ארבעה טיפים לתכנון מחושב

אספתי לכם ארבעה טיפים ראשונים לתכנון מחושב. דברים שיש לקחת בחשבון, לחשוב עליהם ולתת לעצמכם תשובות לגבי מה מתאים לכם ומה נכון לכם.

טיפ 1- איך לקבוע מה גובה השיש המתאים לכם במטבח
כיום הגובה הסטנדרטי של השיש במטבח (משטח העבודה) הוא 90 ס"מ (בעבר הגובה היה נמוך יותר ואפשר לראות זאת במטבחים ישנים ישנים) . לא כולנו נבננו בצלם הסטדנרטי ולא לכולם הגובה הזה מתאים ונוח. עבודה בגובה לא מתאים יכולה לגרום לכאבי גב, מעבר לחוסר הנוחות והמטרד.אצלי, למשל, השיש של משטחי העבודה הוא בגובה 95 ס"מ ואם תשימו לב, בגני הילדים דלעיל, המטבחון בנוי בשני גבהים: לגננות בגובה 90 ס"מ ומטבח בגובה 60 ס"מ מותאם לילדים הקטנים.
אני ממליצה לבדוק מה הגובה שנוח לכם לעבודה לישת בצק, חיתוך ירקות וכ"ד. כדאי לחשוב על המשתמשים ולמצוא את הגובה שהכי מתאים לכולם. אין שום סיבה שתתפשרו אם 90 ס"מ הוא גובה לא נוח לכם.

איך מוצאים מה הגובה המתאים לנו? – אז הנה הטיפ שלי:ראשית, אם יש לכם מטבח שאתם כבר יודעים שגובהו נוח לכם, פשוט תמדדו אותו במטר. אם לא, בחרו שולחן (בד"כ גובהן 75 ס"מ) וסדרו עליו משטח ספרים להגבהה. דמו פעולות שונות של עבודה ונסו לבדוק מה גובה העבודה שנוח לכם. כשתגיעו לגובה הזה יש למדוד עם מטר מהרצפה עד קצה הספר שנמצא בגובה המתאים. אני ממליצה לעשות את הניסויים עוד בזמן התכנון. כך, בלי לחץ, לנסות עד שמגיעים למסקנה הסופית. עם הגובה הזה תגיעו לחברות המטבחים/נגר/מעצב ומשם תתחילו לתכנן ולעצב את המטבח שלכם שיהיה תפור על פי מידתכם. הגובה הזה יכול להיות חשוב גם לתכנון הגובה התחתון של החלונות וגובה שקעי השרות במטבח.

טיפ 2 – חלונות לכוון דרום: בקייץ צל עבות, בחורף קרני שמש מחממות
אנשים מתלבטים לאיזה כוון להפנות את הסלון? היכן לשים את חדרי השינה ולאן לפתוח חלונות גדולים. בעיני אלו השאלות הכי חשובות בתחילת התכנון . זו בעצם ההתייחסות הראשונית שלנו למקום בו נבנה הבית. כאן טמון ההבדל בין בית ביער בפינלנד לבין בית בישראל במישור החוף. תכנון נכון של הבית מבחינה אקלימית יתן נוחות תרמית גבוהה וחסכון משמעותי בהוצאות המיזוג והחימום.

דרום הוא הצד המועדף עלי. (אולי כי בחורף כל כך קר לי?)
דעה נפוצה היא שמאחר והדרום הוא כוון חם ואצלנו הקיץ הוא רוב השנה אז צריך להסגר כלפי הדרום ולהזהר ממנו. לדעתי, לא כך הדבר.
תכנון נכון של הפתחים לכוון דרום יתן לנו, בקיץ הצללה ומניעת כניסת השמש מהדרום אבל בחורף נהנה משמש נפלאה, מחממת וממיסה דם קפוא .
נתוני פתיחה:
בקיץ – השמש גבוהה וזווית קרניה לא מאפשרת כניסתן לעומק הבית.
בחורף – השמש נמוכה וזוית קרניה מאפשרת כניסתן לעומק הבית פנימה.
את הנתונים האלו אפשר לנצל למטרתנו בעזרת הצעדים הבאים:

1. מעל חלונות הדרומיים מתכננים גגון/קרניז/ הצללה אופקית. קרני השמש הגבוהות בקיץ תחסמנה ואלו החורפיות לא תופרענה ממנו.
2. באזור הפתחים הדרומיים יהיה נכון לתכנן פרגולה המוצללת עם מטפס נשיר. בקיץ העלווה תתן הצללה מוחלטת ובחורף, לאחר הנשירה , השמש תכנס האופן חופשי
3. תכנון עצי צל נשירים לפי כווני השמש החמים. בקיץ צל עבות, בחורף קרני שמש מחממות.

אני ממליצה מאוד על שימוש בצימחיה נשירה כדי לשדרג את המיקרו אקלים של המבנה. יתרונות הצמחיה הנשירה מעבר לכתוב למעלה הם, תחושה נהדרת בגינה של עונות השנה הכוללות שלכת, לבלוב ופריחה. עלי הנשירה מהווים חומר מצויין לקומפוסט ומטייבים את אדמת הגינה.

טיפ 3 – הכניסה לבית, למה זה נראה כמו מחסן?
אני רואה את זה קורה בהרבה בתים. עובדים בקפידה עם האדריכל, משקיעים מחשבה עם מעצבות ומלבישות בית ודואגים לכל פרט כדי שהבית יראה טוב וישרת אותנו. התכנון לוקח בחשבון פונקציות רבות כמו חדרי שינה, חדרי רחצה. כן חדר משפחה או לא חדר משפחה, איפה הילדים ישחקו, אם יש אי במטבח או לא, כמה גדול יהיה הסלון ולמה ישמש הממ"ד. הרבה מתכננים אפילו מקדישים זמן ותשומת לב לאחסון, ארונות, נישות פתוחות ונישות סגורות ולכאורה הכל מושקע ולכל הפרטים הקדישו מחשבה.יש כמה נקודות שמתפקששות תדיר וחשבתי להפנות את תשומת לבכם להן. כולן נוגעות לכניסה של הבית, אשר בה השקענו בתאורה, דלת מרשימה ואפילו מקום לספסל מעוצב. אבל לא טיפלנו בנושא הנעליים. ערימות על ערימות של נעליים שנחלצות עם הכניסה הביתה או לידה. אם יש קומה שניה לבית אז בוודאי שאיכשהו הנעליים מוצאות עצמן נערמות בקרבת הכניסה. ככל שיש יותר בנות זה יותר בעייתי… אם תוסיפו עגלת ישיבה שחונה בהול, פשוט קיבלתם מחסן בכניסה שעמלתם כל כך לתכנן ולעצב.קבלת הפנים של בית חלומותיכם היא פשוט … מחסן.

אז מה עושים?
פשוט מאוד. מראש ולא ברגע האחרון, מתכננים ארון גדול בכניסה. ממש נישה שנסגרת בדלתות נאות. אפשר להצמיד את זה לנישת החשמל אפשר טיפה רחוק יותר, אבל אין להתעלם מן הצורך. הוא לא יעלם. בנישה הזו צריך להיות מקום למעילים וז'קטים, לבלאגן הנעליים (לא חייב להיות מסודר, תהיו מציאותיים) ואולי איזה מדף או שניים לזרוק את מבחר התיקים. קחו בחשבון אם מחכות לכם כמה שנים עם עגלת תינוק. שימו לה שם מקום. קל להחביא, קל להוציא לשימוש. מקום מצויין לדחוס מהר את הבלאגן כשההורים קופצים לביקור.

טיפ 4 – בגינה מומלץ להשאיר מקום ללא ידוע
לפני הכל, אני ממליצה על מתכנן לגינה. לא גנן, לתכנון הטכני, אלא מתכנן שמתייחס לאדריכלות ומתכנן את החדר הכי גדול בבית – הגינה שלכם ויתאים אותו לצרכים שלכם, לכיווני הרוח והשמש ולאהבות שלכם ויהפוך אותה לחלק בילתי נפרד מהבית.לא זה הטיפ שרציתי לתת. רציתי להמליץ לכם לבוא למתכנן עם בקשה אחת בסיסית, מעבר למה שאתם יודעים שאתם רוצים או לא רוצים בגינה שלכם. בקשו ממנו להשאיר לכם בגינה אזור נרחב שלא יהיה מתוכנן כלל. כן, כן, לקחת מתכנן כדי שישאיר לכם אזור לא מתוכנן. נשמע הזוי אבל הולך להיות נפלא!


הסיבה העיקרית לכך היא להשאיר לכם מקום ליצירתיות עצמית בעתיד. מי יודע מה יתחשק לכם בעוד שנה? שנתיים? חמש שנים? מקום כזה בגינה ישאיר לכם אפשרות לחזור מהמשתלה עם צמח שלא תכננתם, או עם עציץ או אביזר שהתאהבתם בו. שם תוכלו לזרוע פרחי בר או להשתולל עם גיאופיטים (פקעות) לשים ספסל מעוצב מתחת למטפס ריחני שלא תכננתם מראש וכ"ד. אצלי המקום הבילתי מתוכנן שימש הרבה שנים לזריעת פרחי בר, אחר כך צצה בו רחבה קטנה מרוצפת עצמונית ופתאום נשתלה שם תאנה ומסביב ממשיכים פרחי הבר לצוץ באביב ובשנה הבאה כנראה אחדש את הזריעה. לפעמים אני אפילו מרגישה שלא השארתי מספיק מקומות לא מתוכננים.

אם יש עוד נושאים שאתם מחפשים עליהם תשובות, אשמח לשמוע ולהציע פתרונות.

שטיפת רכב

אני מושכת את בלם היד כשאני מתמקמת לפי ההנחיות ואז המכונההדי ישנהמתחילה לנוע ולזוע סביב המכונית האדומה והקטנה שלימצפה אותה בקצף ומצליפה בה בשערות ארוכות המציירות ציורים בקצף ומוחקות, ושוב מציירות ומוחקות ואז זרזיפי מים שוטפים את המכונית ורוח מייבשת מלטפת אותה לקראת סוף המסלול.

לפעמים אני רוצה לשתף כאן תמונה או מראה או חוויה ריגעית אבל יש הרגשה שהאינסטגרםהפינטרסט והפייסבוק לקחו את מקומם של הבלוגים בתחום הזהלבלוגים נשאר רק לדווח ולספר דברים עמוקים יותררחבים יותר ומשמעותיים יותרלכאורה.

לפני כמה ימים הלכתי לשטוף את הרכב שלי.

אני שוטפת את הרכב במקום קטן ונחמד שמנוהל ע"י משפחה מקסימה מקלנסואה

אב המשפחה ובניו עושים עבודה מצויינת באוירה משפחתית וחבריתפינת הקפה מוצלת ולמרות שאיננה מפוארת כללהיא נעימה

יש להם כלב שאומץ על ידי אבי המשפחה או שמא מדוייק יותר לומר שאבי המשפחה אומץ על ידי הכלב?) אשר מתרוצץ ומשתובב בין המכוניות המתנקות ובא לבקר את הממתינים, בפינת הקפה, למשמע קריאתם.
תמיד מחייכים שם.

יש כמה רגעים בהם העולם מוגף ממני בתריסי סבון וקצף, האקוסטיקה מתרככת ויש משהו קסום במערת הקצף הזו ואז היא נשטפת והמון נחשים קטנים של מים מתפתלים ומקפצים, נעים וזעים ומטפסים בעזרת הרוח, מתחברים ונפרדים לרסיסים במעלה השמשה.

את הרגע הזה רציתי לחלוק איתכם.

לקחת בננות לאי בודד

כשואלים אותי איזה אוכל הייתי לוקחת לאי בודד אני מייד עונה: “בננות" למרות שברוב האיים הבודדים יש עץ בננות, לפחות לפי הציורים

כשמרשים לבחור שני מאכלים אני בוחרת לקחת איתי תפוחי אדמה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר ואולי לעוד כמה.

http://notebookworthy.wordpress.com/2009/08/06/american-tart-banana-strawberry-blueberry-galette/

אני אוהבת בננות בכל מצבי הצבירה שלהן. מרגע ההבשלה ועד מצב ה"דבש" (ולא, הורים יודעים שזה לא רקוב! כשתגדלו תבינו!), בפרוסות מיובשות, גלידה, מילקשייק וסוכריות גם אם יש בהם פרי אמיתי וגם אם הטעם נובע מתרכובות הכימיות.
בשבילי בננות רולז!

בשל האהבה הגדולה שלי לפצצת האנרגיה הצהובה הזו אני קונה כפייתית של בננות והרבה פעמים הם מגיעות אצלי למצב "דבש". אני זוכרת, כמו היום, את ההורים שלי מנסים לומר לי שזה דבש ואני טוענת שזה רקוב. כנראה שההבנה מגיעה עם תבונת הגיל והיום הילדים שלי מתפוצצים מצחוק ועונים לי שזה דבש זו מילה נרדפת לרקוב.

http://www.wisegeek.org/what-is-happening-as-bananas-ripen.htm

לא רקוב ולא נעליים, אבל מפאת הבנת הדור הצעיר ומתוך רצון להביא אליהם את התבונה הבננית מוקדם יותר, יש אצלנו בבית שימוש מעולה לבננות "דבש".

(אם נפלה עליכם כמות גדולה של בננות דבש, אפשר להקפיא אותן ולהשתמש במועד מאוחר יותר. הן לא תהיינה יפות, אבל היי, היופי אצל בננות הדבש איננו הצד החזק שלהן, ממילא)

זה התחיל בימי הסטודנטים שלנו במילנו, כאשר י', שלמד רוקחות, הכיר לי את עוגת הבננות בעמוד 45 של הספר של נירה רוסו. משום מה, המתכון מכוון לרווקים ממין זכר שרוצים להרשים את בנות זוגן. אני עשיתי כמה ווריאציות על המתכון המקורי ומאז אני מרשימה את בן זוגי ואף את ילדי סרבני הדבש.
מפאת הנוחות ואולי קצת בגלל איזה טרנד נפוץ אני עושה את העוגה בתבנית שקעים ומכאן כבר לא קוראים לה עוגה אלא מאפינס.

חומרים (בסוגריים מן המתכון המקורי):

100 גר' חמאה רכה או 1/3 כוס שמן (מרגרינה)
¾ כוס סוכר (½ 1)כשהבננות ממש "דבש"
2 ביצים
2 כוסות קמח תופח
½ כפית מלח
¼ כוס חלב
3 בננות מעוכות היטב – הכי דיבשיות שאפשר.
אפשרויות נוספות:
שוקולד צ'יפס, מרשמלו בחתיכות.

אופן ההכנה:

1. מקציפים ביצים וחמאה.
2.מוסיפים את הביצים לתערובת.

3. מוסיפים את הקמח והחלב לסירוגין.

4. מועכים היטב את הבננות עם מזלג.

5. מוסיפים את הבננות לתערובת.
אם מוסיפים שוקולד צ'יפס ו/או מרשמלו – זה הרגע להוסיף.

6. מוזגים את התערובת לתבנית שקעים משומנת היטב או מרופדת ב"מנג'טים".

7. מכניסים לתנור בחום בינוני עד שהמאפינס משחימים וקיסם הננעץ בהם יוצא יבש (כ-20 דקות, תלוי בתנור)
אם בכל זאת עושים עוגה, אז הכמות מתאימה לתבנית אינגליש קייק וזמן האפיה הוא כ-40 דקות.

מתלה כיסים ורוד – החלפה משנת 2008

אני אוהבת אתגרים.
אני אוהבת שדברים פשוטים והולכים בקלות ובטבעיות, אבל אתגרים הם הדבר שמרגש אותי – במיוחד אם הפיצוח שלהם יוצא מוצלח במיוחד.
כנראה שזו אחת הסיבות הפנימיות שהניעו אותי לבחור ביצירה (אולי שמא זו היצירה שבחרה בי?) עולם היצירה, בין אם הוא אדריכלות, עיצוב, תפירה או כתיבה הוא עולם של אתגרים והתגברות עליהם. האתגר, הבעיה או המכשול – הם הטריגר ליצירה, להמצאה ולפתרון. הם הסיבה לתחילת המסע, לחיפוש ולהתמודדות שיובילו לפתרון, לקסם הזה של היצירה.

בשנת 2008 פגשתי אתגר אחד בתפירה.
פגשתי עוד אתגרים בתפירה בשנת 2008 אבל על אתגר אחד אני רוצה לספר כאן. בקומונת "תפירת בובות והכנת צעצועים" ב"תפוז" הוכרזה החלפה שהיתה מיוחדת בכמה אופנים.

הסברתי כאן כבר פעם מה זו החלפה.
בוחרים נושא, מבחינת הרעיון או החומר, כיד הדימיון הפרועה וחברי הקבוצה (בדרך כלל חברותיה…) שולחים זה לזה עבודות מעשי ידיהם לפי הנושא. מנהל ההחלפה מחלק את המשתתפים (משתתפות, בדרך כלל) לשולח ולנמען. לפעמים ההחלפה היא "זוגית" וההחלפה נשלחת למי ששולח לנו בחזרה ולפעמים היא החלפה מעגלית וכל אחד שולח לאחד ומקבל מאחר. כאמור החלפה הזו היתה מיוחדת. היא היתה החלפה מעגלית אך כל אחת ידעה גם ממי היא תקבל את העבודה כי היא שלחה לה חבילת חומרי עבודה שמהם זו אמורה להכין, לה עצמה, עבודה. הנושא היה חופשי.
מסובך? – תמשיכו לקרוא , הכל יתבהר.

כך, כל אחת קיבלה צרור חומרים להכנת עבודה לרעותה ובמקביל, שלחה לרעה אחרת חומרים אשר מהם תוכן לה עצמה עבודה. וכל אחת קיבלה בחזרה, עבודה, מעשי ידי חברתה שנוצרה מן החומרים שהיא עצמה בחרה ושלחה.

הנחיות ההחלפה היו לשלוח חמישה חומרי יצירה (אחרי כמה דיונים הגמשנו קצת את אופן ספירת הכמויות ואת ההגדרות של "חומר") ולמקבלת החומרים יש אפשרות לא להשתמש בהכל ולהוסיף חומרים משלה (עד כמות מסויימת – שכמובן שכולנו התגמשנו איתה כי אתגר אתגר, אבל זה בשביל הכייףאני קיבלתי מcarmelita2 את החבילה הזו:

אני זוכרת שהדבר הראשון שקפץ לי לעיין זה שcarmelita2 אוהבת ורוד. והדבר השני, זה שפלטת הצבעים פה לא מאוזנת וחסרים לי כמה גוונים
באותו הזמן הייתי בתקופת מתלי הכיסים שליולכן החלטתי להכין מתלה כיסים. בגלל שזו קומונה של תפירת בובות וצעצועים בחרתי לקשט את המתלה בבובות.

הסקיצה תלויה מעל שולחן העבודה שלי

השתמשתי בבד בגון טבעי שנשלח אלי ובשל גודלו הגבולי תפרתי אותו, ללא מכפלת, אל בד אחורי אחר ובינם שמתי מילוי אקרילן לייצוב המתלה. לגבי קומפוזיצית הכיסים - ערכתי מספר ניסיונות על שולחן העבודה:

שלושה כיסים מבדים שלי: התכלת הירוק והלבן עם הפרחים הקטנים.

רק שני כיסים מבדים שלי: הירקרק והתכלת.

זו הקומפוזיציה הכמעט סופית: הוספתי שני בדים משלי: כיס תכלת פרחוני וכיס פרחוני בגוונים עזים יותר (שהפך בסוף לשני כיסים)

את המתלה תליתי על שני ענפים שאספתי בחורשה הקרובה למקום מגוריי וקישטתי אותו בבובות שעשיתי תוך כדי שימוש בבדים שכרמליטה שלחה לי ובבדים שבחרתי מתוך האוסף שלי.

