על החלום וביתו

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 16 יולי 2011

"מה החלום שלך?” הוא שאל ואני, ילדה בת 25 שכל העולם מונח בכף ידה וחיה, בהווה, את כל אשר שאלה נפשה, לא הצלחתי להגדיר מה החלום לעתיד. "לא יודעת, אין לי חלום לעתיד כל כך רחוק" עניתי.

הוא היה עיתונאי שהגיע לעשות כתבה על דור העתיד. מפאת כבודו, לא אציין את שמו ואת השטויות שהוא כתב באותה כתבה. אולם אציין אותו לשבח על יכולת כתיבה, יכולת מדהימה של הוצאה מהקונטסקט וטביעת ביטוי אחד שהפך למיתולוגי בביתנו, כבר יותר מעשרים שנה.

הוא התעקש (הוא היה חייב את זה לכתבה, הבנתי לאחר קריאה) וביקש שאחשוב על הדבר הכי קיצוני והכי פנטזיונרי שאני יכולה לגבי העתיד שלי. או.קיי, עם הוראות הפעלה כאלו אני יכולה לעבוד. דימיון אף פעם לא היתה הבעיה שלי. “ אני חולמת שלא תהיה לי בעיה של פרנסה" התחלתי טוב “שאגור על קצה צוק הפונה אל הים, בחצר תהיה בריכה גדולה ואתכנן רק פרוייקטים שיעניינו אותי" המשכתי לתאר כיצד אצא לעבוד מול הים כשכולי אומרת שלווה, אור ו…. טלנובלה.

מצחיק.
אפילו שציירתי לו את החלום, זה לא היה באמת החלום שלי, אבל הוא  "הצטלם טוב" והעיתונאי היה מרוצה מהתשובה.
אני חושבת שאף פעם לא היו לי חלומות של חיצוניות הדברים אלא תמיד חלומות של מהות. בכל תחום. שאהיה מאושרת, שתהיה לי זוגיות נהדרת, שאצליח בעבודה, שאוהב את מה שאני עושה וכ"ד. זה לא שהייתי מתנגדת לגור מול הים אבל זה ממש לא היה ברשימת המכולת הבסיסית שלי.

כשאני מתכננת לאנשים, אני לא מחפשת את החיצוניות אלא את המהות.
מן המהות יצמח העיצוב הטוב ביותר והמתאים ביותר למשתמשים במבנה. כשאנשים מגיעים אלי ומספרים לי על צורת החלונות עליה הם מפנטזים, אני מנסה להבין כיצד הם משתמשים בחדר ממנו נשקפים החלונות הללו. רק בשלב מתקדם יותר, אני נותנת לתכנון המהותי להתפתח אל העיצוב והקישוט הצורני. זה לא שלב נפרד, אבל זו לא המהות של האדריכלות.
זה שלב מאוד חשוב ומאוד מגשים חלומות, אבל אם הבית לא יתפקד מבחינה תכנונית, החלונות היפים וחיפוי הבריקים הייחודי לא יפצו על כך.

כשהתחלתי בתכנון הבית לבני זוג צעירים ממושב אמץ, (+שתי בנות + כלב) הם הגיעו עם המון חלומות. לאשה היה חלום מגובש כיצד תראה חזית הכניסה של הבית. היא ידעה איזה סוג חלונות היא רוצה במטבח ובנוסף היה להם חלון פנורמי (חלון מכופף בצורה של חצי מעגל) קיים שהם רצו לשלב בבניה.
מעבר לכך הם ידעו לספר כמה חדרים הם רוצים ומה הם רוצים לעשות בגינה.

עבודת התכנון המשותפת כללה למידה של אופן הצריכה שלהם את "מכונת המגורים". הייתי צריכה לגרום להם לקרוא את גודל המגרש וצפיפות הבניה שקיימת בהרחבות המושבים. הם, שבאו מנחלה חקלאית, התקשו להבין שכל המגרש "נאכל" אם בונים בקומה אחת ואיך המרחבים להם הם רגילים לא יהיו יותר, בטח אם לא יבנו קומה שניה. מצד שני, למדתי מאחת מבנות המשפחה המורחבת של הזוג, שהאישה אוהבת את הטיפול בכביסה, דבר שבעיני הוא חשוב מאוד בהתאמת התכנון.

בסיכומו של דבר יצרנו יחד בית שהמהות שלו מתאימה להם. חזית הכניסה זהה לחלומות העיצוביים שלהם וכך גם חלון המטבח הפונה לחזית. גם לחלון הפנורמי מצאנו מקום מצויין תוך שאני משדרגים את הסלון ונותנים מבט נעים לגינה, באופן כזה שרחבת האירוח בחוץ קיבלה גם היא אופי מיוחד.

בקומה הראשונה יש מרפסת לתליית כביסה הנסתרת מעין העוברים והשבים. הגישה אליה היא מחדר כביסה קטן, אך נוח וקומפקטי. בקומה, שהוקדשה לבנות, השארנו אפשרות של אירוח ופרטיות במרפסת עציצים קטנה לאחר יציאה ממסדרון משותף.
הבית הותאם לאנשים ולחלומות שלהם. חדר השינה, כמו שדימיינו, הגינה, אליה יוצאים מן הסלון, היא חלק בילתי נפרד מהבית ובכל שעות היום ניתן לצפות בה מהסלון. סלון ופינת אוכל המאפשרים אירוח של כל המשפחה המורחבת שהיתה חלק בילתי נפרד מהתכנון כשהמטבח מעט חבוי, שומר על צניעותו ולא נגלה כולו מהסלון.

את רחבת הכניסה בנינו לפי החלום של בעלת הבית. המבואה החיצונית והמדרגות הן לפי חזונה. החלונות הפונים לרחוב הם הגשמת המאווים העיצובים שלה. לכן, באופן יוצא דופן מבואת הכניסה הזו מהווה מקום מפגש לבני הבית ולחברים שמתכנסים על המדרגות ונהנים ממשב רוח נעים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>