פריז המיוחדת שלנו

עברו יותר משנתיים מאז יצאנו למסע, צעירי ואני.

המסע היה קצר אך משמעותי. עשרה ימים בפרובנס ופריז לכבוד בר המצווה שלו. מילים רבות זרמו מאז, בבלוג שלי (שם וכאן), וצעירי כה גבה וגדל לעלם חן. טיפטפתי לכם כאן את רשומות המסע שלנו כשאני מושכת את הזמן, כמו מנסה להאריך את השהות שלנו שם.

כל מי שכותב יודע שבעת הכתיבה אדם חווה שוב את הדברים ועם התקדמות המסע לא רציתי שהקסם יסתיים.

עכשיו הכה בי הדבר, המסע הנהדר שלנו, אמא ובן, לעולם לא יסתיים והמסע הקטן שלנו, לכבוד הבר מצווה, ישאר כמוס עמנו לתמיד. האמת הזו, הכתה בי באחד הבקרים והבנתי שכך היה הדבר גם אם לא הייתי מתעדת אותו וחופרת בו כל כך הרבה ובכך הבשלתי לכדי כתיבת הרשומה האחרונה בו.

רחוב קטן במונמרטר

הורות איננה דבר פשוט, אך היא קסם שזכיתי להיות חלק ממנו.

זהו הדבר העיקרי אותו אנחנו נותנים לעולם הזה וכל השאר הוא בונוס בנוסף. מרגע הלידה של צאצאנו מונחת בידינו אחריות גדולה ואין מתגמל ממנה.(כן, גם כשמרגיש לנו שאין אנו עושים דבר מלבד הטכניות היומיומית וגם אם נראה לנו שהתבטלנו בפני ילדינו ושאין מספיק בעשרים וארבע השעות היומיות כדי להספיק את כל אשר כמהה אליו נפשינו)

תריסים תכולים במונמרטר

מה אנחנו משאירים להם, לגוזלינוחוץ מביגוד, כלכלה וזכרונות נעימים מהמטבח הביתי? 

אני רוצה להאמין שהצלחנו לתת לילדים שלנו כלים. כלים הם גם הגבולות והאיסורים אבל גם נקודת המבט, החופש להיות הם, הביטחון העצמי שלהם ביכולתם האינסופית להיות מה שהם חפצים ולטרוף את העולם

בית קפה ורוד במונמרטר

לשמחתי אני רואה את ניצני הניצנים של פירות עבודתנו כהורים
כן, אינני לבד, לשמחתי. צועד עימי הורה למופת, עזר כנגד מושלם (אתה רואה, אהובי, כתבתי זאת קבל עולם ורשת) אחד שיודע לתת לי את המרחב האישי והאמהי שלי וזאת מבלי לוותר על הדרך שלו שכל כך שונה משלי.

ופתאום העין קולטת: חנות קטנה ועקומה

ואולי זה היתרון שלנו כהורים. מצד אחד זאטוטינו מעולם לא הצליחו לעשות הפרד ומשול ביננו ומצד שני למדו לראות שלאהבה ההורית יש פנים רבות. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד. כל הורה. כל ילד. כל חתול וכל כלב. וכך לכל עיר יש פנים משלה המשתנות בזמן, במרחב ולפי עיני המתבונן ונפשו.

אם רק נקבל את האחר והחדש, נעריך אותו בתור מה שהוא ומי שהוא נלמד שכל רגע הוא קסום וכל מקום הוא מיוחד.

תתקרבו קצת לחלון ותראו אוסף מדהים של פסלוני פרות מכל הסוגים, הצבעים והחומרים

אין מקום קלאסי יותר ללמוד זאת מאשר פריז.

בסדרת רשומות טיול הברמצווה, מתוך רצון להאריך את העונג, חילקתי את הרשומות על פריז לארבע: פריז לילדים, פריז הקלאסית, טבע בפריז ופריז המיוחדת. הפרק האחרון, אותו אתם קוראים עכשיו, הוא קצת מאולץ מבחינת החלוקה כי פריז היא תמיד מיוחדת ותמיד היא בעיני המתבונן (ומצלמתו) כמו שכך היא כל עיר, כל אתנחתא וכל אדם.