את הבובה הזו תפרתי ללא גזרה מוכנה מראש. הפנים רקומות וביד והבדים הם ממה שנשלח לי.

את חילזון הטילדה הזה למדתי להכין בהדרכה של  "פרפרים" בבלוג המדהים שלה.

שני ינשופים דו מימדיים תפוחים

את הינשופים הללו אני מאוד אוהבת. יש ברשת שתי גרסאות שלהם. ינשופים שטוחים וינשופים תלת מימדיים. אהבתי יותר את השטוחים, אבל חסר לי העוביאז מה שאתם רואים כאן זו ווריאציה על הגרסא השטוחה, שמולאה בקצת מילוי אקרילן דרך חריץ הפיכת הבדים. עבדתי עם ההדרכה הזו.

אחרונים חביבים. הפרפר והפרחים השקפקפים.
carmelita2 שלחה לי פרח אורגנזה ופרחים שקפקפים ונוצצים שלא מצאתי להם מקום בעבודה. מאחר והיה לי ברור שהיא אוהבת אותם, ניסיתי למצוא להם מקום. בשעת המחשבה מוללתי וקיפלתי את פרח האורגנזה ובהבזק של שניה ראיתי בו את הפרפר, שאחרי הרקמה, גם אתם רואים. את הפרחים תפרתי בחוט דק ותליתי כמו אבק פיות.

אתם בטח מסתקרנים לדעת מה אני שלחתי ומה אני קיבלתילשימחתי colargolet תיעדה את הכל בבלוג שלה.

החומרים שאני שלחתי ל-colargolet
חמישה חומרים: בדים מבריקים + בדים רגילים + חרוזי מתכת + פרח פלסטיק + שרוך

אלו החומרים ששלחתי. על ההתרגשות של תחילת תהליך היצירה אפשר לקרוא ברשומה הראשונה של colargolet בנושא.

גברת אחת מרחוב בצלאל

וזה הדבר המדהים שאני קיבלתי. פשוט בלתי נתפס. שתבינו שרגלי הכלב נעות על ציר, ממש כמו כלב אמיתי. עוד תמונות ועוד על תהליך היצירה, ברשומה השנייה של colargolet, כמובן.

ואם כל זה מצא חן בעיניכם וגם אתם רוצים לשלוח יצירות ולקבל יצירות, אז אתם יכולים להצטרף לפורומים וקומונות הקרובים ללבכם או להציץ בקישור המצורף ולהצטרף להחלפות חובקות עולם ותרבויות. Swap-bot.com 

ארמון הבועות ואיחולי שנה טובה – 2013

אני רוצה לאחל לכולנו שתהיה לכולנו שנה טובה ונפלאה מכאן ואילך.
אין לי שום כוונה לסכם את שהיה בשנה החולפת. לא רק משום שקצרה היריעה אלא משום שאני לא מחבבת חיטוט בעבר אלא רק השענות עליו ומבט אל העתיד שנמצא מכאן והלאה.

כדי לחדש ולרענן ולהביט אל עתיד אני פותחת את השנה ברשומה מסוג חדש. הצגה של פרוייקט שאיננו שלי ואיננו פרי יצירתי.

לא כתבתי הרבה זמן. ואני מרגישה עם זה לא נוח. הפרתי לעצמי את ההבטחה שאכתוב כל שבוע. קשה להגדיר מדוע לא כתבתי.
נושאים לכתיבה? – יש לי המון, מוכנים מראש וחלקם אפילו עם אסופת תמונות מכובדת, כולל כמה מתכונים מצולמים שנשאר לי רק לכתוב את הרשומה שעוטפת אותם.

זמן? – אני לא מאמינה בתירוצי הזמן. כתיבה היא סוג של יצירה ולזה אין צורך להכין זמן או להתכונן. כשרוצים לכתוב (או שמא , כשיש צורך לכתוב?) זה פשוט בא. על חשבון שעות שינה, התחייבות אחרות, זמן פנוי וכ"ד. ואם זה לא בא, אז זה לא בגלל גורם הזמן.

אני חושבת שהתשובה האמיתית הרבה יותר חמקמקה ובאופן חצוף וילדותי אוכל לומר שפשוט "לא בא לי" לכתוב. כמובן, אל תקחו את זה אישית. שום נושא מרשימת הנושאים שהכנתי לי לא גרם לי מספיק לרצות לכתוב ולספר לכם .

אז היום זה קרה.
קראתי שני פוסטים של קולגה מוכשרת ואהובה על נושא שעוד אכתוב עליו רשומה עם קישור לפוסטים המעיפים שלה ופתאום הדרייב הזה לכתוב שטף אותי. ועוד קצת פתאום זה שהבנתי על מה אני רוצה לספר.

קערות יפניות מן המאה ה-16 שעברו תיקון עם זהב טהור – רמז לנושא שגרם לי לחזור לכתובhttp://rae-nai.blogspot.co.il/2012/12/old.html

לקראת השנה החדשה אבטיח כאן משהו, קצת לא מתחייב.
אני מבטיחה להשתדל לכתוב כל שבוע. (מחברותי הבלוגריות אני מבקשת להמשיך לכתוב רשומות מרגשות כדי להניף ולמנף אות עצמי…♥ )

♥♥♥

עד כאן ההקדמה ומכאן משהו שרציתי לכתוב עליו כבר הרבה זמן.
בדיוק לפני שלוש שנים טיילתי עם צעירי בפרובנס ופריז במסגרת טיול ברמצווה. ממש ממש ביום החג של ראש השנה דהרנו לנו בכבישי הריביירה הצרפתית, לכוון מערב, וכל אחד מאיתנו צילם את מה שריגש אותו. בני צילם מכוניות ואני צילמתי אדריכלות. באמצע הדרך מכאן לשם צילמתי את התמונה הבאה.

אני מתנצלת על איכות התמונה, היא צולמה תוך כדי נסיעה.
לא עצרנו לחפש את המבנה המיוחד הזה הן כי מיהרנו מאוד (אפשר לקרוא על היום הזה ברשומה על היום החמישי – בריביירה הצרפתית) והן כי תיארנו לעצמנו שזה בית של אחד מעשירי הריביירה ומן הסתם לא נצליח לראות הרבה יותר ממה שראינו תוך כדי נסיעה. מה שהסתבר כטעות כי יש סיורים במבנה. (אפשר לראות באתר הרישמי של ארמון הבועות)

http://www.thankyouforbeingsophisticated.com/1/post/2013/01/wild-interiors-palais-bulles.html

אני אוהבת איך שהדברים מתחברים לעצמם עם הזמן.
איך כתבתי את הרשומה על אותו היום בטיול, הראיתי לכם את התמונה והמשכתי הלאה, ואיך הגיע היום בו גיליתי (איכשהו, תוך כדי שיטוטים ברשת) שהמבנה הזה הוא ממש לא סתם. ואפילו אפשר היה להכנס ולבקר.
אני מציגה לכם כאן את המבנה שנקרא :P alais Bulles בצרפתית או, בתרגום חופשי "ארמון הבועות”.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

אני פשוט מתלהבת מן הייחוד שלו, מן היצירתיות של המתכנן ומכך שהחיים מתגלגלים כך שאם רק נקשיב להם נוכל לחוות וללמוד כל הזמן.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

הבית, המשתרע על 1,200 מ"ר של מגורים ו8.5 דונם של מרחבי גינה, תוכנן ע"י האדריכל ההונגרי Antti Lovag (יליד 1920) כחלק מאני מאמין אדריכלי רחב כעבור כמה שנים הבית נרכש ע"י מעצב האפנה האוונרדיסטי Pierre Cardin, אשר בטעות נחשב למזמין העבודה המקורי.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

הבית, שנמצא כעשרה ק"מ מעיר החוף והסרטים קאן בעיירה בשם Théoule-sur-Mer , נבנה בשנת 1989, הווה רקע לצילומי אופנה רבים והווה מקום מרכזי למסיבות פסטיבל הסרטים שנערכו בקאן. הבית כולל אמפיתאטרון של 500 מושבים הפונה אל נופי המפרץ.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

הבניה של הבועות נעשתה ע"י יציקת בטון בתבניות עגולות וחיזוקו ע"י רשת קלה. הוא מורכב מעשרים ושמונה (28!) חדרים עגולים כמו בועות סבון, מתוכם עשרה חדרי שינה שבהם גם המיטות עגולות. אין תמונות על הקירות אך החדרים מקושטים בפסלים ועבודות של אמנים בני זמננו.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

במקום שימוש בחומרי גמר מקובלים כמו עץ ומתכת בעיצוב פנים הבית, נעשה שימוש נרחב בחומרים כמו יציקות פלסטיק, פוליאסטר ופולימרים מוקצפים. כל הריהוט ייחודי ומותאם לחללים העגולים.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

מיקום החלונות נקבע בשטח ע"י הלקוחות בלי קשר למיקום הראשוני עליו חשב האדריכל.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

משנות השישים המוקדמות אנתי לוואג יצר אדריכלות מיוחדת כשהוא מושפע מצורות הטבע ליצירת אדריכלות יותר טבעית למורפולוגיה האנושית. אדריכלות אורגנית. הוא רואה באדריכלות סוג של משחק ספונטני, שמח ומלא הפתעות.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

בעיניו הקווים הישרים הם אגרסיה על הטבע האנושי, מאחר ותנועות הגפיים שלנו משאירות בחלל עקבות מעגליות כמו שאר ההתנהלות של החיים האנושיים. במשך כל הקריירה שלו  אנתי לוואג חקר את הגוף האנושי והמרחב שהוא תופס תוך פיתוח אבות טיפוס אדריכליים מתאימים.

http://twistedsifter.com/2011/04/pierre-cardins-bubble-house-palais-bulles-antti-lovag/

לטענתו, הבחירה המקובלת של בניה בקווים ישרים נובעת מסיבות כלכליות או מחוסר בפתרונות טכניים והיא גרמה שהתרבות האנושית הקיפה את עצמה במבנים קובייתיים בעלי זויות וקצוות מתים אשר מונעים את התנועה שלנו ושוברים את ההרמוניה הטיבעית.

http://www.archdaily.com/103991/ad-classics-palais-bulles-antti-lovag/

הדבר החשוב באדריכלות של  אנתי לוואג הוא איך גרים במבנים שהוא עיצב או, כמו שהוא קורא לזה: habitology. בעיניו העניין הוא החזרה לשורשי ההביטאט של אבותינו (מערות וכפרים חפורים באדמה) מקום שבו יופי, גמישות, הרמוניה ואיזון משאירים חופש לדימיון.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

ללוואג אין רשימה ארוכה של לקוחות.
הדבר נובע, כנראה, בגלל פילוסופיית התכנון שלו המורכבת משלושה כללים: “ אני לא יודע איך יצא המבנה, אני לא יודע כמה זמן יקח לסיים את הבניה ואני לא יודע כמה זה יעלה.."

אנתי לוואג ממשיך, בשנות ה-90 לחייו, לעצב ולחקור את הארכיטיפים האדריכליים המתאימים לטבע האנושי. 

קיץ בבלוגיה: שרביט עובר של חמש+שתיים ועוד חמש+שתיים

יש שקוראים לזה הבלוגוספירה. אני אוהבת לקרוא לזה הבלוגיה. אולי כי כך קוראים לבלוגיה של "תפוז", משם באתי. זה מרגיש לי קצת כמו שכונה, כמו שלולית ביתית וחמימה. אני מכירה בלוגריות רבות שהפכו לחברות וירטואליות שלי וכאלו שהפכו לחברות ממש.
אני אוהבת לפרגן לדברים טובים שקורים ואני אוהבת שמפרגנים לי (ברור. כאילו דא…)

ולכן, בכל פעם שמריצים "שרביט" בין הבלוגרים ומבקשים מהם להמליץ על כמה בלוגים בנושא מסויים שיעבירו גם הם את השרביט, אני מתרגשת. מתרגשת להכיר חברים של חברים שלי. מתרגשת להציג לאחרים חברים פוטנציאלים.

הפעם חלי גולדנברג התחילה בכך ופיזרה שרביטים שפיזרו שרביטים שפיזרו שרביטים…

עד שהגיע אלי שרביט אחד מדנא שהיא מדענית עם בלוג בשם הַמָעָבָּדַבָּדָה שם היא העבירה אלי את השרביט של חלי.
דנא היא חברה שהגיעה מהוירטואליה ופרצה אל חיי ובכל פעם שאנחנו נפגשות אני נמסה מהחיוך שלה. ידעתם שיש אנשים שבאמת יכולים חייך מאוזן לאוזן? דנא שזה הניק שלה (DNA) היא מדענית יצירתית מאוד ואני ממליצה, ככה כבונוס, לעשות מנוי לבלוג שלה.

חלי כתבה: "..אז לכבוד הקיץ, לכבוד אביב הבלוגים, לכבוד העובדה שהפייסבוק והטוויטר עוזרים לנו (בעצםלהרחיב את מעגל הקוראים שלנו דרך נתינת לינקים בכל מקום אפשרי (אם מתחשק) החלטתי להחיות לרגע את מה שפעם היה כל כך מקובל בממלכת הבלוגים והלינקים, משימת העברות..." והגדירה את השרביט כך: “.. אני כותבת פוסט ובו – על פי פירוט קטגורי שמיד יגיע – לינקים לחמישה פוסטים שלי כמו גם, וזו המטרה העיקרית – מעבירה את ה"משימה" לחמישה בלוגרים שיתבקשו לעשות את אותו הדבר: לכתוב פוסט, לתת לינקים לחמישה פוסטים שלהם, והעברת המשימה (עם לינקים כמובן) לחמישה בלוגרים שלדעתם מדליקים, מעניינים, לא ידועים מספיק, חשובים אחרים…”

גלשתי קצת לבלוגים השונים שקיבלו את השרביט וראיתי שכולם התייחסו להוראות כמו שחלי כתבה. חמישה פוסטים וחמישה בלוגים. אבל חלי עצמה רשמה חמישה + שניים מכל אחד. ומייד ידעתי שגם אני.

את חמש הרשומות (אני לא אוהבת את המילה פוסט. מה אני הג'רוזלם פוסט?) היא הגדירה ככאלו שהיא תשמח אם הגולשים יקראו, במקרה שטרם קראואז להלן חמש הרשומות שלי שאותן אשמח אם תקראו, או תקראו שוב ואשר, ביחד הן מתארות אותי ואת מה שאני אוהבת לעשות, הכי טוב.

הרגע בו נגלה הקסם או איך גיבוב של חומרים ורעיונות הופך לאדריכלות – על הקסם שביצירה. רשומה שמנסה לתמצת למילים את הקסם שבעבודה שלי שהוא בעצם המניע לקום כל בוקר ולעבוד.

"בית של פעם" – זיכרון נוסטלגי או אבטיפוס שיכול להתאים גם היום?  רשומה שיצאה לראשונה בתור כתבה לXNET על בתי הסוכנות שמילאו את כפרינו בשנות המדינה הראשונות והגעגוע שאנחנו מטפחים אליהם.

מו ומו – מו המסעדה ומו האיטליז על התהליך מרתק של שיפוץ ותכנון מחדש של מסעדה משפחתית בתוך מבנה היסטורי לשימור.

תיאוריות באדריכלות  ♥.F.F - על תהליך של שיפוץ בית ישן מאוד שממש מט ליפול בעזרת מזמינים עם טעם משובח והליכה עם הלב.

שחרולה VS נוטלה רשומה על כך שאי אפשר להתווכח על טעם ולכן אי אפשר לאדריכל אלא להקשיב לטעמו של הלקוח.

כפי ששמתם לב כל הרשומות אליהן שלחתי אתכם קשורות, בדרך זו או אחרת לאדריכלות שזה גם העיסוק שלי אבל גם אהבתי הגדולה.
אז שתי רשומות הבונוס הן שונות.

אני רוצה לשלוח פרחים  לאנשים הרעים שחלפו בחיי - זו רשומה שנכתבה בהווה אחד תוך ידיעה שבעתיד שלו תבוא תודה. תודה לכל מי שפוגע בהווה פגיעה שתוליד שינוי וצמיחה בעתיד.

הסיר של אוגניה - זו רשומה שאני מאוד אוהבת. שנכתבה מתוך געגוע לאוגניה שגרה בדירתי, אותה לא פגשתי מעולם. ויש גם מתכון מעולה לרטטיוי מפרובאנס

גם חמשת הבלוגים אליהם אני שולחת את השרביט יהיו הפעם קשורים ב"מקצוע". וגם רציתי שהם יהיו מהבלוגיה המורחבת. השתדלתי לחדש כי לא רציתי שלקוראים הנאמנים שלי הרשומה הזו תראה כמו דז'ה-וו.

סימני עיצוב של מרב שדה. מעצבת פנים מוכשרת, חרוצה, מקורית ובילתי נלאית הבלוג שלה תמיד מרענן, מחדש ומשכיל.  טרם נפגשנו במציאות, אולם בוירטואליה כבר שיתפנו פעולה, החלפנו דעות ואפילו הגענו לאי-הסכמות. אנחנו עוד נשב לנו על כוס קפה.

חלון אחורי של מיכאל יעקובסון. אהבתי את השם ההיצ'קוקי של הבלוג, אבל יותר מכל אני אוהבת את זה שכל רשומה אצלו היא איזה סיבוב איפשהו. אנציקלופדיה מהלכת של אדריכלות ואהבת הארץ ואנשיה. כל רשומה היא פיצוץ של חושים וידע וחידושים. תענוג גדול. לא נפגשתי עם מיכאל, עדיין, אך הוא עזר לי רבות בהכנת הכתבה לXNET על הבתים של פעם.

אדריכלות אופטימית של אלכס מילאטינר. גם עם אלכס טרם נפגשתי מחוץ לוירטואליה, אבל בעקבות איזו רשומה שלי, התכתבנו מעט, נכנסתי לבלוג שלה ואהבתי את רוח הדברים. אני מסכימה עם כל מילה שהיא כותבת ואני אוהבת לראות את האינטרפרטציה שלה לחיים.

הבלוג של סיון אסקיו (שמא קוראים לו BECAUSE TRAVEL IS A STATE OF MIND ?) צלמת מכשפה. מצלמת אדריכלות כאילו היא רואה מעבר למציאות וכותבת באופן מרנין. הרשומות שלה מגיעות מכל העולם והכל נראה כל כך קליל ופשוט.

Pasta evry dayשל שרון גור. לכאורה זהו בלוג על אוכל איטלקי, אבל רק לכאורה. שרון היא אדריכלית שמצלמת כמו צלמת, מבשלת כמו שפית, נשואה לאיטלקי וחיה ליד אגם קומו. היא כותבת נפלא וכל רשומה שלה יכולה להפוך לתמונה ממוסגרת אצלי בסלון, כל כך הן יפות. מי שמכיר את התרבות והשפה האיטלקיות יתענג שבעתיים על הבלוג הדו-לשוני שלה. טרם פגשתי את שרון – אבל זה לבטח יקרה!

ושני הבלוגים לבונוס שלי, הם כאלו שמנגנים לי על נימי הנשמה:

איילת מטיילת של איילת גזית, שכותבת על הכל (כן, גם על טיולים) ויש לה מקגייבר וטייס ומצ'יסטה והיא מחייכת לעולם גם כשהיא לא ותמיד אני כל כך מאושרת לקרוא את הרשומות שלה.

הבלוג של Aunt Petunia  אשר בו ובכותבתו התאהבתי בקריאה ראשונה היא כותבת על פרחים ואנשים ברגישות ובאהבה גדולה. אם לא קראתם את מה שהיא כותבת רוצו להשלים את כל מה שהיא כתבה. אחרי אהבה וירטואלית ארוכה, נפגשנו וזה היה כיף גדול!

