כדי לספר את סיפורו של היום השני, אני חייבת לחזור, רגע, לכמה פרטים שהשמטתי מן הרשומה על היום הראשון. לא סתם השמטתי אותם אלא מתוך כוונה שלא להלאות אתכם בפרטים "ימיים" בטרם היותכם מוכנים. אז מאחר ואתם המשכתם לרשומה השנייה בסדרת הרפתקאות החמישיה באיי יוון סימן שאתם מוכנים.
כשנחתנו בשדה התעופה חיכה לנו נהג עם שלט" “החמישיה" בתעתיק לועזי – HACHAMISHIYA.
האמת? – ראיתי את השלט אך חלפתי על פניו לכוון היציאה כי הכתוב היה נראה לי מסובך מידי. מזל שהקפיטן זיהה את הכתוב.
העמסנו את עצמנו על הוואן והגענו למרינה אלימוס.
שם נמסרה לנו הסמורה לאחר בדיקה קפדנית של הקפטן ועוזרו.
מינינו את אייל לגזבר ואחראי קופה והפקדנו בידיו את מעותינו שווה בשווה.
כל מי שמתעתד לצאת בקבוצה להרפתקאה דומה לזו מוזמן לעשות כך. גם לא מתחשבנים וגם מרגישים כאילו מישהו מממן לך את הטיול. כייף גדול.
חלק מהחבר'ה (אייל,ענבל ומשה) נשלחו בליווי מקומיים למשימת קניות מזון בעיר וחלק נשארו לתקשר עם חברת הספנות, קאבס. עשיתי כמה השלמות של קטיף תבלינים בגינה הקטנה ליד משרדי חברת הספנות. (כאשר רוזמרין ואורגנו מופיעים במערכה הראשונה – ברור שיהיה להם תפקיד במערכות הבאות….)
 |
| משמאל למעלה עם כיוון השעון: מטבח, אחד משלושה חדרי שירותים, פינת ישיבה, הסלון ופינת הקפטן. |
עלינו כולנו ליאכטה ובחנו אותה הן מבחינת האינוונטר והן מבחינת האדריכלות.
יצאנו לים. עשינו טקס חלוקת חולצות והנפת דגל ומיהרנו לנמל הלינה הראשון – אגינה (Aegina).
לא ארחיב את הדיבור על העגינה (המושלמת אך הלא ממש לגיטימית) או על המסעדה (המשביעה אבל הלא ממש איכותית) אבל אספר שחזרנו לספינתנו שלנו עייפים אך מרוצים והלכנו לישון ששים אלי יום המחרת.
*
כך אני יכולה להתחיל, סוף סוף, לספר על היום השני שנפתח בהתעוררות הדרגתית וזוחלת של חברי החמישיה. כל אחד לפי זמנו, קצבו והקפה שהוא מעדיף. כך צריך לפתוח כל בוקר, לא כל שכן כזה של חופשה.
לאחר פתיחת עיניים והתארגנות יצאנו לים, ממהרים לסיים את פרק "ההתפלחות הגדולה למרינה של אגינה" ולצאת אל הים הפתוח.
באמצע הדרך הכין לנו הקפטן נישנושי בוקר מעולים. טוסטים במבחר גבינות וירקות. תבורכנה הידיים!
הקדמנו להגיע למרינה של הידרה (Hydra), לאחר שחלפנו בקרבת כמה מקומות מעניינים בדרך, כדי למצוא מקום, כך לפי ניסיונו של הקפטן שלנו. התגלה לנו אי יפיפה שבתיו מחבקים את ההר וגולשים אל המפרץ.
כל אחד מאיתנו תפס אחריות על גזרה אחרת עליה מונה. מי לפנדרים ולהגנה על צידי היאכטה, מי לחבלי ההקשרות למזח ומי לעוגן אשר בחרטום.
