פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 7 מרץ 2011

היום הראשון, זה בו טסנו, נחתנו ולקחנו את המכונית שלנו, היה גם היום בו תוכנן טיול מקיף, רגוע ושלו בשמורת הקמארג (Camargue).רגוע ושלו זה לא היה וגם מהקמארג לא ראינו יותר מידי, אבל זה היה מקיף (בקילומטרים..) ומאלף במסקנות. אני חושבת שזה היה יום שלמדנו להוריד רגל מגז התוכניות ולזרום עם עצמנו.

לאחר שלקחנו את המכונית התחלנו לנווט לכוון השמורה. שיעורים כבר הכנתי וידעתי שיש ביצות, אזורי כפריים שנשתמרו כמו בעבר, סוסי פרא לבנים, פלמינגוס, שוורים שחורים והרי מלח. אז נסענו לראות איך זה נראה במציאות.

הנווט שמימיני היה מושלם וביחד פתרנו את רוב התעלומות במפה (כאמור אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לעשות אז אנחנו לא לוקחים GPS).
תעלומה אחת נפתרה אחרי שעה ארוכה של עמידה ליד מחסום שלידו יש תמרור ברור הטוען: "כאן נהוג לקפוץ למים עם המכוניות" כמובן שכאשר הצטרפו עוד מכוניות לתור והוא התארך ואיש לא צפצף, צפר או ניסה לעקוף, הרגשנו קצת יותר רגועים כי כשכולם בסירה אחת אתה מרגיש יותר בטוח ו/או פחות טיפש.

כולם בסירה אחת…
אכן כן! מסתבר שהתור הוא למעבורת ואין דרך לעבור איזה נהרצ'יק אלא בעזרתה. איבדנו המון זמן (נתון שיתברר אחר כך כקריטי) בעל המצווה דווקא מאוד שמח והתרגש וצילם מיליון תמונות.

אני יודעת שקשה להבין מהן שמדובר במעבורת. אבל תאמינו לי. זו חתיכת כביש צפה עליה עולות המכוניות שמצליחות להכנס. זה מפליג לגדה השניה ונותן למכונות לנסוע בנתיב הימני. ואז עולות המכוניות מהכוון השני וחתיכת הכביש צפה לה חזרה לגדה השניה וכה הלאה. למי שלא ממהר זה סבבה.

הניווט צלח יפה והנוף היה נחמד (אם כי לא ממש מרגש). מיהרנו מאוד כדי להגיע למעבורת שנקראת TIKI III, ואמורה לקחת אותנו לאזור של שמורות הטבע בהן חיים סוסי הפרא הלבנים. השמש התמידה בתהליך שקיעה מעצבן ואנחנו חלפנו על פני מוזיאון ציפורים מעניין, שמורת טבע בין הביצות תוך שאנו רואים סוסים לבנים מבוייתים במנאז'ים שמזכירים את המערב הפרוע בארצות הברית.. לא ידענו בדיוק לאן להגיע וגם לא מספרי טלפון ובטח שלא שעות פעילות ואפילו לא היינו בטוחים שהמקום בכלל קיים עד שלא ראינו שילוט רעוע על איזה בניין. משם פשוט שאלנו אנשים והגענו.

אממה… הגענו בעשרה לחמש והמעבורת האחרונה יצאה 20 דקות קודם לכן…  (זוכרים את ההמתנה למעבורת בתחילת הפוסט?)

בגדול צריך לנסוע עד החוף ואז ימינה עוד הרבה אחרי שנראה כאילו כבר אין טעם… מידי פעם יש שילוט דהוי למעבורת.

אז תזכרו את השעות. תזכרו שהדרך ארוכה ויש פקקים (עיר נופש) תזכרו שכדאי לטלפן או להגיע מספיק מוקדם כדי מקסימום לחכות אבל לא לפספס. והכי חשוב תזכרו להקדיש למקום יום שלם מבוקר עד ערב כי יש באמת המון מה לראות (כך כתוב במדריכים)

אנחנו נורא התאכזבנו. נורא נורא. ואמרנו שבסוף אם יהיה לנו זמן – נחזור לכאן כי זה אזור פראי ומקסים ונראה לא שייך לאירופה בכלל.. אבל ידענו שלא יהיה לנו זמן לא בסיבוב הזה..

אז צילמנו את הפלמינגוס והברבורים, ונסענו ישר למקום הלינה הראשון והמשגע שלנו, כשהנווט מנווט אותנו לעילא ולעילא.
לאחר ההתמקמות בחדר שלנו במנזר הקסום יצאנו לעיירה הקרובה סנט רמי דה פרובנס (Saint-Rémy-de-Provence). כדי לאכול את ארוחת הערב הראשונה שלנו בפרובנס.

אני לא יודעת מדוע יש רק תמונות מהעיירה ואין תמונות מן המסעדה . אולי היינו כבר מותשים, אולי נפילת האדרנלין מהיום הלחוץ ואולי האוכל הביתי הנפלא שאכלנו הם שגרמו לנו להתרכז בעצמנו ובמסעדה הקטנה שבחרנו באחת הסמטאות הקסומות של העיירה ולשכוח לתעד בצילומים.

הדרכים באזור מקסימות וחבוקות בשדרות דולבים יפיפיים. כך גם הדרך בין העיירה שלנו לסנט רמי דה פרובנס.
חזרנו הביתה בלילה, כשאנחנו מנווטים לעיירה כמו מקומיים. הלכנו לישון במיטתנו המפנקת כשאנחנו עייפים אך מרוצים.

לרשומה הבאה