Nicolae Grigorescu

זהו, קוראי היקרים. הפעם רשומה לא עלי ועל הגיגי או עבודותי. הפעם אני שולחת אתכם לרעות בשדות זרים (אבל אלו שדות משובחים!) ניסיתי לתבל, עד כמה שאפשר את הרשומה זהו בתמונות. לא היה פשוט ואני מקווה שנהניתם והשכלתם.

להתאהב בצהוב

אני לא סובלת צהוב.

כך התכוונתי להתחיל את הרשומה הזו ובעיקר להתנצל על הלקונה הזו. אפילו כתבתי פתיח בפנקס שלי וכך בדיוק הוא התחיל: “אני לא סובלת צהוב" ואז התחלתי להביט סביבי והבנתי שזה כבר כל כך לא נכון.

נעלי NADIA של מיה גלזר המוכשרת

כשכתבתי את הפתיח בפנקס שלי, בדיוק נעלתי את הנעליים המשגעות של MYKA וגם התיק שלי היה בצבע תואם (אבל זה כבר נובע משריטה אחרת שלי).

כשהבטתי מסביב ראיתי את הרצפה בבית שלי והיא צהובה ולא סתם, אלא גוון שיוצר, במקור, עבורי ואחר כך נכנס לייצור ע"י "מרצפות רחובות".

דלת שירותי האורחים שלי צבועה בגוון עז של צהוב שנבחר בקפידה מתוך מניפת הגוונים. אני לא מבינה מדוע אני בטוחה שיש לי קומפלקס עם צהוב בו בזמן שאני מוקפת צהובים שונים, מתוך בחירהאני חושבת שאני יכולה לשנות את הפתיח שלי ל "יש צהובים שאני לא סובלת" וזהו

שולחן כתיבה בסטודיו של "מטבחי פטיט" וסלסלות בד צהובות ומקסימות, הכל בעיצובה של עופרה.

הבנתי שיש צהובים שאני אפילו מחבבת מאוד רק כשקראתי, לפני הרבה זמן, את הרשומה הצהובה של עופרה חברתי המוכשרת. היא כל כך אוהבת צהוב ורואים את זה בסטודיו שלה. אחרי הרשומה הזו הבנתי שיש סיכוי לצהוב.

הטבע חוגג עם הצהוב וכמו תמיד השפה שלנו דלה מלתאר את הגוונים אז אנחנו קוראים להם ע"ש מה שהטבע ברא עבורנו. צהוב אפרוח, צהוב חלמון, צהוב לימון, צהוב חמניה, וצהוב בננה.

Mini Cooper S

הצהובים כל כך שונים זה מזה. טיבעי לפתח העדפה לאחד ולא לאחר שהרי אין דומה צהוב בהיר, אפרוחי ורך לגוון חלמון הביצה העז והמתריס ולא דומה צהוב החרצית הדרמתי לגוון החרדל השקט והסולידי.

בצבע כמו בצבע – אין חוקים. אפשר הרבה ואפשר מעט, אפשר בהיר ורך ואפשר נועז ומתריס. אפשר לשלב עם גוונים אחרים שירגיעו ואפשר להעיר ולהקפיץ גוונים רגועים.

מתוך Better Homes & Gardens

הכי פשוט לעצב עם הצהוב הבהיר (אפרוח, בננה, שמנת). אפשר ממנו בכמויות רבות, הוא סולידי, "כמעט לבן" ולא פראי.

מתוך Better Homes & Gardens

אפשר לשלב אותו עם גוונים פסטליים נוספים למראה עדין ומואר.

מתוך Better Homes & Gardens                                                           מתוך Myhomeideas

ואפשר לשלב אותו עם גוונים חיים יותר.

http://lineofdesign.wordpress.com/tag/tons-pastel/

לפעמים, צהוב בהיר יכול להיות תחליף צבעוני לנייטרליות של הלבן.

מתוך Better Homes & Gardens  

מי שאוהב מאוד את גווני הצהוב העצמתים והשובבים כמו החלמון, החמניה, החרצית ושכמותם, קל לו להשתמש בגוונים עזים יותר ובכמות גדולה יותר.

מתוך Home Designing

זה גוון חי וצעיר וגם כאשר רב השימוש בו, החלל נשאר בהיר ומואר.

housewears.blogspot.com

השילוב של צהוב עז עם לבן הוא נפלא ויכול ליצור משחק מעניין של צורות גיאומטריות,

עבודה של Katrin Cargill

כמו פסים

בבית של דרו ברימור

או משבצות

מתוך Roomseven

ואפילו עיגולים משולבים עם פפיטה.

http://www.punky-b.com/archive/2012/06/04/cette-semaine-jai-aime-63/

מי שמחפש לתת מראה של שובבות עדינה יותר ועם זאת לשמור על סולידיות כללית יכול לתת ליטופים צהובים לסביבה מונוכרומית.

עבודה של Tolis Inrdeding

ספה,

עבודה של  Tamizo Architects Group

שטיח,

עבודה של raina kattelson

גופי תאורה,

http://www.bhg.com/decorating/color/paint/yellow-home-decorating-ideas/#page=27

תמונות, כריות,

להאיר בצהוב

או אביזר יחיד כמו כיור

Classic Details

או קישוטים על הקירות.

מה שצהוב עושה לאפור

בשילוב עם גוונים כהים מקבלים תוצר מאוד אלגנטי ודרמתי ועם זאת צעיר ומקורי.

חדר רחצה פירחוני                                                                  מטבח כפרי ועדין

אפשר להשתמש בטפטים, הם מקלילים את כובד הגוון, נותנים נופך צעיר ומרעננים את האווירה. אפשר לשלב מספר טקסטורות או עם קירות ואביזרים צהובים אחרים.

במהלך הכנת הרשומה הזו ובשיטוטי ברשת – גיליתי שאני דווקא מחבבת את הצהוב הזה ואני חושבת שהראיתי לכם מדוע. אם אתם רוצים לראות עוד,  אתם מוזמנים לפינטרסט הצהוב שלי 

מרק פלפלים צהובים וזעפרן

ואם מתחשק לכם מתכון צהוב אז אפשר את מרק הפלפלים הצהובים עם הזעפרן שבתמונה למעלה או את מתכון עוגות מוס הלימון שעשיתי.

זכרונות מגן העדן של הפיצה ואיך להכין פיצה מנחמת

תמיד שנאתי פיצה.

נעורי היו כל כך בשכבר הימים ואני זוכרת רק פיצה אחת בשם רימיני שהיתה עליה יציקה של גבינה צהובה וכבדה שהייתה נמתחת כמו גרבי ניילון צהבהבות ולא היתה, לאוכל אותה, שום יכולת ניתוק מהמשטח הצמיגי הזה. פשוט מאכל שלא היה ראוי, בעיני, למאכל אדם.

אחר כך נכנסו לשוק עוד פיצות, אבל אני כבר הייתי בטראומה. “פיצה אני לא אוהבת" ואפילו לא ניסיתי.

כשנסענו ללמוד באיטליה בקיץ 90', שתי דקות אחרי שהתאהבתי בכדורגל של המונדיאל, גרנו חודש שלם בדירה של רפי וטלי בוִיָה מוֹרגָנטִינִי במילנו. רק הגענו משדה התעופה בערב הראשון, הסופר (Esse Lunga) כבר היה סגור וכמוהו כמחצית מהחנויות (לרגל חופשת הקיץ) אז ישבנו בפיצריה קטנה ושכונתית ואכלנו פיצה.
משהו זע בי שם.
זה לא היה משטח הגבינה המאיים לתקוף אותך וגם לא טעם כבד של תבלינים "טעימים" והבצק היה לגמרי אחר. עבה, לחמי וטעים ביותר. באותו הערב חשבתי שזה היה הרעב שעשה עמי חסד.

מחכים לפיצה. וונציה 91'

זה היה בוונציה שהבנתי שהיחסים ביני ובין הפיצות נמצאים בתהליך של שינוי. פיצה משובחת ברחוב צדדי, הפעם עם בצק דק דק ופריך להפליא (בתמונה לא רואים את הפיצה, אבל חלק מליטר הבירה רואים) גרמה לי למתן את התנגדותי למאכל הנ"ל ואפילו לנפק סופרלטיבים מעטים.

מראה פיצרית גן העדן מבחוץ. דרך גוגל.

אבל ההתמכרות האמיתית שלי החלה כאשר גילינו את פֶּפִּינוֹ ב"גן העדן של הפיצה" בוִיָה פֶּלֶגרִינוֹ רוֹסִי , 52 במילנו. בעצם רפי, טלי ויוסי, שגרו בוִיָה פֶּלֶגרִינוֹ רוֹסִי 15/1 (קווִינדִיצִ'י בָּרָה אוּנוֹ), הם שגילו את המקום הנפלא הזה שאחריו פיצה כבר היתה משהו אחר.

Pizza Zazà 

מגוון הפיצות שם הוא יצירתי במיוחד. אִיל גיוֹטוֹנֶה – עם ירקות צלויים וביצת עיין במרכז, גוּלִיט (על שם רוד חוליט ההולנדי ששיחק כדורגל ב"מילאן")עם קוויאר אדום ושחור מסודרים בפסים ובמרכז צדפת קוקי סן ז'ק, טִירוֹלֶזֶה – פיצה ללא רוטב עגבניות, עם גבינות שונות ושפק.

הפיצה האהובה על יוסי – פיצה טִירוֹלֶזֶה, ללא רוטב אדום

ואם חשקה נפשך במשהו שלא נרשם ו/או טרם הומצא ע"י האדם הלבן – רק צריך לבקש. (פיצה עם גבינת ריקוטה רכה וטונה זה ממש מעדן. אני לא זוכרת מי המציא את זה).

Scamorza + porri + cotto

רק הכתיבה על המקום הזה ממלאה אותי בגעגוע עז לקבלת הפנים הביתית שכל לקוח היה זוכה לה עם הכניסה מבעד לדלת מכוסת הוילון, למבחר הנפלא של הפיצות, לטעם העילאי שלהן, לזמן הנהדר שהיינו מעבירים שם ואולי קצת, גם לנעורים הסטודנטיאליים שחלפו. אבל רק קצת

מבחינת העיצוב המקום נראה בין מיושן לעלוב ובביקורות ברחבי הרשת זו הסיבה היחידה לביקורת שלילית. אם תרצו לצאת לסיור וירטואלי קטן בגן העדן אתם צריכים רק להקליק.

פיצה עם רוקולה

כשאתה חי באיטליה אין שום סיבה שבעולם להכין פיצה בבית ואכן בכל השנים שגרנו במילנו לא הכנתי ולו פעם אחת פיצה. כשהתחשק לנו פיצה, פשוט היינו נכנסים לג'ורג'י , האופל קדט השחרחרה שלנו ונוסעים לפֶּפִּינוֹ בוִיָה פֶּלֶגרִינוֹ רוֹסִי 52.

לאחר חזרתנו לארץ, מצאתי עצמי מתגעגעת לפיצות של פֶּפִּינוֹ ולומדת להכין בעצמי. מאז שהילדים טעמו "פיצה של בית" גם הם מעדיפים אותה על פני המוזמנות.

אזור העבודה בפיצריה. מבט מאזור ההסעדה המוגבה.

לפני שאני פוצחת בהסברים של איך עושים פיצה ביתית אני חייבת להזמין אתכםכשאתם במילנולבקר את פֶּפִּינוֹ בגן העדן של הפיצהרק תזכרו לברר לגבי שעות הפתיחה (אני זכרתי שסגור בימי רביעי ואת המטבח סוגרים בשעה 23:00, אבל בחיפושים באינטרנט זה לא מצויין)* רוב הסיכויים שאיש לא מדבר שם אנגלית אבל אם תגידו שיוסי שלח אותכם (אותי הוא לא יזכורפֶּפִּינוֹ מאוד ישמח.

במשך כמה שנים הכנתי בצק מאחת החוברות שקניתי עוד בזמן הלימודים (PASTA 1), עד שמצאתי מתכון מצויין בפורום מתכונים בתפוז, שיניתי אותו קצת וכיום הוא בצק השמרים שלילכל דבר. גם הרוטב הוא פרי "פיתוח" שלי ונוצר תוך כדי ניסיון לשחזר את הטעמים העדינים והקסומים של הפיצות של פֶּפִּינוֹ.

יש כמה דברים בסיסיים בפיצה וכמה דברים שאפשר להיות בהם יצירתיים ככל שתרצו. בעיני הבצק, הרוטב והגבינה הם MUST. כאשר הם מעולים הפיצה מעולה ואפשר משם להשתולל כיד הדימיון הטובה עליכם.

חומרים:
בצק:

1 קילו קמח לחם
1 כף סוכר
2 כפות מלח
2 כפות שמרים יבשים
4 כפות שמן זית
כ-2 כוסות מים חמימים (הכמות משתנה לפי ענות השנה…)

רוטב עגבניות:
קופסת עגבניות מרוסקות (800 גר')
חצי חבילה של בזיליקום טרי
שמן זית
מלח

גבינה:
אני הכי אוהבת את המוצרלה המגורדת של "גד". ניסיתי כאלו שנמכרות על המשקל ואהבתי פחות. כל אחר וטעמו, אבל אל תשימו "פתיתי X” של שום חברה. רק מוצרלה. זה עושה הבדל גדול!

תוספות אפשריות לפיצה: בצל, עגבניות, טונה, אנשובי וגבינות שונות.

תוספות:
ברשומה הזו השתמשתי במבחר קטן של תוספות. בצל, עגבניות, טונה ואנשובי. אבל אפשר להוסיף גבינות כמו רוקפור ופרמגנו וקשקבל (Pizza quatro formaggi), או נקניקיות, או פירות ים ואפילו קוויאר, גבינה רכה ורוקולה טרייה (רוקט) אותה מוסיפים אחרי ההוצאה של הפיצה מהתנור.

הכנה:
בצק:

  1. שמים בקערת המיקסר את הקמח, השמרים והסוכר.

  2. מוסיפים כמחצית מהמים ומתחילים ללוש. מוסיפים מים לפי הצורך (בחורף יקח פחות מים ובקיץ יקח יותר).

  3. רק לאחד שהבצק מתחיל להתאחד מוסיפים שמן זית ומלח. שני אלו מעכבים את פעולת השמרים ואני אוהבת לתת לשמרים "פור" עם המים החמימים והסוכר.

  4. לשים כעשר דקות עד שהבצק גמיש ונעים.

  5. מכדררים את הבצק ומורחים אותו בשמן זית כדי שלא יווצר קרום התייבשות.

  6. מכסים את הקערה בסמרטוט נקי ולח (לסבתות הרי לא היה ניילון נצמד, נכון?) ומניחים במקום חמים לתפיחה של כשעה או עד הכפלת הנפח.

  7. לאחר שהבצק הכפיל את נפחו, לשים ומוציאים ממנו את כל האוויר.

  8. חותכים את הבצק לשלושה חלקים. כל אחד מהם יכול להיות פיצה שלמה שתחתך למנות לאחר האפיה.

  9. אפשר להמשיך ולחלק כל כדור בצק לארבע ולהכין פיצות אישיות או קָלְצוֹנֶה אישיות (ראו בהמשך).

רוטב עגבניות:

  1. קוצצים עם בלנדר חצי חבילת בזיליקום לתוך העגבניות המרוסקות. אין צורך להמליח בשלב זה כי יש תוספות שהן מלוחות מאוד. גם את שמן הזית אני מוסיפה בעת הרכבת הפיצה כי לא תמיד מתאים להוסיף שמן זית.

הרכבת הפיצה:

  1. פיצה מרגריטה גדולה עם עגבניות שרי ובצל – מותחים ומרדדים את 1/3 מהבצק לגודל תבנית שטוחה. מומלץ לשים נייר אפיה משומן בתחתית.

  2. מניחים עם כף את הרוטב המרוסק על הפיצה ושומרים מסביב על שוליים יבשים. לטעמי אין להעמיס ברוטב והכמות המוצעת בצילומים היא האופטימלית.

  3. ממליחים ומוסיפים זרזוף נדיב של שמן זית.

  4. מסדרים יפה על הרוטב בצל חתוך לחצאי טבעות ועגבניות חתוכות דק.

  5. מפזרים גבינת מוצרלה מעל הכל (בצפיפות המצולמת זה מעולה). 

    ומניחים להתפחה.

  6. קָלְצוֹנֶה במילוי טונה – חותכים 1/3 מהבצק לארבעה חלקים ומכל אחד ממנו מרדדים עיגול דק לעובי של 3 מ"מ.

  7. מניחים את הרוטב כמו בצילום ומשאירים שוליים יבשים.
  8. ממליחים ומזרזפים שמן זית.
  9. מוסיפים ¼ קופסה של טונה מסוננת מן הנוזלים ופורסים אותה על ½ מהפיצה.
  10. מפזרים מוצרלה מלמעלה (מה שיוצא אחר כך – בפנים)

     

  11. סוגרים את הפיצה לכיסון ומהדקים היטב את השוליים היבשים ומניחים על תבנית עם נייר אפייה להתפחה.
  12. פיצה אנשוב** אישית - חותכים 1/3 מהבצק לארבעה חלקים ומכל אחד ממנו מרדדים עיגול דק לעובי של 3 מ"מ.
  13. מניחים את הרוטב כמו בפיצה הקודמת ומשאירים שוליים יבשיםאין צורך להמליח או להוסיף שמן זית.

     

  14. קוצצים 4-5 אנשובי.

  15. מפזרים את האנשובים בצורה אחידה ע"ג ארבע הפיצות. האנשובים מאוד מלוחים והם יתבלו יפה את הפיצה ללא תוספת מלח.

  16. מזרזפים על הפיצות שמן אנשובי מן הצנצנת שלהם.

  17. מפזרים גבינת מוצרלה מעל הכל (בצפיפות המצולמת זה מעולהומניחים להתפחה.

זמן ההתפחה הוא גורם נזיל. ראשית, יש את ההבדל בין קיץ לחורף והקיץ התפיחה מהירה יותר. יש הבדל נוסף והוא אם אתם רוצים בצק עבה או דק. אם רוצים בצק דק, אפשר להתפיק רק חמש דקות או לא להתפיח בכלל (כששמנו את הרוטב הבצק המשך לתפוח.)
אם רוצים בצק עבה כמו פוקצה כדאי להמתין שעה להתפחה מלאה.
ומי שרוצה באמצע? – עשרים דקות זה מספיק ורואים שהבצק תפח קצת והפיצה נראית פיצה..(איזה מדד מדוייק נתתי לכם, הא? ככה זה עם בצק שמרים, הכל תלוי)
את הפיצות בצילומים הכנתי בזו אחר זו לפי הסדר שרשום בהכנה. כאשר סיימתי את כולן, בצק הפיצה הגדולה היה כבר מוכן להכנס לתנור. כאשר היא יצאה, הכנסתי את הפיצות והקָלְצוֹנֶה האישיות.

יש לאפות בתנור שחומם מראש ל200 מעלות ל15-20 דקות. תלוי בגודל הפיצה/פיצות ובעובי הבצק. לי יש בתנור פונקציה עם ציור של פיצה, אז אני מסתפקת בלקוות שמשהו בציור הזה נכון לפיצות.

הנה לכם התוצרים שלנו:

חתיכה מהפיצה הגדולה, עם בצל ועגבניות

קָלְצוֹנֶה אישית במילוי טונה ומוצרלה.

פיצה אנשוב אישית.

נסו לתת לפיצות להתקרר קלות כי הגבינה יוצאת מהתנור רותחת. אני לא מצליחה לעצור את הנוער מלאכול את הפיצה מייד…

______________________________________________________________________________

* Al Paradiso Della Pizza , Via Pellegrino Rossi, 52, 20161 Milano, Tel: +39 02 646 4543

** פיצה אנשוב - שמה ניתן לה  לאחר שהצלחתי, פעם, להכין פיצה גדולה שלמה עם דגיג אחד בלבד, אחרון שנשאר (ומכאן שמו כיחיד) והשמן שנותר בצנצנת.  הפיצה יצאה מעולה ומאז לא משנה כמה דגים מפוזרים על הפיצה. שמה ניתן לה על פי הדג היחיד.

