הרשומה הקודמת הסתיימה בכך שמזג האויר, שהתחיל קצת סוער, השתפר, הים ירד ומשה התאושש ממחלת הים שלו. התחלנו את ההפלגה שלנו בחזרה. ספצס היא הנקודה הכי דרומית והכי מערבית שנהיה בה בהפלגה הזו. מכאן אנחנו מפליגים בעיקר צפונה וקצת מזרחה.

במשך ההפלגה, הרמנו מפרשים וניסינו להפליג בכוחה של הרוח. אני הכי אוהבת את ההפלגה עם המפרש, בלי מנוע. להפלגה יש צליל אחר, אקוסטיקה אחרת והתחושה העילאית שאנחנו נעים בכוח הטבע מבלי לפלוט פחמן לאטמוספירה היא משכרת, מבחינתי. אבל התנאים לא התאימו, הים היה גבוה מידי, הרוח לא חזקה מספיק והצוות לא מיומן דיו. קיפלנו את המפרשים והמשכנו ליעדנו.

יעד הביניים היה האי דוקוס ( DOKOS ) מאחר ומזג האוויר השתפר, בניגוד לתחזיות המטראולוגיות. 

הקפטן ניווט אותנו למפרץ קטן ומקסים שנראה בתולי ממש עם מים כל כך צלולים שהמצלמות כולן התבלבלו ולא הצליחו להוציא תמונה אחת שממחישה.

זרקנו עוגן במפרץ ה"שום–מקום" הזה ופשוט זינקנו למים.

בתמונה משמאל לימין: עודד, סיגל ואמיר

והנה חלק מאיתנו משכשכים במים, שלישיית דולפינים חינניים.

לשמחתנו חלק מאנשי הצוות (אמיר) היו ממש אחראיים וניקו את הסיפון משאריות הנישנושים שלנו וזאת בעזרת מטאטא ודלי מי ים.

לאחר ההתרענות אריאלה ומשה הרימו את העוגן המבוצבץ והמשכנו לכוון פורוס. 

שלושה כלבים על המזח הביטו בנו בתמיהה, כמו לא מבינים איך אנחנו לא נשארים בגן העדן הזה.

יצאנו אל הים הפתוח ויותר מאוחר העלינו מפרשים והפעם, עם ים נוח ורוח חזקה יותר התקרבנו ליעדנו,

כשבגדי הים שלנו מתנפנפים ברוח כמו דגלים צבעוניים.

כאשר התקרבנו לנמל פורוס (Poros), עברנו בתעלה ונשמתנו נעתקה. 

פשוט מקסים, מקסים, מקסים ולמרות שכל אחד מאיתנו כבר אייש את עמדתו, מי בירכתיים, מי על הפנדרים ומי בחרטום על העוגן, כולנו נפעמנו תוך כדי הקלקת מצלמות ומסכים.

על המזח המתין לנו איש מאוד אחראי לבוש במה שנראה היה כמדים תכולים של איש מנהלה וכוון אותנו לעגינה טובה, תוך שהוא עוזר עם החבלים. 

למרות שלכולנו היה ברור שהוא איש ממסד, הסתבר שהוא הבעלים הגאה של טברנה (שלא אנקב בשמה) אליה הוא הזמין אותנו, כטובה תחת טובה.

כדי שנבין את המחוייבות שלנו הגיש לנו, בנוסף לשירות העגינה שלו, קופסה עם קוביות אבטיח צוננות.

לאחר שנגמר השלב הטכני של העגינה, הפתענו את הקפטן בהרמת כוסית וטקס "עגינה מוצלחת" משלנו. את הסרטון שאתם רואים כאן צילמנו בעגינה האחרונה במרינה אלימוס. זה הטקס הכי זייפני שהיה לנו, אבל הוא היחיד המתועד.

עגנו הפעם מעט רחוק מן המרכז ומסעדותיו ופנינו היו אל מבנה בין ארבע דלתות. שתיים מהן היו קצת פתוחות מה שהבהיר שהן מצוירות, עוד מבט חד אחד הבהיר שבעצם כל הדלתות מצוירות ושהמבנה אטום כי סדוק קשות ומט לנפול.

אחד מאיתנו יצא לבדוק האם באמת אין שום דבר מאחורי הדלת.

עודד ואריאלה שכרו חדר עם נוף מדהים.

אחר כך ישבנו קצת בקוקפיט ושוב נישנשנו וקשקשנו והשמש השוקעת ליטפה אותנו בחמימות.

לבסוף יצאנו לטיול בעיר, בחנויותיה ובגלידריותיה. עצרנו כאן, עצרנו שם ונחנו על ספסל למרגלות היאכטה שעגנה לצידנו, ערב קודם, בספצס.

התנהל דיון קל על מחויבותינו להגיע לטברנה של הבחור עם החולצה התכולה, שהרי בכל זאת הוא עזר, כיוון, קשר וכיבד במחווה נעימה למדי. עם זאת היה חשש קל בלבנו שראינו את שיא הכישרון שלו ושהארוחה עלולה להיות מאכזבת. בחרנו להיות מוקירי תודה ואכלנו אצלו בערב. אל תעשו זאת. אין לכם באמת התחייבות לאכול אצלו. הוא נחמד והוא איש שיווק נהדר וגם השירות במסעדה לבבי ונהדר – אבל האוכל לא ממש. לנו היה עוד ערב לאכול במקום אחר (נפלא), אבל אם אתם באים רק לערב אחד, דלגו עליו ואכלו במקום אחר. 

