אני רוצה לאחל לכולנו שתהיה לכולנו שנה טובה ונפלאה מכאן ואילך.
אין לי שום כוונה לסכם את שהיה בשנה החולפת. לא רק משום שקצרה היריעה אלא משום שאני לא מחבבת חיטוט בעבר אלא רק השענות עליו ומבט אל העתיד שנמצא מכאן והלאה.

כדי לחדש ולרענן ולהביט אל עתיד אני פותחת את השנה ברשומה מסוג חדש. הצגה של פרוייקט שאיננו שלי ואיננו פרי יצירתי.

לא כתבתי הרבה זמן. ואני מרגישה עם זה לא נוח. הפרתי לעצמי את ההבטחה שאכתוב כל שבוע. קשה להגדיר מדוע לא כתבתי.
נושאים לכתיבה? – יש לי המון, מוכנים מראש וחלקם אפילו עם אסופת תמונות מכובדת, כולל כמה מתכונים מצולמים שנשאר לי רק לכתוב את הרשומה שעוטפת אותם.

זמן? – אני לא מאמינה בתירוצי הזמן. כתיבה היא סוג של יצירה ולזה אין צורך להכין זמן או להתכונן. כשרוצים לכתוב (או שמא , כשיש צורך לכתוב?) זה פשוט בא. על חשבון שעות שינה, התחייבות אחרות, זמן פנוי וכ"ד. ואם זה לא בא, אז זה לא בגלל גורם הזמן.

אני חושבת שהתשובה האמיתית הרבה יותר חמקמקה ובאופן חצוף וילדותי אוכל לומר שפשוט "לא בא לי" לכתוב. כמובן, אל תקחו את זה אישית. שום נושא מרשימת הנושאים שהכנתי לי לא גרם לי מספיק לרצות לכתוב ולספר לכם .

אז היום זה קרה.
קראתי שני פוסטים של קולגה מוכשרת ואהובה על נושא שעוד אכתוב עליו רשומה עם קישור לפוסטים המעיפים שלה ופתאום הדרייב הזה לכתוב שטף אותי. ועוד קצת פתאום זה שהבנתי על מה אני רוצה לספר.

קערות יפניות מן המאה ה-16 שעברו תיקון עם זהב טהור – רמז לנושא שגרם לי לחזור לכתובhttp://rae-nai.blogspot.co.il/2012/12/old.html

לקראת השנה החדשה אבטיח כאן משהו, קצת לא מתחייב.
אני מבטיחה להשתדל לכתוב כל שבוע. (מחברותי הבלוגריות אני מבקשת להמשיך לכתוב רשומות מרגשות כדי להניף ולמנף אות עצמי…♥ )

♥♥♥

עד כאן ההקדמה ומכאן משהו שרציתי לכתוב עליו כבר הרבה זמן.
בדיוק לפני שלוש שנים טיילתי עם צעירי בפרובנס ופריז במסגרת טיול ברמצווה. ממש ממש ביום החג של ראש השנה דהרנו לנו בכבישי הריביירה הצרפתית, לכוון מערב, וכל אחד מאיתנו צילם את מה שריגש אותו. בני צילם מכוניות ואני צילמתי אדריכלות. באמצע הדרך מכאן לשם צילמתי את התמונה הבאה.

אני מתנצלת על איכות התמונה, היא צולמה תוך כדי נסיעה.
לא עצרנו לחפש את המבנה המיוחד הזה הן כי מיהרנו מאוד (אפשר לקרוא על היום הזה ברשומה על היום החמישי – בריביירה הצרפתית) והן כי תיארנו לעצמנו שזה בית של אחד מעשירי הריביירה ומן הסתם לא נצליח לראות הרבה יותר ממה שראינו תוך כדי נסיעה. מה שהסתבר כטעות כי יש סיורים במבנה. (אפשר לראות באתר הרישמי של ארמון הבועות)

http://www.thankyouforbeingsophisticated.com/1/post/2013/01/wild-interiors-palais-bulles.html

אני אוהבת איך שהדברים מתחברים לעצמם עם הזמן.
איך כתבתי את הרשומה על אותו היום בטיול, הראיתי לכם את התמונה והמשכתי הלאה, ואיך הגיע היום בו גיליתי (איכשהו, תוך כדי שיטוטים ברשת) שהמבנה הזה הוא ממש לא סתם. ואפילו אפשר היה להכנס ולבקר.
אני מציגה לכם כאן את המבנה שנקרא :Palais Bulles בצרפתית או, בתרגום חופשי "ארמון הבועות”.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