"בית של פעם" – זיכרון נוסטלגי או אבטיפוס שיכול להתאים גם היום?

רשומה זו התפרסמה בשינויים קלים, בXNET בחודש אפריל 2013. אני מביאה כאן את הגרסה המקורית של הכתבה, ללא הכותרות העיתונאיות ועם הרבה אהבה, חמלה והבנה.

הדגלים מתנופפים על החלונות ומעקות המרפסות וכמו כל יום העצמאות אני חושבת על כך שההווה שלנו הוא בלתי נפרד מעברנו. הזיכרון הקולקטיבי של התרבות שלנו הוא הבסיס למי שאנחנו כיום. הוא כור מחצבתנו. גם אם לא רקדנו ברחובות בתש”ח (כי טרם נולדנו) השמחה הזו היא חלק מהזיכרון שלנו וגם אם לא הגענו בעצמנו מאירופה העשנה, התקומה הזו היא חלק ממי שאנחנו. באותו אופן אנחנו מחוברים לבתים שבנו כאן פעם גם אם כיום צמחנו למקום אחר.

אני אוהבת את הבתים שבנו פעם באזורים הכפריים. אני קוראת להם "בית של פעם". אני לא מתכוונת לבנייני הפאר של שד' רוטשילד או לבאוהאוס התל אביבי למרות שהם מאוד נפלאים בעיני. אני מתכוונת לבתים שאפשר למצוא עדיין בכל המושבים והמושבות הוותיקים וגם בכמה ערים ב"שיכון וותיקים" שלהם. אלו בתים עם רחבת דשא גדולה בקדמת הבית, עץ עבות מצל ועץ של שסק (אסקדיניות קוראים לזה בבתים של פעם) או עץ גויאבות.

אלו בתים קטנים בעלי תכנית פשוטה ומרובעת, עם גג רעפים פשוט בצורתו. אל הבית נכנסים דרך שלוש מדרגות העולות למרפסתהמקורה באותו גג רעפים העוטף את כל הבית, ומולןנמצאת דלת הכניסה. בימי הקיץ החמים דלת הכניסה היתה פתוחה לרווחה ורק כנף רשת הגנה על הפתח מפני הזבובים.במרפסת, הנקייה למשעי, היו עציצים ושולחן עם כמה כסאות ולפעמים אפילו תמונה. על השולחן היתה פרושה מפה וקערה שסיפרו לך שהבית מתחיל כבר כאן, עוד לפני דלת הכניסה ולפני שהחוץ מסתיים.

כשאני עוברת ליד בית כזה, כיום, אני יכולה לשמוע בדמיוני את קולות הילדים המשחקים לפני המרפסת, עולים מידי פעם לקחת פיסת אבטיח עסיסית מן הקערה שעל השולחן כשמלמול שיח המבוגרים המסבים סביבו מחבק אותם באהבה גדולה. אני רואה את עוברי האורח מטיילים ומנופפים קלות לבעלי הבית, מחליפים עמם כמה מילים וממשיכים בטיולם.

בתים בשד' רוטשילד, תל אביב

ההתיישבות העירונית היתה שונה למן ימיה הראשונים. בתיה הראשונים של שדרות רוטשילד, למשל, מציגים חזית סגורה לרחוב, אולי בגלל שעוברי האורח היו זרים לבעלי הבית ולא חלק מקהילה קטנה, משפחתית ומוכרת כמו בהתיישבות הכפרית. עם זאת אפשר לראות שהמרפסות נתנו מענה מסוים לקשר עם הסביבה. גם המרפסות הללו נסגרו עם השנים בתריסים וקירות, אך זה נושא למחקר בפני עצמו.

ההיסטוריה של בנית המגורים הפרטית בישראל היא מאוד מורכבת וכמו כל דבר בארץ שלנו היא הושפעה מצרכי השעה של התקופות השונות, מהתרבויות השונות מהן הגענו, ומן האידאלים שהניעו אותנו להתקבץ כאן.
גלי העלייה הגדולים חייבו מתן פתרונות בניה מהירים וזולים, בהיקפים נרחבים ועל פני כל הארץ ללא הבדלי טופוגרפיה ומזג אויר. הסוכנות היהודית נערכה לתת את הפתרונות והעסיקה מספר אדריכלים אשר תכננו כמה טיפוסי בתים. מכל אחד מהטיפוסים הללו נבנו אלפי בתים אשר פוזרו ברחבי הארץ, במושבים השונים אך גם במושבות כפריות כמו רחובות, חדרה ונס ציונה. הטיפוסים היו שונים זה מזה וחלקם תוכננו ללא אותה מרפסת כניסה מדוברת או כבתי "דו". המשותף לכולם היה תכנון פשוט ורבוע, עלות ביצוע נמוכה ויכולת העמדה בכל שטח.

מרגע היוולד הטיפוס הוא הופץ לביצוע בכל הארץ והתיאומים בשטח היו מינימליים. כדי לאפשר מיקום הבתים בכל ישוב ובכל מצב של קרקע וללא צורך בתכנון ובפיתוח השטח, המבנים נבנו מורמים מעט מעל הקרקע, חושפים, לעיתים, חלל קטן מתחת לרצפה ומספר מדרגות גישרו על הפרשי הגובה.
ביצוע גגות רעפים ותקרות רביץ (טיח על גבי רשת ברזל המתוחה בין הקירות) חסך בבטון יציקה יקר ובברזל הנדרשים בגגות שטוחים.

בתים אלו, על תכניתם הרבועה והפשוטה היו קטנים למדי וכללו הול כניסה, מטבחון, ושני חדרים. חדר ההורים בלילה, היה חדר המגורים ביום והתפתחה תעשייה של ריהוט מתקפל ומיטות נשלפות אשר "נעלמים" עם בוקר ומפנים את החלל. למעשה, לא היה חלל אירוח בין כתלי הבית, כמו שאנחנו מכירים מהסלון של ימינו ואך טיבעי, בעידן טרום-המזגנים, שהאירוח ובילוי הזמן הפנוי התנהלו בחוץ, על המרפסת.
ההתיישבות העובדת הונעה מאהבת הארץ וממניעים אידאולוגיים של ישוב הארץ ועבודה עברית. השיתופיות והקהילה היו הלב של החיים החברתיים. לכל מושב וקיבוץ היה בית-עם בו היו נפגשים, משוחחים וחוגגים בצוותא. את שעות הפנאי היו מבלים בבית, על המרפסת בשתיית תה ואכילת אבטיח אבל ה"צוותא" המשיך להתקיים גם בשעות ביתיות אלו על ידי אינטראקציה עם עוברי האורח, חברי הקהילה, תוך החלפת מילות שלום ודבר רכילות ושמירה על קשר עיין. הזמנה ספונטנית לכוס תה או כוס לימונדה קרה על המרפסת היתה חלק בילתי נפרד מההוויה החברתית הזו.

הבתים הללו הולכים ונעלמים מהנוף שלנו.
בתחילה סגרו את המרפסות בחלונות עם טקסטורה אטומה, ואחר כך סגרו חדר, עם קירות. עם הזמן שיפצו אותם לבלי הכר ואפילו שלחו שופלים להרסם ולבנות תחתם בית חדש, גדול יותר ומודרני.
פעמים רבות שמעתי אנשים מצהירים בגעגוע שזהו הבית בו היו רוצים לגור אך הרוב המוחלט של הבתים החדשים שנבנים איננו בתבנית הזו.
מדוע אנחנו לא רואים בניה כזו יותר ועם זאת עדיין מובע הגעגוע?
למה אנחנו לא רואים יותר בתים עם מרפסת מקורה בקדמת הבית ומדוע אזור האירוח איננו פונה יותר לכוון הרחוב?
למה פעם בנינו כך וכיום אנחנו מעדיפים לתכנן את אזור האירוח פנימה, אל החצר האחורית והפרטית ובוחרים להסתגר מן הרחוב?

"הבית של פעם" הוא טיפוס בניה ארצישראלי לחלוטין ונובע מהמצב התרבותי-כלכלי של תקופת ההתיישבות בעבר ומצרכי התקופה. הסיבה לכך שטיפוס בניה זה הולך ונעלם היא השתנות התנאים החברתיים והכלכליים. המרפסת שימשה ככלי לאינטראקציה חברתית אשר אבדה לנו עם השנים. המצב הכלכלי איננו דומה אצל כולם ונוצרו הבדלים ומעמדות אשר הולידו את הצורך להסתגר ולהסתתר בתוך המרחב הפרטי, פנימה. היום אנחנו מחפשים פרטיות, סודיות ונסגרים מפני השכנים אל החצר האחורית של ביתנו. אנחנו רואים יותר ויותר חומות גבוהות המפרידות בין המרחב הציבורי והפרטי ומגוננות על החיים האישיים של דרי הבית. הבתים הופכים לגדולים ורחבים יותר, מתוכנן בהם חלל אירוח (סלון) ורחבת אירוח בגינה המופנית, בדרך כלל, אל אחורי המגרש, לאזור הפרטי המוסתר מן המרחב הציבורי.

שמחתי להיתקל לאחרונה במקרה שמצביע על ניסיון לחזור לתפיסה הקהילתית על ידי הפנית אזור האירוח והיציאה מהסלון דווקא אל קדמת הבית ואל המרחב הציבורי. בפרוייקט הרחבה באחד הקיבוצים, בו הייתי שותפה לתכנון פנים של אחת היחידות, למדתי על הרצון של המשתכנים החדשים להעדיף את הקשר עם הסביבה על פני ההסתגרות האינדיבדואלית כי "זו המהות של הקיבוץ ולכן הגענו לכאן כדי לגדל את ילדינו"

בגעגוע גדול אני מציגה לכם, כאן, את הבתים שעוד נשמר בהם צביון העבר והפוטנציאל שלהם כל כך עצום. אם אתם פוגשים כזה בית, הקשיבו לו, הוא מדבר את הזיכרון של כולנו. ואם אתם אוהבים את דבריו, עשו הכל כדי לשמר אותו או לפחות את צביונו.

שלט כניסה מפסיפס – כרוניקה של תהליך יצירה

הבית קרם עור וגידים, העבודות התקדמו, הקבלנים החלו לסיים את העבודות וריח של התחלה חדשה עמד באוויר.
תכנון פנים הבית היה תהליך מעניין וביצועו הווה אתגר לא פשוט במערכת של "שכונת דגמים" מול קבלן ואדריכל ראשיים. צלחנו את התהליך ותבוא הרשומה שתספר עליו.

מצאתי את עצמי מתכננת ומעצבת שלט לביתם של ע' וא', לקוחותי. שלט כניסה אישי עשוי מפסיפס, יחודי ומיוחד במינו  (One of a kind). כייף גדול להכין דבר כזה

אספר כאן על התהליך כולו והרשומה תהיה קצת כמו הדרכה. מי שקרא רשומות קודמות שלי על עבודות הפסיפס יודע שמעולם לא למדתי את הנושא בצורה מסודרת ואני מתקדמת תוך כדי למידה ו"המצאה" של טכניקות. מאחר שכבר הבנתי שלא המצאתי את הגלגל, התייעצתי עם אמנית שכנה לגבי טכניקת יישום הפסיפס על רשת וזו היתה חוויה מרגשת.

בשלב ראשון החלטנו על הגודל של הפסיפס. כאשר הטייחים עמדו לבצע את השכבה האחרונה של הטיח סימנתי אל הקיר מלבן במידות 50/70 וביקשנו לבצע מגרעת בעומק ½ ס"מ ולא לבצע עליה טיח צבעוני. שיתוף הפעולה של הקבלנים היה מעולה.

"מה יהיה בשלט?” שאלה אותי ע' ואני עניתי שיכולים להיות בו אינסוף דברים והם רק צריכים לכוון אותי לאן. שלחתי כמה סקיצות והתלבטנו אם ללכת על משהו גיאומטרי או פיגורטיבי ואם להחליט על גוונים או לתת לתהליך היצירה להגדירם.

"אולי כל אחד מכם יאמר לי משהו שהוא אוהב ומרגיש שמייצג אותו?” ניסיתי לתת משמעות לעיצוב. עבר קצת זמן (תהליך יצירה הוא לעולם לא לינארי ובר דחיקה בזמן) וע' חזרה אלי עם פתרון.

"בשלט יהיו ארבעה מוטיבים המייצגים את שמות בני המשפחה” היא הכריזה, "כתר, מוזיקה, ירח ופרח. וכמובן שם המשפחה שלנו". כמה נפלא לעבוד עם אנשים שמתווים לך את הדרך אך משאירים לך לצעוד בה בעצמך. לא הוכתב לי שום עניין של צבע, סגנון או כל דבר אחר. מכאן – רצתי עם עצמי ואספתי מהרשת את כל התמונות שנראו לי מתאימות.

מתוכן בחרתי את המתאימות ביותר והתאמתי לגודל הרצוי. השלט חולק לארבעה אזורים שבכל אחד מהם פיגורה המתאימה לאחד מבני המשפחה.

התמונות המוגדלות הודבקו על משטח בגודל מתאים (עם נייר דבק) במרכזם שם המשפחה שהודפס בוורד בגודל ובפונט המתאימים מעליהם הנחתי ניילון שקוף ועליו רשת לטיח שנקנתה בחנות חומרי בניין רגילה. (הכל הודבק עם נייר דבק)

לצערי הרב לא דאגתי לתעד כל שלב ושלב אלא רק לקראת הסוף.
בתמונה למעלה רואים כיצד מיקמתי את אבני הפסיפס לפי הציור שנראה היטב מבעד לניילון השקוף והרשת המרווחת.

ההדבקה נעשתה עם דבק פלסטי שתפקידו הוא רק להדביק את האבנים לרשת כדי שבמועד מאוחר יותר ניתן יהיה להניחה על המשטח המיועד לה בכניסה לבית של א' וע'. האבנים השונות הונחו במרווחים שעתידים להסגר ברובה, לאחר ההדבקה לקיר. תפקיד הרובה הוא לתת עוד חוזק לחיבור הפסיפס לקיר וגם לאחד את הפסיפס מבחינה עיצובית.

אני אוהבת לשלב כל מיני חומרים, אריחים צבעוניים, חרוזים ובמיוחד בכלים שבורים. בכתר השתמשתי בנגצים (גולות שקופות), בצלחת של הסרוויס של הסבתא ובמספר דקורים מוזהבים כמו גם בספל צהוב שמאוד אהבתי. הרקע שלו עשוי ממגש ירוק שניתן לי למיחזור ע"י קרמיקאית שכנה והוא מנוקד בשאריות של אריח ירוק שאני כבר לא זוכרת ממתי הוא מחכה לשימוש.

הירח עשוי אמנם מאריח מנוקד לבן על לבן, אבל הכוכבים עשויים מצלחת וספל מעוטרים בכחול, וכוכב אחד תכול מחרסינה של פעם. הרקע שלו הוא שילוב של כלים שונים ומספר אריחים כחולים.

פרח ההיביסקוס משלב מקורות רבים של חומר. ספלים, אריחים צלחות ושני מגשים של אותה קרמיקאית. הרקע הוא שלום של שני אריחים שאני מאוד אוהבת את הגוון שלהם.

המנדולינה עשויה משילוב של אריחים וכלי בית שבורים, דקור מוזהב אחד ולאחר ההנחה הוספתי את המיתרים בציור ידני בצבע זכוכית ומכחול דק, למרות שמראש נבחרו אבנים עם פסים המזכירים את המיתרים. הרקע עשוי מחרסינות של פעם בצבע תכלת עדין.

את שם המשפחה בחרתי לעשות עם הקונטרסט הגדול ביותר (שחור ולבן) אך ניקדתי את הרקע במספר "לבנים צבעוניים". לא פשוט למצוא אריחים שחורים אבל בסביבתנו הכפרית ישנן יוצרות רבות ואמנית הפסיפס שעזרה לי – פתרה לי גם את הפינה הזו.

את הגוונים בחרתי מתוך רצון ליצור קונטרסט הרמוני בין ארבעת הציורים, עצמאיים אך מאוחדים וכך גם בחרתי שהגבול בינהם לא יהיה ישר כסרגל אלא משולב וגולש. לא עבדתי בלחץ, למרות שמאוד רציתי לסיים. עבדתי לאט, מקשיבה לכל ציור, בוחרת עבורו את הגוונים המתאימים לו, לשאר המשפחה ולבית החדש.

את הפסיפס הפרדתי ממשטח העבודה וחילקתי לשלושה חלקים כשאני חותכת את הרשת עליו הוא מונח, לפי האבנים. אני לא בטוחה שזו הייתה חובת המציאות, אולם רציתי לקבל חלקים לא כבדים מידי כדי לא להסתכן בנפילת כל הפסיפס עד שהדבק שמדביק אותו לקיר יגיע לחוזקו המרבי.

ארזתי את הפסיפס, קופסאות עם אבנים נוספות לצורך תיקונים, דבק קרמיקה במיכל, מברשות, סמרטוטים, אביזרי ניקוי שונים, שני צקצקים (מכשיר לחיתוך הקרמיקות השונות) וכמובן מצלמה ומצב רוח טוב.

פרסתי את כל האביזרים והדבקתי את שלושת חלקי הפסיפס במקומם כשאני מוסיפה אבנים שחסרות להשלמת שולי הפסיפס.

הפסיפס מודבק עם דבק קרמיקה שחודר בין חורי הרשת ונדבק גם לאבנים וגם לרשת. עודפים של דבק מסולקים מן הרווחים בעזרת כלים שקיבלתי מרופא השיניים שלי, לאחר שיצאו משימוש.

אחרי כשבועיים חזרתי לעשות רובה.
בחרתי ברובה כהה. זו החלטה עיצובית. התלבטתי בין גוון לבן, חול או חום כהה. האפקט הוא מאוד שונהבפסיפס הזה יש אזורים כהים ואזורים בהירים. רובה כהה מדגישה את האזורים הבהירים ומעדנת את הכהים ואילו רובה בהירה מדגישה את האזורים הכהים ומעדנת את הבהירים.

אני אוהבת את מה שיצא.

המדבר שלי

פנים רבות למדבר והן רבות כמו פניו של אדםיש פנים שרואים מבחוץ ויש פנים שניכרות רק פנימהיש מדבריות עם חולות חלקים ויש מדבריות עם סלעים חדיםיש נקיקים ונאות מדבריש דרכים ויש חופיםלכל מדבר יש את הנוף שלו ואתה לומד להכירו רק כאשר אתה בתוכווהוא בתוכך.

אני חושבת שאת המדבר הראשון שלי חוויתי דרך הספרים – כמובןאבל רק לאחר שחוויתי את המדבר בגופיידעה נפשי להבין שמה שכתוב הוא כל כך מדוייק. “הנסיך הקטןשל אנטואן דה סנט אכזופרי מתחיל ומסתיים במדבר.

מתוך: http://maritbenisrael.wordpress.com/2012/09/30/%D7%94%D7%A4%
D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99-%
D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9A
-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%9F/

הפעם הראשונה שהכרתי את המדברממשהייתה בשנת 81' כאשר הייתי בת 18היה זה טיול השחרור של חברי דאז ונסענו אל מעמקי מדבר סיניאז הבנתילראשונה, מדוע אנשים אוהבים את המדברהתאהבתי גם אנימן שקט אינסופי שמלווה אותך אל תוך עצמךהמדבר נראה כמו אין סוף של חול והרים מחובק ע"י אינסוף של תכול השמיים והאויר החם מלחך בך ומלטף בך וכל כולך מתמסר אל החיבוק הזה

סיני, עין-אום-אחמד, קייץ 1981

חזרתי מהמדבר אחרת לגמריאבל לא ידעתי זאת עדייןמרוץ החיים סחף אותי ובפעם הבאה שהייתי במדבר הייתי כבר אמא לשני קטנים שחגגו להם במשך חמישה ימים בין שמיים וחול וים בביר סווירחודש לפני הפיגוע בטאבהחודש לפני שהפקיעו מאיתנו את השלווה של המדבר הזה.