כרם בלב שכונת מגורים בפריז

אני מזמינה אתכם כאן פשוט להביט בפריז שלנו, שלי ושל צעירי, כפי שהבטנו בה בספטמבר 2010.

כמה יפות לך, השקיות הורודות

במסענו ניסיתי לתת לצעירי את הכלים להתבונן בשונה, בחדש ולא לשפוט אותו. לא משנה אם אתה ילד בר מצווה, יש לך את כל הכלים לראות את העולם אם תתבונן בו, אם תרים את עיניך מעולמך הצר ותביט אל על. יש מרפסות, ודרכים ופינות קסם מסביבך וכדי לדעת זאת אתה צריך להיות קשוב אליהם ולקבל אותם כמות שהם, כאן ועכשיו.

רחוב מופטר – משתנה כל הזמן אבל נשאר מיוחד

אתמול, כאשר הסתכלתי בתמונות ובכמה מן הרשומות הזמנתי את אהובי לקחת פסק זמן וללכת איתי לפגוש את פריז. אזניו של צעירי נעמדו והוא הכריז בששון: "אני אבוא איתך לפריז, אמא"

אין נחת גדולה מזו ואין מוזיקה נעימה יותר לאוזניה של אמא למתבגר בן 16.

ז'רניום על אדני החלונות

אז איך רואים מיוחדות (שכאמור נמצאת עמנו כל הזמן. באנשים ובמקומות בהם אנחנו נמצאים) ומה צריך לעשות?

  1. להתבונן ולא רק להסתכל. פשוט להרים את העיניים למעלה מחרטומי נעלינו הבלויות (או המעוצבות)

  2. להקשיב ולא רק לשמוע את אשר נעשה מסביבנו. מבלי לשפוט. פשוט לחוות.

    רק אם עוצרים ומתבוננים היטב רואים שהעלים על הקיר אינם צל העץ אלא ציור עדין
  3. להבין שלא הכל נברא בצלמנו שלנו ויש אין סוף גוונים (ולא רק 50) לעולם.

  4. לראות שכל הדרכים מובילות לאנשהו. אולי אנחנו לא היינו בוחרים בהן אבל אחרים יבחרו בהן ויגיעו למחוזות חפץ אחרים משלנו. בעצם, טוב שכך. כך לא יהיה לנו צפוף במקום חפצינו שלנו.

  5. לא לפחד מהלא נודע כי יש לו את יתרונות ההפתעה, ההתפתחות והצמיחה. ואפילו כדאי לנו לנסות בעצמינו את חלקם של הדברים.

  6. לזכור שעכשיו הוא רק של עכשיו והוא מיוחד ולא יחזור ואם נתבונן ונקשיב ונקבל נחווה אותו ונצא נשכרים. יש לזכור זאת ללא דרמתיות ופטאליות כי תמיד יגיע גם עכשיו אחר ומה שחשוב זה לא מה שפספסנו או שלא עשינו כמתוכנן או כ"יאות",  אלא מה כן נעשה ונקבל ולמה כן נקשיב.

    ואם מרימים את המבט וקצת מחייכים, רואים שגם חלק מהחלונות הם בעצם חלומות 

22 תגובות “פריז המיוחדת שלנו

  1. Inbal Lubrani

    תודה….ריגשת אותי עד דמעות…ובין כה וכה היו הדמעות קרובות לעפעפי..הזכרת לי את חלןמות פריז שלי את אהבתי לעיר הכשפים הזו על צבעיה טעמיה וריחותיה.הזכרת לי כמה לניסוח של תובנות יש כוח ואני מקנאה בילדייך ואהובך שהזמנת אותם לעירך ולעינייך. אשמח לבוא גם…..אלזס לוריין מדהימה….

