פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 17 ינואר 2011
אבא שלי היה מלח על אוניות. הוא גם היה בחיל הנחיתה של הפלי"ם. "בימים שמלחים היו מברזל והספינות מעץ" הוא תמיד אומר. "לא כמו היום שהמלחים מעץ והספינות מברזל" הוא מסביר. בימי הסערה הכי נוראים הוא היה אורז את כל המשפחה והיינו נוסעים ליפו לראות את הסערה. אני לא יודעת להסביר בדיוק איפה זה ביפו, אבל סיבוב קצר יביא אותי לנקודה המסויימת בה אתה רוכן מעל מעקה ורואה את הגלים מאיימים להתנפץ עליך. ולפעמים גם מקיימים…
כל גל שהתנפץ לו על הקיר, גורם לנו לסגת אחורה, היה זוכה לקריאות התפעלות כמו "וואו", ו"יאא" וכל זה היה מתבל את החד שיח הנלהב: "ראית את זה???!!, ראית איזה גובה הגל??!!"
היו לנו בגדים להחלפה באוטו והיינו חוזרים הבית מאושרים מההרפתקאה כשההורים חוזרים בפעם המיליון על התמיהה השנתית שלהם "אנחנו לא מבינים למה אנשים לא אוהבים חורף" (ההורים שלי בכלל לא מבינים איך מישהו יכול לחשוב באופן שונה מהם – אבל זה באמת נושא לפעם אחרת)
אני ילידת הקיץ (אוגוסט) שלא כמו שני הורי שהם ילידי החורף (אוקטובר) ואני, באופן מובהק, אוהבת את הקיץ. נעזוב רגע קיצוניות. אני אוהבת קיץ. בחורף תמיד קר לי, תמיד עצוב לי, תמיד חסר לי סרוטונין ותמיד אני מתבאסת שקמים בחושך ושהלילה יורד עלינו כל כך מוקדם ומכבה לנו את היום.
את החורף אני אוהבת בימיו העדינים, כמו הגשם הראשון שאחריו יש ריח נפלא כזה של אדמה צמאה שסופסוף רוותה מים. עצי הדולב בגינה שלי מוסיפים גוון מיוחד לריח הגשם. אני גם יכולה לאהוב אותו סוער וקר אבל כשאני לבושה היטב היטב ומכורבלת לי בבית וצופה בגשם דרך החלון, עם ספל שוקו טוב או מרק מהביל, עדיף מכורבלת עם בני המשפחה בטרינינגים בסופ"ש. בחורף שעבר היתה לנו החלפה מחממת בפורום אומנות הטכסטיל והליבוד. גם אני וגם עופרה, ששלחה לי בקבוק מקסים, חשבנו על בקבוק מים חמים כמחמם האולטימטיבי .
הרעיון היה שלא יראו בכלל את הגומי של הבקבוק ושהבקבוק יהיה מלטף ומפנק. עיקר הבגד הוא מפליז וורוד מקושט בשאריות בדים ובמיחזור של חצאית חומה רקומה בוורוד. את הבקבוק סגרתי ב"פקק" בצורת ראש של כבשה. בעיני הרעיון תפס כל כך שנתתי גם אחד כזה גם לאחת האחיניות שלי , ילידת החורף הפעם בגווני תכלת וחום וגם כאן יש מיחזור של שאריות בדים שהיו לי.
יש משהו נורא וינטג'י בשימוש החוזר בבקבוק מים חמים כמו הסבתות שלנו, אבל באמת שאין על האמצעי הזה. והוא גם מעולה למי שנתפס שריר. יותר טוב ממסז' ויותר טוב מכל משחה. פשוט לחמם את השריר עד שישתחרר. עוד דרך מעולה ומתוקה להתחמם, זה להכיו שוקו חם ומהביל, מבושל על האש ולהעשיר אותו עם קוביות שוקולד. כשהיינו ילדים לא היה "שוקולית", אז שוקו חם עשו רק בבישול אישי ובעיני זה הכי טעים, הכי בית והכי מפנק.
אני מצרפת כאן את המתכון המעולה של שוקו הבית שלנו.
בשל אוריינטציה איטלקית קלה, המתכון הולך לכוון הצ'וקולטה אך מי שמעדיף סמיכות מועטת יכול להמעיט בכמויות הקונפלור או לוותר עליו בכלל. המתכון בתמונה הודפס בדיוק לפני שנה ומאז הוא ממוגנט למקרר ונשלך לאזור הבישול באופן תכוף למדי.
עוד דרך מעולה להתחמם היא להתכרבל עם חתול. בתמונה אסף בתנוחה חורפית עם גרי, אחד ממחממי החורף האולטימטיביים שלנו.
