פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 3 ינואר 2011
כבר כמה פעמים שאני מנסה לנסח את הרשומה הזו.
כשאני מנסה להעלות את זה על הכתב זה קצת מסתרבל ומסתבך ונותן משנה חשיבות לאנשים ואירועים שלא הייתי רוצה לתת להם כוח מעבר למה שהם לקחו ממילא.
אתחיל, אולי, בלומר ששנים היתה לי חתימה ב"תפוז" שטענה ש"אין רע בלי טוב" אחריה שמתי את האייקון הזה: .
וזו תהיה השורה התחתונה של החלק ההגיגי של הרשומה הזו.
או שאולי פשוט אתחיל את הרשומה בלספר לכם על החברה הטובה שלי, רחלי, איתה אני חולקת כבר כמה שנים הרבה כאב ושמחה ומחשבות והנאות. היא כמו אחות ונשמה תאומה והיא יקרה לי מאוד. (ותודה לפורומים של תפוז שהכירו לי אותה)
באחד הימים שישבתי לחלוק איתה משבר מסוים , אמרתי לה שאני כבר מספיק בוגרת כדי להבין שעכשיו יש אנשים שעושים לי רע, אבל יום אחד אוכל לומר להם תודה.
לא, זה לא היה מתוך קלישאתיות, אבל כמו שהזמן הוא באמת באמת מרפא ומקל – מניסיוני, אז אותו ניסיון מורה לי שמדברים רעים פשוט צומחים דברים טובים.
אולי אפשר להשאיל מעולם החקלאות ולומר שהצמיחה באה מהזבל…
הרשומה הזו עיקרה הוא בהשאלה מעולם החקלאות.
אני זוכרת עד היום את הנקודה בה אמרתי לה: "אני יודעת שיום אחד אני אשלח לו פרחים ואומר לו תודה על זה שהוא היה כל כך זבל ואיום" המשפט לא בא בקלות או כמובן מאליו.
"אני יודעת שעכשיו אין לי שום יכולת לחוש רגש תודה. אבל אני יודעת מהניסיון שהרגש הזה יבוא" הוספתי.לימים, עברו בשיחותינו עוד "אנשים רעים" ושתינו למדנו לומר לעצמנו שעוד יבוא היום שנרצה לומר להם תודה על הרוע שלהם ולשלוח להם פרחים. אני לא אתן יותר פרטים בעיקר כי אני לא רוצה שאנשים רעים מסויימים ידעו כמה חשובים הם היו בחיי וגם כי אולי פעם באמת אחליט לשלוח להם פרחים ולהודות.
אם לא הבנתם למה יש צורך לומר תודה על רוע, אז רק אומר שאני מאמינה שברגע שאתה מגיב על אותו רוע ומשנה משהו מההתנהגות שלך, מהעבודה שלך, מהאופן שבו אתה עושה דברים או מתייחס, אז אתה צומח מבחינה אישית.
הרבה פעמים אנחנו נוטים להעדיף את ההישארות במצב מסויים מתוך הפחד לשינוי או מתוך חוסר הידיעה שיכול להיות קיים כזה שינוי. איש רע באמצע הדרך יכול ממש להכריח אותנו לשנות.
לשנות כי אנחנו לא מוכנים לסבול יותר.
פשוט זהו.
זה יכול להיות מקום עבודה שעושה לנו רע ואנחנו מחליטים לקום יום אחד וללכת הלאה וכך מוצאים מקום עבודה חדש ונהדר או שינוי בקריירה. זה יכול להיות אדם שהטיח בנו דברים או עשה לנו דברים קשים /מעליבים/ מכוערים כדי לגרום לנו לחשוב או לעזוב אותו או לשנות משהו בדרך התגובה שלנו או להתלונן ולגלות בעצמנו כוחות שלא ידענו שיש.
אני בטוחה שכל אחד מאיתנו, אם יפשפש בהיסטורית לקיחת ההחלטות שלו, ימצא את אלו שבמקום לנטור להם טינה הוא צריך לומר להם תודה ולשלוח להם פרחים כי רק בזכותם הוא הגיע עד הלום.
אחרי כמה זמן רחלי אמרה שבקצב הזה אנחנו חייבות לפתוח חנות פרחים כי נפשוט את הרגל מרוב שליחת זרים.. לא עבר הרבה זמן והחלטנו שחנות לא תספיק ואנחנו שוקלות לפתוח משתלה כדי להוזיל את הוצאות הפרחים שלנו שהרקיעו שחקים.ומאז, כל איש רע או אירוע רע , מביא אותנו להביט, לשקול את המצב בניסיון להבין את הסיבה לכך שנצטרך, בעתיד, לקנות לו פרחים. הסיבה קיימת, זו רק שאלה של זמן עד שנבין ונדע אותה. רציתי להביא גם לכם את העצה הזו. בלי קלישאה – הביטו אל הרוע בעיניים וגלו איך אתם צומחים ממנו.
בעתיד הקרוב, כשנפתח את המשתלה שלנו, תהיו כולכם מוזמנים לקנות זרי פרחים ל"רעים שלכם".
את מתלה המגנטים שבתמונות עשיתי ל"החלפה אביבית" בפורום אומנות הטכסטיל והליבוד.
