פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 22 יוני 2012

כשאתה חובק את ילדך לראשונה, כאשר עורו עדיין פולט את חומה של אמו, אתה לא יודע לאיזה איש יצמח להיות ואיך יחיה את חייו ומה יהיה טיב יחסיו איתך ועם שאר העולם.
כל מה שאתה יודע זה שליבך עולה על גדותיו ויוצא אל הרך הנולד שלך.



מן הימים הראשונים של ההורות אתה יודע שתיצק לחיי ילדיך את כל האהבה שיש בך ואת האמונות שלך ואת מראה הדרך שנראית לך נכונה. אתה יודע שתחבק ותגונן עליו ככל שיאפשר לך אבל אתה לא מסוגל לדעת או אפילו לדמיין מי הוא יהיה לכשיהיה גדול.
אתה יודע שתתן לו את הכלים להיות מי שהוא (וגם קצת מי שהיית רוצה שיהיה, בואו נודה בכך..) אבל העתיד אינו נודע.

יואב קוטנר ואנחנו במבוא להתחלה של המופע

התחלתי להרגיש ש"הצליח לנו”, כאשר מצאנו עצמנו צופים יחדיו בסיטקום אמריקאי וצוחקים מאותן שורות. זה המשיך בסרט הראשון שראינו יחד ובמוזיקה "של זמננו" שילדינו מקשיבים והשיא, כרגע, הוא מופע הרוק הראשון אליו הלכנו יחדיו אתמול, ביום הכי ארוך של השנה, 21 ביוני, "עצמאי בשטח", רגבים 2012. רוקרים וותיקים ורוקרים צעירים ומבטיחים – תמהיל שמבטיח להצליח לרגש את כולם. (קוטנר אמר שזו פתיחתה של מסורת אז ציינתי את השנה. זה המופע הראשון שפותח את המסורת…)
שם המופע מצדיע למאיר אריאל. בין ההופעות הוקרנו, על המסכים, קטעי שירה וותיקים שלו ושל זמרים אחרים.

אורן זילברשטיין

לואיזה

אני לא רוקרית כלל וכלל וגם לא מאזינת מוזיקה מכורה, אבל כשהילדים שומעים מוזיקה שהיא כור מחצבתי (וכור מחצבתו של אביהם אשר, בהחלט, מבין יותר ממני במוזיקה) אז יש תחושה חזקה של תקשורת וקרבה.

איגי דיין והצללים – הופעה מצויינת! התחילו באור מלא וליוו את השמש לשקיעה.

כשנודע לנו על מופע הרוק שמתארגן בקיבוץ רגבים (ליד גבעת עדה, פרדס חנה) הילדים (18, 15) שמחו להצטרף ובעיני רוחנו ראינו כולנו, מין וודסטוק מקומי ומיתולוגי שצומח כאן (רק בלי הסמים, כי אנחנו חינוכיים עם הילדים) . ביננו, הכי שמחתי שהילדים שלי, בגיל כל כך מנוכר, מוכנים בכלל לבלות עם ההורים שלהם ועוד לילה שלם.

איגי דיין בהופעה סוחפת

זו המשמעות האישית והראשית, מבחינתנו, של הוודסטוק אשר ברגבים. הגענו מצויידים בשמיכה משובצת שנתפרה לבכורי עם לידתו (ראה רשומה קודמת), צידנית שמולאה מבעוד מועד בקציצות, שניצלונים מתובלים במרווה, ירקות, פירות, בירה ומים (שלא הרשו לנו להכניס), שמיכות וכירבוליות כדי לשרוד את החורף הרוסי. אמנם פה לא חורף ולא רוסי, אבל לפנות בוקר מצאנו עצמנו מכורבלים ביננו לבין עצמינו עם השמיכות. (היה נפלא)

איגי דיין – פשוט אליפות!

הגענו ב17:00 והמקום היה עדיין כמעט ריק. התמקמנו במקום טוב מול הבמה וקוטנר המיתולוגי הצחיק כשביקש שלא נדחף…

הקליק – למי שזוכר את שנות השמונים המוקדמות. אינקו-אינקו-אינקו-בטור! לקלוט כמה הם היו אוונגרדיסטים בזמנו. שווה.

אחרי כחצי שעה התחילו ההופעות ובכוונה לא אמנה את כל המשתתפים אלא רק אציין את שמם מתחת לתמונות.

ברי סחרוף – קלאסיקה ישראלית במיטבה. חלליות או לא להיות!

נער אחד מאיתנו נשבר, לקח את מפתחות המכונית והלך לישון בשקט. שאר השלושה (אבא, אמא והנער השני) שרדו עד 03:30 לערך, כאשר מידי פעם אנחנו מנמנמים לצלילי רוק בפול ווליום (מה, לא ראיתם איך בוודסטוק ישנים כשברקע מוזיקה?!)

ברי סחרוף או כמו שמכנה אותו פורטיס: "ידידי הכסוף"

רמי פורטיס – הופעה מדהימה. הבנאדם פשוט גאון!

רמי פורטיס – מלך!!!! וגם מנומס (אומר יפה: "תודה" אחרי כל מטח מחיאות כפיים)

שלום חנוך – אחת מאמות הסיפין של הרוק הישראלי. חיכינו לו עד שיגיע (02:30) והוא דווקא הגיע…

שלום חנוך – בלוזי ומלא רגש. הקהל התעורר כשהוא עלה לבמה.

ההנאה הגדולה ביותר היתה מעצם הבילוי המשותף עם הילדים. בונדינג משפחתי של טוזיג באמצע הלילה. מופע הרוק (המוצלח ביותר, אגב) היווה לכך רקע משובח.