את א. וע. פגשתי ליד גן הילדים של בתם באחד מישובי לטרון. אני הייתי בדרך למזכירות הישוב כדי להחתים תכניות להיתר והם הביאו את הקטנה לגן. את א. אני מכירה מאז שהיה ילד בכיתה א'. למדתי עם אחיו הגדול. פגשתי אותו שוב אחרי שנים, בתקופה התל אביבית שלי, בתור חבר של חבר של חבר ואת ע. הכרתי בתור החברה היפיפיה שלו. כמו שקורה, תמיד, כשנפגשים שלא בקונטקסט המקורי, (או שמא, פשוט נועדנו?) נוצרת מן קרבה פתאומית כזו ואחרי החיבוק למדתי שהם עומדים לבנות בית בהרחבת קיבוץ רגבים.
יעברו עוד ימים וכמויות של נייר שרטוט למחזור עד שנתחיל לתכנן את ביתם. מי שעינו חדה וקפדנית בסמנטיקה יראה שכתבתי שנתחיל לתכנן, ברבים, ולא בלשון יחיד. זה לא מקרה. כך אני עובדת עם המזמינים של העבודה / לקוחות / דיירים (בחרו את המילה שנאה לכם ביותר). לא בתור בעלת מונופול על ידיעת התכנון אלא כצוות מלוכד שאחת יודעת יותר על אדריכלות אבל שניים (לפחות) יודעים יותר על עצמם, מאוויהם, צרכיהם ותקציבים. בתהליך התכנון אנחנו פולשים זה לתחומו של זה. אני, מחד, מעלה סוגיות כלכליות ופרקטיות וחוקרת ונוברת בחלומות ובצרכים והם, מאידך, מעלים רעיונות תכנוניים ואת הכל אנחנו מבררים ומנסים ושוקלים, ללא שום היררכיה ודיסטנס.

הפרוייקט של א. וע. היה מיוחד מבחינתי מאחר ומדובר היה ב"דגם קבלן" בשכונה בה הדיירים בחרו בתים דו משפחתיים מתוך חמישה דגמים ובאופן עקרוני ניתן רק לעשות שינויים פנימיים וגם הם מוגבלים בחלקם. כמובן שיקירי בחרו דגם שזו לו הפעם הראשונה שנבנה. יותר מכך, הם היו הבית הראשון ממש שנבנה בדגם זה וזה היה מאוד משמעותי לתכנון ותקראו על כך בהמשך.

א. וע. ידעו מה רוצים והיו כבר מלאים רעיונות. לי אין בעיה עם זה, נהפוך הוא. אני אדריכלית ללא קו. אני נותנת שירות שמטרתו היא מציאת הקו שלהם ובנית בית לטעמם וצרכיהם.

לשיטתי, אדם יודע ומכיר את המציאות שלו לפני האדריכל ולי לוקח לי זמן להפנים את הקיים/ מוכתב. תוך כדי העבודה מצאתי פתרונות למימוש התכניות של השניים, פיתחנו אותם יחד ובחרנו את המתאימים ביותר. תהליך תכנון איננו לינארי כל הזמן וחווינו לא מעט הליכות אחורה ושינויים שחלקם נבעו מבעיות ביצוע של הקבלן. למשל מכלול נישות שהיה צריך להיות מתחת למדרגות לא הובן ע"ח הבנאים ובשטח נבנה חצי קיר באופן לא נכון. מתוך רצון להמנע מעימותים ומתוך כמה הארות שלנו מצאנו פתרון אחר לקיר והוא נבנה בצורה מדורגת העוקבת אחרי המדרגות עצמן. צורה זו אפשרה מיקום של אביזרי קישוט עם האיכלוס של הבית.

