שמיכה של תום

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 16 יוני 2012

אני זוכרת שקראתי את כל הספרים שיכולתי להשיג והשגתי את כל הספרים שיכולתי לקרוא, בעברית, באנגלית ובאיטלקית. קראתי, למדתי והתכוננתי לאמהות. בכל הספרים ובכל השפות דיברו על הצורך, הפיזי ממש, להכין את הקן, לעצב ולצבוע לקראת בוא העולל. קוראים לזה "קינון". סופר שם שהנשים מרגישות צורך דחוף, בהול, לנקות, לסדר, לזרוק ולשפץ. מדובר בשרידי האינסטינקט החייתי שלנו וכמו שבעלי חיים מכינים מקום נוח וחמים ללידה ולימים הראשונים אחריה, גם אנחנו מוצאות עצמנו מארגנות קן. 

הייתי סטודנטית בארץ נוכריה והלידה תוכננה לקרות בארץ ולאחריה חזרה לחו"ל להמשך מילוי מטלות הלימודים. כמו רוב הסטודנטים הייתי תפרנית ומאוד עסוקה בלהספיק מה שיותר מטלות אוניברסיטאיות לפני הלידה, אז חשבתי שלי זה לא יקרה. מה גם שעם סיום מועד הבחינות הייתי חייבת לחזור לארץ בבהילות (חודש שמיני…) , שמא אאלץ להשאר וללדת בשפה זרה.

"…זה כתוב בספרים, בשירים במפות הכוכבים…” שרו החבר'ה של משינה וצדקו.
קיננתי גם קיננתי. הקינון שלי היה קינון של "דברים ניידים". לא צבעתי והדבקתי שום דבר על קירות דירת הסטודנטים השכורה שלנו, אלא קניתי מכונת תפירה והתחלתי לתפור. סדינים ישנים, בגדים שמיחזרתי ובדים חדשים הפכו לוילונות עליזים ולתמונת קיר של שלושת הדובים, לפני שזהבה באה להפריע את שלוותם.

הכנתי גם שמיכה מרובעת וגדולה בשחור לבן. השתמשתי בבדים בטקסטורות שונות, מחומרים שונים ועם הדפסים שונים. עשיתי את השמיכה בצורה של לוח שחמט (שמונה שורות ושמונה טורים), כדי שאולי ישמש פעם למשחק. עדיין לא שיחקנו עליה שח אך הפכה לאחת הכירבוליות האהובות עלינו, בסלון.

כאשר השכנים מהצד השני של גדר ההֶרדֶנבֶּרגיָה התִּילתָנִית*, הודיעו על ההריון – מאוד שמחתי והתחלתי סוג של קינון. קינון השמור לחסידות השכנות בלהקה. התחלתי לקנן מאוד מוקדם וטוב שכך עשיתי. עד היום לא ברור לי מה עלה בדעתי כאשר תכננתי את שמיכת התינוק שעשויה מ-196 (!!!) משולשים המחוברים זה לזה ב-49 ריבועים ומעוד כמה ריבועים ומלבנים שהשלימו את מעשה המרכבה.

שעות של עבודה. כל פעם קצת. בין העבודה, הילדים והמשפחה. בעיקר בלילות. כל פעם שלפתי את השקית עם הבדים והגזירים, עבדתי קצת וחזרתי לעיסוקים אחרים. גזרתי את המשולשים, אחד אחד (עם מספריים ולא עם גלגלת!!!), חיברתי לריבועים. חיברתי ריבועים לשורות והשלמתי את השוליים והמרכז.  

הבדים? – כרגיל, מאוספי הפרטי. הרבה בדים שנקנו כשאריות בחנות איקאה במילנו ונשמרו למטרה מתאימה. במרכז השמיכה ובארבע פינותיה ישנם מקטעים מאחד הבדים הכי יפים שקניתי אי פעם באיקאה. 

היו לי התלבטויות רבות לגבי הקומפוזיציה והאיזון. רציתי שמשולשים מאותו הצבע לא ישקו זה לזה ושיהיה איזון בין כולם ולא תחושה שלך כתם צבע מסויים בצד אחד. נהגתי להניח את גזירי הבד ולנסות שילובים על הרצפה. מלילה ללילה הקומפוזיציה השתנתה, לפעמים מתוך בחירה ולפעמים מתוך הבלגן שבשקית. כשהושלם העיצוב ונבחרה הקומפוזיציה, תפרתי את כל גזירי הבד והִכלָבתִּי** עם המילוי והבד של הצד האחורי (בד משובח שניקנה באיקאה מילנו בתחילת שנות ה-90…) לאחר מכן, תפרתי את כל השמיכה לאורכה ולרוחבה בתיפורי קווילט, במכונה, למען העמידות בכביסות.

לאחר שסיימתי את העבודה, כיבסתי אותה באבקת כביסה היפואלרגנית המיוחדת לתינוקות וארזתי אותה, מחכה ללידה. 

כשהענקתי את השמיכה לתום, השכן החדש והמקסים, הסתבר שהעגלה שהוריו קנו התאימה בדיוק בגוון לאלמנט המרכזי של השמיכה. איזה כייף! 
______________________________________________________________________________

* הרדנברגיה תלתנית – צמח מטפס עם אשכולות פריחה סגולים (יש לי גם שתיל אחד בלבן!) הקליקו על הקישור בשביל עוד פרטים ותמונה

** להכליב, (בכף ובית רפויות) – לתפור תפירה זמנית לחיבור בדים עד לתפירה הקבועה במכונת התפירה. תפירה זו נעשית בתפרים גדולים ויש גם חוט מכליב אשר נקרע בקלות לאחר ביצוע התפירה הקבועה. חיפוש ברשת הוליד בסבר לשוני רחב יותר לפועל זה: כליבה, שם העצם, היא כלי עבודה המיועד להצמדת חלקים, בעיקר להצמדת משטחים לצורך הדבקה בנגרות. בשפת הנגרים של פעם, המבוססת על השפה הגרמנית: קלמרה. באנגלית: CLAMP. כמו מלחציים, אבל קצת אחר. הפעולה "כליבה" היא הצמדה לא קבועה, כך שהיא מתאימה גם להסבר של הנגר (הצמדת משטחים עד להדבקתם הקבועה) וגם להסבר של החייט (הצמדת יריעות הבד עד התפירה הקבועה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.