הבית קרם עור וגידים, העבודות התקדמו, הקבלנים החלו לסיים את העבודות וריח של התחלה חדשה עמד באוויר.
תכנון פנים הבית היה תהליך מעניין וביצועו הווה אתגר לא פשוט במערכת של "שכונת דגמים" מול קבלן ואדריכל ראשיים. צלחנו את התהליך ותבוא הרשומה שתספר עליו.
מצאתי את עצמי מתכננת ומעצבת שלט לביתם של ע' וא', לקוחותי. שלט כניסה אישי עשוי מפסיפס, יחודי ומיוחד במינו (One of a kind). כייף גדול להכין דבר כזה.
אספר כאן על התהליך כולו והרשומה תהיה קצת כמו הדרכה. מי שקרא רשומות קודמות שלי על עבודות הפסיפס יודע שמעולם לא למדתי את הנושא בצורה מסודרת ואני מתקדמת תוך כדי למידה ו"המצאה" של טכניקות. מאחר שכבר הבנתי שלא המצאתי את הגלגל, התייעצתי עם אמנית שכנה לגבי טכניקת יישום הפסיפס על רשת וזו היתה חוויה מרגשת.
בשלב ראשון החלטנו על הגודל של הפסיפס. כאשר הטייחים עמדו לבצע את השכבה האחרונה של הטיח סימנתי אל הקיר מלבן במידות 50/70 וביקשנו לבצע מגרעת בעומק ½ ס"מ ולא לבצע עליה טיח צבעוני. שיתוף הפעולה של הקבלנים היה מעולה.
"מה יהיה בשלט?” שאלה אותי ע' ואני עניתי שיכולים להיות בו אינסוף דברים והם רק צריכים לכוון אותי לאן. שלחתי כמה סקיצות והתלבטנו אם ללכת על משהו גיאומטרי או פיגורטיבי ואם להחליט על גוונים או לתת לתהליך היצירה להגדירם.
"אולי כל אחד מכם יאמר לי משהו שהוא אוהב ומרגיש שמייצג אותו?” ניסיתי לתת משמעות לעיצוב. עבר קצת זמן (תהליך יצירה הוא לעולם לא לינארי ובר דחיקה בזמן) וע' חזרה אלי עם פתרון.
"בשלט יהיו ארבעה מוטיבים המייצגים את שמות בני המשפחה” היא הכריזה, "כתר, מוזיקה, ירח ופרח. וכמובן שם המשפחה שלנו". כמה נפלא לעבוד עם אנשים שמתווים לך את הדרך אך משאירים לך לצעוד בה בעצמך. לא הוכתב לי שום עניין של צבע, סגנון או כל דבר אחר. מכאן – רצתי עם עצמי ואספתי מהרשת את כל התמונות שנראו לי מתאימות.
מתוכן בחרתי את המתאימות ביותר והתאמתי לגודל הרצוי. השלט חולק לארבעה אזורים שבכל אחד מהם פיגורה המתאימה לאחד מבני המשפחה.
התמונות המוגדלות הודבקו על משטח בגודל מתאים (עם נייר דבק) במרכזם שם המשפחה שהודפס בוורד בגודל ובפונט המתאימים מעליהם הנחתי ניילון שקוף ועליו רשת לטיח שנקנתה בחנות חומרי בניין רגילה. (הכל הודבק עם נייר דבק)
לצערי הרב לא דאגתי לתעד כל שלב ושלב אלא רק לקראת הסוף.
בתמונה למעלה רואים כיצד מיקמתי את אבני הפסיפס לפי הציור שנראה היטב מבעד לניילון השקוף והרשת המרווחת.
ההדבקה נעשתה עם דבק פלסטי שתפקידו הוא רק להדביק את האבנים לרשת כדי שבמועד מאוחר יותר ניתן יהיה להניחה על המשטח המיועד לה בכניסה לבית של א' וע'. האבנים השונות הונחו במרווחים שעתידים להסגר ברובה, לאחר ההדבקה לקיר. תפקיד הרובה הוא לתת עוד חוזק לחיבור הפסיפס לקיר וגם לאחד את הפסיפס מבחינה עיצובית.
אני אוהבת לשלב כל מיני חומרים, אריחים צבעוניים, חרוזים ובמיוחד בכלים שבורים. בכתר השתמשתי בנגצים (גולות שקופות), בצלחת של הסרוויס של הסבתא ובמספר דקורים מוזהבים כמו גם בספל צהוב שמאוד אהבתי. הרקע שלו עשוי ממגש ירוק שניתן לי למיחזור ע"י קרמיקאית שכנה והוא מנוקד בשאריות של אריח ירוק שאני כבר לא זוכרת ממתי הוא מחכה לשימוש.