להיות הראשון בתהליך (ביתם של א. וע. היה הראשון בשכונה והראשון שנבנה בדגם הזה) טומן בחובו יתרונות וחסרונות. החסרון העיקרי הוא שכאשר עולה בעיה היא משתק את המערכת (הקבלן, היזם ומערך היועצים) וזמן התגובה הוא מאוד איטי. המערכת רואה את הסכנה שבתקדים ומנסה לפטור את הנושאים השונים שמועלים כבעיות אישיות של הדיירים. הבעיות מתקרבות לפתרון רק עם התווספת "אחים לצרה" במקרה שלנו הסתבר שגרם המדרגות חצה חלון מתוכנן ואילו חלון הקומה השניה מתוך חדר המדרגות לא היה נגיש. אנחנו הצענו חלון אחד ארוך וגבוע שפתיחתו נגישה מגרם המדרגות. המערכת התקשתה לאשר וכאשר אישרה את הפתרון המתבקש שלנו חלון זה נקרא ע"י אנשי השכונה "החלון של ע." והוא הפך לפתרון בעוד בתים.

היתרון העיקרי של להיות הראשון הוא שחלק מהנושאים שעולים ומעמידים את המערכת ללא יכולת תגובה ראויה שמאפשרת להעמיד עובדות באופן אסרטיבי. אני טובה באסרטיביות . וגם ע. כך היה עם החלון שלנו וכך היה עם בחירת גוון תכלת לארגז הרוח של הבית כולו. (דבר שלא ניתן היה לביצוע לכשהצעשתה המערכת וקבעה שארגזי הרוח של שאר בתי השכונה יהיו לבנים ללא אפשרות בחירה)

בפרוייקט כזה – חובה שיהיה ליווי צמוד, כולל תקשורת עם השטח ועם הקבלן (יזם) העבודה היא מול יועצים כמו אדר', קונסט', חשמל, איסטלציה, מיזוג… מול וועד היש/ובו וכ"ד. יש צורך רב ללוות את המזמינים לכל הספקים ולמידת האופציות הקיימות ואופציות השינוי. זה שונה קצת מבניה פרטית כי יש כאן עוד אינטרסים שנוגדים לפעמים את אלו של בעלי הבית.

א. וע. היו חלק מצוות התכנון שלי בפרוייקט הזה. ע. היתה על התקציב והיו לה רעיונות מקוריים בעינייני עיצוב ותכנון. לא. היה SAY בנושא עיצוב ונקודת הראות שלו היתה יחודית וקפדנית עם ירידה לפרטי פרטים שאינם אופיינים לגברים, בדרך כלל.

היו להם בחירות לא "מקובלות" או יותר נכון פחות נפוצות: למשל חדר השינה של ההורים וחדר הרחצה נמצאים בחלל אחד ללא קירות מפרידים. שיחקנו עם ריצוף שונה, פרקט למינציה בהיר באזור חדר השינה ואריחי ג.פ. דמויי דק כהה לאזור הרטוב, כשאנחנו מניחים אותם בניצב זה לזה.

בני הזוג בחרו להצריח את הסלון ופינת האוכל, כך שהסלון קרוב למדרגות ופינת האוכל קרובה ליציאה לגינה. תוכננה סגירת המטבח במקום פתיחה שלו, ליצירת יותר מקום לארונות מטבח וגם ליצירת הפרדה. ע. אוהבת צבע ונבחרו חלונות אלומיניום בצבע אקווה עליז, כמו גם ארונות המטבח הצבעוניים שאריעים בגוונים חמים ובהירים הקיפו אותם. עיצוב הבית והלבשתו נעשות ע"י ע, כולל עיצוב שירותי האורחים עם אוסף הציפורים שלה, ומסגרות הכיור בחדר הרחצה של ההורים. כמובן שעיצוב גופי התאורה בחדר השינה מעציצי איקאה היה רעיון שלה, כמו גם צביעת המזנון בצהוב.

הבית עטוף בנוסטלגיה ופרטים ששייכים למשפחתה כבר שנים יחד עם ליקוטים של כורסאות וגופי תאורה שנאספו ברחוב ואפילו מיטת הנסיכה של הילדה נאספה ממרכז מחזור ונצבעה בוורוד מתוק במקום ה"דמוי עץ" שיהיה הגוון שלה במקור.

לסיום הפרוייקט הכנתי שלט מפסיפס והטבעתי אותו בקיר הכניסה של הבית. אפשר לקרוא על התהליך ברשומה שהוקדשה לו.