פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 11 אוגוסט 2011

מאז שאני זוכרת את עצמי קשה לי לתת כסף כמתנת חתונה. אני כבר קולטת אתכם מצקצקים בלשון ואומרים: “הנה עוד אחת קמצנית". אז זהו, שלא.
מפריע לי שאני לא יכולה להעניק לבני הזוג תשורה שתביע כמה אני שמחה בשמחתם. הייתי כל כך רוצה לתת להם משהו שילווה אותם בדרכם המשותפת לאורך שנים ומידי פעם הם יזכרו ש"יש לנו את זה עוד מהחתונה". משהו שגם ישמש וגם יזכיר להם שהם אוהבים. ולא משהו שישאב לאיזה בור של חובות וישאר כנייר אנונימי עם שאר השטרות והצקים שידחקו לכיס.

מצד שני, ברור לי לגמרי שמי שמתחתן נתון בלחצים כלכליים קשים וכסף בהחלט מראה על ידידות והתחשבות רבה.אבל קשה לי.לחברי האהובים באמת אני נותנת מתנה. לא כזו קנויה שאפשר להחליף, אלא כזו שרק להם יש אותה מכל העולם. לעיתים אני משלבת גם מענק כספי, אתם יודעים, כהה לצאת בסדר עם כולם…

לפני שלושים שנה (רק השתחררתי מהצבא) נתתי לחברתי הטובה, א. , צנצנת עוגיות, מלאה בעוגיות מעשי ידיי וצירפתי מחברת מתכונים כשהמתכון הראשון היה המתכון של העוגיות שבצנצנת. כמה פחדתי שזה יהיה עלוב.. למחרת היא צלצלה והתלהבה היא אמרה: “היינו כל כך רעבים אחרי החתונה וכשפתחנו מתנות בחדר במלון, העוגיות הנהדרות שלך הצילו אותנו…” נכון שלא התכוונתי למשהו כל כך גשמי אבל נחמד שכבר בשעות הראשונות לחייהם המשותפים המתנה שלי כבר קלעה.

בימי הסטודנטיאליות העניים שלי הכנתי לחברי לספסל הלימודים, מ. ומ. , קווילט מיוחד לתלות למראשות המיטה (אין לי צילומים ואני לא בטוחה שהעבודה שרדה את כל הנסיעות שלהם לחו"ל ובחזרה). הם אהבו מאוד וזה גרם לי עונג רב.

לאחרונה מ. וא. הודיעו שהם נאלצים להתחתן כי המשפחה לוחצת ושהם בכלל לא רוצים מתנות כי ממש מכריחים אותם ושהם רק מזמינים מתי מעט, קרובים קרובים. זוג משגע (אנחנו קוראים להם מרגריטה והדוקטור) שיודע להעריך עבודות יד, מלא חוש הומור, רק מה, הם הודיעו לנו 10 ימים בלבד לפני החתונה כי חשבו לא להזמין חברים בכלל..
מ. אוהבת מאוד וורוד וא. אוהב מאוד לבשל ואני כבר ידעתי מה אני מכינה להם.

בעשרה ימים, תפרתי, וחיברתי, הדבקתי ועיצבתי ואפילו נסעתי לקנות חלק מהחומרים במיוחד. עשרה ימים של עבודה אינטנסיבית הולידו את הדברים הבאים:
תחתיות סירים מפסיפס של כלים שבורים וממוחזרים.

סלסלת לחם (קנויה. אני רק עשיתי לה בטנה פרחונית).

ארבע מגבות מטבח מפיקה שתפרתי להם שוליים.

כפפת בישול צבעונית.

וגולת הכותרת, שני סינרים האחד וורוד והשני לדוקטור שמבחינת מיתולוגית יש לו קשרים אנגליים. לכל סינור יש כיס, טבעת לתילית מגבת וגם כפתור עטוף בבד תואם לתליית מגבת או השד יודע מה.

את הכל ארזתי כך, בסלסילת הלחם

וארזתי בשקית מתנה וברכה עם לבבות מבד.

בסוף הערב, בשולחן החברים המועטים שהוזמנו נפתחו מתנות ונצפתה שמחה רבה בקבלת המתנה. היה שווה!
סלילת הלחם הפכה לסלסילת קוסמטיקה, והאריזה לתיק שאיתו מ. הולגת לחדר כושר וקוצרת מחמאות רבות. אביזרי המטבח ממשיכים לשרת את הזוג האוהב שחובק כבר בן ועדיין לא הכנתי לו דבר..