Home Sweet Home – אל המנוחה והנחלה

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 4 אוגוסט 2011

"המחט אף פעם לא צריכה להיות מתחת לבד" אמרה הגננת בגן החובה שלי כשישבנו כולנו בחוץ ללמוד רקמה. היא הסתכלה עלי והטון הנוזף והמתנשא שלה כוון אלי.

אולי זו היתה אבן הפינה למרדנות שלי, להטלת הספק בעליונות של ההסמכות שקובעת דברים, אבל ללא ספק זה היה רגע כל כך מתסכל ומרגיז שאני זוכרת אותו, כמו היום, אפילו שארע לפני יותר מ-40 שנה.

התסכול נבע משני דבריםהאחדזה שאמא שלי כבר לימדה אותי לרקום וידעתי כמה תכים ודווקא כן העברתי את המחט לצד השני של הבד והשני הוא העובדה שכדי לרקום צריך לנקב את הבדלעבור עם החוט מצד לצד אז איך אפשר ש"המחט לא תהיה בצד השני של הבד”?!!

התווכחתי איתהברור שהתווכחתי איתהשהרי אם המחט לא עוברת מצד לצד זו לא תהיה רקמה ולא ישאר זכר התקדמותה של המחט על הבדאני לא זוכרת איך היא ניסתה להסביר את ההוראה ההזויה שלה אבל אני זוכרת שחזרתי הביתה מאוד מתוסכלת.

אני חושבת שלקח לי כמה שנים טובות להבין שהיא התכוונה שבתנועה אחת יש לעבור צד ובחזרה כדי שלא נצטרך להפוך את העבודה במטרה להעביר את המחט מצד לצדמילים לא מדוייקות והסבר לקויכבר בגיל חמש הדיוק הסמנטי היה חשוב לי… אני לא מקנאה בגננתבחיי.

אמא שלי באה מתרבות של רקמה וכבר הראיתי לכם עבודה שלההיא רקמה גובלניםצלבים ורקמה חופשית עם כל מיני תכיםלחגיגת הספר הראשון כל אמא קיבלה בד תפור לכריכה והיתה צריכה לקשטהכריכה שלי היתה הכי יפה והכי משגעת משל כל שאר הילדים בכיתהואת אחד הגובלנים שרקמה עוד לפני שחשבה עלי כבר הראיתי ברשומה הראשונה בבלוג.

אחרי שנים ללא רקמה (עבודה שהפכה למעוטת הערכה אצל האנשים שמחוץ לעולם הקראפטמצאתי את עצמי משתתפת בקומונת הרקמה ב"תפוז". (שהפכה בינתיים לפורום)

האתגר היה סתיווכל אחת היתה צריכה לשלוח משהו רקום לזו שהיא הגרילה.

אני שלחתי שלט לביתקולאזשל בדים ורקמה בצבעי סתיו. אני מאוד אוהבת לערבב טכניקות וחומרים שבדרך כלל לא "נוהגים" להתערבב. רקמה וטלאים, בדי כותנה ובדי ריפוד. ענפי עצים וחוטי תפירה. בד גבינה ובדים סינטתיים וכ"ד.

וזה הצד האחורי של העבודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>