סיני, ביר סוויר - http://cafe.themarker.com/image/145091/

אבל אז הבנתי שאני שבוייה בקסמו של המדבר וכאשר אני איתו אני בעצם איתימין ריכוז כזה פנימה בתוך האקוסטיקה והתרמיקה המיוחדות לו הוא נותן מן שלווה לגוף ומאפשר להתרכז בנשמה הפנימית.

כשאחותי עמדה לחגוג ארבעים סתווים ידעתי מה אני רוצה בשבילהטיול נשים במדברכרגילחשבתי שאני המצאתי את הגלגלאבל לשמחתי ליה נאור כבר המציאה זאת לפנירקמתי איתה את הקווים הבסיסיים של הטיול ויצאנו לדרך.

בדרכים עקלקלות וזדוניות איתרתי מספר חברות קרובותשכרתי וואן נחמד ויצאנו לדרךלאחותי לא אמרתי דבר אלא שזו הפתעהליומייםולהביא בגדי ים כמו גם בגדים חמים.

כשהיא יצאה מהבית לא היה לה מושג במה מדובר, עד שקלטה את קבוצת החברות שלה מזנקת עליה מן המכונית.
עם ליה נפגשנו במעלה אדומים והמשכנו אל תוך המדבר. למדבר יש פנים רבות, כאמור, ובינות לאזורים הצחיחים ישנם מעיינות ונחלים.

כאשר נכנסנו לנחל הראשון ראינו שכל אחד חווה את המדבר אחרת

המשכנו לטייל בנחל בנחל

העוצמות של המדבר אינן רק במרחבים הצחיחים אלא גם במים שלו ואנחנו מצאנו עצמנו משכשכות במפלונים הקטנים ונהנות מקרירות המים הצוננים בניגוד לחומו המלטף והחורך של המדבר. 

סתיו במדבר עם חצבים וחמורים.

לאחר שהתמקמנו ואכלנו וחגגנו ונהנינו, הלכנו לישון. אחד הדברים הכי נפלאים במדבר הוא השינה תחת כיפת השמיים והיקיצה האיטית עם הזריחה של של השמש.

הפעם הזריחה עלתה מעל הרי אדום ופתחה לנו כל כך יפה את היום.

לפני ארוחת הבוקר חלקנו עשו מדיטציה אל מול הרי אדום ובסיומה נשארנו לנשום קצת את המדבר ולחוש בשלווה שהוא שולח אלינו באינסופיות הקסומה שלו.

אחרי ארוחת הבוקר, ליה העבירה לנו סדנת חלומות אינדיאנים בדימיון מודרך וכל אחת כיירה את החיה שעלתה בחלומה.

שנה מאוחר יותר יצאנו כל המשפחה לסופ"ש מדברי נוסף, מחפשים את סיני בתחומי הארץ, תרים אחרי השלווה והשקט במרחבים האינסופיים של המדבר, יחד עם הריענון החד של המים הצוננים. הפעם מצאנו עצמנו בחוות זית במדבר.

האירוח הוא בטיפים או בקתות (אנחנו בחרנו בבקתה האפריקאית המבודדת יותר) וגב המים הצמוד אליה הזכיר במעט את שלוות סיני.

בדרך לעין עקב – יוני 2007
עין עקב – יוני 2007

 

בבוקר יצאנו למסע רגלי במדבר לעין עקב. רק שם מול האינסוף של הדרך יחד עם פכפוכי הנחל, הרגשתי שסוף סוף חזרתי למדבר וגם אם לא הייתי ממש לבד התחברתי שוב לשקט הפנימי הגדול.

המדבר תמיד נפלא, מרגש ומרגיע בו זמנית. הוא מלטף ומחבק ומאפשר לך להיות עם עצמך. זה  לא לבד. זה פשוט עם עצמך. כי כמה שהוא גדול ואינסופי וממלא את כל הנוף, הוא שם בשבילך ומגיב אליך.

כתום – לאהוב אותו, לשנוא אותו, לעצב איתו, לאכול אותו

מאז ומעולם היה לי גוון אחד אהוב (סגול) וגוון אחד שנוא (כתום). פשוט לא הבנתי למה המציאו את הגוון הזה ולמה הוא טוב. בתור אדריכלית שעוסקת בעיצוב, אי-אהבת גוון מסויים נראית לי כמו פגם מקצועי. מתוך ידיעה עמוקה הרגשתי תמיד שאין צבע שלא הולך עם צבעים אחרים. אין חוקים, אין מוסכמות. הכל תלוי בשילובים, בכמויות בעוצמות של הגוונים וכמובן בטעם האישי.

Mark Rothko. Untitled. 1968

כשיצאתי למלחמה ב"שנאה" הזו הזמנתי קבוצת חברים לעזור לי וערכנו ארוחה כתומה. כולם היו צריכים להגיע כתומים, כל אחד והאינטרפרטציה שלו, ולבשל מנה בכתום, לבחירתו. היה ערב נחמד שממנו נשארה לי קערה כתומה אחת ואהבה גדולה לכתום….
לא ברור אם השינוי הדרסטי קשור לארוחה או לא, מה שחשוב הוא שכיום הכתום הוא גוון שאהוב עלי מאוד.

http://www.projectwedding.com/
wedding-ideas/rae-s-color-palette-inspiration

אי אפשר להיות אדישים לכתום. אנשים אוהבים אותו מאוד או שונאים אותו. משהו בלהט הצבעוני שבו מלחך את ליבות האנשים. אני עברתי למחנה של אלו שאוהבים אותו. הוא תמיד מרגש אותי כי הוא מוחצן, שמח, חם, שובב ומתריס. 

http://weddingdecordirect.wordpress.com/2012/02/14/
tangerine-dreams-orange-wedding-decor-ideas/

ישנם גוונים רבים לכתום וכרגיל, השפה דלה מידי להגדירם ולכן, בשפות השונות, הם נושאים שמות מן הטבע תפוז, קלמנטינה, אלמוג, אפרסק, גזר וכ"ד. לא את כל הכתומים אני ממש אוהבת ולא את כולם אני יכולה לשאת בכל כמות ובכל מקום, אבל תמיד כתום מעלה חיוך של שמחה על פני וגורם לי לעליצות רבה. כתום הוא שובב ושמח, בעיני, כמו גם נועז וחושני.

קולאז' מהטבע ברשת :http://the-best-top-desktop-wallpapers.blogspot.co.il/2011/01/orange-wallpapers.html

http://essentialhealth.com/2012/08/tangerine-oil-some-uses/

http://www.luuux.com/node/2472247

http://www.thekitchn.com/can-you-eat-carrot-tops-121158

http://www.wallpaper4me.com/wallpaper/Pumpkins/

הכתום, מעצם היותו עירוב של אדום וצהוב יכול לנטות לגוונים הצהובים או לאדומים. הוא יכול להיות מרוכז מאוד או עדין, פסטלי ובהיר. כתום הוא צבע חם, בגווניו החיים הוא חושני יותר ובאלו הפסטלים והמעודנים, הוא יותר מחבק ברכות.

נגיעות עדינות של כתום בסלון מונוכרומי

אילו ש"שונאים" כתום יכולים למצוא עצמם "מסתדרים" עם חלק מן הגוונים השקטים והבהירים יותר או בשימוש קל בכתום על רקע נוח יותר, מבחינתם.

קיר שלם בכתום והכל נראה הרמוני כל כך – אל דקור

כשחיפשתי להכין את הרשומה הזו קראתי ברשת הרבה דברים מעצבנים על כתום

חדר שינה בגווני כתום בהירים נוטים לקורל

מסתבר שחוקקו חוקים על זה שאסור לצבוע קירות שלמים בכתום ושזה מעצבן את העין ועל זה שצריך להשתמש בו רק מעט ושהוא משתלב עם לבן וחום וגווני בז' למינהם.

עיצוב של טובי פיירלי- נגיעות של כתום בסלון בהיר משלימות עם כריות בגוון אקווה

בעיני אין אסור ואין צריך. יש עובד ויש לא עובד וזה, בכלל, סובייקטיבי. כל התמונות שאביא כאן הן תמונות שאני אוהבת ומהן עולה שאין חוקים. כתום נרגע כשהוא ליד המשלים שלו, הכחול, לגווניו והוא הולך מצויין עם כל שאר הגוונים, ללא יוצא מן הכלל. 

מטבח של Scavollini – נגיעות דרמתיות של כתום

עם הכתום אפשר לשלב הכל. לפעמים השילוב מרגיע ולפעמים הוא מקפיץ, אתם רק צריכים להחליט מה אתם אוהבים ומה נעים לכם.

פינת אוכל שהכתום בה דומיננטי. שילוב מוצלח עם לבן וירוק

יש משהו נועז בכתום. יתכן שבגלל זה הוא לא אהוב על אנשים. הוא מתריס. אי אפשר להתעלם ממנו, גם כשהוא מגיע בגרסא הבהירה והפסטלית או בתור אביזר בודד בחלל.

עיצוב עם כתום יכול להיות עוד יותר לוהט

למי שאוהב כתום אך עדיין לא יודע מה המידה שטובה ונעימה לו, אפשר להתחיל בכסא אחד, או כרית, או כלי, אביזר או מסגרת של תמונה. אפילו רק אחד

להוסיף אביזר אחד כתום, או שניים

תמיד עיצוב עם כתום יהיה מרשים

כתום ועוד צבעים בעיצוב של אנטוני בראטה

מצאתי כמה דברים נחמדים שאפשר לעשות בעצמך ולהוסיף לבית עליצות כתומה. למשל לקשט כלים עם וואשי טייפ כמו בתמונה למטה.

מוסיפים כתום עם וואשי טייפ – הדרכה 

אפשר להוסיף נקודות כתומות עם טקסטיל. וילונות, כריות, מפות ואביזרים. יש לאיקאה (לא, אין לי אחוזים) בד כתום נהדר עם ציפורים ואפשר לתפור ממנו כריות או וילונות או ריפוד לכסאות בר.

איזו חגיגה – הדרכה כיצד לרפד כסאות בר עם בד כתום

ויש גם כתום שכייף לאכול:

מרק גזר, הל ותפוזים

 

סלט גזר בניחוח תפוזים

 

ארטיקים כתמתמים ממיץ תפוזים וניל ויוגורט

ואם אתם רוצים לראות עוד כתומים, כנסו ללוח הכתום ב Pinterest שלי

עוגת גבינה אפויה וחברות וותיקות – טיפים לאפיה מוצלחת

***רשומה מוזמנת***

האביב הזה עם ניחוח הקייץ העולה ממנו, מביא אותי כל שנה לאותה ההתלבטות. האם לפרסם רשומה על לימונים, כי העצים כורעים תחת עומס הפרי, או על עוגות גבינה.

בעודי מתלבטת ביני וביני, עדיין לא העל הנייר או המסך, ע' צלצלה אלי להזמין אותי להשתתף בסדנת עוגות גבינה של אסטלה. אסטלה מארחת בלוגריות לכבוד שבועות ומצופה מן המוזמנות לכתוב עליה בבלוג. לא כל כך נוח לי עם כתיבה מוזמנת או ממומנת. כל ההמלצות שליהן אמיתיות וללא כל כוונת רווח או טובת הנאה. חשוב לי שמי שקורא כאן המלצה שלי, ידע שבתום לב ויושר היא נכתבת. כך בכל תחום, לא רק בתחום המקצועי שלי.
חשבתי לעצמי בלב “טוב, מקסימום לא אכתוב על הסדנא. מה יעשו לי? – לא יזמינו אותי בפעם הבאה?"
ההזמנה היתה מאוד מפתה כי כבר הרבה זמן שע' ואני לא נפגשנו וגם ד' (מהרשומה הקודמת) תהיה וגם א' וזה כבר ממש כנס מרגש ובכלל, אף פעם לא למדתי בישול או אפייה באופן מסודר.
"סגור?”
"סגור"
"תביאי כיסוי ראש ומצלמה" הודיעה לי ע' ואני סימנתי ביומן שביום א' אחה"צ אנחנו נפגשות בגבעת שמואל, בסדנא של אסטלה.

בכניסה קיבלו אותנו ונתנו לנו ז'קט קונדיטורים (שנשאר אצלנו) וביקשו לשים כיסוי ראש. ד', א', וע' היו כבר מוכנות ונראו מקצועניות.

הרשומה הזו נכתבה, למרות ההתלבטויות, כי זו בהחלט היתה חוויה מאלפת. ביליתי בנעימים, למדתי הרבה, קיבלתי הרבה טיפים לאפית עוגת גבינה וכתוצאה מכך אפיתי עוגת גבינה שלא נפלה כלל והיתה כל כך טעימה שהיא לא שרדה אפילו שתיים עשרה שעות

אסטלה שמקיימת סדנאות אמן, קורסים ואירועים, פצחה בהסברים ידעתם שאפיה היא פשוט כימייה??) ובחלוקת טיפים להצלחת עוגת גבינה. אני מצאתי את עצמי לומדת הרבה דברים ומבינה תהליכים מבחינה טכנית. קונדיטורים מודדים בגרמים והכל מדוייק מאוד. אני עובדת פחות מדוייק ולפי תחושות ולכן היה לי מעניין לראות דרך אחרת.

התחלנו להכין במקביל שלוש עוגות גבינה. עוגה אפויה, עוגה קרה ושטרודל (בסדנא ביצענו את הוורסיה התפוח-עצית שלו)

מצלמות ועטים נשלפו וכולנו הוספנו הערות והסברים על חוברת ההסברים והמתכונים שיתנה לנו. בלוגריות הן עם מאוד צלמני.
חלק מהעוגות הוכנו בשלבים תוך כדי הכנת האחרות כשאסטלה כל הזמן מרביצה בנו תורה, על ההבדלים בין העמילנים השונים, על ההשפעה של יחסי החומרים השונים זה על זה ועל המרכיבים המשפיעים על יציבותה של עוגת הגבינה.

את עוגת הגבינה האפויה אסטלה הכינה בשלוש תבניות קטנות. מתכון עוגה זו, הכולל טיפים לשמירתה גובהה יגיע בסוף הרשומה.

את עוגת הגבינה הקרה לה קוראת אסטלה עוגת קרם פרש ופירות (יער/טרופיים) הכנו בצ'יק בעזרת השוק-פריזר של אסטלה. בבית זה לוקח כמה שעות, אבל התוצאה מדהימה בכל מקרה.

השטרודל היה קסום והיה אחת החוויות הכי מרשימות שלי בעולם הבישול והאפייה.
את הבצק הכנו בתחילת המפגש והוא נח לו עד שהגיע הזמן למתוח אותו.

את הבצק שימנו ומתחנו ומתחנו ביחד על שולחן אחד לדף דק דק דק כשאנחנו מותחות אותו לקצוות השולחן.

מילאנו בחמאה, פירורי לחם, תפוחים מושרים וצימוקים.

את הבצק גלגלנו בקלילות, בעזרת המפה עליה עבדנו כל הזמן. השטרודל נחתך, נאפה ויצא משובח ביותר. הבצק יצא עדין ואוורירי כשהצימוקים שומרים על הדפדפים שישארו מופרדים.

אני מגישה לכם כאן את המתכון של עוגת הגבינה האפויה,באישור אסטלה, כמובן
בעוגה שאפינו אצל אסטלה חסרו, לטעמי, שני דברים: סוכר וגרידת לימון. אני לא יודעת מדוע כל השפים חוסכים את הגרידה הזו מהעוגה. אני מוחה ומצהירה בזאת ש"עוגת גבינה אוהבת גרידת לימון".

המתכון להלן הוא מה שאני עשיתי ולא בדיוק בדיוק מה שאסטלה רשמה. בנוסף, המידות מתורגמות מגרמים ליחידות רלוונטיות(כוס, כף, ביצה וכ"ד) עם זאת שמרתי על הכללים החשובים והשינויים הם מינוריים ונובעים מהתאמה למטבח הביתי ולטעם האישי שלי.

את העוגה אופים כשתבניתה מונחת בתוך תבנית עם מים ליצירת סביבה לחה ואחידה בכל התנור. אסטלה ממליצה על שימוש בתנור סטטי (חימום מלמעלה ולמטה) ולא בטורבו. אבל נתונות פה גם הטמפרטורות לתנור טורבו.
יש עוד כמה טיפים שירוכזו בסוף המתכון.

הכמויות מתאימות לתבנית בקוטר 26 ס"מ
חומרים:

בצק פריך 1-2-3
½ כוס סוכר
200 גר' חמאה
½ 1 כוסות קמח
כפית תמצית וניל
1 ביצה

מלית גבינה
300 ג' גבינת שמנת  25%  (נפוליאון )
600 גר' גבינה לבנה 5%
160 גר' שמנת חמוצה (גביע פחות כפית..)
2 כפות קורנפלור
4 כפות פודינג וניל
7 חלמונים (ביצה מס 1)
3/4 כוס סוכר
2 שקיות סוכר וניל
1 כפית גרידת לימון (אין במתכון המקורי)
7 חלבונים (ביצה מס' 1) – אני עשיתי רק משישה כי אחד "התלכלך" בחלמון
¾ כוס סוכר

אופן ההכנה:
בצק פריך 1-2-3

1. לחתוך את חמאה קרה לקוביות קטנות ולשים בקערה.
2. להוסיף קמח וסוכר.
3. לפורר את החמאה אל תוך הקמח ביד או להפעיל את המיקסר במהירות נמוכה. אני עבדתי עם המקציף ויצא מעולה.
4. כשהתערובת כמעט אחידה להוסיף את הביצה והווניל.
5. לאחד את התערובת לכדור בצק. (בשלב הזה עברתי לוו הלישה לכמה סיבובים שאחדו את הבצק)
6. להכניס את כדור הבצק לחצי שעה במקרר.

7. לרדד את הבצק על גבי נייר אפיה לעלה בעובי 4 מ"מ.
8. להניח את התבנית (סגורה) ללא התחתית שלה על הבצק.

9. להכניס לתנור בטמפ' 180 מעלות עד שישחים.
10. אחרי 10 דקות להוציא את התבנית, שהשאירה סימן בבצק האפוי למחצה להמשיך לאפות עד שמוכן.

11. להוציא ולצנן. לאחר שצונן, להוציא את השאריות מסביב לעיגול (נהדרות בתור עוגיות)

12. את תחתית הבצק יש לשים על תחתית התבנית ולסגור את הרינג (קצת ילחץ, לא נורא)
13. לעטוף, מלמטה את התבנית בנייר אלומיניום ליצירת אמבטיה שתשמור על העוגה מפניה המים שבתבנית בה נניח אותה.

הכנת המלית

1. לערבב היטב את תערובת הגבינות והשמנת. להוסיף את העמילנים (קורנפלור ופודינג) ולערבב היטב לתערובת אחידה.

2. להקציף ידנית את החלמונים והסוכר לקצף תפוח.

3. לקפל את קצף החלמונים אל תערובת הגבינות (אני מוסיפה גרידת לימון. כאן קוביית גרידת לימון קפואה = 1 כפית)

4. להקציף חלבונים וסוכר, במהירות הכי איטית, עד שהופך לקצף יציב וגמיש.

5. לקפל את התערובת אל החלבונים המוקצפים. כאן אני נותנת את הפטנט שאמא שלי למדה אותי לפני שנים. מאחר והקצף קל והתערובת כבדה, מוסיפים מעט מהתערובת לקצף, ומקפלים היטב. מוסיפים עוד קצת תערובת ושוב מקפלים היטב. כך ארבע, חמש פעמים עד קיפול כל החומרים לתערובת אחידה ואוורירית.

