פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 27 דצמבר 2010

הכל התחיל שלוש שנים קודם, כשאחיו הבוגר, בכורי, נסע עם אביו לטיול בר מצווה לתאילנד. אני וצעירי נשארנו בבית ובילינו תקופת בונדינג נהדרת שבה הכריז הברמצווה המיועד: "אמא, את טיול הבר מצווה שלי אני עושה איתך" זה לא שלא הייתי מוחמאת, אבל שלוש שנים זה הרבה זמן, אז לא ממש התרגשתי.
עברו השנים, התחלפו היעדים והבַּרמִיצוֶוה בּוֹחֵר החליט על טיול גבינות ויין בצרפת ושאכן הוא נוסע עם אמא. אמא שלו קבעה שזו תהיה פרובנס.

חרשתי את הרשת ואת הספרים והחוברות האמיתיים. ברור שגם רכשתי ספר מדהים על צרפת והתחדשתי לי במפה מעודכנת של פרובנס. אני מסרבני הג'יפיאס. לא ברור אם זה כי אני לא אוהבת שמישהו אומר לי מה לעשות, הצורך בשליטה או שזה מתוך הצורך לדעת את מקומי במרחב ולא רק להגיע מנקודה לנקודה. (בטח זה גם וגם וגם)

לא פשוט לבנות טיול בר מצווה לנער אינטליגנט, סקרן, אנין טעם, אך בכל זאת כמעט ילד. רשימת ה"מה צריך לראות בפרובנס" צמחה ותפחה.צריך זה לא במובן של חובת דין וחשבון למישהו אלא במובן של כדי להכיר ולהבין את פרובנס כדאי, מומלץ, שווה לעשות ככה וככה.איך אפשר בלי האימפרסיוניסטים וגילויים את האור הים תיכוני? מה, לא נקח אותו לראות את מאטיס, ואן גוך וגוגן? לפחות קצת פיאקסו? מוזיאונים? או בתי קפה? ומה עם פארקי שעשועים? ולאכול את האוכל האופייני? ומה עם הבשמים? פרובנס היא המזקקה של עולם הבשמים, אבל מה לגבר גבר ולבשמים? ונופים משגעים ועיירות פרובנסליות – כמה הוא יכול לספוג לפני שהוא נרדם משעמום? זה בכל זאת טיול הבר מצווה שלו .

כמו כל מופרעת קשב – אספתי קודם את כל, כל, כל המידע והעיניין מכל המקורות, מבלי לתת סדרי חשיבות. על המפה סימנתי גיאוגרפית מה יש בכל מקום ומקום. מצאתי מוזיאון של ממתקים ומוזיאון של שוקולד, מקום לחתירה בקייאקים ומקום לראפטינג, כמה מוזיאונים על הבשמים וזיקוק השמנים מהפרחים וכמה המלצות על מקומות שפשוט אי אפשר לדלג עליהם מבחינת האימפרסיוניסטים.

את הטיול התחלנו במרסיי, שם לקחנו את המכונית הקטנה שלנו ויצאנו לדרך לפי המתוכנן. כשהצעיר מתגלה כנווט מעולה, איש שיחה מלבב ובעל סבלנות רבה כלפי אימו. להלן הנהגת.לכל יום הכנתי דף עם המסלול המיועד + סיכום בסיסי של מה יש לראות בכל אתר, טלפונים ושעות פתיחה וצירפתי מפות מקומיות היכן שהיה צורך. זה אמור היה לשמש בסיס לשינויים. ואכן זה שימש.  בטיול אין צריך, יש מה בא לנו ולפי זה התנהלנו.

הבחירה, מראש נפלה על טוזיג* בחיק הטבע של בגטים, יין, גבינות ונקניקים. הבאתי מהבית מפה משובצת כמו זו שקישטה את שולחן הבר מצווה ומכאן פשוט חגגנו. כל יום חידשנו את מלאי המצרכים, קנינו בבולנז'רי מקומיות, גילנו את הגוואקמולי באיזה סופר (ממש מזון צרפתי אותנטי) ויום אחד אפילו קנינו עוף בגריל בדוכן ברחוב (משהו שונה לגמרי מהעוף שלנו)
גולת הכותרת היתה המיקום. כל פעם כשקרקרה לנו הבטן, חיפשנו את הנוף היפה והמתאים לארוחת הצהריים שהמתינה לנו בסל הפיקניק שקנינו בשוק ב- Gordes. כאן בתמונה ארוחה על גדת הנהר למרגלות Pont Du Gard, אקוודוקט רומי בן 2000 שנה.

בתמונה מתחת, ארוחה באמצע הדרך ב Hotes des Provence, בחזרה מהרפטינג. בגט מול קניון הנהר.

פה בתמונה, בנקודה הצופה על הריווירה הצרפתית, ארוחה של עוף בגריל ברוזמרין שקנינו באיזו עיירונת בדרך.

בנקודה הזו היה לנו קטע משעשע כאשר זוג עצר בצידי הדרך כדי לצלם את הנוף הנפלא. הם התלחששו בינהם, כרבים אחרים שהיו רואים אותנו כל יום באמצע שומקום, נהנים מטוזיגנו באמצע הנוף. בשלב מסויים הגבר הסתכל עלינו ואמר לאשתו: "אין דברים כאלו" בעברית. כמובן שצחקנו וענינו לו שהוא צודק…
_____________________________________________________________________
*טוזיג = פיקניג. מילה נהדרת שלמדתי מהמתרגם של אניד בלייטון, בסיפרי החמישיה הסודית. גם להם היה סל לטוזיג ואמא של ג'ורג' היתה ממלאה להם אותו בכל טוב כשהם היו הולכים לחוף הים או לאי שלהם.

הרשומה הבאה