שלט כניסה מפסיפס – כרוניקה של תהליך יצירה

הבית קרם עור וגידים, העבודות התקדמו, הקבלנים החלו לסיים את העבודות וריח של התחלה חדשה עמד באוויר.
תכנון פנים הבית היה תהליך מעניין וביצועו הווה אתגר לא פשוט במערכת של "שכונת דגמים" מול קבלן ואדריכל ראשיים. צלחנו את התהליך ותבוא הרשומה שתספר עליו.

מצאתי את עצמי מתכננת ומעצבת שלט לביתם של ע' וא', לקוחותי. שלט כניסה אישי עשוי מפסיפס, יחודי ומיוחד במינו  (One of a kind). כייף גדול להכין דבר כזה

אספר כאן על התהליך כולו והרשומה תהיה קצת כמו הדרכה. מי שקרא רשומות קודמות שלי על עבודות הפסיפס יודע שמעולם לא למדתי את הנושא בצורה מסודרת ואני מתקדמת תוך כדי למידה ו"המצאה" של טכניקות. מאחר שכבר הבנתי שלא המצאתי את הגלגל, התייעצתי עם אמנית שכנה לגבי טכניקת יישום הפסיפס על רשת וזו היתה חוויה מרגשת.

בשלב ראשון החלטנו על הגודל של הפסיפס. כאשר הטייחים עמדו לבצע את השכבה האחרונה של הטיח סימנתי אל הקיר מלבן במידות 50/70 וביקשנו לבצע מגרעת בעומק ½ ס"מ ולא לבצע עליה טיח צבעוני. שיתוף הפעולה של הקבלנים היה מעולה.

"מה יהיה בשלט?” שאלה אותי ע' ואני עניתי שיכולים להיות בו אינסוף דברים והם רק צריכים לכוון אותי לאן. שלחתי כמה סקיצות והתלבטנו אם ללכת על משהו גיאומטרי או פיגורטיבי ואם להחליט על גוונים או לתת לתהליך היצירה להגדירם.

"אולי כל אחד מכם יאמר לי משהו שהוא אוהב ומרגיש שמייצג אותו?” ניסיתי לתת משמעות לעיצוב. עבר קצת זמן (תהליך יצירה הוא לעולם לא לינארי ובר דחיקה בזמן) וע' חזרה אלי עם פתרון.

"בשלט יהיו ארבעה מוטיבים המייצגים את שמות בני המשפחה” היא הכריזה, "כתר, מוזיקה, ירח ופרח. וכמובן שם המשפחה שלנו". כמה נפלא לעבוד עם אנשים שמתווים לך את הדרך אך משאירים לך לצעוד בה בעצמך. לא הוכתב לי שום עניין של צבע, סגנון או כל דבר אחר. מכאן – רצתי עם עצמי ואספתי מהרשת את כל התמונות שנראו לי מתאימות.

מתוכן בחרתי את המתאימות ביותר והתאמתי לגודל הרצוי. השלט חולק לארבעה אזורים שבכל אחד מהם פיגורה המתאימה לאחד מבני המשפחה.

התמונות המוגדלות הודבקו על משטח בגודל מתאים (עם נייר דבק) במרכזם שם המשפחה שהודפס בוורד בגודל ובפונט המתאימים מעליהם הנחתי ניילון שקוף ועליו רשת לטיח שנקנתה בחנות חומרי בניין רגילה. (הכל הודבק עם נייר דבק)

לצערי הרב לא דאגתי לתעד כל שלב ושלב אלא רק לקראת הסוף.
בתמונה למעלה רואים כיצד מיקמתי את אבני הפסיפס לפי הציור שנראה היטב מבעד לניילון השקוף והרשת המרווחת.

ההדבקה נעשתה עם דבק פלסטי שתפקידו הוא רק להדביק את האבנים לרשת כדי שבמועד מאוחר יותר ניתן יהיה להניחה על המשטח המיועד לה בכניסה לבית של א' וע'. האבנים השונות הונחו במרווחים שעתידים להסגר ברובה, לאחר ההדבקה לקיר. תפקיד הרובה הוא לתת עוד חוזק לחיבור הפסיפס לקיר וגם לאחד את הפסיפס מבחינה עיצובית.

אני אוהבת לשלב כל מיני חומרים, אריחים צבעוניים, חרוזים ובמיוחד בכלים שבורים. בכתר השתמשתי בנגצים (גולות שקופות), בצלחת של הסרוויס של הסבתא ובמספר דקורים מוזהבים כמו גם בספל צהוב שמאוד אהבתי. הרקע שלו עשוי ממגש ירוק שניתן לי למיחזור ע"י קרמיקאית שכנה והוא מנוקד בשאריות של אריח ירוק שאני כבר לא זוכרת ממתי הוא מחכה לשימוש.

הירח עשוי אמנם מאריח מנוקד לבן על לבן, אבל הכוכבים עשויים מצלחת וספל מעוטרים בכחול, וכוכב אחד תכול מחרסינה של פעם. הרקע שלו הוא שילוב של כלים שונים ומספר אריחים כחולים.

פרח ההיביסקוס משלב מקורות רבים של חומר. ספלים, אריחים צלחות ושני מגשים של אותה קרמיקאית. הרקע הוא שלום של שני אריחים שאני מאוד אוהבת את הגוון שלהם.

המנדולינה עשויה משילוב של אריחים וכלי בית שבורים, דקור מוזהב אחד ולאחר ההנחה הוספתי את המיתרים בציור ידני בצבע זכוכית ומכחול דק, למרות שמראש נבחרו אבנים עם פסים המזכירים את המיתרים. הרקע עשוי מחרסינות של פעם בצבע תכלת עדין.

