לפעמים החיים הם כן שחור ולבן

"החיים הם לא שחור ולבן" אמרו לי משחר ימי, בניסיון למתן את ההתייחסות שלי לדברים. “יש בינהם הרבה אפורים" הוסיפו אלו שחשבו שאני לא מבינה את הכוונה.

אז ראשית, יש בין השחור והלבן אינסוף גוונים,  והם לאו דווקא אפורים, שנית, אני אוהבת את כל הגוונים שבין השחור והלבן, אבל לפעמים החיים הם כן משחק של שחור ולבן שמתריסים זה מול זה. בסגנון או-או ובסגנון של גם וגם.

עם כל הרצון להאחז במנעד הגוונים שבין השחור והלבן , לרובנו יש "טוב" ברור" ו"רע" ברור וה"בינהם" הוא פשרה. לא סתם בסרטים הישנים הרעים היו לבושים בשחור, והטובים בלבן – כדי שנדע להבחין ולדעת.

כשאנחנו מסתכלים על העולם ראיית הצבעים שלנו היא הקרנה חוזרת של קרני האור הפוגעות בדברים. למשל, גוף שאיננו בולע את הקרניים בעלות הגוון האדום, יחזיר אותן ולכן יראה בעינינו אדום. גוף לבן הוא גוף אשר אינו בולע שום גוון של אור ומקרין בחזרה את כולם. שילוב כל הגוונים של האור הוא לבן. כאשר גוף בולע את כל גווני האור הוא לא יקרין בחזרה שום אור ולכן יראה לנו שחור. יהיה קל לקלוט את העיקרון הזה אם תחשבו על חושך מוחלט. אין בו אור המוקרן על הגופים ומכאן שאין אור החוזר מהם והעין שלנו רואה שחור.
שחור, מבחינה אופטית הוא חוסר צבע ואילו לבן הוא כל הצבעים גם יחד. 

הטבע בשחור ולבן. תמונות מימין לשמאל, למעלה: כלבים, זברה, חתול, פרה. למטה: בואש, סלעית, פנדה, טיגריס לבן

שחור לבן – הוא הניגוד בין שום צבע לכל הצבעים. העוצמה של הניגוד הזה משפיעה עלינו גם ללא ידיעת התיאוריה האופטית. זהו עימות בין הצבע הכהה ביותר לצבע הבהיר ביותר. יש כאן דרמה ויזואלית גם אם אין לה משמעות מעבר למראה.

מטבע הדברים ומשחר החרטומים הגרפיקה והקליגרפיה נוצרו מהדרמה שבין השחור והלבן.

הכיתוב והקליגרפיה הפכו לחלק בילתי נפרד מעיצוב החללים והניגוד בין השחור והלבן הופך אותם לאלגנטים במיוחד.

השחור והלבן – נקראים חד גוניים.
בעיני זו הגדרה קצת מעליבה לשניים הללו שמייצרים לנו דרמה מהדהדת כזו.

אני מאמינה שהכוונה היא לכך שהסולם הגווני שלהם משאיר מקום לכל שאר הגוונים להגיע ולהשתתף בדרמה.

לאזן אותה או להקצין אותה.

מה שנחמד בחד גוניות הזו, של השחור והלבן, הוא שהיא מאפשרת ריבוי של טקסטורת זו לצד זו ליצירת דרמה ועיניין שלא יכלו להתקבל עם גוונים אחרים. כבר בתמונה הקודמת משולבות כמה טקסטורות. בריצוף, בשטיח, בספסל, בוילון ובתמונות התלויות. גם עם עוקצנותו של הצהוב, השילוב הוא אפשרי ומרגש.

או בתמונה כאן למעלה המשלבת כריות בתבניות פסים שונות ותמונות בעיצובים שונים שכל מה שמקשר בינהם הוא שני הגוונים. במקום שתיווצר "קקפוניה" כמו שאימי היתה אומרת, נוצרת כאן הרמוניה נעימה ומיוחדת.

הכלב שבתמונה אוכל מצלחות שמתאימות לעיצוב של כל הבית. ברנט וקטרינה בחרו לעצב את ביתם במגוון של טקסטורות בשחור ולבן. כנסו לקישור ותראו שאין גבול לשילובים שניתן לעשות עם שני הגוונים הללו ועדיין להישאר מדוייקים. עיצוב פנים בשחור ולבן יכול להיות דרמתי כמו שני העיצובים הבאים העושים שימוש בגיאומטריה של פסים ומשבצות גדולים. כנסו לקישור של חדר הרחצה המשובץ, הוא חלק ממלון שכולו מעוצב בשני גוונים אלו בלבד.

עיצוב פנים בשחור ולבן יכול להיות רגוע ע"י שימוש בטקסטורות עדינות ומרחבים חלקים ומרגיעים כמו בתמונות הבאות:

לוח שחור וגיר לבן מייצרים דרמה שמשתנה כל היום, ממלאה את הבית בהומור ובקווים האישיים של דייריו. תראו לאיזו רמה של השקעה אפשר להגיע.

הדרמה בין שני הגוונים הללו מאפשרת לנו חדות ועניין ואנחנו מוצאים אותה בעוד תחומי עיצוב.

באפנה ועיצוב בגדים,

בכלי בית ועיצובי שולחן,

ויש גם תוצרת הארץ לענת סימונס-ברו

anat simons

ודונה קארן מעצבת כלי בית בשחור ולבן:

וגם את עץ חג המולד אפשר לקשט בשחור ולבן ולהיות חגיגי ביותר.

ויש גם עוגיות שחורלבן (סוג של)

לסיום, וגם כדי שט' לא תנזוף בי על שהשמטתי קלאסיקה של שחור ולבן, הנה קטע מ"שיער", דיון על ההבדלים בין שחור ללבן.

14 תגובות בנושא “לפעמים החיים הם כן שחור ולבן

  1. ט'

    שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת,
    מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי –
    אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה,
    בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

    מה פתאום אנזוף ?
    אבל…יש גם את זה :
    http://www.youtube.com/watch?v=F2AitTPI5U0&feature=kp

    ומעבר לזה…
    אהבתי מאוד מאוד את הרשומה. מוזמנת לשיעור צבע מס' חמש – אז אני מלמדת את Tone Value שחור- לבן ועשרה אפורים.
    מהר מהר לשקוד על רשומה חדשה.
    נשיקות
    ט'

  2. ע נ נ ת

    מעניין מאד, ויכול להיות גם מקסים – אבל בחלק מהדוגמאות שהראית יש יותר מדי דוגמאות ומרקמים, וזה מסנוור לי את העיניים ומפריע לי.
    אני נזכרת שהיה סרט – אולי גבירתי הנאווה, אני לא בטוחה – שבו כולם הלכו למרוצי הסוסים לבושים בשלל בגדים שחורים-לבנים, עם טקסטורות וגזרות, ובמיוחד כובעי הנשים המוגזמים. זה היה מדהים, סצנה שחרוטה לי בזכרון (גם אם אני לא בטוחה מאיפה היא…)

להגיב על סיגל בן נון לבטל

האימייל לא יוצג באתר.