הירח עשוי אמנם מאריח מנוקד לבן על לבן, אבל הכוכבים עשויים מצלחת וספל מעוטרים בכחול, וכוכב אחד תכול מחרסינה של פעם. הרקע שלו הוא שילוב של כלים שונים ומספר אריחים כחולים.
פרח ההיביסקוס משלב מקורות רבים של חומר. ספלים, אריחים צלחות ושני מגשים של אותה קרמיקאית. הרקע הוא שלום של שני אריחים שאני מאוד אוהבת את הגוון שלהם.
המנדולינה עשויה משילוב של אריחים וכלי בית שבורים, דקור מוזהב אחד ולאחר ההנחה הוספתי את המיתרים בציור ידני בצבע זכוכית ומכחול דק, למרות שמראש נבחרו אבנים עם פסים המזכירים את המיתרים. הרקע עשוי מחרסינות של פעם בצבע תכלת עדין.
את שם המשפחה בחרתי לעשות עם הקונטרסט הגדול ביותר (שחור ולבן) אך ניקדתי את הרקע במספר "לבנים צבעוניים". לא פשוט למצוא אריחים שחורים אבל בסביבתנו הכפרית ישנן יוצרות רבות ואמנית הפסיפס שעזרה לי – פתרה לי גם את הפינה הזו.
את הגוונים בחרתי מתוך רצון ליצור קונטרסט הרמוני בין ארבעת הציורים, עצמאיים אך מאוחדים וכך גם בחרתי שהגבול בינהם לא יהיה ישר כסרגל אלא משולב וגולש. לא עבדתי בלחץ, למרות שמאוד רציתי לסיים. עבדתי לאט, מקשיבה לכל ציור, בוחרת עבורו את הגוונים המתאימים לו, לשאר המשפחה ולבית החדש.
את הפסיפס הפרדתי ממשטח העבודה וחילקתי לשלושה חלקים כשאני חותכת את הרשת עליו הוא מונח, לפי האבנים. אני לא בטוחה שזו הייתה חובת המציאות, אולם רציתי לקבל חלקים לא כבדים מידי כדי לא להסתכן בנפילת כל הפסיפס עד שהדבק שמדביק אותו לקיר יגיע לחוזקו המרבי.
ארזתי את הפסיפס, קופסאות עם אבנים נוספות לצורך תיקונים, דבק קרמיקה במיכל, מברשות, סמרטוטים, אביזרי ניקוי שונים, שני צקצקים (מכשיר לחיתוך הקרמיקות השונות) וכמובן מצלמה ומצב רוח טוב.
פרסתי את כל האביזרים והדבקתי את שלושת חלקי הפסיפס במקומם כשאני מוסיפה אבנים שחסרות להשלמת שולי הפסיפס.
הפסיפס מודבק עם דבק קרמיקה שחודר בין חורי הרשת ונדבק גם לאבנים וגם לרשת. עודפים של דבק מסולקים מן הרווחים בעזרת כלים שקיבלתי מרופא השיניים שלי, לאחר שיצאו משימוש.
אחרי כשבועיים חזרתי לעשות רובה.
בחרתי ברובה כהה. זו החלטה עיצובית. התלבטתי בין גוון לבן, חול או חום כהה. האפקט הוא מאוד שונה. בפסיפס הזה יש אזורים כהים ואזורים בהירים. רובה כהה מדגישה את האזורים הבהירים ומעדנת את הכהים ואילו רובה בהירה מדגישה את האזורים הכהים ומעדנת את הבהירים.
אני אוהבת את מה שיצא.
מדהים!
פסיפס יפהפה לבית יפהפה.
רוצה לצעוק לך: סיגל! תעשי לי בית!!!
ושלט מפסיפס, בבקשה.
ואת תראי, יום אחד זה עוד יקרה.
חחחחח
אני שומעת את הצעקות שלך עד כאן, כמו בקונצרט רוק. נשמע כאילו את מאיימת עלי "חכי, חכי, זה עוד יקרה" אז כל מה שיש לי לומר לך זה שאני לא מפחדת ♥
כמה שזה יפה. באמת אחד השלטים הנהדרים שראיתי.
תודה, יקרה.
גם אני אוהבת את מה שיצא! מקסים!
אגב העוגה שלך ממשיכה להכות גלים!!!
לילך,
אני שמחה שאהבת. כייף לשמוע.
אני מאוד שמחה שהעוגה עדיין מכה גלים והיא לא ממש שלי – עכשיו היא כבר שלך. החברות שלך בטח קוראות לה "העוגה של לילך" (אולי נקרא לה עוגת ים בגלל שהיא מכה גלים?)
יפהפה.
הייתי מוסיפה מסגרת לאחד את כל החלקים, אבל מקסים גם ככה.
תודה.
האמת שבתחילה תוכננה מסגרת (רציתי משבצות כהה/בהיר) אבל תוך כדי העבודה המסגרת "
התפיידה"
שיואווווווו כמה שזה יפה.
