פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 14 דצמבר 2010
אני לא יכולה לסבול פיסת נייר הזרוקה בפח אשפה הרגיל. נראה לי כזה בזבוז.
אצלנו בבית אוספים את הנייר באדיקות רבה ומפנים אותו למיכלים המתאימים. זאת, כמובן לא לפני שהדפסנו משני צידי הדף (טיוטות להגהה, שרטוטים לשדרוג וכ"ד)
לאחרונה גברה בי התחושה שאני רוצה למחזר את הנייר הזה בעצמי. טוב, אולי לא את כולו אבל חלק משמעותי ממנו.להשתמש בפסולת העצמית שלנו נראה לי המיחזור הנכון ביותר. זה לא שאני פוסלת את המיחזור כמו שאנחנו מכירים באיסוף דרך המיכלים, אבל לחסוך את ההובלה זה יותר טוב לכדור הארץ ואני מוצאת שזה די מגניב להשתמש בפסולת שלנו ולהוציא ממנה תועלת. כמו לעשות קומפוסט מקליפות הירקות שלנו, למשל.אין שום מיחזור יותר ראוי ויצירתי יותר לנייר מאשר עיסת נייר. זה מקסום המושג של upcycle.כלומר לקחת עצם או חומר וע"י שימוש השונה מן המקור אתה עושה בו שימוש חוזר (reuse) ויחד עם זאת משדרג אותו.
עיסת נייר היא חלום ישן שלי עוד מימי שיטוטי בחנויות הספרים במילאנו.
על המדף העליון בחדר העבודה שלי יש כמה וכמה ספרי עבודות יד שנקנו בתשוקה רבה ובהמון כוונה. ספרים על אומנויות שטרם שלחתי בהם יד. אחד מהם עוסק בעיסת נייר. קניתי אותו בחנות קטנה ב-Opera, עיירה בדרום מילאנו. בספר יש כמה פרוייקטים ומתכון לעיסה, אבל אף פעם לא ממש עשיתי משהו בנדון. לפני שחזרנו לארץ אפילו קניתי דבק טפטים והוא מחכה בשקט ובנימוס כבר יותר משלוש עשרה שנים.
כשראיתי בבלוג של יעל, הבית של יעלי, שהיא פותחת סדנא לעיסת נייר, היה זה אך טיבעי שאקפוץ על ההזדמנות וארשם. מבלי לפגוע באף אחד, אין לי כל כוונה להתחיל לעשות עבודות עיסת נייר קלאסיות אלא אני מרגישה שזה חומר שנועד לשילוב עם פסיפס ואפילו עם טקסטיל וכבר יש לי כמה תכניות חומש עתידיות. פשוט הרגשתי צורך עז ללמוד את הטכניקה.
בפגישה הראשונה יעל הכינה לנו מיני מאפה מקסימים והגישה אותם בסלון הקטן שצמוד לאזור העבודה. רהיטים משופצים ושני חתולים היוו רקע מושלם לחגיגה.
בסדנא הכנו שלוש קופסאות מעיסת נייר על גבי קופסאות קרטון קיימות וכל אחת לקחה את העיצוב לכיוונה האישי. קיבלנו מיעל את המתכון של עיסת הנייר שלה, שאלנו שאלות, פיסלנו וקשקשנו. פשוט יום שישי קסום של יצירה, סיפורי משפחות, צחוקים ורכילות קלה ( קבוצה קטנה של נשים בשישי בוקר…מה כבר רציתם שנדבר, על הבורסה?) כאן בתמונה שלוש הקופסאות שהכנתי, לפני הצביעה שלהן.
יומיים אחרי הפגישה הראשונה כבר ידעתי איך אני רוצה לצבוע את הקופסאות שלי וכבר התחלתי לספור את הימים אחורה לפגישה השניה. במייל כבר סיפרתי ליעל מה הפנטזיות הצבעוניות שלי לגבי הקופסאות ויעל וידאה שאוכל לממשן. בפגישה השניה חזר ריטואל האירוח בסלון עם הלחמניות המופלאות של יעל והריבות מעשה ידיה.
כל אחת מאיתנו הפשילה שרוולים ותוך כדי פטפוט צבענו ועיצבנו את הקופסאות. היה מפגש נהדר ולמרות העבודה הרבה זה היה "סיפתח" נפלא לסופ"ש המשפחתי והנעים שבא אחריו.
שלוש קופסאות יצרתי בהדרכת של יעל.
הקופסא הראשונה תכולה ועל המכסה שלה יושב חתול שחור לבן, הומאז' לדמקה שלנו שיצאה ולא חזרה הביתה. כשצילמתי את הקופסה מצאתי את גרי ברקע וחוץ מלסדר קצת מסביבו, באמת שלא הכרחתי אותו להיות שם (מי שמכיר חתולים יודע שאי אפשר להכריח אותם לכלום..)
הקופסא השניה היא בצורת קאפקייק עתיר קצפת והיא משמשת בפועל כקופסא לשקיות הסוכרזית
הקופסא השלישית היא ל"דברים", זאַכן ביידיש, היא מעוטרת בסיגליות קטנות ומכילה כל מיני דברים שלא רוצים לזרוק בינתיים (ברגים קטנים, כפתורים, שני צדפים, מהדק ומטען של טלפון סלולרי) יש טעות כתיב, לצערי, הפתח צריך להיות מתחת לא', זאַכן , ולא כפי שכתוב עם ניקוד שנכון לפ' רפויה.
הסדנא היתה מדהימה. יעל היא אישיות וכשרון בכל מדיה שהיא נוגעת בה. עיסת הנייר היא בהחלט חומר שעומד להצטרף לכלי העבודה שלי. אני צריכה עוד ללמוד אותו, אבל ראשיתו של הפרוייקט הבא כבר צצה והמוצר מתחיל לקרום עור וגידים.