6. לצקת את התערובת על תחתית העוגה.

7. להכניס את העוגה לתנור בתוך תבנית של מים ל15 דקות. (230 מעלות בתנור סטטי או 180 מעלות בטורבו) או עד שנוצר קרום לא דביק על העוגה. כל תנור הוא קצת אחר. בידקו שנוצר קרום לא דביק ובר הפרדה מהתבנית. אולי יקח כמה דקות יותר.

8. מוציאים את העוגה ועם סכין מפרידים את העוגה מהרינג של התבנית, בהיקף.

9. מחזירים את העוגה לתנור לעוד כ-50 דקות (160 מעלות בתנור סטטי או 140 מעלות בתנור טורבו) או עד שהמלית מתייצבת. גם כאן שימו לב שכל תנור שונה. הזמן המצויין הוא של התנור שלי. ממליצה לנענע קצת את התבנית ולראות אם התייצבה המלית או לפחות רובה. כל פעם עוד חמש דקות. בפעם הבאה תדעו כמה זמן התנור שלכם צריך לעוגה הזו. העוגה שלי יצאה יותר שחומה מהעוגה שיצאה לנו בסדנא.

10. להוציא את העוגה מהתנור, להפריד שוב בין התבנית ההיקפית לעוגה ולתת לה להצטנן במלואה, לפני שמפרידים את התבנית ההיקפית.

11. להפריד את התבנית ההיקפית ולצנן במקרר מספר שעות.

בהחלט אחת מעוגות הגבינה הטובות ביותר שעשיתי.

ריכוז טיפים של אסטלה להצלחת עוגת גבינה:

  • ככל שעוגת גבינה שמנה יותר, יש בה פחות מים ולכן היא מחזיקה עצמה יותר טוב ולא נסדקת.

  • את קצף הביצים מקציפים במהירות הכי איטית. כך נוצרות בועות קטנות יותר ויציבות יותר והעוגה לא תעלה הרבה באפיה ולכן גם לא תיפול הרבה.

  • תפקיד העמילנים בעוגה הוא ייצובה גם לאורך זמן. יש להעדיף  עמילנים מעובדים שלא "משחררים" מים תוך כמה ימים. קורנפלור איננו עמילן מעובד, פודינג כן, אך כשעוגת גבינה טעימה היא לא שורדת יותר מיום וחצי….

  • כשמניחים את התבנית על הבצק היא מסמנת את הגודל הנכון של הבצק לאחר ההתכווצות הטיבעית שלו, תוך כדי האפייה.

  • שמים את התבנית בתוך תבנית עם מים לשמירה על סביבת לחות אחידה בתנור, למניעת התייבשות של חלק מהעוגה והווצרות קרעים.

  • אחרי 10 דקות של אפיית העוגה, מפרידים את אותה מדפנות התבנית. ההפרדה זו מאפשרת את התכווצות העוגה בזמן האפייה ללא קרעים.

  • לא משחררים את העוגה עד צינונה ובכך מונעים את התמוטטות שלה.

מובייל בהשראת מעמקי הים – הדרכה כללית

לפני הרבה ימים, כשחברויות רק התחילו להרקם להן, היתה לנו החלפה, בפורום אמנות הטקסטיל והליבוד בתפוז, שהנושא שלה היה ים. או שמא היה הנושא קייץ וזו אני שהתחברתי לים?

כך או כך אני מאוד אוהבת את הים וזה כנראה הגיע בתורשה. אבא שלי היה מלח בצי הסוחר, בחיתוליה של המדינה, ומאז שאני זוכרת את עצמי היה לוקח אותי לבקר את הים.

הים תמיד סיפק לי סיבות נהדרות לחלום.

פסל בת הים הקטנה בקופנהאגן                                                              דריל האנה – בסרט "ספלאש"

בימי ילדותי בת הים הקטנה של אנדרסן סיפקה סיפור אהבה קסום והצצה למעמקי המיסתורין של עולם אחר, ו"ספלאש" נתנה את התרגום המתאים בימי נערותי.

בת הים הקטנה – דיסני                      פטריק, כוכב הים                                   בוב ספוג                                נמו הדג – פיקסאר

לא לחינם אנחנו מוצאים את עצמנו נמשכים לחיים הקסומים שמתחת לפני הים, גם ללא אגדותיהם של הנס כריסטיאן אנדרסן ומלחי כל הזמנים. מעמקי הים מלאים צבע וצורה ואור שמלהיבים את הדעת.

בהחלפות של הפורום, בני הזוג נבחרים בהגרלה ואני שמחתי "להגריל" את ד' האהובה. מיד ידעתי שאני רוצה לעשות מובייל של יצורי הים. מובייל צבעוני, עליז ומאוד ימי. ההתלבטות היתה בין מובייל ישר או של מערכת שיוויי משקל וכמו תמיד, בחירת הבדים היא משמעותית.

כמה ימים קודם לכן, ד' ואני נפגשנו כשהיא מעבירה לי ערימות של דוגמאות בדי ריפוד שקיבלה מרפד באחד מהכפרים בגליל"אני לא סובלת אותם" היא אמרה ואני ידעתי שאני הולכת להשתמש בבדים הכי "נוצצים" לביצוע המובייל שלה ולהראות לה שלכל בד יש את הקונטקסט שבו הוא מלך.

לכל אחד מהיצורים המושחלים כאן יש סיפור יצירה. תהליך היצירה כאן לא היה מותווה מראש , אלא דומה יותר ליציאה להרפתקה. איך יראה כוכב הים? והדגים? וכוכב ים? ומה עם תמנון? ואיך עושים שושנת ים? והשאלה הכי בסיסית – האם אני "מעתיקה" יצורים מוכרים או שאני מעבירה את תחושת הצבעוניות שמעמקים הים משדרים לי?
מאחר ואתם כבר רואים את התמונות ואולי גם מכירים אותי אז כבר קיבלתם את התשובות.

כוכבי הים נתפרו מבד ריפוד עם ז'אקרד לורקס נוצץ. משהו קשה לעיכול בתור ריפוד בסלון. האמת שקשה לי לראות את הבד הזה מתאים לעוד משהו חוץ מלהיות כוכב ים.

כשכוכב הים הראשון היה גמור – הוא היה כל כך חמוד ואנושי בעיני ונראה כמו פטריק, החבר של בובספוג, אז הוספתי לו שתי עיניים מכפתורים. כמובן שלא השארתי את הכוכב השני סומא. 

[את קוי המתאר של הכוכב מציירים על צד שמאל של הבד, תופרים לבד נוסף ומשאירים פתח גדול מספיק כדי להפוך את הכוכב ולמלאו באקרילן. לאחר התפירה גוזרים מסביב, קרוב לתפר ואז הופכים  וממלאים. את הסגירה עושים בתך נסתר ידני.]

את צורת הדגים של המתלה בחרתי להביא מן הסכמה של ציורי הילדות שלנו כשאני משתמשת בכל דג בשילוב של שני בדים, אחד ל"פנים" ואחר, צבעוני, לגוף. אני מאוד אוהבת שימוש בכפתורים בעבודות בד ומה שהתחלתי עם כוכב הים, המשיך גם לכאן. לאחר שהדגים מולאו באקרילן, הוספתי חרוזי זכוכית נוצצים בתפירה ידנית כשאני עוקבת אחרי דוגמאות הטקסטיל. 

[ראשית, תופרים שני בדים בגוונים הנבחרים, אחד ל"פנים" ואחד לגוף. עושים זאת פעם אחת לכל צד. את הבדים המורכבים מניחים ימין אל ימין כשהתפר המפריד מונח בהתאמה. מציירים את הדג על צד שמאל של אחד הבדים, תופרים מסביב, גוזרים שוליים סביב התפר והופכים. לא לשכוח להשאיר פתח להפוך את הדג. ממלאים באקרילן, סוגרים בתך ניסתר ידני ומתחילים לקשט. כפתורים לעיניים (אני מעדיפה כפתורי ארבעה חורים) תופרים אחד לשני משני הצדדים. מוסיפים חרוזים (לא הכי קטנים) ומתפרים אותם לפי דוגמאות הטקסטיל.]

הדג הזה נולד מן הבדאיך שראיתי אותו באיקאה (נמכר בתור כיסוי לכיסאבאחד מסיורי האקראייםידעתי שהוא יהיה דג ושבמרכז כל כתמון עגלגל ירקם חרוזוכך באמת היה.

זכרתי שתמיד יש בסיפורי הים איזו צדפה אצילית ובכלל, הפנינים נחשבות לאוצרות הים. בחרתי בבד סטן עדין וכמה תיפורים, לאחר המילוי, עשו את העבודה.

[מניחים בד מתאים, עדין ודק (אני בחרתי בסטן) ימין אל ימין ומשרטטים קוי מתאר של צדפה על צד שמאל של אחד מהם. תופרים ומשאירים פתח להפיכה, גוזרים שוליים, הופכים וממלאים אקרילן. סוגרים בתך נסתר. עם חוט בגוון תואם עושים תיפורי קווילט ליצירת אפקט הצדפה. משחילים חרוזי פנינים על חוט ומחברים לצדפה. מחזקים בתיפורים אחרי כל חרוז.]

קיפוד הים היה משימה לא פשוטה לתכנון. במציאות, זו חיה יפיפייה עם מראה גרפי מרשים, הודות לקוצים השחורים והדקים שלה. אנחנו, אנשים היבשה, נתקלים בה בעיקר לאחר מותה ומכירים אותה בתור שלד עגול עם תשריט נקודות גרפי לא פחות. מבחינה ביצועית התקשיתי לשחזר את אצילות הקוצים של קיפוד הים ובחרתי בבד דמוי ז'מש ובתפירת חרוזים בצבע קרוב לשרטוט מראה השלד המוכר לנו.

[הביצוע פשוט מאוד. מניחים שני בדים ימין אל ימין ותופרים בצורת עיגול. משאירים פתח להפיכה, גוזרים מסביב לתפרים, הופכים, ממלאים וסוגרים בתך נסתר. עם חרוזים צבעוניים תופרים שרטוטים של קוים ו/או מעגלים.]

כשסיימתי להכין את יצורי הים שלי גיליתי את הפייזלי הזה על אחד מבדי הריפוד שד' העבירה לי לבגאזשל האוטו. "בטח יש כזה יצור ים יפההיכנשהו”החלטתי ביני לביניתפרתיגזרתי, הפכתי  ומילאתיובעיני הוא יצור ים מושלם.

[ההדרכה הזו נכונה לגבי תפירה ומילוי של כל אלמנט מודפס. מוצאים ציור או דוגמא שאנחנו אוהבים ומניחים אותה, ימין אל ימין לבד אחר, לפי הטעם. תופרים מסביב לדוגמא הנבחרת ולא שוכחים להשאיר פתח להפוך את הבד. גוזרים שוליים, הופכים, ממלאים וסוגרים בתך נסתר. במקרה הזה עקבתי אחרי הדוגמא של הבד, לפעמים מתאים לעשות צורה כללית אחרת שלא בצמוד לדוגמא שעל הבד.]

את כל הנ"ל תפרתי בסדר שאהבתי, כשאני משתמשת במחט עבה, חבל דק ושאריות חרוזים ומעט צדפים שאספתי בחוף.

איך לתכנן ולעשות בעצמך גופי תאורה משודרגים

כבר כמה שנים שאני מוצאת את עצמי מחפשת גופי תאורה שעדיין לא עוצבו. מדמיינת דברים שלא ראיתי ובינתיים תלויות אצלי בבית נורות חשופות. רצים לי בראש כל מיני רעיונות שאת רובם עדיין לא גיליתי כיצד לממש. כמה רעיונות כבר מימשתי ואראה אותם כאן.

חוץ מאסתטיקה ורעיונות עיצובים מנחים אותי שני דברים. הראשון הוא התפקוד של גוף התאורה, שיאיר הכי טוב לצרכים שלי ולמיקום שלו והדבר השני שיהיה מקורי. אני אוהבת למחזר חומרים ואביזרים ולהשתמש בהם בהקשר שונה מן המקור שלהם.

גוף התאורה הראשון שעשיתי עשוי משלד ברזל של אהיל, רשת לולים חתיכות זכוכית שונות ויציקת גבס. התמונה שלו היתה חרוטה לי בראש והמצאתי את דרך הביצוע תוך כדי העבודה. יצקתי את הגבס על רשת הלולים שנמתחה על שלד המתכת כשאני ממקמת את הזכוכיות לפי רצוני.

לאחר שהגוף היה מוכן, חיברתי אותו לקיר בעזרת ברגים בחריץ שהכנתי בטיח (תוך כדי הבניה) והטייח השלים את הטיח מסביב.

גוף התאורה השני עשוי פח מגולוון. כשדמיינתי אותו לעצמי, חשבתי שאצטרך להזמין את החלקים אצל פחח אך בביקור שיגרתי בחנות גדולה לחומרי בנין מצאתי משפך לנפט ואת הצינור שלו ורוזטה של ברז רגיל, להסתיר את החיבור לתקרה.

הגוף הזה יכול להחשב האקינג של איקאה( Ikea Haking ). איקאה מזמינים אותנו להרכיב בעצמנו את גופי התאורה והאהילים וליצור דברים לטעמנו. הם מוכרים, בשלל צבעים וגם בשחור ולבן, כבל ובית מנורה לתליה ולנו רק נותר לחבר אל האהיל והנורה. אני בחרתי לעשות האקינג (עם מסננת שלהם) וסוף סוף יש לי שני גופיי תאורה חדשים במטבח ולא מנורות חשופות.

גוף תאורה מכלי לרפרפת של Tupperwear – נמכר ב ETSY
http://flamingjunevintage.blogspot.co.il/2010_06_01_archive.html

כל אחד יכול לעשות לעצמו גופי תאורה. צריך רק לחפש, להסתכל ופשוט ליצור ולחבר. את אביזרי החשמל עצמם כדאי לקנות באופן מסודר ורק לעסוק בפן העיצובי. העיסוק בחשמל עצמו מותר רק לחשמלאי מוסמך – שימו לב

גופי תאורה מקערות פיירקס – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/73502111/summer-sunlight-butterfly-gold-pattern

יש כמה דברים שכדאי לדעת על תאורה בכלל ועל גופי תאורה בפרט כדי להצליח בתכנון גופי התאורה שיהיה יפים ומקוריםאבל לפני הכל מאירים ויעילים ומתאימים לצרכים שלנו:

וואט (WATT )יחידת מידה לצריכת החשמל של כל גוף חשמלי לרבות גופי תאורה. למרות הנהוג לחשוב אין המידה הזו מספקת כל מידע לגבי האור המופק מן הנורה. נורת ליבון, נורת פלורוסנט ונורת לד מפיקות , כל אחת מהן, עוצמת אור שונה לחלוטין באותה צריכת חשמל.

מבחינתנו, כמי שמתכנן גוף תאורה, המדד הזה חשוב רק כדי לבדוק שבית המנורה שקנינו מתאים לצריכת הנורה שהתאמנו לו. מבחינת התאורה אין לו כל משמעות.

גופי תאורה מבקבוקי קריסטל - http://nbcolfla.wordpress.com/2010/11/18/oooh-decanter-light-fittings-darling/

לומן (LUMEN )זו בעצם יחידת מידה של כמות האור הנראה המוקרנת מגוף התאורה עצמו. זו היחידה שהיתה אמורה להתנוסס על אריזות הנורות וכך יכולנו להשוות בין הנורות השונות. כשאנחנו מתכננים גוף תאורה זהו מדד שיש להבינו ולקחת בחשבון כי הוא משפיע על עוצמת האור המבוקשת.

גופי תאורה מצנצנות זכוכית – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/94253033/summer-nights-mason-jar-chandelier-4?ref=v1_other_2
לוקס (LUX )יחידת מידה של כמות האור המגיעה לשטח הרצוי. זו המידה אליה אנחנו שואפים. אנחנו מחפשים שמשטח העבודה במטבח יהיה מואר כראוי, או שולחן האוכל, או השולחן בסלון. לכל שטח כזה אנחנו מבקשים עוצמת אור מתאימה. (זו בעצם יחידה המודדת לומן ליחידת שטח)
בתור מעצבי תאורה אנחנו צריכים לדאוג שהגוף שעיצבנו יספק אור מספיק למשטח המבוקש, גם אם אנחנו לא מודדים אותו במדוייק.
גופי תאורה מעציצי קש – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/97976463/basket-case-upcycled-wicker-basket

לומן / וואט (LUMEN / WATT )היחס בין האור המופק בגוף לבין צריכת החשמל שלו. זהו מדד יעילות הפקת האור מהחשמל. מדד החסכוניות של הגוף.

גופי תאורה מפחי צבע
http://www.decoist.com/2012-10-10/
diy-lighting-upcycling-household-products-to-quirky-light-fixtures/

טמפרטורת האור – כדי להגדיר את גוון האור נבחרו מעלות קלוין (K). מעל 5,000 האור נחשב קריר ( COOL ) ומתחת הוא נחשב חם ובעל גוונים צהובים אדומים. טמפרטורת האור של נורות ליבון היא בין 2,700 ל-3,000, למשל. הציצו פה בטבלה של צבע ומעלות כדי לראות את טמפרטורות האור של מקורות אור שונים.

הטמפרטורה של מקורות אור שונים מתוך ויקיפדיה

חשוב להבין את המדד הזה. רוב האנשים מעדיפים את סקלת האורות החמים יותר. במשרדים נוטים לכוון קצת יותר קריר כדי לא לעודד מנוחה ונמנום. אור השמש נחשב קריר (ולבן) לעומת נורות הליבון, אבל כשאורה מוקרן מכיפת השמיים התכלכלה הוא נחשב הרבה יותר קר.

גוף תאורה מכפיות פלסטיק

 http://blog.libero.it/interiorlanding/commenti.php?msgid=9259486

רפלקטור– במובן הרחב זהו גוף או משטח אשר מקרין את האור, בדיוק כמו שכיפת השמיים מקרינה את אור השמש. צורת הרפלקטור וצבעו משפיעים מאוד על האור, עוצמתו, ריכוזו והגוון שלו. מקירות אדומים האור המוקרן יהיה ורדרד וחמים ומקירות ירוקים יוקרן אור קריר.

גופי תאורה מצנצנות כחולות – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/74676738/crisp-cool-ocean-sapphire-blue-kitsch

לפעמים אנחנו מכוונים את מקור האור אל התקרה או אל קיר לבן והאור המוקרן בחזרה הוא רך ומפוזר וללא צלליות חדות. כך בקרניזים עם גופי תאורה סמויים או בנורות הלוגן המכוונות לתקרה.

אהיל מדוייליז    http://emmmylizzzy.blogspot.co.il/2012/04/doily-lamp-tutorial-finally.html

כשלגוף התאורה שלנו יש רפלקטור (אהיל) הוא משנה לחלוטין את תכונות הנורה הבסיסית. הנורה הבסיסית מאירה כמעט ב-360 מעלות, למעט באזור של בית המנורה. כך, במנורה התלויה מהתקרה, חלק מהאור מאיר את התקרה ואת הקירות מסביב ורק חלק יורד למטה.

גופי תאורה מספלי קפה יוצרים אלומות אור ממוקדות - http://navarrahong.com/blog/2012/03/coffee-lights-are-the-new-tea-lights/

ברגע שהוספנו רפלקטור כלשהו הוא מצמצם את כמות האור הנשלחת לתקרה ומקרין בחזרה את האור למטה באופן ממוקד יותר. שימו לב, נורה חשופה מאירה באופן רחב יותר מנורה עם אהיל/רפלקטור. עם רפלקטור האור ממוקד וחזק יותר אבל על שטח קטן יותר.

