחוץ לעיר, על קו רכבת שיביא אותי בקלות לתערוכת הריהוט הראשית (ב- Fiera) ב RHO (עיירה מחוץ למילנו) וגם למילנו. בעזרת קרלו, חבר טוב מהלימודים, בחרתי במקום מדהים שנקרא Antica Corte והוא נמצא ב- Busto Arsizio

הגעתי אליהם דרך בוקינג (לחצו על שם המקום ותכנסו לקישור לבוקינג). אני חייבת לציין, שבעיני מקום הלינה מאוד חשוב. אני אוהבת להתעורר בבוקר מול משהו שיפה בעיני ולחזור בערב למקום שנעים לי בו. אני לא מחפשת פאר ואני לא מחפשת פינוקים גדולים וכמובן, שאני מוכנה לנסוע קצת בשביל חדר נאה באכסניה מלבבת.

מנהלים את המקום אב ובתו, הם אוהבים את ישראל (ואפילו היו בה לפני שנים) והם מדברים גם אנגלית. אני בחרתי את המקום בעיקר בגלל הויסטריה שעטפה את החצר היפיפיה ואת הכניסה לחדר שלי. מול זה רציתי לקום בבוקר. אבל זכיתי במקום מקסים שבקושי רציתי לעזוב כל בוקר, למרות ה-FOMO .

בכל בוקר שתיתי לי קפה מהמכונה ואכלתי דברים טעימים מן הבופה המגוון. (לערב יש כמה מסעדות נהדרות בישוב הקטן)

ההליכה לרכבת היא של כ10 דקות, אם מתמהמהים כמוני לצלם את הויסטריות והבתים היפים.

הבחירה במקום נהייתה יותר מוצלחת כשהבנתי שאני כמעט לבד ברכבת ואין תור ואין לחץ.

 הדבר הראשון שעשיתי זה לנסוע לראות את הבית בו גרנו בשנה הראשונה שלנו.

כל כך רצינו לגור בבית שהקירות שלו צהובים או לפחות שמול החלון יהיה קיר צהוב, אבל לא יצא לנו. כיום, כל החצר הפנימית צבועה בצהוב כל כך יפה והילדים מתרוצצים ומשחקים בה.

הרחוב עצמו, ויה פאריני, לא כזה מרנין, אבל ריח הקפה עדיין נישא בו.

משם הלכתי לפיאצה Gae Aulenti, שנמצאת צמוד לתחנת הרכבת גריבאלדי. אני הלכתי ברגל. כי אני אוהבת, כי מילנו, כי התגעגעתי. הרווחתי מבטים משתנים על הכיכר המדהימה ארכיטקטונית וכמה גרפיטי בדרך.

הכיכר עצמה היא וואו.

כל כך לא מילנו שלפעם אבל מאוד משמחת. היתה שמש, ואני אכלתי לי Panino כמו שרק איטליה יודעת להציע. וקפה. כנ"ל.

אני מאוד ממליצה להסתובב, מעבר לחנויות, בכל הכיכר והרחובות היוצאים ממנה. חוויה.

וגם כדאי להעיף מבט על שני הביניינים של סטפנו בוארי,  Bosco Verticale, שווה.

האביב בכל פינה. ויסטריות, כלילי חורש והמון ורודים וסגולים מלבישים את אהובתי ביופי גדול בחגיגת העיצוב שניכרת בכל מקום.

אזור נוסף, אליו יש לי אהבה גדולה מתקופת הלימודים, הוא ה- Cita' Studi, אזור הלימודים בו נמצאות הפקולטות השונות של האוניברסיטה, וגם הפוליטכניקו.
הפקולטה לאדריכלות שוכנת בבניין שונה לגמרי מסביבתו הוותיקה.

כיום יש קמפוס גדול של הפקולטה באזור אחר, אבל אני למדתי כאן.
בכיכר, Piazzale Leonardo Da Vinci, ישבתי כשהיו לי חורים במערכת ושם גם האכלתי את בכורי ברסק אבוקדו ועגבניה כשהגעתי לעשות את הבחינות האחרונות.

והכי חשוב? שם שוכן הפאב האירי הכי שווה ever.

הגינס פאב לא השתנה כלל בעשרים השנים שלא הייתי כאן. כורסאות העור הרכות שלו, האוירה האפלולית, הסנדביצ'ים שלא מהעולם הזה והשירות הנהדר פשוט חיכו לי.

כשהגעתי ביקשתי Panino ואנג'לו, שלא השתנה בכלל (או שזה היה אבא שלו, לפני 20 שנה?) שאל אותי איך להכין ולא ידעתי מה לענות. אז אמרתי לו שעשרים שנה לא הייתי כאן ושיכין לי מה שהוא רוצה ושאני סומכת עליו.
לא טעיתי.

סנדביץ' שמיימי הוכן לי, וכמו פעם, עם הבירה, האושר אפף אותי.

ביום האחרון לשהותי אצל אהובתי, הלכתי לאכול, עם אנה, אצל פפינו.
פפינו כבר לא שם, אבל אותו פיצאיולו ואותה פיצה מדהימה. Al paradiso della Pizza (קישור לטריפאדוויזר)

היה מדהים, מרגש, טעים וכל כך טעם משובח של נעורי שם. למי שרוצה להיזכר באריכות אז זו הפיצה עליה כתבתי  בפוסט עם המתכון של הפיצה שאנחנו אוכלים בבית.

משם אנה הביאה אותי לשדה התעופה חזרה הביתה.

ברשומה הבאה אסביר לכם קצת על איך מתנהל הסלונה הענקי הזה ואיך הוא משפיע על כל העיר. אסביר גם איך לדעת מה יש, כדי לפחות לא לפספס את מה שאתם יודעים שאתם רוצים לראות, אשלח אתכם "לזרום" עם העיר, להקשיב לחברים מכל העולם על החוויות שלהם, לתת לעיר להפתיע אתכם, לעצור לפעמים להנות מהכאן והעכשיו ולא לפחד לא להספיק הכל.

לי היה מאוד קשה בהתחלה וכשגיליתי את המדריך של INTERNI (בעזרת מוכרת מקסימה בחנות של Sawaya & Morone) , הוא עזר לי להרגיע קצת את ה- FOMO. אני מציעה לכם לקנות (בכל דוכן עיתונים בעיר) את גיליון INTERNI של אפריל אליו צמוד המדריך של כל האירועים. זה בסדר אם אינכם דוברי איטלקית, כמוני, הוא כתוב גם באנגלית.