פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 20 מאי 2012

יש רשומות שאני כותבת מתוך כך שאני חשה צורך עז לומר דבר מה או שאני מעוניינת לדווח על עבודה, פרוייקט, טיול או אירוע ויש שנכתבות כדי לא "לייבש" את הקוראים הנאמנים שלי. במיוחד את ט', חברה טובה וקוראת נאמנה של הבלוג, אשר נוהגת להלין כאשר אינני מקפידה על מרווחים קצרים בין הרשומות. במקום לעשות מנוי לבלוג, היא טורחת ונכנסת כל בוקר ובודקת שמא חידשתי דבר מה. כאשר ידיה מעלות חרס, הופכת זו לנרגנת ושולחת לי מסרים מאיימים. הרשומה הזו נולדה בעיקר כדי לתת לט' מרגוע. אבל גם כדי לספר על טיול נפלא למקום מרהיב.

הבית של מרסל. כמעט התפתיתי לחכות שיצא לטיול…

לפני קצת יותר משנה נסענו, בעלי, שיחיה ואנוכי, לעין הוד. היה זה ביום אביבי ויפה בחודש מאי ואנחנו שמנו פעמינו לפתיחת תערוכה של חברה, האמנית אילנה גל, בעין הוד. אילנה היא אמנית מוכשרת מאוד. כדאי לגגל אחריה ולמצוא היכן היא מציגה עכשיו, אני מבטיחה הנאה רבה. 

באותו מאי היא הציגה בעין הוד ואנחנו שמחנו מאוד על ההזדמנות לצאת לטיול קטן.

אנחנו מעדיפים להיות בביתנו פנימה. כל השבוע אנחנו עובדים והולכים לבית הספר וסוף השבוע זו ההזדמנות שלנו להתכרבל ביחד ולהנות מפינת גן העדן הקטנה שלנו, אבל כאשר יש סיבה טובה אנחנו מטיילים בשמחה. הנסיעה לעין הוד הפכה לטיול קסום ויפה, פרובנסלי משהו, שאת תמונותיו אני מציגה כאן.

הזמן רץ ואט אט הציבור שוכח את השריפה הנוראה שכילתה את הכרמל ואת חייהם של לא מעטים. השריפה פגעה גם בעין הוד והמצלמה שלנו אהבה לראות את ההתחדשות והצמיחה. כנראה שגם המצלמה, כמוני, איננה אוהבת לבכות על חלב שנשפך אלא להמשיך הלאה.

עין הוד הוא כפר אמנים וככזה יש לו קסם מאוד מיוחד. נקודת פתיחה מצויינת של בתי אבן מקומית וסמטאות קסבה אינטימיות מועצמת עם אופי האנשים וטעמם המשובח.

כניסות לגלריות או חצרות פנימיות מעוטרות בשערים תכולים ומסוגניים במין נון-שלאנטיות בילתי מתאמצת, עציצים, פסלים ועבודות שונות מעטרות את החצרות, הדרכים והמבנים.

פסענו לנו ברחובות הכפר, נכנסנו לגלריות, ראינו תערוכות, דיברנו עם אמנים ועם ילד חמוד אחד שלקח את העקרב שלו לטיול בכיכר (בקופסה שקופה וסגורה, אל חשש) והרביץ בנו שיעור בזואולוגיה ואהבת השונה.

הגענו גם לפאתי הכפר בו ראינו שרידי בית ועצים חרוכים , אך כמו שאמרתי, הכי הכי ראינו את הלבלוב שמזכיר לכולנו שהחיים חזקים מהכל.