גוף תאורה מארגזי פלסטיק - http://www.recyclart.org/2009/03/milk-crate-chandelier/

צורת הרפלקטור חשובה לעוצמת האור והאפקטים שלו. ככל שצורת הרפלקטור רחבה יותר האזור המואר יהיה רחב יותר והאור רך יותר. רפלקטור צר ימקד את האור לאלומה צרה וחזקה.

אם ברפלקטור יש חורים חלק מהאור יוקרן למעלה ולצדדים ויתן אפקט קישוטי נחמד ומעניין אבל על חשבון הכמות האור המגיעה למטה.

גופי תאורה מספלי תה http://fleachic.blogspot.co.il/2013/04/repurposing-can-bring-out-genius-in.html

גוון הרפלקטור משפיע על גוון האור ועל מידת ההקרנה שלו בחזרה למשטח למטה. הרפלקטור הכי אפקטיבי הוא מראה, אחריו זה העשוי בגוונים מטליים משקפים ואחריהם זה הצבוע הלבן. הגוון השחור בולע את האור ולא מחזיר ממנו כלל. ככל שהרפלקטור בהיר יותר הוא יחזיר יותר אור. כך למשל לא בחרתי לעשות את גוף התאורה ממסננת כחולה של איקאה שהיתה יותר יפה אך היתה בולעת את האור ומייצרת אור מאוד עמום ואני העדפתי אור בהיר.

גוף תאורה כבד מבקבוקי קוקה קולה   http://enteratedalgo.blogspot.co.il/2013/03/16-ideas-para-reciclar.html

משקל גוף התאורה ואופן התליה (בגופים תלויים) – זו נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת בעת העיצוב. גוף תאורה כבד איננו יכול להיות תלוי על הכבל החשמלי (מסוג זה הנמכר באיקאה) ויש לדאוג לחיבור לתקרה או לשרשרת שתתלה אל התקרה ותבטל כל עומס על כבל החשמל.

מונה לבית קוזו - http://www.kozo-lamp.com/

הנה קישור לאתר של חבר'ה ישראלים שפגשתי בתערוכה האחרונה לבניה ירוקה. אני יודעת שקשה להבין שזו חברה ישראלית אבל שימו לב לשמות חלק מהגופים ( Tikra, Kir) אני אוהבת את הדיסוננס של השימוש באביזרים מעולם האינסטלציה וגם את האנושיות של חלק מהגופים. עיצוב רענן ומשובב נפש, בעיני.

גופי תאורה מפומפיות - http://blogndicas.com/page/12/

כל אחד יכול לעצב לו גוף תאורה. מדברים שיש מסביב, כלי בית, בדים ובגדים ופסלים וציורים וכל מה שעולה על הדעת. הראיתי כאן גופי תאורה שונים שמצאתי ברשת כדי להראות לכם שהכל כל כך פשוט, רק לצאת לשם ולעצב לכם מה שאתם רוצים.. אני מאוד אשמח אם תשלחו לי תמונות של גופי תאורה שעשיתם בכלל ובהשראת הרשומה הזו, בפרט ואפרסמם ברשומת המשך.

שנדליר מכוסות שתיה - http://www.recyclart.org/2009/03/dram-chandelier/

בוקר של סדנת בישול בוכרי

בוקר אחד ר' הודיעה לי שאנחנו הולכות לסדנת בישול בוכרי. שתינו זקוקות לקצת זמן לעצמנו, בלי בית, בעל וילדים ולכן היא רשמה אותנו לסדנה שארגנה קבוצת חברים בפייסבוק הנקראת המטבח שלנוהם מארגנים לעצמם סדנאות בישול בתחומים שונים ואני זכיתי להיות מוזמנת לזו.

אני אוהבת ללמוד. לא במובן של ללכת לבית ספר ולעשות מבחנים או לכתוב עבודות. זה, בעיני, הרע הנלווה לחלק מהלימודים. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים. יש בזה מן ההארה. אני אוהבת את חידוד הראיה הזה, את הבהירות שבלמידה.

לבשל למדתי לבד, אבל היתה לי מורה טובה, אמא שלי.

אמא שלי למדה לבשל לבד. אני חושבת שלא היתה לה מורה בכלל. אצלנו בבית בישלו מספרים וממתכונים שעברו ממשפחה , משכנות ומחברות. חלק מהמתכונים הפכו למתכוני האם שלנו, אבל עדיין אמא טרחה והכינה אותם מתוך קריאה. גם אני כזו. קצת. בבישול אני כבר יוצרת יותר ומוסיפה לפי הטעם וכיום כבר לא תמיד יוצאת ממתכון רשום אלא מהרגשה שבא לי לקבל. אבל אני יודעת מה לשים בעוגה, רק אם כתוב לי. ר' חברתי היא ממש אמנית. אצלה הכל בראש. “מספיק ארבע ביצים לקילו קמח?” היא שואלת אותי יום אחד ואני מגחכת במבוכה כאילו שאלה אותי משהו בסינית. אם במתכון יש קילו קמח וארבע ביצים אז כן…. ואם לא אז לא.

לחם בוכרי. ממכר. הגיע ממאפיה בוכרית.

מה לי ולבישול בוכרי? הדבר הכי חזק אצלי בקשר לבוכרה זה שהספר אלף לילה ולילה שהיה לי בילדותי (שני כרכים מתוכם אבד לי אחד…) התרחש בה, ברובו ולמשמע השם אני רואה אגדות קסומות בעיני, עם נסיכים ונסיכות.

קבוצה קטנה של אנשים התכנסה בבית של אחת מחברות הקבוצה, רון מ"חוויה בוכרית" שהוא גם חבר בקבוצה, פתח בהסברים על האוכל הבוכרי, על ההיסטוריה הקולינרית של האזור המושפעת, בשל הקרבה לדרך הבשמים, מהמטבח האיטלקי וגם מהסיני. רון אומר שבמטבח הבוכרי ישנם שלושה תבלינים בלבד: מלח, פלפל וכמון. לא יאומן כמה טעמים מגוונים אפשר להפיק מן השלושה האלו בלבד. התחמשתי במצלמתי הצנועה וצילמתי את תהליכי הכנת כל המאכלים, תוך כדי השתתפות בהכנות השונות

סיר בישול בוכרי כבד

עם כניסתנו הונחו שני סירים על האש, אחד להכנת בחש - אורז בוכרי ירוק מעשבי תיבול והשני להכנת מרק בוכרי חמצמץ קלות עם גרגרי חומוס. החמיצות הנהדרת מגיעה מדובדבנים בוכרים חמוצים.

תוך כדי הסברים מעניינים רון החל בהכנות בשני הסירים במקביל. זורק לכאן בצל, לשם כבדים, מערבב ומלחש, קצת מים, קצת תבלינים ואנחנו ממשיכים הלאה.

האורז והמרק מתבשלים להם בסירים ובינתיים רון מכין בצק נפלא שישמש אותנו בהמשך המפגש להכנת מספר מאכלים. את הבצק הוא עיבד עד דק ואני התלהבתי מהתוסף לפסטה שמתחבר לקיטשן אייד, למרות שאני אוהבת את ה"אימפריה" הידנית שלי. בנוסף הוא הכין בצק שמרים עדין והניח אותו לתפוח בצד.

התכנסנו סביב שולחן עבודה מצויד היטב כשאנחנו חמושים בסינרים חד פעמיים.
שלבים בהכנת הדושפרה
כל הדושפרה מונחים על תבנית בדרך לסיר הבישול
אני מכינה דושפרה

בשלב ראשון הבצק הנפלא שימש אותנו להכנת "רביולי" הנקראים בבוכרה דושפרה אותם בישלנו במים ואחר כך אכלנו אותם בתוך המרק.

מרק חמצמץ עם דושפרה

בשלב השניהכנו "דים סאםהנקראים בבוכרה מנטי או מנטותלוי באזור

רון מראה איך לקפל את המנטו ואני מציגה את התוצאה הסופית

לאחר ההכנה הנחנו אותם בסיר אידוי ושלחנו אותם לאידוי ארוך על האש

שלבים בהכנת הגוז'גיזה

מבצק השמרים הכנו כיסונים הנקראים גוז'גיזה. אהבתי מאוד את שיטת הקיפול שמאז משמשת אותי לכיסונים שונים ולא רק בוכריים

מורחים את הגוז'גיזה ואופים בתנור

הכנו שני מילויים האחד בשרי עם בצל ותבלון בוכרי והשני עם דלעת. מרחנו בביצה + מרכיב סודי להשחמה ופיזרנו קצח.

סלסה בוכרית

ארוחה בוכרית מלווה בירקות טריים, סלסה בוכרית שהיא סלט העשוי ברובו מצמחי תבלין וקערה גדולה של ירקות חתוכים גדול ומתובלים קלות, מן סלט פאטוש בוכרי.

הבצק לאחר הטיגון ולאחר התיבול המתוק

את שאריות בצק השמרים רון טיגן וזה הבסיס לקינוח הטעים שהוגש בסוף יחד עם ריבות נהדרות מעשה ידיו.

ריבת תפוזונים משגעת (אבל לא כמו ריבת העגבניות…)

בסוף הסדנא ישבנו לנו כולנו בשמש אל שולחן ערוך בכל טוב מעשי ידינו וחגגנו. ר' ואני נהננו והכרנו אנשים מקסימים, ניהלנו לנו שיחת בנות כל הדרך לשם וכל הדרך בחזרה והכי  כייף שבשבועות אחרי הסדנא בישלנו בבית אוכל בוכרי שזכה לתשואות רבות.

כל המתכונים נמסרו לנו בחוברת ערוכה היטב. ביקשתי רשות מרון והוא התיר לי לפרסם את המתכון להכנת האורז הבוכרי הירוק, הבחש.

בחש - אורז בוכרי ירוק

מצרכים:
½ קילו בשר בקר.
150 גר' כבד עוף או עגל
1 ק"ג אורז עגול
200 גר' בצל
250 גר' שמן
3 חבילות כוסברה
1 חבילת שמיר
מלח, פלפל, כמון

אופן ההכנה:

שוטפים את האורז. מסננים ומניחים בצד.

קוצצים את הירק דק מאוד ושמים בקערה.

חותכים את הבצל והבשר לקוביות קטנותשמים בקערות נפרדות.
מחממים את השמן ומטגנים את הבצל עד הזהבה.
מוסיפים את הבשר והכבד ומטגנים עד שהם משנים את צבעם.

מכסים עם מים רותחים, לפי הצורך, ומבשלים כרבע שעה.

מנמיכים את האש ומוסיפים כ-1/3 מכמות  הירק הקצוץ לאחר בישול קצר וצמצום הנפח של הירקחוזרים על התהליך עוד פעמיים

מוסיפים את האורז ועוד מים רותחים עד לגובה 2 ס"מ מעל האורז.
מבשלים על אש גבוהה עד לספיגת הנוזלים.

מערבבים היטב ואוספים את האורז מהדפנות לערימה במרכז הסיר. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים עוד כעשרים דקות.

 והבחש מוכן!

כאב האובדן הוא אישי לגמרי גם אם חולקים אותו עם אחרים – יום הזיכרון

בכניסה למושב שלנו תלוי דגל ענק.
את הדגל מחדשים, כל שנה, לקראת יום העצמאות והחבר'ה מתגאים שזה הדגל הכי גדול בעמק או בארץ או באיזו קטגוריה אחרת..  בעיני הוא פשוט הכי מרגש כי הוא מלביש את המושב במראה חגיגי כזה לקראת שני הימים שמתקרבים, יום הזיכרון ויום העצמאות.
כל שנה עולה הויכוח על צמידותו של יום הזיכרון ליום העצמאות. כן או לא להפריד, כן או לא לציין אותו כמו שנהוג לציין אותו, האם זו צביעות לציין אותו ואם יש זילות של היום הזה.אני לא רוצה להשתתף בשיח הזה. כל אדם זכותו לציין כל יום חג או זיכרון כאוות נפשוובלבד שלא יפגע באחרים.

פרופסור אסא כשר אמר שהקרבה בין יום הזיכרון היא טבעית ונכונה כי הכאב של יום הזיכרון מהול בשמחה של מה שהנחילו לנו ההולכים, וכך שמחת יום העצמאות צריכה להיות כרוכה בכאב על האובדן. מה שמבדיל אותנו מימי עצמאות של אומות וותיקות יותר הוא בדיוק הזיכרון הזה של המחיר הכואב והבלתי נסבל. הוא אמר במילים כל כך מדויקות את מה שאני חשה, עם כל הקושי שבדבר.

העיסוק בכאב של האובדן הוא ההתמודדות האמיתית. כאב האובדן מלווה אותנו כל הזמן. הוא קיים שם יומיומית וגדל או מוצף ברגעי זיכרון מיוחדים. זה יכול לקרות בתאריכים מסויימים כמו יום הולדת, זה יכול לקרות לאחר שמיעת שיר, פגישת אנשים שמזכירים ואפילו ימי זיכרון רישמיים. כל אדם הכואב אובדן מעבד אותו בדרכו שלו וכואב אותו וממשיך לחוות אותו בינו ובין עצמו. מערכת היחסים שלנו, עם האדם שאיננו עוד, ממשיכה להתקיים, כל יום, ואנחנו מנהלים עימו דו שיח חד צדדי המתנהל כולו בצד שלנו.

הדו שיח הזה, עם כל הכאב שהוא מציף, מקרב אותנו לסוג של ביחד והוא מהות החיים עם האבדן. הוויתור עליו הוא השכחה והיא פשוט לא באה בחשבון.

רעיה הרניק (אמו של גוני הרניק מפקד סיירת גולני שנהרג בקרב על הבופור) הטיבה לכתוב:


"
הַזְּמַן אֵינוֹ אָמוּר לְרַפֵּא פְּצָעִים.
(זוֹ רַק טָעוּת שֶׁלָּנוּ.)
הַזְּמַן עוֹטֵף אֶת הַפֶּצַע בְּמַעֲטֶה שָׁקוּף
(וּמְשַׁמֵּר אוֹתוֹ לְבַל יַגְלִיד)לְבַל יֵרָפֵא."

"החירבה" – שמות כל חברי הילדות הופיעו על קירותיה.

הילדים שלי יודעים שביום הזיכרון אני נוסעת לטקס ברמתשרון, עיר ילדותי (או שמא מוטב היה לכתוב מושבה?) שם רשומים על האבן המתים שליכשהיו קטנים הם הצטרפו אלי כמה פעמים, אולם היום הם מעדיפים להשאר במושב. בשבילם זהו טקס ככל הטקסים ואפשר בהחלט לעשות אותו קרוב לבית. בשבילי זו פגישה עם חברים

ירושלים 78'

במשך שנים רבות אני מנהלת דו שיח כזה עם אהבת נעורי הראשונה ופעם בשנה, ביום הרישמי של המדינה, אני נוסעת להביט בפניו היפות המוקרנות על המסך. מקרינים שם את פניהם הצעירות לנצח של עוד כמה חברים חסרים ואני מהנהנת להם לשלום. כשמתחילים הנאומים אני הולכת. הנאומים מרגישים לי קצת פוליטיקה מידי ולא נוח לי עם זה.

לפני שנים רבות היתה אהבת נעורי הראשונה והיא היתה מקסימה ותמה ועזה וניצחית. אהבה כזו לעולם לא נמחקת או מתעמעמת והיא גם איננה באה על חשבונם של אחרים. פשוט לנצח היא תהיה האהבה הראשונה.

ינואר 78'

גיל נהרג עשר שנים לאחר אהבתנו הגדולה והוא בן 28 בלבד (כמעט). אמנם כבר לא שמרנו כל כך על קשר, רק ד"שים פה ושם, אבל משהו במותו של אהובי הראשון מחץ לי את הלב.

תחת מעטה שקוף שמרתי על הכאב שלי. רק ביני וביני, משתפת רק את היקרים לי ביותר, בן הזוג האהוב שלי, ילדי, אחותי וחברה אחת טובה. אי נוחות מסויימת ליוותה את הכאב שלי ככל שהשנים נקפו. האם יש לי זכות בכלל להתאבל? שהרי בקושי היינו בקשר בשנים האחרונות ואהבתנו כל כך רחוקה..

 לקראת יום השנה ה25 לנפילתו, יורם, אחיו הצעיר של גיל פתח קבוצה בפייסבוק על שמו של גיל. וכך התכנסנו שם קבוצה הולכת וגדלה של אנשים מתקופות שונות בחייו של גיל ואט אט הוסרו המסיכות, נקלפו הקליפות ואנשים שיתפו קצת מגיל "שלהם", פותחים את סגור ליבם וחולקים את הכאב, האובדן והאהבה הגדולה לאיש המקסים הזה. 

ינואר 78' – יום הולדת 18 לגיל

כמה דמעות זרמו שם מאחורי המסכים השונים. הכאב על אובדן של איש כך כך אהוב הוצף ברמות בילתי מוסברות אבל עימו נולד החיבוק הזה של החברים והתחושה האמיתית שהוא כל כך איתנו. לפעמים היתה ממש הרגשה שהוא עוד רגע  כותב הודעה ומגיב בקבוצה. כל כך הוא היה נוכח עמנו.
זה כאב. נורא. אבל היה כל כך נפלא וכל כך חי וכל כך כל כך אמיתי וכל כך קרוב.

12.08.79 – אחרי הסולו הראשון

לקח לי קצת זמן, לא ממש הרבה (כי גיל פשוט מכשף את ליבך בחיוכו ואתה כל כך רוצה לומר לו את שאתה מרגיש אליו) וכתבתי גם אני את תוך ליבי והגשתי אותו לקבוצה. קשה להסביר במילים והדמעות חונקות את הגרון אבל משם התחלתי את המסע שליועיבוד האובדן בדרך אחרת. בהירה ומכילה מצד אחד, אך מתמודדת וחופרת וכואבת, מן הצד השני.
כחלק מן המסע הזה, אני מעזה לחלוק בבלוג פומבי את אשר כתבתי שם בקבוצה.

"אהבת נעורים ראשונה
באהבת הנעורים הראשונה יש עוצמה, חיות וכח ניצחיים.
חזקים וגדולים מכל הזמן שעובר ומהזיכרון שחולף. הנעורים מספקים לנו נקודת ראות כל כך בוטחת על החיים. הכל אפשרי, הכל נהדר, הכל בטוח והכל כל כך מאושר. החיים הם אינסופיים ויש תמיד מחר.

קשה לקלוט כמה מעט ימים היה גיל שלי לעומת ריבוי הימים שהוא לא היה וכבר לא היה בכלל.

יורם קרא לנו לדגל.
קרא לנו לפתוח את המעטה השקוף הזה ולקרוא דרור לכאב הזה.כאב שכל השנים הרגשתי שאני לא זכאית לחוש בכלל.
כי מי אני בכלל?
כולה ילדה בת 14 וחצי מאוהבת אהובה ומחובקת להרף כל כך קצר וכל כך אבוד מול הזמן שחלף אחר כך.

באיזו זכות אני נקרעת מבפנים בכל פעם שאני חושבת עליו? הרי עברו כל כך הרבה ימים, עוד בחייו, שלא היינו יחד.
שנים שאני מדחיקה וכמו רבים וטובים לא מגיעה לאזכרות. מתביישת שלא ידעו שהוא היה גם קצת שלי, להרף עיין קצר צר וילדותי ואני הייתי קצת שלו. קצת המון.

אני מדחיקה.
אבל באה כל שנה לטקס יום הזיכרון ברמת השרון להביט בו "בזכות" ולמסור ד"ש גם ליניר. באה מזילה דמעה "חוקית" והולכת ברגע שמתחילים הנאומים.
לא אוהבת את הנאומים שם, הם מפריעים לי לפגישה עם גיל. רק שם אני מרשה לעצמי לבכות. כי שם זכותי, זה יום הזיכרון.

מאיפה הזכות שלי להתאבל על גיל?
הרי יש לי יופי של חיים ובן זוג נפלא ואהוב וילדים קסומים ונהדרים, מדוע גיל לא יכול להינעץ לו בעבר ופשוט להפסיק לכאוב עם הפרספקטיבה?