בין שתי שכבות בד שמתי לוח פח מגולוון שלקחתי ממסגר. זה בעצם לוח הודעות שיכול "לעבוד" גם בלי הודעות וגם יכול להיות משחק של ילדים כי כל מגנט שמחובר אליו פרח נצמד לפרח אפליקציה שכבר קיים. וגם הקומפוזיציה ניתנת לשינוי לפי מצב הרוח.
רוב הבדים אינם חדשים אלא בדים שנעשה בהם שימוש חוזר. שאריות מבגדים שנתפרו לי, שאריות שניתנו לי בזמנים שונים ע"י אנשים שונים, כרית ישנה, חצאית שאני לא לובשת יותר, בדים שאני לא זוכרת את מקורם ואפילו בד שעיצבה חברה יקרה שלי. הכפתורים בחלקם מהקופסא של סבתא.
הפרחים צומחים מכיס דשא בתחתית הלוח ובו פורחת סיגלית.יש כאן הומאז' קטן לחברה טובה ומעצבת מבריקה שבתחילת דרכה עיצבה טכסטיל. שמרתי דוגמאות מההדפסות הראשונות שלה. עלי הכותרת של הסיגלית והעלים בבד ירוק בהיר עם האיורים האתנים, הם פרי יצירתה.
ועוד הומאז' קטן, קצת אישי, לדייזי שיוצאת מנקודה שפלה של רוע אל דרך של צמיחה ופריחה (ואולי תצטרף למשתלה של רחלי ושלי) בתמונה מרגניות שליבדתי בהדרכת אירית דולמן.
אהבתי את הפוסט על משלוחי פרחים מבד ולבד. איפה אפשר לקנות פרחים אלה?
משלוחי הפרחים בפוסט הזה הם אמיתיים. הכוונה היתה להודות לכל חורשי הרעה כי רק בזכות רעתם אנחנו צומחים ומשנים ובוחרים בטוב לעצמנו.
הפרחים ברשומה ם כולם מעשה ידי.
כפי שכתבתי, פרחי הבד הם מגנטים על לוח ואילו פרחי הלבד היו רק אפיזודה חולפת של סדנת ליבוד בהדרכת אירית דולמן המיתולגית.
אפשר לגגל אירית דולמן או פרחי לבד אולי יש למכירה.
חלק מפרחי הבד הם "המצאה" שלי וחלקם מתוך הדרכות ברשת. כדאי לנסות לגגל "הדרכה להכנת פרחי בד", אני בטוחה שיתגלה עולם ומלואו.
אהבתי את אסופת הפרחים- אהבתי את הרעיון בעייני לא תמיד האדם שעומד מולינו הוא איש רע באמת- הוא יכול להיות בכללי איש טוב- אבל לנו מולינו התנהגותו כלפינו חוסר הרגישות והתנהגות שלו כלפינו היא זו שמביאה אותנו להחלטה "די, עד כאן..ומובילה אותנו לשינוי לא להסכים לקבל יותר את היחס שלא נעים לנו איתו.הרווח שלנו-שינוי דפוס ההתנהגות שלנו , שינוי הדרך שלנו , עזיבת הדרך הקודמת שבה הלכנו, שבה היינו.. עבור האומץ שתפסנו בעקבות.. על זה מגיע לאותו אדם זר פרחים ואמירת תודה- "בזכותך צמחתי קדימה.."
תודה לך על המילים החמות.
אכן זה הקונספט אליו התכוונתי ואם נפעל לפיו נהיה פחות ממורמרים ויותר קלים עם הקשיים שלנו.
אכן כן…התגובה הקודמת היא שלי- :))) עדי מהכפר של סבא – מתה על הבלוג המקסים שלך, הרבה צבעים, הרבה רעיונות, הרבה חן-מעניין לי להסתובב בו…:))
ראשית צחקתי האומנם.???.? זו עבודה מאוד קשה אך כל כך הגיונית.כל כך הזדהתי שרציתי מיד לקנות את פרחייך רק כדי שיהיו מולי.לעובדה שאפשר אחרת.הרי זה לא עובד באמת לתמיד אז תמשיכי.ישר כח
אני שמחה שצחקת. צחוק תמיד עושה טוב.
האמנם? – לגמרי כן. בעיני זה לתמיד. לא עבודה קלה, נכון. לא הבטחתי כאן גן של שושנים (רק משתלה של פרחים…. 🙂 )
אחרי שהחיים הראו לי שמהדברים והאנשים הרעים צמחו לי דברים טובים, אני מקבלת יותר בקלות את המכשולים ו"הרעים" כי אני יודעת שיצא מזה רק טוב ושבסוף אודם להם. בין אם זה חישול, נקודת ראות נוספת, מבחן קטן שעברתי בשלווה והכי חשוב הסטה ממסלול לכוון שלולא המכשול לא הייתי מבצעת. הסטות שרק עשו לי טוב ולבד לא היה לי האומץ או שלא הייתי חושבת על הכוון.
על הסיבות לצמיחות והלמידות האלו חתומים כמעט תמיד שמות של אנשים אמיתיים. אני כמעט מתפתה להוסיף את השמות האלו כאן, בריש גלי, אבל כאמור לא הייתי רוצה שהם ידעו כמה הם היו חשובים בחיי. (אחרי הכל קצת אגו מותר שיהיה לי, לא?)