  2. איילת

    נהדר. בתור אמא טרייה, התחברתי מאד למה (ולאיך) שכתבת.
    התרגשתי מהמילים, מהתמונות ומפריז המקסימה (ממנה אף פעם אי אפשר לשבוע).
    ובעיקר, מחכה לתקופה שבה אוכל לנסוע עם ילדיי, נסיעה כזו- של אמא וילד\ה…

    1. סיגל בן נון

      שמחתי שנגעתי, איילת.
      אני מאחלת לך הרבה הנאה ונחת (כן, נחת. מילה מאוד מקיפה שאצל כל אחד נחשבת למשהו אחר) בגידול הילדים והמעקב אחרי צמיחתם. ותמיד תמיד – יש את פריז.

  3. blogeristit

    התרגשתי מהמילים, ומהתמונות, ובמיוחד מהעובדה שהילדים המדהימים לא הצליחו להפריד את ההורים. זה כל כך חשוב בעיני. לשמור על האהבה הזוגית, גם עם ילדים. יש לי מזל שפגשתי אותך. החכמתי. תודה

    1. סיגל בן נון

      תודה, יקירתי.
      לא תמיד פשוט לשמור על האחווה הזוגית והחברית מול הילדים. כי באמת כל אחד מההורים רוצה לתת לילדים עולם ומלואו ולא תמיד הדרך זהה. אבל זה כייף להצליח.

  4. דנא

    הטיולים הללו לחו"ל איתם שווים לפעמים לכמה שנות חינוך רגיל. כל טיול שעשינו ביחד צרוב בזיכרון. הוא בן 16 ורוצה לנסוע איתך? שלי בת 19 ורוצה לנסוע איתנו… כמה כיף לקרוא אותך.

  5. Anonymous

    מקסים!
    פוסט מקסים פשוט, תמונות מדהימות! אני שמחה שיצא לך לבלות זמן איכות חשוב יש לומר עם בנך.
    לחשוב שאחרי זה בגיל 60 אנחנו מצטרפים אליהם לטיול הגדול שלהם אחרי הצבא :)
    שאלה קטנה ברשותך – אנחנו גם שוקלים טיסה לצרפת. האם מומלץ לטוס לפריז או למרסיי? כי הבנתי שממרסי ניתן להגיע גם לפרובנס וזה משהו שמאוד מרתק אותי האיזור הזה. מצד שני גם בפריז לא הייתי מעולם ויש הרבה מה לראות. אשמח להמלצות? (הטיולי של הוא זוגי בלבד).

    1. סיגל בן נון

      תודה רבה על המילים החמות.
      אם תקראי את כל הסדרה של רשומות טיול בר המצווה (יש שם מלון/צימר מקסים בפרובנס – עם קישור) תראי שאנחנו טסנו למרסי, עשינו סיבובון, ממש לא מספק, בפרובנס ואז נסענו ברכבת מהירה לפריז. אחרי חמישה ימים בפריז חזרנו מפריז.

      אם פרובנס על הפרק, אני ממליצה.

      ההמלצות שלי הן פרי של טיול אחד (בפרובנס) אז את מוזמנת לקרוא את סדרת הרשומות ולעשות כמונו: לחפש בגוגל, לקרוא חוויות כלליות וגם אישיות ולבחור לך את מה שמתאים לך לראות. בנוסף, הייתי קונה ספר טוב ומפה טובה לאזור שאתם מטיילים בו, כבר בארץ.

  6. Unknown

    פאריז היא אהובתי הגדולה ותמיד יהיה לה מקום שמור, אבל לקחתי מדברייך ערכים שאינם קשורים לפריז, כאמא לילדים קטנים אני מתמודדת אם השאלות ששאלת יום יום , נסיוני מועט ואני רוצה לקוות שאני עושה את הדברים בצורה ראויה.
    כתבת מקסים כרגיל , תודה על כל מילה

    1. סיגל בן נון

      גם ניסיוני מועט (רק פעם אחת של גידול ילדים…). אולי הוא ארוך יותר מניסיונך אבל אני מאמינה באינטואיציות, הקשבה, הכוונה ו…. שחרור.
      אני מקווה שאני צודקת.

      נ.ב. יש לי הרגשה שאת בדרך הנכונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>