ים, משפחה וקערת רימונים לראש השנה

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 1 פברואר 2011

זה התחיל בתנוחה מאוזנת, כשפני לשמש, גופי מופקר לחוסר הבריאות הנהדר והמלטף הזה והגלים מערסלים את הסירה ומטלטלים אותה בעדינות.  הטילטול הזה והליטוף של השמש מביאים את הגוף והנשמה למצב של שלווה כמו מדיטציה. המחשבות מתחדדות, אבל ברכות רבה ושביעות הרצון מתפשטת בכל האיברים.


היינו בעיצומו של שבוע חמולתי נהדר. סבא וסבתא, דודים ודודות, אחייניות ואחיינים ובילינו שבוע של בונדינג בים.


שבוע שלם בו העברנו את הזמן בקריאת ספרים, משחקי קופסא, שחייה ושכשוך, טיולים, שתיית ראקי ואכילת אוכל מצויין . לילות מתוקים של שינה על הסיפון עם רוח מלטפת והתכרבלות משותפת. תתפלאו, למרות שאמרתי "כל המשפחה", זה היה שבוע נהדר של שלווה גדולה והרמוניה מטלטלת.


איפה הייתי? טבעתי קצת בתמונות ובזכרונות הנעימים…

אה, כן. זה התחיל במחשבה שחוזרת פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח: "מה נביא למארחת?" בהתחשב בעובדה שהמארחת היא באופן קבוע אותה אחת, חמותי, התשובה הופכת למורכבת מחג לחג. הפעם היינו לקראת מפגש ראש השנה.
שמש אוגוסט המלטפת והגלים המערסלים חידדו את המחשבות ומצאתי את עצמי זקוקה להכין משהו בעצמי. בדיוק סיימתי לעבוד כמנהלת פרוייקטים שכירה ופרצתי לעצמאות והיתה בי כמיהה ליצור ולתת משהו משלי.

אני ממש זוכרת את הרגע שהתמונה הראשונה עלתה במוחי. התיישבתי באחת ומיהרתי לחדר לקחת את מחברת הרישומים שלי. עליתי בחזרה לסיפון והתחלתי לרשום בקדחתנות. רעיונות וצורות עלו במוחי, נרשמו ונותחו. צורות, צבעים, ציורים, מילים, וניסיונות של קומפוזיציה החלו למלא את הדפים. סקיצות של שברי רעיונות רדפו זו אחר זו בין דפי המחברת.

במוחי קרמה לה עור וגידים קערת פסיפס משברי כלים שמופיעים בה רימונים אדומים ועסיסיים. לא אלאה כאן בתהליך המורכב והמתסכל, לעיתים, של בחירת הבסיס לעבודה ולא אספר לכם את לחץ הזמנים בו הייתי נתונה מהרגע שכף רגלי נגעה שוב על קרקע יציבה.

אחרי ניסיונות ליצור בסיס מעבודת קרמיקה, נבחרה דווקא קערת במבוק בקוטר 45 ס"מ וזאת כדי להקליל את משקל התוצר הסופי. ההדבקה נעשתה בעזרת דבק קרמיקה מוכן לאחר הציור על הקערה.

אבני הפסיפס הן שברי ספלים, אריחי קרמיקה ושאריות עבודה של קרמיקאית. לעיטור השוליים נגצים (בועות זכוכית) אדומים כציטוט של גרגרי הרימון. התלבטתי הרבה לגבי גוון הרובה עד שבחרתי סופית. מי שעוסק בתחום יודע שזו דווקא החלטה מאוד קריטית היכולה לשנות מן הקצה אל הקצה את מראה התוצר. אפקט רובה כהה אינו דומה לאפקט של הבהירה וגם רובה לבנה נותנת תחושה שונה מרובה בגוון חול.

את הקערה הספקתי לסיים לארוחת החג. אבל לא הבאתי אותה ריקה.
הכנתי חלה מתוקה, קלועה כצמה הנסגרת למעגל, כנהוג בראש השנה והיא הונחה אחר כבוד על קערת הרימונים.  ארוחת החג היתה נפלאה כתמיד, בחיק המשפחה, החלה החמה נבצעה בשמחה רבה בעזרת הידיים וכך נפתחה לנו שנה חדשה, מתוקה ומבטיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>