תודה
וואו, איזו השקעה ואיזה יופי…
אכן השקעה רבה. (כ-40 שעות עבודה) אבל אלו שעות של הנאה צרופה.
תודה על הפרגון.
הדבר הכי מגניב בעולם!!
גם התיקים שלך!
פור אהובתי,
איזה כייף שאת פה. תיקים פוטוגניים, נכון? ומה את אומרת על גילי, המכונית האדומה שלי, לא מקסימה?
נשיקות.
מקסים ביותר! איזה דיוק ויצירתיות. אהבתי מאוד. תודה
תודה לך!
♥
אולי אף פעם לא למדת את אומנות הפסיפס, אבל התוצר יפהפה…
תודה ששיתפת, מחכה לקרוא את הפוסט על הבית.
דליה ב
דליה יקירתי,
כייף לקרוא את דברייך. אני חושבת שתוצר יצירתי הוא בעיקרו בעצם היצירה ולכן הטכניקה היא לא זניחה, אך היא מישנית. הטכניקה חשובה לרמת הגימור ולמרות שלא למדתי, התעמקתי במציאת פתרונות הולמים.
אני שמחה שאהבת.
לרשומה על הבית נצטרך לחכות קצת כי לבעלי הבית יש עוד מקצה שיפורים לעשות ולכשיהיו מוכנים – אקרא לצלמת. מבטיחה שיגיע.
וואו זה פשוט יפהיפה, כל כך מיוחד ומקורי.
אהבתי מאוד מאוד מאוד!
רעות
תודה רעות, איזה כייף!
הבחירה ברובה מפתיעה, כמה שזה הולם!
עוד מישהו אמר לי שהבחירה מפתיעה.
אני מאוד אוהבת לעבוד עם הרובות הכהות – יש בהן משהו מאוד חגיגי, בעיני והאפקט הוא יותר דרמתי, באמת.
כנראה זה מה שמפתיע.
תודה על המחמאות.
מקסים! נראה לי שנאמץ את הרעיון לבית שלנו.
תודה, איזה כייף לשמוע!
זו חוויה נפלאה לעשות דבר כזה וזו יכול להיות גם מרכז של הפנינג יצירה משפחתי.
מאוד מוצלח. אהבתי לראות ולקרוא את ההסבר. יש לך נתינה עם לב רחב. כל הכבוד על השיתוף וכמובן על הביצוע המושלם.
תודה על המילים החמות, מירי.
אני שמחה שאהבת.
איזה כיף לזכות בחופש יצירתי שכזה ובתמורה לתת כזאת מתנה! יפהפה! והרובה הכהה מרשימה ביותר ונותנת נופך של עתיקות כיאה לשלט משפחה.
תודה, ריבי. אכן החופש ליצור מפרה ביותר.
טוב…
תוצאות כזו מבקשות מיון רציני בכלים שלי לראות אם אני יכולה לספק לך צבעים וטקסטורות נוספים.
כל כך מוכשרת !!! שדה ♥
תודה, בוביק.
שאריותיך האיכותיות כבר מופיעות לי בכמה מוצרים. אשמח לעוד.
Complimenti! איזה יופי! ממש! שנסיים יום אחד בעתיד הרחוק את הבית אזמין אותך להכין לי גם שלט פסיפס לכניסה.
Grazie mille
ברור לך שאני מגיעה בכייף!!!
(יש מצב שאגיח עוד לפני השלט…)
♥
שלט מקסים! איזה כיף להם שאת האדריכלית שלהם…
תודה, וורדה.
אהבתי את התוצאה, שלט בהחלט עם פאן אישי שהמישפחה בחרה – עשוי בטוב טעם. אני בכלל אוהבת לקרוא את כתיבתך בבלוג משולב בהומור,בפשטות ובנועם. אני מרגישה כאילו את מדברת כאילו מתנהלת שיחה זו תחושה נעימה לקורא ולי..זה נעים ביותר.
עדנה (עדי מהכפר של סבא)
תודה על המילים המפרגנות, עדנה.
תמיד נעים לשמוע.
שלט מושקע ויפה! תודה ששיתפת בתהליך
תודה, יקירתי.
יצירה יפה מאוד
אני לא נוהג בהדבקה של דבק פלסטי כי לאורך זמן יש התנתקויות אני מתכוון לאחר כמה שנים, אני מעדיף להשתמש בהדבקה עם דבק היפוקסי נוזלי מתחת לחלקים.
האם אתה מדביק עם אפוקסי את האבנים לרשת?
האמת שגם אני חששתי מדבק פלסטי, אבל בסופו של דבר האבנים דבוקות בדבק קרמיקה שנצמד לדבק הפלסטי וגם מחוזקות עם הרובה. התחושה שלי היא שזה מספיק. ימים יגידו.