פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 30 נובמבר 2010
ישבנו לשתות קפה והיא הביטה בי במבט משועשע. הרגע החזרתי לה את סרגל המתכת והסברתי לה איך פרצתי את המכונית שלי.
זו לא הפעם הראשונה ששכחתי את המפתחות בתוך המכונית וננעלתי בחוץ. היונאי אקסנט הירוקה שנתנו לי בעבודה היתה נחמדה אלי ואיפשרה לי ללחוץ על הכפתור ולנעול את הדלת ע"י טריקה. באותו יום לקח לי יותר זמן לפרוץ, אולי בגלל חום סוף אוגוסט ואולי כי לבמבי (כך קראו ליונדאי אקסנט המקסימה שלי) נמאס כבר מזה שאני שוכחת את המפתחות שלי בתוכה.
המקום: גן ילדים חדש. אשדוד. הזמן: בין אמצע לסוף אוגוסט, הרגע האחרון לפני פתיחת שנת הלימודים. הגננות מסדרות את הגן, מנקות אותו ותולות קישוטים לכבוד ילדי הגן החדשים שיגיעו ב-1 לספטמבר. אני בגן לטיפול באישורים לצורך איכלוס הגן ולפיקוח על תיקוני הריג'קטים האחרונים.
יצאתי להביא מהאוטו את תיק המסמכים ונעלתי את המפתחות בפנים… כמה מתסכל להביט על צרור המפתחות שמונח לו בנונשלאנטיות על מושב הנהג, בילתי מושג כל כך…
אחרי שסיימנו לצחוק על כוס הקפה שהכינה לי הגננת, דיברנו העבודה המאומצת של הכנת הגן ברגע האחרון, על הילדה שלה שפתאום חטפה שפעת באמצע הקיץ ולבסוף היא שאלה למה עשינו גן שאין בו מקום לתלות קישוטים ולארגן פינות. "הכל מלא חלונות" היא התלוננה. אמנם לא אני תכננתי את הגן, אך ניסיתי להסביר לה שיש תקן של משרד החינוך לגבי אחוז שטח החלונות ושהם נדרשים להיות נמוכים כדי שהגננת תוכל לראות מבפנים את הילדים בפעילותם בחצר.
תלונת הגננת נבעה מנתק מתמשך שקיים בין המתכנן והמשתמש. במבנה ציבורי המוזמן ע"י הרשות המקומית, האדריכל מקבל הזמנה לתכנון ממרכז השלטון המקומי, עובד לפי פרוגרמה ברורה ונוקשה של משרד החינוך אבל לא נפגש אפילו פעם אחת עם משתמשי הקצה, אפילו לא להכוונה כללית. כשאין תקשורת, אין פידבק ואין לגננות שום דרך לפנות לאדריכל ולבקש לתקן, לשנות או לשפר. ולאדריכל אין שום סיכוי לתת מענה מדוייק ואמיתי.
שמחתי מאוד כשביקשו ממני לתכנן גן ילדים בפעם הראשונה. ידעתי מה יהיה הדבר הראשון אותו ארצה לפתור וחישבתי את הנוסחא שבה יהיו מעט חלונות, אך מאוד גדולים ונמוכים, שגם יכניסו הרבה אור וגם יותירו מספיק מקום ל"פינות" בגן. סקר מהיר בין מספר גננות שהכרתי ואיסוף פידבק על גני החברה בה עבדתי העלה עוד מספר נקודות לשיפור.
תוצאת איסוף הדרישות של הגננות היתה תכנית הגן פשוטה ולא יומרנית. היא ענתה על כל דרישות הפרוגרמה של משרד החינוך ועל תקני גדלי החלונות. בנוסף, היא ענתה גם על משאלות הגננות השונות וגם על הצורך במודולריות שנבעה מעצם הבניה הטרומית מאלמנטים יצוקים במפעל . דגם זה של הגן בוצע בכמה וכמה רשויות לאורך כל השנים שעבדתי בחברה*.
בכל תחילת שנה, על כוס קפה, נהגתי לשבת עם הגננות ולשמוע מהן את דעתן. "יש מספיק קירות לתלות קישוטים?" "יש מספיק אור?" נהגתי לברר את הסוגיה ותמיד נעניתי בהתלהבות רבה.
המסקנה ברורה: להקשיב , להקשיב ולהקשיב למשתמש הקצה האמיתי גם אם הוא לא המזמין שחותם על הצ'ק.