פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 7 דצמבר 2010
זה היה בוקר נעים ושמשי ואני מצאתי עצמי בסופו של סיור במוזיאון תל אביב. מן הסתם ברחתי מהלימודים ב"סדנא" או אולי היה לי "חלון" במערכת.
כשנכנסתי לחנות המוזיאון הוא חלף על פני בפעם הראשונה וכשיצאתי משם הוא חלף על פני שוב, כשוכח דבר מה וחוזר לפטפט עם מנהלת החנות. בחור מרשים עם עיני תכלת שניבטו מבעד לזגוגיות משקפיים עגולים. הוא היה לבוש בבגדים בהירים, הפנים שלו היו מוארות באביביות ובחיוך גדול ואת ראשו עיטרה רעמת תלתלים.
גילוי נאות הוא שיש לי חולשה לגברים יפים במשקפיים.פעמיים חלפתי על פניו ופעמיים התנגן לי בראש השיר של חווה אלברשטיין: "כל יום, כל יום, אני מאבדת בחור יפה ברחוב…" שהרי למי יש אומץ לגשת סתם לבחור שחולף על פניך ולהתחיל איתו.יצאתי מהמוזיאון וכשהשיר מהדהד באזני חשבתי על זה שבימינו כבר אי אפשר להשליך איזו כפפה על מדרגות המוזיאון ולאלץ את הבחור לחפש אותך כדי להחזירה…
הגעתי ברגל עד הצומת הבא כאשר עצרה לידי מכונית והנהג שאל אם אני צריכה טרמפ. "ברור שאני לא צריכה טרמפ" רציתי לומר, אבל מבט חטוף בפני הנהג גילה לי שזה הבחור אותו איבדתי במוזיאון לפני כמה דקות…
פעמיים ביום לאבד את אותו הבחור נראה לי מוגזם ועליתי על הטרמפ לא לפני שהזהרתי אותו שאני מכירה את מנהלת החנות במוזיאון ואני יכולה להתלונן עליו ולא לפני שהוא נשבע שהוא לא עוצר ככה לבחורות ברחוב אלא שהוא ראה אותי במוזיאון והוא היה חייב…
בערב נפגשנו. הבחור הגיע עם עדשות מגע..
פתאום הוא לא היה כזה יפה ומרשים והעיניים שלו הביטו במין מבט מצועף, כמו לא יודעות על מה להתמקד. זה לא שהוא לא היה נאה או אינטליגנט (בכל זאת נפגשנו במוזיאון) אלא שמבחינתי הקסם פג. לחלוטין…
משקפיים הם עניין אצלי כבר הרבה שנים. שנים של כמיהה לאביזר הזה ושנים של אכזבה על כך שהראיה שלי טובה מספיק ולא מצדיקה הוצאה כספית מיותרת. עם השנים והלימודים, העיניים שלי סוף סוף החלו לבגוד בי ויכולתי לרכוש זוגות משקפיים ללא יסורי מצפון פיננסיים.
לזוג משקפיים יפים יש צורך גם בנרתיק משקפיים, לא?
את הנרתיק הראשון עשיתי להחלפה בפורום אומנות הליבוד והטכסטיל הוא זכה להצלחה רבה אצל המקבלת וגם אצל חתוליה. יש לו זנב פרוותי ועיניים מלובדות בליבוד רטוב.
אחר כך הגיעה המטריושקה עם פנים רקומות ביד (בחוט תפירה). הגוף עשוי מבד ריפוד שזור בחוט זהב וממוחזר במיוחד לנרתיק הזה. סינר התחרה הוא בד שנמצא אצלי שנים רבות וחיכה למטריושקה כדי לפרוץ. ווינטג' אמיתי.
ינשוף המשקפיים עם עיני הכפתורים וענף העץ נתפר גם הוא ממיחזור שאריות בד ריפוד רקום במעויינים עדינים ובד ריפוד של קטיפה ולורקס.
נרתיק המשקפיים החום סרוג (קרושה) מחוט שהכנתי ע"י גזירת בד ז'ורז'ט. הוא מעוטר בפרחי בד מהדרכה שמצאתי ברשת ובכפתורים מקופסת הכפתורים של סבתא.
