השנה, חג הפורים התנהל בצורה כל כך לא שגרתית עד שטרם החלטתי אם הדבר מבשר טובות או לא.

עצם זה שאני מעלה את הרשומה של פורים בפאתי החג, דקותיים אחרי שושן פורים ולא בשחרו של חג הפסח אמורה לגרום לכם להרים גבה בתימהון.

כלפי חוץ יש אלמנט לא שגרתי מעצם העובדה ששני מתבגרים מעוניינים להתחפש, משקיעים בתחפושת ועובדים כתף אל כתף על התחפושות עם אמם העמלנית. אך זה רק כלפי חוץ. כלפי פנים חג פורים אצלנו הוא חג המקוריות והיצירה והמשפחה מתאחדת כולה לביצוע המשימה וזאת למרות ניסיון מרד קטן, לפני כמה שנים (עליו כתבתי בפורים בשנה שעברה) לעבור לתחפושות קנויות (ניסיון שנסלח אך לא נשכח! – ובעצם לא ממש נסלח, עובדה שאני מזכירה אותו שנה אחר שנה…)

אז מה היה לנו שונה השנה?
– למרות שביקשתי שלושה חודשים מראש להחליט על תחפושת – לא עלה דבר בראשם.
– תחפושת אחת צצה שבוע לפני החג במוחו של זאטוט בגובה 1.90 מ'
-תחפושת אחת בכלל לא צצה במוחו של הזאטוט השני (גם כן יותר גבוה מהוריו)
– התחפושת של הזאטוט שלא צצה לו תחפושת בראש נעשתה בהשראת בלוג  באינטרנט.
– תפרתי בנחת ולא היו עצבים.
– סיימתי את התחפושת בזמן ולא ברגע האחרון. (כלומר, ממש ישנתי לילה לפני)

לא יאומן, נכון?

Slanderman

הזאטוט הגבוה התחפש ל-Slenderman שזו דמות ממשחקי מחשב שאין לי מושג מה היא בדיוק, חוץ מזה שהיא מצויירת והמשימה היתה לתפור מסיכה לבנה בלי חורים לעיניים, צמודה ושגם רואים דרכה. 

קניתי בד טריקו לייקרה ותפרתי בד כפול כשאני מודדת כל מיני מרחקים בפרופיל שלו (השתדלתי לא להפריע לו באמצע משחק המחשב החדש שלו.) המסכה היתה אכן לבנה וצמודה והאמת שהגזרה הצליחה לי על הפעם הראשונה (עוד שינוי משנים קודמות) גזרתי חורים לעיניים רק בשכבה הפנימית אז רק כמעט לא ראו אותם הבעיה היתה שלא ממש ראו דרך המסכה. העיקר שזה נראה טוב בעיני המתחפש.

מתוך הבלוג של מאיוק – תחפושת של ניגירי שרימפ וניגירי סלמון

לקראת פורים לא יכולתי שלא להיתקל בפוסט המדהים בבלוג האין–מילים–להסביר–כמה–הוא–עצום של מאיוק הבאמת–אין–מספיק–סופרלטיבים–בשבילה. פוסט פורים בבלוג של מאיוק הראה תחפושת ניגירי סלמון וניגירי שרימפ.  הבחורה מוכשרת שאין דברים כאלו והיא הצליחה לקחת השראה מהרשת (גם אני חיפשתי ברשת והדברים אינם מגיעים לקרסולי השרימפ בכלל) ולעשות תחפושת כל כך חיננית ומעוצבת ויפה… אז הראיתי לזאטוט הנמוך מן השניים והוא אהב. הדבר היחיד שהוא ביקש זה שהסלמון לא יהיה כזה נפוח.  ביקש מאמא – אז אמא לא תבצע?

פרוסת סלמון דקה. עיצוב לפי ההדרכה של מאיוק

מסע קצר לרח' רוטשילד בכפר סבא הוליד בד בגוון סלמון, בד בגוון וטקסטורה של אצת נורי (מצאתי בשאריות) ולוואסבי והג'ינגר קניתי שני סרטי תחרה בגוונים תואמים, בלי שום מושג איך אני הופכת אותם שיראו אמיתיים.

ווסאבי וג'ינגר על אצת נורי

מסע יותר קצר למחסן שלנו גילה בקופסאות הבדים השקופות (בהן הבדים ממש מסודרים לפי צבעים – בחיי!) בד פיקה רך ומקסים שהתפתיתי לקנות פעם בנחלת בנימין ושכחתי ממנו לגמרי ומייד הוחלט לתפור ממנו "חולצת אורז" בגזרת קימונו. שם גם חיכה לנו מגולגל וצהבהבי ספוג דק שתמיד בא לידי שימוש.

גם כאן נדרש רק תיקון אחד והקימונו היה מוכן.
הוואסאבי נעשה ע"י גלגול סרט התחרה הירקרק לכדור והג'ינגר, ע"י קיפול סרט התחרה הורדרד.

שלא כמו התחפושות בבלוג של מאיוק – קשת בשיער או גולגול לא היו אופציה ולכן הצ'ופסטיקס, הווסאבי והג'ינגר נתפרו לדש החולצה כשמצטרף אליהם סושי מבד שפתאום הייתי חייבת להמציא.

אז איך עושים כזה סושי?

מגלגלים שכבה כפולה של בד פיקה עם שכבה דקה של בד אצה. תופרים ידנית אך לא עד הקצוות. גוזרים את הגליל סושי משני הצדדים עם מספרי בד חדות ומקבלים את מראה הסושי. להשלמת המראה דוחפים פנימה שאריות בדים בצבע אבוקדו, סלמון וטונה (עם הצ'ופסטיקס, כמובן)

מודדים היכן למקם את הסושי

צ'רלי עוזר בעבודה (חתול, אוהב סושי?)

ובבוקר, אתם יודעים. צילומים ליד הצמחיה. בלי משלוח מנות, עם משלוח מנות…והילדים שנהיים כל כך גבוהים כמו העצים. הדבר היחיד שצובט בלב זה שבשנה הבאה הזאטוט הגבוה יוכל מקסימום להתחפש לאזרח…