לפי פקודותיו המדוייקות של הקפטן ביצענו את המשימות כאשר יאכטונרים על החוף מתייצבים לקבל את החבלים שלנו ולעזור בהקשרות אל המזח.
החבלים נמתחו, שרשרת העוגן גם וכולנו ירדנו במורד הגשר ישר לטברנה עם הכסאות הכחולים מולה עגננו.
קודם כל לאכול משהו, לא? כבר עברו איזה שעתיים בלי מזון…
הידרה הוא אי שהיה מפלטם של שודדי ים וכיום הוא אי מאוד מתוייר אך אין לו מקורות מים משל עצמו והתחבורה בו היא ע"י חמורים למעט רכב פינוי אשפה אחד ורכב כיבוי אש.
האי יפיפה ומה שמרשים בו במיוחד הוא כמות מדהימה של חתולים, שמנמנים ומטופחים. (רוב האוכלוסיה שלהם מעוקרת ומסורסת לפי חיתוך קל באזנם)
רות צרפתי כתבה ואיירה ספר נפלא, וגם אם לא רשמה את השם המפורש של האי, אפשר לראות בברור שמדובר במפרץ הקסום של הידרה.
חלקם מחכה בסבלנות לקבל מזון מן העוברים והשבים, יושבי הטברנות והדייגים החוזרים מן הים.
תוך כדי שאנחנו מתפעלים מהטברנה התכלכלה שלו, מן האוכל המשובח ומן החתולים הרובצים על הכסאות, הגיעה יאכטה נוספת ואנחנו יצאנו לקבלה ולעזור לה עם הקשירה לרציף.
ואז יצאנו איש איש, לבד או עם חבר לתור בסמטאות לנופש ולמסחר.
צילומים של דלתות האי יפורסמו בנפרד ברשומה מיוחדת שתוקדש לדלתות באייים הסרוניים.
מה שניכר כאן במיוחד הוא הטיפוח (הם יוצאים כל בוקר לצבוע את הקירות והמדרגות?!),
הקונטרסט הבוהק בין הקירות הלבנים והתריסים/ חלונות/ דלתות / מעקות בגווני הכחול השונים,
והסמטאות המוצלות טובלות בצמחיה צבעונית ומצלה.
בינות לבתים הצבועים והיפים מתנשאים להם שיחי בוגונביליה (או שמא כדאי לומר עצים?)
וכיכר ענקית מחופה כולה בוויסטריה ענקית ובעץ תות (תזכרו את הכיכר הזו היא תופיע ברשומה הבאה..)
עציצים כחולים שכאילו נצבעו שניה לפני שנכנסנו לסמטה.
חנויות צבעוניות ומיוחדות ואפילו חתול אחד שנשאר לשמור על דוכן הירקות בשעת מנוחת הצהריים ובחר גם הוא לנוח…
לא ידענו את נפשינו מרוב יופי פשוט ומדוייק ושלווה נהדרת של חופשה.
אחר הצהרים, שבעים משוטטות וביקור בגלריות יפיפיות, הלכנו (חלקינו) להמשיך לחקור את האי. כדי לקרוא על מה שראינו ועל ההפתעות שנפלו בחלקו של אחד מאיתנו תצטרכו להמתין לרשומה הבאה.
אוף, הרשומה הזאת נגמרה מהר מדי. אני פשוט מרותק לסיפורים ולתמונות. עוד! עוד!
יופי!
אז יש סספנס ונראה אותך גם ברשומה הבאה!
♥
סי-גל…מתוך התמונות והסיפורים של דנמרק והנס כריסטיאן ..שם אני נמצא. עכשיו…התמונות והסיפורים שלנו ושל יוון..ובייחוד בסגנון המיוחד שלך..עדיין מנצחים…שוקל ברצינות לעשות עצירת ביניים אצל קאוס ובניו בדרך לארץ
אני חושבת שכדאי להתחיל לתכנן את המפגש הבא שלנו עם קאווס…
זה יתן לכולנו כח לסחוב עוד שנה!
