לילות פריז

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 16 אוקטובר 2011

את הפעם הראשונה אני זוכרת כמו היום. את הצלילים מסביב ואת הריח. אני ממש יכולה להרגיש את מזג האויר על העור שלי.
ירדתי אט אט במדרגות קרון הרכבת כשאני סוחבת איתי את התרמיל הכתום שלי. “חזרתי" לחשתי לנתיבים של תחנת הרכבת בחרדת קודש , כאילו מפחדת שמא הם ייתלהבו יותר מידי ויקפצו לזרועותי בשל חזרתי אליהם. תחושה מוכרת התפשטה בכל גופי. הרגשתי שהנה, סוף סוף, שבתי הביתה.

מסביב מיהרו אנשים לשגרת יומם ואני ריחפתי כולי כשזיכרונות מציפים אותי בחדווה ותחושת מוכרות ממלאה אותי כמו בית. זיכרונות לא שלי. הזיכרונות של אימי , שעלו מהסיפורים שהכרתי, עטפו אותי וליוו אותי במפגש הראשון עם העיר הקסומה הזו שלי, פריז.

מאז היא ואני ברומן מתמשך.
הרומן הזה התחיל לפני שנולדתי, מן הסתם כאשר אימי, או סבתי נולדו בה. גדלתי על בירכי הסיפורים על העיר והחיים בה בתקופות השונות, ואיפה סבא הכיר את סבתא ועל השכנה שהלשינה ועל הגסטפו שבא ולא חזר בשנית ועל סבתא רבה שהלכה ולא שבה. סיפורים על בית הספר והחברות ומקומות הבילוי. סיפורים על אהבה גדולה לעיר שהיא נשמה.

חזרתי לפריז עוד פעמים רבות לאחר אותה הפעם הראשונה, שהיתה בשלהי המאה הקודמת, בשנת שמונים כשאני בדיוק בת 17.
גרתי ועבדתי בעיר הזו, אהבתי בה והבאתי את אהובי לראות אותה. כל פעם שנפגשנו, פריז ואני, היא היתה שונה, מגלה לי עוד טפח ומעלימה אחר. אני מתארת לעצמי שגם אני השתניתי ואולי זה סוד הקסם של הזוגיות הטובה.

לכן, ניתן להבין את ההתרגשות שלי להגיע לכאן עם בני הצעיר במסגרת טיול בר המצווה שלו. לפריז צריך זמן, לא צריך למהר וצריך לדעת להקשיב לה. לכן חיפשתי מקום לינה מרכזי, מלא שיק ושהעיר תהיה במרחק נגיעת יד, במרחק צעד אחד. הפוסט הפעם מוקדש למלון שלנו  "Hotel du Lys"

את שם המלון מצאתי בגיליון של טרוולר, נספח של הנשיונל ג'יאוגרפיק (תמיד אמרתי שלכל דבר שאוגרים יבוא בסוף שימוש, לא?) ואת ההזמנה עשיתי דרך האינטרנט. מה שקסם לי במיוחד היה שהמבנה קיים עוד מלפני המהפכה הצרפתית. מבנה בין 400 שנה… וכמובן המיקום בסן ז'רמן דה פרה קרוב לסן מישל בלב ליבה הגועש של הגדה המערבית.

מאחורי הדלפק קיבל את פנינו בעל המלון שהוא בכלל ממוצא סיני (קצת ניכר בטפטים ובבד הריפוד שהוא בחר ללובי) את פנינו קידם לובי קסום שהוא בין נוסלגי, לווינטאג', לקיטש. קיבלנו את חדר מס' 20 שהתברר מהר מאוד שהוא החדר כמעט הכי גבוה (משהו כמו 4 קומות גבוהות) ושהמדרגות מאוד תלולות.

להגיע לחדר, בפעם הראשונה, היה כמו לכבוש את האוורסט. אם אתם פחות צעירים ובעלי לב יותר חלש (ויודעים מראש, שלא כמונו) אז אפשר לבקש חדר בקומה נמוכה יותר. אנחנו לא סבלנו יותר מידי וחלון החדר היה לחצרונת הפנימית והיה לזה את הקסם של פריז.

לא סבלנו בעיקר כי לא בילינו בחדר אלא ירדנו ממנו פעם אחת ועלינו אליו פעם אחת ביום, או לפחות השתדלנו שזה יהיה כך ברוב הימים. בבוקר ירדנו עם כל הציוד (תרמיל, מצלמה, מפות, תוכנית) הסתובבנו כל היום בעיר הנפלאה הזו ובערב חזרנו לחדר אחרי ארוחת ערב למקלחת ושינה ערבה.

ארוחת הבוקר הצרפתית היתה נפלאה וכולם פינקו את הנסיך שלי בשוקו. קרסונים ובגטים טריים עם ריבה וחמאה הם כל מה שיכולנו לבקש.

המלון לא גדול וארוחת הבוקר היתה על הכורסאות הרעועות קמעה אך המאוד חינניות שאתם רואים בתמונות בזויות השונות של הלובי. המלון בנוי עם קורות עץ בקירות ובתקרות וחדר המדרגות (המאוד לא תקניות כיום!!!) מקושט באריחי קרמיקה שונים. קשה לצלם בחדר המדרגות החשוך ולכן אין קטלוג ממש שלם של האריחים המדהימים (אולי גם הם מלפני המהפכה?)

הערב הראשון שלנו בפריז היה, אם אתם זוכרים את אחד הפוסטים על פרובנס, בעיצומו של ראש השנה יצאנו לאכול בקרבת מקום לפי המלצת פקיד הקבלה המקסים של המלון. אכלנו במסעדת "La Jacobine”  באוירה נפלאה עם תמונות של סצינות מהמהפכה הצרפתית תלויות על הקירות.. זו מסעדה של צעירים והאוכל היה פשוט נפלא.  אני מאוד ממליצה כמנה ראשונה על הקממבר ברוזמרין בתנור. לקראת סיום איחל לנו המלצר "שנה טובה" בעברית והכל היה נראה קסום עוד יותר.

לרשומה הבאה על פריז

תגובה אחת “לילות פריז

  1. פינגבאק: פריז לילדים | כמו אויר לנשימה - בלוג של אדריכלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.