פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 28 מרץ 2011

יש הרגשה של התחדשות באויר.

זה התחיל ביום שישי בבראנצ' מדהים ב"שלוותה" בנמל תל אביב, שארגנו דודי ונעמה מ"בייגלה" למען עמותת"לשובע" . שמש ומעשים טובים תמיד עושים לי שמח בלב וגם בירה מול הים ואוכל טוב…
התמכרתי לשמש, לבירה ולפורמלג ורותם המקסימים. זו היתה פתיחה מלכותית לסופשבוע שיקדם שבוע נפלא ונהדר.

בשבת בבוקר יצאתי לצעידה שלי בשדות.
האביב תפס אותי כמעט לא מוכנה. אחרי יומיים גשומים וברוכים, הפציעה השמש ואני מצאתי את עצמי So excited בשדות, מוקפת בכל היופי האדיר הזה של הטבע.
משהו גרם לי לקחת מצלמה לצעדה ומשם נולדה הרשומה הזו.

האביב מסמל התחדשות לכולם, אבל לי, ילידת אוגוסט מאותגרת סרוטונין , זו חגיגה ממש.
הצעידה בתוך כל הצמיחה הזו גרמה לי לקפץ מחרק לחרק ומפרח לפרח, לצלם ולעלוץ ביותר.
כמה שאני לא מחוברת לצבע הצהוב (שריטה שיש לרפא, אני מודה), הצהוב הזה שאתם רואים בתמונות הוא פשוט מושלם.

אמא אדמה פרשה את ידיה וחיבקה אותי. לא יכולתי שלא לחשוב כמה הרבה היא מציעה לנו ואנחנו פשוט לא יודעים לקבל…
לפעמים אני רואה משפחות עוצרות את המכונית בצד הדרך, מלקטות צמחי בר לסעודות נפלאות ואילו אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם השפע הזה.

ואז נזכרתי שאני כן יודעת. קצת.
זוכרים את ה"לחם הערבי" של ילדותנו? זה שלמדנו שקוראים לו חוביזה או חלמית? – אז אני יודעת להכין ממנו מעדן.
לפני כמה שנים יצאתי לסיור בשדה עם בית הספר היסודי של גיא,  בכורי ושם לימדו אותנו להכין קציצות מהירק המופלא הזה.

מכירים את חרדל הבר? זה עם הפרחים הצהובים שנמצא פשוט בכל מקום?
למדתי עליו מהפועלים שבנו את הבית שלי. הם נהגו לקטוף אותו בשדה הסמוך ולאכול את עליו, טריים, לצד הארוחה שהביאו מהבית. יש לעלים טעם מובהק של חרדל והם מזכירים את הטעם של הרוקולה, הרוקט.

המשכתי לצעוד וחשבתי על אוכל.
בסופשבוע הבישול הוא התפקיד שלי. זה תפקיד שניכסתי לי באהבה רבה עוד בימים שעבדתי שעות מוטרפות  ובקושי הייתי בבית במשך השבוע.
אמיר טיפל בילדים, ובישל ודאג ולקח לחוגים וקילח וחיבק במשך כל השבוע ובשישיבת הייתי משנסת את מותני, משלימה שעות משפחה וחוגגת ביצירת ארוחות. אמיר עדיין מבשל את נפלאותיו באמצע השבוע, לפעמים, (מבטיחה רשומות בנושא) אבל סופשבוע הוא "שלי".

בבית חיכו שאריות של פיצה שהכנתי ערב קודם (אחרי הארוחה המדהימה לכבוד "לשובע" לא יכולתי להכין משהו כבד יותר) וחומרים לפשטידת בשר, אבל לא יכולתי להתעלם ממה שהציעה לי אמא אדמה..
וכך, חזרתי מהצעידה עם זר של חוביזה וחרדל והלכתי להכין קציצות.
במתכון המקורי (ההוא מהסיור של הבצפר) היו פטריות טריות אך מאחר לא היו לי אלתרתי משהו שונה לגמרי ונרשם עליו פטנט.

קציצות חוביזה וחרדל בר

לצערי, המתכון הוא ללא כמויות מדוייקות. מה שחשוב זה היחס בין המצרכים והוא תלוי בכמות קציר החוביזה שלכם. הכמויות נקבעות "בשטח" לפי איך שזה "תופס"…

חומרים:
עלי חוביזה (אפשר גם חרדל בר, ואפילו סירפדים)

בצל
ביצים
קמח מצה
בטטה
מלח ופלפל
יין ורוטב סוייה (לא חובה)
שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. קוטמים את העלים מהגבעולים הקטנים שלהם ושוטפים היטב, היטב, היטב ושוב היטב בקערה עם הרבה מים קרים ואחר כך מסננים ומייבשים את העלים. צריך לנקות את הפיח ואולי את הריסוס. והכי חשוב, יש להעיר את ה"ברל'אך" ולשחררם לחופשי. אני החלפתי את המים כמה פעמים והתהליך כולו ארך כשעה.

2. קוצצים את הבצל, לא קטן מידי. מגררים את הבטטה גירור עבה, כמו ללביבה.
קוצצים את העלים מהשדה. אני אוהבת שיהיה קצוץ כמו שקוצצים פטרוזיליה כי אני אוהבת שהתערובת אחידה והקציצות בלי "זנבות".

3. בסיר או במחבת מחממים שמן ומטגנים את הבצל עד השחמה קלה ומוסיפים את הבטטה. לאחר טיגון קל וערבוב מתמיד שופכים כרבע כוס יין וזרזיף סויה (אפשר מים) ומרככים מעט את הבטטה. לא יותר מידי.

4. מערבבים את תערובת הבטטות והבצל עם הירק הקצוץ.
כמה וכמה? – ככה וככה. בצילום תראו את היחס הנכון בינהם. עלים עודפים הלכו לקומפוסטר.

5. להוסיף לתערובת ביצים וקמח מצה (פי מיליון יותר טעים מאשר פירורי לחם, גם בקציצות רגילות, לטעמי)
כמה? עד שמתקבלת תערובת לחה שאפשר ליצור ממנה, בידיים, קציצות.

6. מחממים שמן ומטגנים במחבת את הקציצות עד שמשחים יפה מבחוץ ומתבשל היטב ו"תופס" מבפנים.

7. אחרי מנוחה קצרה על נייר סופג – אוכלים.
זה רגע קריטי כי כל בני הבית מנסים לחטוף קציצה לפני האוכל. יש להגן בחירוף נפש!  ראשית, כי לא אוכלים בעמידה  ושנית, כי יותר טוב בישיבה עם כל המשפחה.

למישהו יש מתכון טוב עם סירפדים? הגינה שלי מלאה בהם…