בהיותנו במסעדה, פרסם הקפטן את יומנו על היום השלישי שלנו, אתמול בספצס, ואנחנו שקענו, איש איש ומסכו בקריאה וצחוק:

יום שני, 30/09/13
תחזיות מזג האוויר היו קודרות… כאחראי על הצוות, חיפשתי מקום בטוח לספינתי ולצוות. מצוותי היאכטות האחרות קיבלתי הנהוני הסכמה.."אסור להפליג דרומה..רק צפונה לאי פורוס..שם בטוח…אנחנו נשוט לשם ללא כל ספק..נתראה בערב"..לאור זאת ..וכקפטין אחראי ומקצועי..החלטתי להפליג דרומה לכיוון האי ספצס (עליו עוד ידובר).חיכינו שאמיר וסיגל ישובו מריצת הבוקר, צילמנו את החתולים והחמורים..רכשנו מים מפנטליס ודברי מאפה מתאודוקריס, שחררנו את ארמדת היאכטות שהייתה קשורה לחרטום..ועזבנו (קצת בצער) את הידרה.יצאנו את הידרה בשעה 9 לערך..ושמנו פעמינו לאי ספצס..הוא הנקודה הדרומית ביותר אליה התכוונו להגיע.בדיעבד הייתה זו טעות להביא את מלחינו למקום זה שכן בנסותם לבטא נכונה את שם האי…הם הרטיבו ברוק סמיך את כל הקוקפיט…(בבקשה תנסו להגיד ספצס שלוש פעמים).הים היה נוח, רוח לא נשבה וכשראינו שיש עוד יאכטות שחרטומן מופנה לאותו היעד…לחצנו קלות על ידית הסל"ד (טרוטל)…ועקפנום. הגענו לספצס בסביבות השעה 12…ונקשרנו לרציף התדלוק באישורה של אנה האחראית ורק לאחר שהבטחנו לה לשמור מקום לידינו ליאכטה מנועית ….וגם שילמנו לה 25 יורו. כהרגלינו, התפזרנו למשימות: עודד ואריאלה לשכור חדר, מויש לחפש Wi Fi חופשי, ושאר המלחים ואנוכי..לחוף הים.חיפשנו כמובן חוף עם בנות יוון המפורסמות..ומסתבר שממש בסמוך למרינה נמצא מהמפורסמים בחופי ספצס – חוף בשם "גרי-אטריקוניקוס".מאחר ולא חששנו…ממבטי התשוקה שננעצו בנו…הסרנו את בגדינו ונכנסנו מי בבגדיו ומי בתחתוניו אל המים הצלולים…לא זה המקום לתאורים הקשים…אולם ייתכן שמהתמונות שתפורסמנה יוכל הקורא להתרשם מגודל ההתרחשות ומעליבות הקפטן שחזר לספינה כשרק טוגה ורודה למתניו. התכנסנו בקוקפיט לחשב את צעדינו קדימה..וזכינו לתצוגת אופנה של גברים ונשים בחליפות ובגדי ערב שהתכנסו בטברנה שמולה עגנו…לא חזינו את הצרה המתרגשת עלינו …כפי שיתואר בהמשך…אבל מסתבר שהתגלגלנו לחתונה של יהודים וישראלים שהתכנסו לחמישה ימי שמחות מכל קצוות תבל דווקא באי זה. עוד לא עיכלנו את ההפתעה שבלחוות חתונה יהודית דווקא ביום בואנו….וצלילי חתירה של ספינת..מפרשים שבדית קטעו את חוט מחשבתינו ואת שרשרת עוגננו….בסמוך לנו עגנה לפתע יאכטה של קבוצת ויקינגים מזוקנים…ואלו, כמסורת הים הקדומה דאגו מייד עם השלמת הגישה…להרים כוסית של גין טוניק (GT) ולשיר שיר הלל לכבוד הסקיפר המוכשר. ניסיתי לרמוז למלחינו הטובים שגם ביאכטות ישראליות..היה הטקס מקובל פעם..אבל ההיסטוריה הימית נפלה על אזניים ערלות. עוד יאכטה ישראלית נקשרה לעוגננו האומלל…

(ובזאת הסתכם בעצם מניין כל הספנים שאמרו לנו לא להגיע לספצס……) ויצאנו לתור את העיר ולאכול את ארוחת הערב המסורתית.כששבנו ליאכטה…הייתה החתונה עליה דובר בעיצומה…והיא…(החגיגה) נמשכה עד 5 לפנות בוקר בעוצמה שבגינה מתקשרים השכנים בישראל למשטרה עוד לפני אחת עשרה בלילה.לא ישנו באותו הערב.גם יתושי ספצס שחשו את טעם דמנו…התכנסו בירכתי היאכטה וקרעו את האם אממא של ספנינו.ועל זה…התווספו ממטרים עזים של גשמי ברכה שהחלו ממש בשעה שהבני זונות מהחתונה סיימו…מקווים ליום מוצלח יותר מחר
עד כאן יומן הקפטן להיום.

יצאנו מהטברנה והלכנו לישון, איש איש בקצבו ובשעתו. למחרת נשארנו בפורוס והרבינו בהרפתקאות, עליהן תוכלו לקרוא ברשומה הבאה.