פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 31 מאי 2012

זיכרוני מתעתע בי. אינני בטוחה אם היה זה היום הראשון ללימודים בכיתה י"א או שמא היה זה בכיתה י"ב, אבל אני זוכרת היטב את ההתרגשות כאילו היה זה היום בבוקר. אסנת נגשה אלי בביישנותה העדינה והגישה לי צרור עטוף נייר. “יום הולדת שמח" היא אמרה וחייכה אלי. כשפתחתי את החבילה היתה בה מתנה ליום ההולדת, קישוט מצוייר על זכוכית עם "שרה קיי" (סוף שנות ה-70…)

למי שלא זוכר או שמא לא קרא רשומות קודמות, אני ילידת הקיץ, מאלו שחברי הכיתה אינם זוכרים את תאריך לידתם ובוודאי שלא זוכרים להביא מתנה. לכן תוכלו להבין את עוצמת השמחה וההתרגשות.

אסנת ניחנה בטעם משובח. שורשיה ההולנדיים הצמיחו בחורה עם טעם משובח לצבע ולעיצוב בתקופה שאנחנו הלכנו עם נעלי בית משובצות ומכנסי אתא. החדר של אסנת ואחיותיה היה ספון עץ, עם שולחן קטן ועציצים יפיפים, כאילו נקנו הבוקר במשתלה. היום אני יודעת שאסנת היתה אייקון עיצוב, אבל אז רק הסתפקתי בלהעריץ את הדיוק העיצובי שלה שהיה כל כך פשוט ונקי וכל כך כך כך מרענן.

כשחיפשתי לנו מקום מפלט לסוף שבוע זוגי ושליו, חיפשתי מקום מבודד ותלוש. אביזרים כמו ג'קוזי, טלוויזיה ו-WI FI לא עיניינו אותי, אלא רק נוף, שקט ויופי. אני מפונקת מאוד. קשה לי להסתפק בבקתה בתוך שכונת בקתות בחצר האחורית של מישהו במושב, עם כסאות פלסטיק בחוץ ורהיטים מהמבצע האחרון ב"משהו סנטר". חיפשתי מקום יפה. מקום יפה מאוד… בנוסף, הדבר האחרון שחיפשתי זה להתעורר בבוקר מצליל קולם של ילדים קטנים המשתובבים מתחת לחלוני…

נברתי ברחבי הרשת ובמקרה גיליתי את המקום של אסנת ואסף שנקרא "בקתה בחווה" .  (תראו איזה כייף, חלק מהצילומים שמופעים באתר שלהם הם שלי!!!) עוד פרטים על האתר אפשר במדריך הצימרים,  היכן שאני מצאתי אותם. המקום הוא נמצא מעט צפונית מזרחית לראש פינה.. עם הקריאה הראשונה והתגלית שזה "של אסנת" משהו בי ידע שזהו זה. אבל המשהו הזה לא תיאר לעצמו עד כמה זה "זה". אמנם המקום מצוייד בכל אביזרי הנוחות שאמנם לא חיפשתי, אבל באחד המקומות היה כתוב שהבקתות הן לזוגות בלבד.

קשה לי להתחיל אפילו להסביר כמה המקום מדהים. אסנת ואסף רסקי גרים בחוות בודדים בלב המטעים שלהם (אני מדמיינת את הנוף באביב כשכל העצים פורחים…). 

הם בנו שתי בקתות עץ מבודדות זו מזו כשכל אחת פונה לנוף ומפנקת את דריה מבפנים. הרהיטים מעשה ידי אסף להפליא ועל העיצוב הכללי ניצחה אסנת, מן הוילונות הלבנים ועד מצעי הכותנה הרקומים. ג'קוזי מרווח פונה אל הנוף הנפלא של העמק וההר.אחרי שלושים שנה שלא נפגשנו, קיבלתי חיבוק עז מאסנת, נכנסנו לבקתה שלנו ומשם התחיל סופ"ש כל כך נפלא.

הבקתה המעוצבת בפשטות מוקפדת, כפי שאסנת מגדירה זאת, קידמה אותנו בפינוקים נוספים. עוגה ועוגיות חלבה מעשי ידיה המוכשרות של אסנת, מקרר מלא שתיה, לחם כפרי טרי, חמאה וריבה ושקט…. המון המון שקט מסביב ובתוך….

ארוחת בוקר בעין ירדה –
בחרנו לא להזמין ארוחות בוקר לבקתה אלא להסתפק בקפה טוב ובעוגה מעשי ידי אסנת לתפארה. ביום הראשון השכמנו קום, כמעט עם הזריחה ומאוחר יותר יצאנו לאכול בראש פינה. (על כך ברשומה הבאה, עוד שבוע) ביום השני בחרנו לאכול את ארוחת הבוקר בטוזיג לייד המעיין. התארגננו מבעוד מועד על מעט ירקות ושתי ביצים אותן בישלנו בעזרת סיר חשמלי בבקתתנו המאובזרת.

הכנו סלט טרי, אספנו אל סלסילת הטוזיג שלנו לחם, חמאה וריבה, מים ומיץ תפוזים וכמובן צעיף פרחוני שישמש אותנו כמפה ויצאנו לדרך המקסימה.

הגענו, לפי ההסברים של אסנת, אל מעיין קרוב ונחבא במרחק 20 דקות מן הבקתה. עין ירדה. (אנחנו קצת טעינו בדרך, אבל בסוף הגענו. מומלץ לרשום את מה שאסנת מסבירה ולא להיות שאננים כמונו)

שקט נפלא מסביב, יופי אין סופי ורעננות של בוקר. במעיין היינו לבד, כמו בתוך אגדה.

אספנו אלינו את כל השלווה שהאזור הזה משרה וחידשנו כוחות. בקתה בחווה של אסף ואסנת רסקי היא טבורה של השלווה הזו.

(מי שרוצה גם לעשות דברים ולא רק להיות – ברשומה הבאה המשך הסיפורים על הסופ"ש הנהדר)