אני פשוט מתלהבת מן הייחוד שלו, מן היצירתיות של המתכנן ומכך שהחיים מתגלגלים כך שאם רק נקשיב להם נוכל לחוות וללמוד כל הזמן.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

הבית, המשתרע על 1,200 מ"ר של מגורים ו8.5 דונם של מרחבי גינה, תוכנן ע"י האדריכל ההונגרי Antti Lovag (יליד 1920) כחלק מאני מאמין אדריכלי רחב.  כעבור כמה שנים הבית נרכש ע"י מעצב האפנה האוונרדיסטי Pierre Cardin, אשר בטעות נחשב למזמין העבודה המקורי.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

הבית, שנמצא כעשרה ק"מ מעיר החוף והסרטים קאן בעיירה בשם Théoule-sur-Mer , נבנה בשנת 1989, הווה רקע לצילומי אופנה רבים והווה מקום מרכזי למסיבות פסטיבל הסרטים שנערכו בקאן. הבית כולל אמפיתאטרון של 500 מושבים הפונה אל נופי המפרץ.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

הבניה של הבועות נעשתה ע"י יציקת בטון בתבניות עגולות וחיזוקו ע"י רשת קלה. הוא מורכב מעשרים ושמונה (28!) חדרים עגולים כמו בועות סבון, מתוכם עשרה חדרי שינה שבהם גם המיטות עגולות. אין תמונות על הקירות אך החדרים מקושטים בפסלים ועבודות של אמנים בני זמננו.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

במקום שימוש בחומרי גמר מקובלים כמו עץ ומתכת בעיצוב פנים הבית, נעשה שימוש נרחב בחומרים כמו יציקות פלסטיק, פוליאסטר ופולימרים מוקצפים. כל הריהוט ייחודי ומותאם לחללים העגולים.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

מיקום החלונות נקבע בשטח ע"י הלקוחות בלי קשר למיקום הראשוני עליו חשב האדריכל.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

משנות השישים המוקדמות אנתי לוואג יצר אדריכלות מיוחדת כשהוא מושפע מצורות הטבע ליצירת אדריכלות יותר טבעית למורפולוגיה האנושית. אדריכלות אורגנית. הוא רואה באדריכלות סוג של משחק ספונטני, שמח ומלא הפתעות.

http://wewantsexualfreedom.com/?p=30444

בעיניו הקווים הישרים הם אגרסיה על הטבע האנושי, מאחר ותנועות הגפיים שלנו משאירות בחלל עקבות מעגליות כמו שאר ההתנהלות של החיים האנושיים. במשך כל הקריירה שלו  אנתי לוואג חקר את הגוף האנושי והמרחב שהוא תופס תוך פיתוח אבות טיפוס אדריכליים מתאימים.

http://twistedsifter.com/2011/04/pierre-cardins-bubble-house-palais-bulles-antti-lovag/

לטענתו, הבחירה המקובלת של בניה בקווים ישרים נובעת מסיבות כלכליות או מחוסר בפתרונות טכניים והיא גרמה שהתרבות האנושית הקיפה את עצמה במבנים קובייתיים בעלי זויות וקצוות מתים אשר מונעים את התנועה שלנו ושוברים את ההרמוניה הטיבעית.

http://www.archdaily.com/103991/ad-classics-palais-bulles-antti-lovag/

הדבר החשוב באדריכלות של  אנתי לוואג הוא איך גרים במבנים שהוא עיצב או, כמו שהוא קורא לזה: habitology. בעיניו העניין הוא החזרה לשורשי ההביטאט של אבותינו (מערות וכפרים חפורים באדמה) מקום שבו יופי, גמישות, הרמוניה ואיזון משאירים חופש לדימיון.

http://izismile.com/2009/09/21/pierre_cardins_palais_bulles_35_pics.html

ללוואג אין רשימה ארוכה של לקוחות.
הדבר נובע, כנראה, בגלל פילוסופיית התכנון שלו המורכבת משלושה כללים: “ אני לא יודע איך יצא המבנה, אני לא יודע כמה זמן יקח לסיים את הבניה ואני לא יודע כמה זה יעלה.."

אנתי לוואג ממשיך, בשנות ה-90 לחייו, לעצב ולחקור את הארכיטיפים האדריכליים המתאימים לטבע האנושי.