פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 24 אוקטובר 2011

הפגישה נקבעה, נדמה לי, לשעה 11:00 ואני הגעתי קצת לפני הזמן. נכנסתי לחלל הנעים של חברת הניהול וחייכתי למזכירה. “את לא מופיעה באינטרנט" התפלאה הדס המזכירה המלבבת. “רציתי לשלוח לך פקס ולא ידעתי לאן" היא הוסיפה. “אני לא רוצה שאנשים יגיעו אלי מהאינטרנט" אמרתי לה, בטוחה באמת השטותית הזו.
זה נשמע כאילו זה היה לפני מיליון שנה או לפחות במאה הקודמת, אבל זה היה בסך הכל לפני שלוש שנים. מאז עברו מלא בייטים ברשת, המקום ההוא כבר לא קיים, מי שרוצה לשלוח לי פקס מוצא אותי בקלות והדס? הדס מקסימה מתמיד ורק לחשוב עליה גורם לי לחייך באהבה רבה ♥.

זה לא שלא הכרתי אז את המדיה הזו, אני כותבת ומייעצת כבר כמעט עשר שנים בפורומים וקומונות בנושא בניה בתפוז, פורום שיפוץ ובניה ,פורום בונים בית ,  קומונת בונים ונהנים אבל נראה היה לי שהפרסום הנכון לי הוא מפה לאוזן בלבד. שיחה אחת הגיונית עם הדס שכנעה אותי שלפחות מי שמחפש אותי צריך להיות מסוגל למצוא אותי. ומשם התחלתי.
הדס שלחה אותי לראות את ה"אתר" של בן זוגה, שי (הקסום, אלא מה?!) שהיה בעצם בלוג תמונות. מדהימות. בלי מלל, בלי "חרבטיטות" שמתחלפות וקופצות בעיניים. פשוט ערוץ מידע נקי ופשוט.
משם התחלתי. כזה עשיתי לי. רק בלי תמונות מדהימות אלא רק צילומים ממצלמת הפוקט שלי…אחר כך הוספתי בלוג תמונות לעבודות היד שלי. שוב, בלי מילים, בלי פילוסופיות.

עברו עוד כמה בייטים ברשת והרגשתי צורך לכתוב.
אז פתחתי את הבלוג הזה ומאז אתם נאלצים לעבור בין החפירות שלי אם אתם רוצים לראות את היצירות שלי (מתכונים הם גם יצירה, לא?)

באחת הפגישות שלי עם דנה, יקירתי ,היא אמרה לי "אדריכל צריך שיהיה לו אתר, לא בלוג בבלוגפוסט". אתר. מה שדנה אומרת, אני שותה בצמא – ועושה. אז התחלתי לתכנן אתר.
בהתחלה רציתי שדנה תעצב אז חיכיתי שהיא תלד ושתחזור מחופשת לידה ושתתגבר על העומס בשל השניים. אבל אז עלה נושא התמונות הלא מקצועיות שלי (זו לשון עדינה כי אני לא רוצה להעליב את עצמי…)והחלטנו, דנה (שהצילום הוא בדמה) ואני שאת האתר יעצב מישהו אחר.

אמרתי לכם פעם שאין רע בלי טוב, נכון?
מצאתי לי אהובת נפש מקסימה ומוכשרת, שלווה וקשובה. מאי ממאיושקה. אני לא לקוח קל וגם כשאני לא יודעת מה אני רוצה יש לי תמיד מה לומר… אני חייבת לציין שהיא שרדה בגבורה את העבודה איתי. מיליון הערות והוראות, שינוי דעות לפרקים וגם פרק אחד של "רגליים קרות" כשפתאום חשבתי שכל העיצוב לא מתאים לי. וגם מאי בהריון והזמן טס.. ואז לידה והילדה צומחת ובין כל העיניינים החשובים האלו מאי סיימה את העבודה לעילא ולעילא.

את האתר בנה לי נתנאל המדהים מ- reVision, גם לו הצקתי לא מעט וזה עוד תחום שאין לי בו מושג קלוש… על כל השאלות הוא ענה בסבלנות והסביר והציג לי בעיות בתכנות והקשיב לי ופתר את הבעיות לפי ההעדפות שלי ושוב חטפתי רגליים קרות ולא הייתי מסוגלת לסיים את כתיבת המלל ובחירת התמונות.. הרבה אורך רוח נדרש לבחור אבל בסוף "שמנו גז" וקיבלתי אתר בדיוק כמו שרציתי, תפור עלי בדיוק, ללא שום מגבלה ועם מערכת ניהול נוחה ביותר.

בין השורות ובין הצילומים עולים אנשי צללים שלפעמים אנחנו מקבלים אותם כמובן מאליו. למשל המעצב הגרפי שעיצב את הלוגו שמופיע גם בכרטיס הביקור שלי, אבי שטראוך מסטודיו לרוץ איתו איש מוכשר בטירוף שקלט  אותי יותר מאשר אני עצמי…או למשל הצלמים. צילום הוא ניצחי ואני מוצאת שאדריכל המציג את עבודותיו איננו יכול להסתפק בצילומים שלו, או בצילומי חובבים הקוטעים אלמנטים, לא מבינים בקומפוזיציה או לא יודעים להתייחס לאור ולצל. בכל מקום בו מופיעה תמונה שלא אני צילמתי, יש קרדיט לצלם (גם אם הוא לא מתפרנס מכך).

הכי הכי אני אוהבת את שי אפשטיין. מהפרוייקט הראשון שהוא צילם לי ידעתי שאני יכולה לשחרר שליטה ולתת לו להוביל. חד עין ויצירתי ועם זאת כל כך יסודי וחרוץ. הוא יודע להוציא מעל ומעבר מכל תמונה ובעיני הוא פשוט קוסם. אם קוראים פה אנשי מקצוע מתחום האדריכלות, אני מזמינה אתכם לעבוד איתו. כל יום צילומים הופך לחווית על (שלא לדבר על היום בו מקבלים את הצילומים.. ♥)

פיזרתי בפוסט הזה תמונות מן האתר שלי.
אתם מוזמנים לבקר בו ולבקר אותו. להעיר ולהביע דעה. אם יש משהו שאתם מאוד אוהבים או מאוד לא ואם יש משהו שהייתם רוצים לראות ואין. יש לי כבר כמה נקודות שאני רוצה לשפר ואשמח לשמוע מה אתם חושבים.

והנה הקישור: האתר שלי