פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 19 אפריל 2011

את הבוקר פצחנו , לאחר הלילה הראשון שלנו בפרובנס, בארוחת בוקר בגינת התבלינים היפיפיה של המקום. בשני שולחנות סמוכים סעדו עוד שני זוגות צרפתים. כולנו בירכנו זה את זה בברכת בוקר טוב וגם "שיהיה לך יום נהדר", בסוף הארוחה. כמה נפלא להתחיל כך את הבוקר.
ארוחת בוקר של קפה טרי עם פרוסות בגט מרוחות בדבש לוונדר היא משהו שאני מאחלת לכל מי שאוהב את עצמו. צעירי הסתפק בקרואסונים טריים ושוקו חם שהוכן לו במיוחד 

יצאנו לעיירה Les Beaux de Provence. שוב דרך שדרת הדולבים המדהימה. נווטי הצעיר ניווט אותנו נהדר והדרך לשם היתה מדהימה ופתלתלה. מצאנו חניה בקלות ודי קרוב ואת פנינו קידמה חנות ממתקים בנויה/חצובה בסלע. איזה כייף של קבלת פנים, לא?

העיירה יושבת על צוק סלע אדיר וסימטאותיה ובתיה חצובים בהר. רק התמונות יכולות להסביר כמה העיירה הזו קסומה.

וכן, למי שתמה, גם נער הברמצווה התלהב מאוד מהיופי הזה. בין הסמטאות יש חנויות וגלריות אז גם קנינו לנו כמה דברים.

זו עיירה מימי הביניים ובראש הצוק ישנה טירה (שכיום היא מוזיאון צבאי) המיקום שלה על הצוק היה האסטרטגי ונתן שליטה מעולה על כל האזור.

נכנסנו למוזיאון שחלק ניכר ממנו נמצא בחוץ ובו מוצגות מכונות מלחמה מימי הביניים. במקום מקיימים פסטיבלים ימי ביניימים וחלק מהתפאורה כבר היתה שם כדי להמחיש לנו את האוירה.

משם יצאנו ל Pont du Gard . לאחר ניווט מוצלח ואינטליגנטי של הנווט האישי שלי. זהו גשר מימי האימפריה הרומית ששימש כאקוודוקט והוא במצב נפלא.

לא הצלחנו להמלט מלשלם הון על החניה. הגשר מרשים מאוד אך הנהר חצי מיובש. חיפשנו גילופים של אברי מין זכריים, כמו שהבטיחו לנו בספרים, אך ללא הצלחה. מצאנו מקום לארוחת הפיקניק וסעדנו את ליבנו בהנאה רבה.

משם נסענו ל Avinion . למרות הציפיות הגבוהות, העיר העתיקה פקוקה, צפופה והתקשנו למצוא חניה. הצצה קלה בכיכר השעון -וויתרנו. גם בשל הזמן קצר. השילוט היה גרוע ובקושי הצלחנו לצאת מהעיר. בסוף הצלחנו. עובדה שאנחנו פה…

משם נסענו לCarpentra. שבה נמצא בית הכנסת הכי עתיק בצרפת מצאנו חניה בפוקס , אך לצערנו הסתבר שהבית הכנסת סגור עד אחרי החגים. מה שהבהיר לנו שלא נשאר זכר לקהילה היהודית הגדולה שחייתה באזור. לא היה בעיר שום דבר נחמד אחר ויצאנו מאוכזבים ועייפים.

בשל העייפות, הזמן הקצר וקצת בשל האכזבה, ויתרנו על חלק נכבד מהתכנון היומי והתחלנו לנסוע לאזור העיירה Fontain de Vocluze. כשהתקרבנו לעיירה התחלנו לחפש מקום לינה. ראינו כמה מקומות אך הם היו מלאים ומצאנו מקום במלון די פושטי (ולכן אני לא מוסרת פרטים) אבל בתמורה גם מאוד מאוד זול. בחצרו היתה בריכה מדליקה שהיתה סיומת נפלאה ליום עמוס וחם. שחינו במים הקפואים ולאחר מכן התייבשנו בשמש הפרובנסלית המלטפת. (אין תמונות, כי היינו מותשים ולא חשבנו על זה ואני באמת מתנצלת על כך)
לאחר התאוששות ומקלחת חמה לקחנו המלצות על מסעדות מבעלת המקום ויצאנו לעיירה הקרובה, Fontain de Vocluze . זו עיירה מקסימה הבנויה כולה על נחל ממעיין הנובע ממש במקום והמים צלולים ברמות.  במקום יש מפעל מים המבקבק את מי המעיין ויש מוזיאון קטן המתאר את כל התהליך.

כשיצאנו מהאוטו, במגרש החניה, בקעה מאחת הדירות, נגינת ג'אז של "הפנתר הוורוד". התקרבנו והצצנו וראינו חבורת נגנים מנגנת לה להנאתה. הקשבנו לעוד כמה יצירות והלכנו לאכול.

המסעדה היתה גם היא מוקפת כולה מים והואכל היה פשוט, מקומי ומצויין.

ליד המסעדה היה דולב ענק ולא התאפקנו מלצלם אותו. לאחר הארוחה חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.

חלק מהתמונות הן מהבוקר שאחרי, בו רצינו להכנס למפעל המים המינרליים אך מאחר והוא נפתח רק ב10:00 ויתרנו והמשכנו אז לדרכנו.

יכולתי לסיים כאן את הסיפור של היום השני, מה גם שאין לי תמונות לתעד את ההמשך…
כפי שצפו החזאים הצרפתיים הגיע לילה גשום במיוחד. מה זה גשום? אימאימא של הגשום. גשום כמו בארץ. חביות של מים שנשפכות מהשמיים. באמצע הלילה התעוררתי למשמע נקישות טיפות מים ממש לידי. אט אט התמלא החדר שלנו טיפטופים שנקשו בעיקביות "טף טף" ומידי פעם נשמע עוד מקום של טפטוף. וחושך על פני תהום (כי היה קצר בכל המלונצ'יק)  מה שחשוב הוא שהמיטה נשארה יבשה וכך גם הציוד שלנו. בבוקר סידרו את החשמל, העניקו לנו ארוחת בוקר סבירה ויצאנו ליום מרתק נוסף.