פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 21 יולי 2011
התעוררנו לבוקרו של היום הרביעי של הטיול שלנו. נרשמנו לעשות רפטינג בנהר ה- Verdon שבאזור Alpes de Haute Provence זה אזור שונה מאותה פרובנס כפרית שכולם מכירים מספרי העיצוב וסיפרי התיירים. אזור זה הוא אזור מרשים מאוד, אבל לא בזכות כפרים ציוריים אלא בזכות היותו הררי וסלעי ובזכות הנהרות שחורצים את סלעי הענק הקדמוניים בחריצים טורקיזיים מנצנצים לכדי קניונים מרשימים (Gorges).
קמנו בבוקר והתארגנו מהר כשאנחנו משאירים את כל דברי הערך שלנו למשמרת אצל בעלת הצימר. לקחנו עמנו רק מצלמת קרטון חד פעמית שהניבה תמונות כל כך איומות עד שהפוסט הזה באמת קצת חסר.
את ההרשמה לרפטינג עשינו מהארץ ב Aboard Rafting, ואם תציצו באתר שלהם תראו שהם מספקים עיניין ואטרקציות במשך כל השנה ולא רק רפטינג אלא גם טיולי מים, סנפלינג, שייט אבובים ועוד. אפשר לברר במייל וגם לדבר בטלפון – תמיד יש שם מישהו דובר אנגלית.הגענו לנקודת המפגש של הרפטינג – חנינו, נרשמנו,התפשטנו, לבשנו חליפות צלילה, גרבי צלילה, מעיל רוח חגורת הצלה וקסדות. המדריך דובר אנגלית (כזו עם מבטא צרפתי מטופש – ראה "ההיסטוריה המטורפת של העולם" של מל ברוקס) המדריך הפך אותנו למים, עשינו קצת Body Rafting וחזרנו מאוד מרוצים.
בדרך חזרה למלון קנינו לחם ופיסלדייר (שזו פיצה עם בצל, ואנשובי) ועצרנו לאכול במקום שהסתבר כמדהים ביותר… נקודת תצפית על האגם הגדול של הVerdon. מים בצבע טורקיז שלא ניכר בצילומים של המצלמה החד פעמית (לא ברור למה לא שלפתי את הטלפון הנייד)
הגענו בחזרה למלון, אספנו את הדברים ויצאנו לדרך. מכאן הטיול שלנו היה גמיעת מרחקים באופן הכי מיותר שיש, מרוץ נגד הזמן להגיע למוזיאונים שתוכננו.
עייפים מהרפטינג ומאוכזבים מהיום הזה לקחנו החלטה וזנחנו את התוכנית באופן גורף. בחרנו לנסוע אל עבר החוף התכול, לריווירה, להנות מהנוף להרגיש קצת שלווה ולחפש מקום להתמקם בו ללינה ומנוחה.
החלטה חשובה ומשמעותית שהחזירה לנו הרוגע וחזרנו להנות מכל מה שמסביבנו. הנוף היה מדהים, הכפרים מרוחקים זה מזה ובינהם המון ירוק. מלמעלה ליוו אותנו שמיים כמו שלא נראו מעולם (הבן שלי קרא לזה עננים של "לבן טייד") ואפילו ראינו שדות לוונדר (קצורים אמנם)
הבחירה בנסיעה רגועה השתלמה לגמרי. במקרה עיננו קלטה שילוט מקומי שכוון אותנו למוזיאון סיטרואן. למי שלא יודע, אנחנו משפחה חולת סיטרואן ועלצנו מאוד עם הגילוי ועם ההגעה למוזיאון. באתר שלהם תוכלו לראות סרטון שמסביר ומדריך במוזיאון.
זה האנגר מדהים והגשמת חלום של איש אחד שבאמצע שומקום אוסף, במשך שנים, מכוניות סיטרואן ומשמר אותן במצב מכני מעולה. ממש מרגישים את האהבה והתשוקה שלו למכוניות הללו. ליד כל מכונית יש הסבר מפורט מבחינה טכנית ומבחינה היסטורית. המכוניות, שחלקן ממש עתיקות, בעלות קילומטראז ' מיזערי וכולן עובדות ופועלות.
בצאתנו מן המוזיאון הקטן אך המרוכז, חיכתה לנו חנות מזכרות יפיפיה עם מזכרות סיטרואן שוות במיוחד.
כשמתקרבים לאזור הריוויירה, כבר אין צימר בכל כפר, הכפרים לובשים סגנון אחר והכל הופך למרקם צפוף, עירוני משהו. היה קשה למצוא מקום לינה והערב התחיל לרדת.
בסוף מצאנו משהו בעיירה שקוראים לה Roquefort-les-pin. חדר פשוט עם ארוחת בוקר ומסעדה צמודה. העיקר לשים את הראש.
את ערב ראש השנה תשע"א חגגנו בארוחת הערב במסעדה המקסימה, על גדות הבריכה ועם נוף למפרץ הריביירה. החלטנו להזמין דגים כדי להיות לראש ולא לזנב ולחגוג את ראש השנה. פתחנו ב"קיר" והיה כייף.
התמונות הן מהבוקר שלמחרת, שניה לפני היציאה לדרך.
מתוך הנסיעות הרבות של היום הזה עלו כמה מסקנות ברורות בעיניין הנסיעה בדרכים הצרפתיות וחשבתי שיהיה נחמד אם אחלוק אותן עמכם:
1.במפה הדברים נראים פשוטים. לא לסמוך על זה (במיוחד בנושא כניסה ויציאה מערים)
2.בכיכר, אין לפנות אם לא מוצאים את הכוון שצריכים. יש להמשיך בסיבוב ואפילו כמה סיבובים – עד שמוצאים. בדוק.
3.המפה מציינת כבישים אדומים כרחבים וראשיים. בחיים זה ממש לא ככה! אין קשר בין הצבע במפה לרוחב הכביש במציאות.
4.המפה נותנת לכל מיני עיירות חשיבות בגודל האותיות. בסוף מתברר שזה בסך הכל כיכר ושני רחובות.