הרחבת לי את הלב עם התיאורים והצילומים מעוררי הקנאה האלה. הכל כל כך ימתיכוני ונקי, עם אוירת חופש נעימה כזאת. ומה עם החום? לא היה חם (סתם מחפשת משהו לפגום באידיליה (-: ).
חחח, בתיה הצחקת אותי!
האידיליה לא נפגעה לאורך כל ההפלגה.
מזג האויר היה נהדר (תחילת אוקטובר) בשלושת הימים הראשונים. לאחר מכן היה קצת אפרורי אבל מרגש לא פחות.
כאמור, האידילה לא נפגעה מכלום, אפילו לא ממזג האויר.
הידרה מקום קסום. נקלעתי לשם "במקרה" לפני 20 שנים…וחשבתי לעצמי שגם זה סוג של גן עדן.
(אחר כך גיליתי שיש עוד הרבה פנינים כאלה באיי יוון, צריך רק לשוטט קצת ולצאת ממחוזות מליוני התיירים).
האמת? – יוון היא אין סוף של פיסות גן עדן. אני בטוחה.
כולי תקווה שההפלגה הזו היא תחילתה של מסורת אשר תדאג למפות את כל האיים ביוון ואולי את כל החופים של אגן הים התיכון?
מה זה ? זה מקולקל ? העכבר מתגלגל למטה ואין המשך !
זה לא בוק ריפורט ששמים הרבה תמונות רק כדי להגיע למכסת העמודים
העם דורש פרק שלישי על האש !
🙂
העכבר שלך בסדר גמור והעם יקבל. הפרק השלישי כבר על האש לגמרי והרביעי בהכנות.
(אל תגלי את כל הטריקים שלי לגבי הבוק ריפורט)
♥
עוד!!!!
מה, את הצמח מ"חנות קטנה ומטריפה"?
יהיה עוד. מבטיחה.
♥
אח… תענוגות וימים… עכשיו אני מתה לדעת אם ביקרתם בספצס… אי עוד יותר קטן שממוקם ממול להידרה. ביליתי שם שבועיים ( בקורס קייץ למדענים היית מאמינה?) לפני יותר מידי זמן. הפוסטים שלך משובחים ועושים חשק לחזור.יאסו.
יקירתי,
אני מגלה לך בסוד פרטי: אחרי הידרה נסענו לספצס. אבל רק ל24 שעות ולכן אני בטוחה שהחוויה שלך היא הרבה יותר עמוקה. מקווה שתאהבי את החוויות והתמונות שלנו משם. (רשומה בעוד שבועיים)
האי הזה מקסים! גם אני צריך להיות שם…
קראתי את הספר אבל לא היה לי מושג על איזה אי מדובר
מוטי,
בתור חובב חתולים, אם אני זוכרת נכון, אתה תהנה מאוד מהאי הזה. גם לי לא היה מושג שזה האי עד שחזרתי ממנו וראיתי את הדימיון בין האקוורלים של רות צרפתי לבין הצילומים שלנו.
ואו, איזה מרהיב. יש לנו את אחד מספרי החתולים של האנס סילבסטר. ממש מזכיר! עשית לי חשק רציני.
אכן אי מרהיב, מכל הבחינות. ♥
כל כך יפה! האיים היווניים נהדרים, ואיזה יופי של טיול ואיזה יופי של מקום!
אני מאד אוהבת את הספר של רות צרפתי, לא ידעתי על איזה אי בדיוק היא כתבה…
התמונות מקסימות,
נקודתית, התמונה של זריקת החבל חזרה לסירה ותוספת ה"לפני" משמאל הן א ו מ נ ו ת הצילום.
אילנ א
תודה רבה, אילן, אמסור לצלם את מילותיך החמות לגבי תמונת זריקת החבל.
לגבי שאר התמנות ברשומה זו, אני מודה לך אישית.