רק עכשיו, בזכותך יורם, אני מנסה להבין מה טבע בי גיל ולמה זה עוד כל כך כל כך כואב ולמה, מיום שבת, כשפתחת את הקבוצה הזו, הפנים שלי שטופי דמע.
אמרתי לך שאני לא בטוחה מה אני יכולה לתת, אבל זה בעיקר כי אני לא יודעת בעצמי.

אמרתי לך שהלכתי לקרוא את המכתבים שגיל שלח לי.
פתחתי את קופסת העץ הישנה בה הנחתי את מכתבי האהבה לפני 35 שנה, יפים ומתוקים ותמימים כל כך. אליהם הוספתי, קצת אחר כך, את מכתבי פרח הטייס המקסים שלי ואפילו מצאתי שם עבודה בתנ"ך שהוא נתן לי כדי שאוכל להעתיק ולהגיש למורה שלי.

אמרתי.אבל לא אמרתי לך כמה קשה לי מאז.
אולי הייתי רק "וויש" קטן וחולף ואין לי זכות לכאוב כל כך.
אבל אני בכל זאת…

בזכותך יורם, אולי אלמד לפרוק קצת.
תודה."

השנה הלכתי לאזכרה, בפעם הראשונה מזה שנים, בטוחה בזכותי לכאוב ולהתאבל.
לאחר האזכרה נפגשנו בבית ההורים ואני לקחתי לי קצת זמן בין בית הקברות והבית וסיירתי במקומות ילדותינו. כאן הוא ליווה אותי הביתה וכאן הספסל עליו ישבנו והתנשקנו וילדים קטנים עברו וציחקקו.
זה כל כך כואב והמילים לא תגענה בכלל לתאר עד כמה. אבל זה נעים להרגיש כל כך קרוב.
בבית ההורים התכנסו הרבה אנשים ואנחנו, החברים של פעם, יחד עם בני המשפחה, העלינו זיכרונות וסיפורים וכל כך צחקנו, כאילו גיל לא נעדר. האמת שהוא לא נעדר באותו היום. הוא כינס אותנו כך, קרובים כל כך זה אל זה לכבודו. מישהו אמר שיש לו תחושה שגיל עוד רגע פותח את דלת הכניסה ומחייך אלינו וכולנו ידענו בדיוק על מה הוא מדבר.

יהודיה, קייץ 87' – צולם ע"י אודי בנימיני

 

חמישים קסמים של סגול

לכל אחד יש צבע שהוא הכי אוהב. צבע שכאשר הוא מביט בו מתרחב ליבו ואושר קל, או לפחות שמחה מתפרצת, ממלאים אותואם עצרתם רגע וחשבתם על הפתיח שליוהרגשתם שהאמירה הזו איננה נכונה לגביכם אז, לדעתי, אתם אחד מן השניים, צבע הוא לא חלק מן האינפורמציה שאתם מתייחסים אליה ומעבדים אותה, או שאתם דווקא עוסקים בצבע כמקצוע או כתחביב ואתם מרגישים שאתם אוהבים הרבה צבעים ולא מעדיפים אחד. בתור כאלו בוודאי אתם אוהבים שילובים מיוחדים, אבל לא צבע יחיד.

שילוב צבעים לפי Design Seeds

אבל, אם תנסו להיזכר בילדותך שלכם, מה היה הצבע האהוב עליכם (אולי אפילו הוא השתנה לפי תקופות), אני בטוחה שלאחר פשפוש קל בזיכרון תמצאו אותו. בתור ילדים אנחנו הרבה יותר פשוטים וישרים וכנים עם עצמנו והכי חשוב, הרבה פחות מתחכמים.

הילדות שלי בהירה לגמרי מן הפן הזה. אני אהבתי סגול. לא הבנתי איך אנשים אחרים יכולים לאהוב "הכי" צבע רגיל כמו צהוב או ירוק.

זהו הסגול שהיה "הכי יפה בעולם" במשך רוב ילדותי

הסגול המיוחד שלי, הצבע שהכי אהבתי היה גוון מאוד מסוים. סגול אדמדם קצת, מה שנקרא באנגלית Purple . אפילו הכרחתי את אבא שלי לצבוע לי קיר בגוון הזה (מה שהיה כרוך בלערבב מגוונים בדלי צבע עד שאמרתי לו שזה "נכון"). הייתי מאושרת רק מלהביט בקיר שאגב, היה צבוע בסופרלק מבריק ולכן היה נראה מפואר ומרשים ביותר. בעיני הילדה שלי, כמובן.

השפה שלנו מאוד דלה בשמות גוונים (צבע – הוא החומר. אבל זו המילה העממית גם לחומר וגם לגוון. זה אם רוצים להרחיב את נושא דלות השפה שלנו. מכאן אכתוב בשפה נכונה ואתייחס לסגול כגוון) סגול הוא עולם ומלואו של גוונים כל כך שונים זה מזה ולכולם השפה יכולה לקרוא רק סגול.

חציל, סיגליות וויסטריה – הטבע צובע באין סוף גוונים של סגול.

באופן טבעי השפות והאנשים מצאו דרך ברורה וקלה  לתת שם לגוונים והם נושאים שמות של דברים מן הטבע בעלי אותו הגוון. כך יש לנו גוונים בשם לבנדר, לילך (Lilac) וחציל. באנגלית יש גם Violet שהיא הסיגלית וזה בדיוק הגוון שלה לעומת Purple שהוא אדמדם יותר ויש עוד שמות לגוני הסגול על שם אבנים, צמחים ופירות. עוד קצת על הסגול אפשר לקרוא בויקיפדיה.

אצלי זה התחיל עם קופסת עוגיות ג'ינג'ר שקניתי בחנות IKEAבמילנו, בעת לימודי שם. קניתי אותה רק בגלל הגוון של הקופסא. רק אחר כך התאהבתי בעוגיות שהיו בה. מאז אני קוראת לגוון הזה "התכלת שלי". עם הזמן הבנתי שתכלת תכלת, אבל מה שאני אוהבת בגוון הזה זו הנגיעה הסגולה שבואני מוכנה, בכל רגע נתון, ליטול מברשת בצבע בגוון הזה ופשוט לצבוע ולא להפסיק. רהיטים, קירות, בתים

קולאז' תמונות מן הרשת. בחיפוש: Windows Of Provence

כשהייתי בפרובנס התרגשתי מהתריסים ולמדתי שלתכלת שלי קוראים לבנדר ויש לו מנעד גוונים מסוים ואת כולו, כולו, אני פשוט אוהבת.

יש לי בבית שני קירות צבועים בסגול ושתי מגירות בשולחן כתיבה ישן שצבעתי. אפילו השער המשופץ בכניסה לחצר שהוא בגוון בורדו, אבל יש לו את אותה נגיעה קסומה של סגול.

מידי פעם אני מצרפת לאוסף שלי עוד משהו בגוון הקסום הזה ואפילו קיבלתי פעם מחברה מאג עם נקודות לבנות רק כי אמרתי לה שזה הגוון שאני הכי אוהבת בעולם

קיר סגול שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו
http://www.flickr.com/photos/mytvc15/4728345103/in/photostream/

הסגול הוא צבע לא פשוט לשילובים ויש לו את העוצמות שלו. יש בו משהו מלכותי שדורש בלעדיותאם כי ביחסים מדוייקים הוא הולך נפלא עם צהוב (גם המשלים שלו וגם צבע אבקני הפרחים) ועם ירוק (גוון העלווה המקיף את הפריחהבגווניו הכהים הוא דרמתי ומפואר ובגווניו הבהירים הוא מרגיע, רומנטי ופסטורלי.

ספריה מושלמת - Isabel Quiroga  Storyteller Bookcase

סגול הוא לא כל כך פופלרי כמו שהוא היה צריך להיות, לטעמי. השימוש שלו בעיצוב פנים ואדריכלות הוא מועט, יחסית, זהיר אבל תמיד נראה מהפכני ומרשים. 

 חדר רחצה צבוע בלוונדר

לכן כל כך שמחתי לגלותבעזרתו האדיבה של גוגל את הבלוג עולה על העיצובים של שילה אשוואל (שם בדויואת הרשומה היפיפיה עיצוב בצבע הלוונדר. עוד תמונות של עיצוב פנים עם גווני סגול אפשר לראות בouremptynest, ברשומה:  Hint of Purple  וגם בבלוג  Decorica ברשומהThe Color Purple.
ואם תרצו לראות עוד סגולים שאהבתי, כנסו ללוח הסגול בפינטרסט שלי.

אי אפשר שלא להחסיר פעימה מול היופי המושלם הזה של שדות הלבנדר של פרובנס באביב, נכון?
ט' הזכירה לי את השיר הסגול :

איך חשבתי על עוגות מוס לימון אישיות ומתי גיליתי שאני בוכה בחתונות

את י' וק' הכרנו בשכבר הימים התלאביבי שלנו. ביחד מילצרנו את עצמנו לדעת, בילינו, גרנו בדירות שכורות ואהבנו את החיים. בחתונה של י' וק' הסתבר שאני מאלו שבוכות בחתונות. מה זה בוכה, ממררת את עצמי לשלולית…. בסוף החתונה שיחקנו ה"קדרים באים" בבריכה של המקום ואחר כך א' שכח את בגד הים שלו במלתחות.

יש דברים שאי אפשר לכתוב בבלוג, אפילו אם הוא אישי, אבל י' שאל פעם שאלה כמותית את א' והתשובה הפכה למיתולוגיה. מספיק שי' אומר "אתה זוכר ששאלתי אותך…?” ומייד כולם מגחכים וכמובן זוכרים בעיניים נוצצות.

עץ מטריות חורפי ומקסים – של Sam Spencer
http://www.apartmenttherapy.com/flickr-finds-sam-spensers-bloo-56303

כשי' וק' הזמינו אותנו, בסופ"ש חורפי וגשום אחד, לצ'ולנט זה הרגיש טיבעי וקצת כמו שבתות של פעם, אפילו שאף פעם לא עשינו צ'ולנט ביחד, בימי רווקותינו. צ'ולנט זה אוכל מנחם ומחבק של משפחה  וי' וק' הם בעצם משפחה. 

אחד הדברים שקורים כשמזמינים אותך לצ'ולנט זה שבאמת אין לך מה להביא ולתרום לארוחה, שהרי מי יכול לאכול עוד משהו חוץ מצ'ולנט?

אני החלטתי להביא קינוח.
מה רוצים אחרי צ'ולנט? – משהו קליל
מה הכי קליל במרקם? - מוס
מה הכי קליל בטעם? - לימון
איפה יש לי מתכון של עוגת מוס לימון מעולה? - בספר של אורנה ואלה , כמובן!

העוגה קצרה מחמאות (חוץ מי' שלא אוהב עוגות פירות עם קצפת) . י' השני (שיש לו מסעדה בשרית) התענג על העוגה אך הצר על כך שבגלל הקצפת אי אפשר להגישה אצלו במסעדה,  ולי קצת הפריעה העובדה שתחתית הפירורים לא נחתכת "יפה" כאשר לתבנית שוליים גבוהים (הבאתי בתבנית חד פעמית ולא מתפרקת כפי שהומלצה במתכון המקורי). ואז חשבתי לעצמי שאני מסוגלת ליותר.

המתכון המקורי מתוך הספר של אורנה ואלה - אני מאוד ממליצה לרכוש את הספר!

כמה שבועות מאוחר יותר אירחנו לצ'ולנט אצלנו בבית ובחרתי להכין את עוגת מוס הלימון ללא הקצפת ובמנות אישיות. הגעתי למסקנה שאפשר להחליף את בצק הפירורים של אורנה ואלה בבצק עוגיות פריך ומשובח. אני עשיתי בצק פרווה, אבל אני חושבת שאין כמו בצק פריך עם חמאה

במתכון המצורף אני משאירה לכם לבחור את הבצק הפריך האהוב עליכם ומשם להתחיל לעקוב אחרי ההוראות. מבחינת הכמויות, קחו בחשבון שתשארנה לכם עוד עוגיות – אז תבחרו בצק שכייף לאכול אותו, בתור עוגיה, גם ללא המוס.
העוגה המקורית של אורנה ואלה היא לתבנית מתפרקת או קפיצית של 26 ס"מ. אביא כאן את הכמויות המקוריות, (בירוק), כמו גם את השדרוג שלי.

חומרים:

בצק עוגיות פריך (במקור זהו בצק מפירורי ביסקוויטים)
1 שקית (14 גר') אבקת ג'לטין (או ½ 1 עלי ג'לטין)
½ כוס (120 מ"ל) מיץ לימון
½ (¾)כוס סוכר
קליפה מגוררת מלימון אחד (אין במתכון המקורי)
4 חלמונים (מביצים מס' 2)
4 חלבונים(מביצים מס' 2)
1 כף סוכר
מעט מלח

העוגות שלי ללא ציפוי נוסף

אופן ההכנה:

בוחרים את כלי ההגשה האישית המיועד ומתאימים לקוטר תחתיתו חותכן לחיתוך בצק העוגיות. החותכן שלי היה קצת קטן אבל זה לא קריטי.

מרדדים את הבצק הפריך וקורצים עיגולים עם החותכן המתאים.

מסדרים את העוגיות על תבנית עם נייר אפייה (לא צריך לשמן) אופים לפי ההוראות של הבצק הנבחר, מוציאים מהתנור ומצננים. תעשו את עוגיות מכל הבצק, או לפחות פי 1.5 מכמות הכלים

מסדרים עוגיות בכלי ההגשה (אתם רואים שבחרתי קוטר חותכן קטן מידי?)

מרסקים כמה עוגיות ויוצרים פירורים טעימים. אני ריסקתי עם פטיש שניצלים (אצלנו לא דופקים שניצלים בכלל, רק עוגיות, אגוזים ושוקולד)

מערבבים בסיר קטן את מיץ הלימון, הגרידה, הסוכר והחלמונים.
שמים את אבקת הג'לטין בקערה ומוסיפים ½ 4 כפות מים (70מ"ל). ממתינים כ-10 דקות עד שהמים נספגים באבקה.

מביאים את התערובת שבסיר ומביאים לרתיחה עדינה, תוך בחישה על להבה בינונית נמוכה ומסירים מן האש. התערובת אמורה להסמיך מעט. מוסיפים את האבקה לסיר, מערבבים היטב לתערובת אחידה ומקררים לטמפ' החדר.

מקציפים את החלבונים, עם כף סוכר ומעט מלח עד לקבלת קצף יציב מאוד. מוסיפים את קרם הלימון לקצף בזריזות בערבול במהירות נמוכה.
מסיימים את הערבוב עם מרית בתנועות קיפול עדינות.

יוצקים את המסה בעדינות לכלי ההגשה האישיים ומפזרים מלעלה קצת פירורי עוגיות לקישוטמאחסנים במקרר לשעתייםוהרי לכם קינוח מרענן ואביבי שמתאים גם לקינוחן של ארוחות כבדות.

האביב עושה לי טוב על הנשמה

* הצילומים ברשומה זו צולמו על ידי, למעט הצילומים הקשורים לקישורים המצורפים, בסוף הרשומה, אשר נלקחו מן הקישורים עצמם.

אני יודעת שזו קלישאה אבל כל שנה, כאשר האביב מגיע, בא לי להתחדש ולצמוח ולצאת לדרכים חדשות!
יש בחוץ את הריח הזה (גם בחמסינים) שפשוט ממלא אותך ואתה יודע שיהיה טוב. שיהיה פשוט טוב מאוד. כבר כתבתי על זה ברשומות אביביות קודמות, שהעיזוז הזה נובע, לדעתי, בחזרת האספקה השוטפת של הסרוטונין, מחזק הנפשות. אבל מה זה משנה מדוע הדברים קורים, הם קורים וזה נהדר.

יש באויר את הצורך הזה לעשות, להאיר, לסדר, להבהיר את הדרך ולצמוח. מזג האויר הנאה מחבק ומלטף, לאחר שקילף אותנו משכבות הבגדים הרבות של החורף. כל הטבע מתעורר ואני מרגישה שאני חלק מכל זה.

באביב אני נצמדת למצלמה שליבקנאות יתר כי כל הזמן אני רואה דברים ששווה לצלם. זה לא פסיכולוגי בלבד, אלא באמת יש מה לצלם.מה שאי אפשר להעביר בתמונות זה את הריח. הריח של האויר, ניחוח פריחת ההדרים, הויסטריה והיסמין.

לפני כמה ימים פגשתי משהו שונה לגמרי. הוזמנתי לבצע עבודה במכללה האקדמית גליל מערבי וראיתי טווס גאה ומחזר. במכללה חיה קבוצה של טווסים. הם מסתובבים בינות לסטודנטים, צועדים להם אדנות בשבילים וצורחים את צרחות השוויץ הקולניות שלהם.

גם הטווסים מרגישים שאביב באוויר והם מרקדים בתנועות חיזור ללא אבחנה של גזע, מין וסוג כאן אני מראה לכם את הרומן של המצלמה שלי עם הטווס שמסתבר שיש לו מסלול קבוע, כמעט קפדני בשעות

בתחילה הוא מטייל לו על גג של מבנה אחד, אחר כך יורד ומטייל ברחבה הגדולה ולכשמגיעה השעה הוא קופץ ועולה לו על גג המבנה השני.

גם גרי מרגיש את האביב ולאחרונה מצאתי אותו יושב על אחת מן הגדרות החיות המתחדשות לקראת האביב. כמה נפלא להיות חתול בית, לא? רק צריך להחליט היכן לנמנם.

ואני?

יש לי מלא רעיונות ומשימות עצמיות לביצוע. לא מזמן סיימתי עבודת פסיפס ללקוחות והמראה המנצנץ שלו, באור האביבי משמח אותי מאוד.

חוץ מזה, בא לי לתפור, ויש לי מראת פסיפס לבצע עבור לקוחה וגם את שולחן הגינה שלנו אני צריכה לחדש ואני רוצה לצבוע את המטבח מחדש (ארונות וקירות) כבר סגרתי את פלטת הגוונים

אני רוצה לחדש את הגינה ואולי לעשות דק במקום חלק מהדשאואני רוצה, ואני רוצה, ואני רוצה… 

מחפשים מוקדי השראה? הנה כמה דברים שראיתי ברשת ונטעו בי רצון עז ליצור:

איך להכין שלט מקסים לדלת, בבלוג של מיכל פ, יצירה בין הנמשים.

עציצים מושלמים המבשרים את בוא האביב בבלוג Nordic Leaves 

שלט אביבי עם וואשי טייפ בבלוג של יעל יניב, My Criative Spot 

קולקצית תכשיטים אביבית מעלפת בבלוג של תמר פרנקל שכנר, Nest Pretty Things

 קישוטי שולחן חגיגיים בבלוג של אירס ורשבסקי, Dreams & Inspiration (וכך תגלו מעגל נחמד של קישורים לבלוגים אביביים של כמה בלוגריות  מוכשרות מרחבי הרשת)

והדבר האחרון, מקום שנראה לי מרומם נפש. אני חייבת להבהיר שאני לא מכירה את בעלי המקום, לא הייתי שם ואין לי שום רווח כלכלי או אחר מזה שאני מזכירה אותם כאן בבלוג – אחוזת עלי דפנה. התלהבתי מהתמונות. אני מאוד בררנית בנושא נופש צימרים וקשה לי להיות מרוצה (פולניה, נו מה?) כאשר נתקלתי במבצע שיווקי שהם עשו לקראת האביב, לא יכולתי שלא "לטבוע" בשתי תמונות. זו של הבריכה בלב החורשה והבקתות וזו של החורשה הטבעית בה כל כך מפתה להתרועע, ממש להתכרבל.

מריחים את רגבי האדמה והעשב הלח?