את שם המשפחה בחרתי לעשות עם הקונטרסט הגדול ביותר (שחור ולבן) אך ניקדתי את הרקע במספר "לבנים צבעוניים". לא פשוט למצוא אריחים שחורים אבל בסביבתנו הכפרית ישנן יוצרות רבות ואמנית הפסיפס שעזרה לי – פתרה לי גם את הפינה הזו.

את הגוונים בחרתי מתוך רצון ליצור קונטרסט הרמוני בין ארבעת הציורים, עצמאיים אך מאוחדים וכך גם בחרתי שהגבול בינהם לא יהיה ישר כסרגל אלא משולב וגולש. לא עבדתי בלחץ, למרות שמאוד רציתי לסיים. עבדתי לאט, מקשיבה לכל ציור, בוחרת עבורו את הגוונים המתאימים לו, לשאר המשפחה ולבית החדש.

את הפסיפס הפרדתי ממשטח העבודה וחילקתי לשלושה חלקים כשאני חותכת את הרשת עליו הוא מונח, לפי האבנים. אני לא בטוחה שזו הייתה חובת המציאות, אולם רציתי לקבל חלקים לא כבדים מידי כדי לא להסתכן בנפילת כל הפסיפס עד שהדבק שמדביק אותו לקיר יגיע לחוזקו המרבי.

ארזתי את הפסיפס, קופסאות עם אבנים נוספות לצורך תיקונים, דבק קרמיקה במיכל, מברשות, סמרטוטים, אביזרי ניקוי שונים, שני צקצקים (מכשיר לחיתוך הקרמיקות השונות) וכמובן מצלמה ומצב רוח טוב.

פרסתי את כל האביזרים והדבקתי את שלושת חלקי הפסיפס במקומם כשאני מוסיפה אבנים שחסרות להשלמת שולי הפסיפס.

הפסיפס מודבק עם דבק קרמיקה שחודר בין חורי הרשת ונדבק גם לאבנים וגם לרשת. עודפים של דבק מסולקים מן הרווחים בעזרת כלים שקיבלתי מרופא השיניים שלי, לאחר שיצאו משימוש.

אחרי כשבועיים חזרתי לעשות רובה.
בחרתי ברובה כהה. זו החלטה עיצובית. התלבטתי בין גוון לבן, חול או חום כהה. האפקט הוא מאוד שונהבפסיפס הזה יש אזורים כהים ואזורים בהירים. רובה כהה מדגישה את האזורים הבהירים ומעדנת את הכהים ואילו רובה בהירה מדגישה את האזורים הכהים ומעדנת את הבהירים.

אני אוהבת את מה שיצא.

40 תגובות בנושא “שלט כניסה מפסיפס – כרוניקה של תהליך יצירה

    1. סיגל בן נון

      חחחחח
      אני שומעת את הצעקות שלך עד כאן, כמו בקונצרט רוק. נשמע כאילו את מאיימת עלי "חכי, חכי, זה עוד יקרה" אז כל מה שיש לי לומר לך זה שאני לא מפחדת ♥

    1. סיגל בן נון

      לילך,
      אני שמחה שאהבת. כייף לשמוע.
      אני מאוד שמחה שהעוגה עדיין מכה גלים והיא לא ממש שלי – עכשיו היא כבר שלך. החברות שלך בטח קוראות לה "העוגה של לילך" (אולי נקרא לה עוגת ים בגלל שהיא מכה גלים?)

  1. Anonymous

    אולי אף פעם לא למדת את אומנות הפסיפס, אבל התוצר יפהפה…
    תודה ששיתפת, מחכה לקרוא את הפוסט על הבית.

    דליה ב

    1. סיגל בן נון

      דליה יקירתי,
      כייף לקרוא את דברייך. אני חושבת שתוצר יצירתי הוא בעיקרו בעצם היצירה ולכן הטכניקה היא לא זניחה, אך היא מישנית. הטכניקה חשובה לרמת הגימור ולמרות שלא למדתי, התעמקתי במציאת פתרונות הולמים.

      אני שמחה שאהבת.

      לרשומה על הבית נצטרך לחכות קצת כי לבעלי הבית יש עוד מקצה שיפורים לעשות ולכשיהיו מוכנים – אקרא לצלמת. מבטיחה שיגיע.

    1. סיגל בן נון

      עוד מישהו אמר לי שהבחירה מפתיעה.
      אני מאוד אוהבת לעבוד עם הרובות הכהות – יש בהן משהו מאוד חגיגי, בעיני והאפקט הוא יותר דרמתי, באמת.
      כנראה זה מה שמפתיע.

      תודה על המחמאות.

  2. ריבי

    איזה כיף לזכות בחופש יצירתי שכזה ובתמורה לתת כזאת מתנה! יפהפה! והרובה הכהה מרשימה ביותר ונותנת נופך של עתיקות כיאה לשלט משפחה.

  3. Anonymous

    אהבתי את התוצאה, שלט בהחלט עם פאן אישי שהמישפחה בחרה – עשוי בטוב טעם. אני בכלל אוהבת לקרוא את כתיבתך בבלוג משולב בהומור,בפשטות ובנועם. אני מרגישה כאילו את מדברת כאילו מתנהלת שיחה זו תחושה נעימה לקורא ולי..זה נעים ביותר.
    עדנה (עדי מהכפר של סבא)

  4. shmuel eyal

    יצירה יפה מאוד
    אני לא נוהג בהדבקה של דבק פלסטי כי לאורך זמן יש התנתקויות אני מתכוון לאחר כמה שנים, אני מעדיף להשתמש בהדבקה עם דבק היפוקסי נוזלי מתחת לחלקים.

    1. סיגל בן נון

      האם אתה מדביק עם אפוקסי את האבנים לרשת?
      האמת שגם אני חששתי מדבק פלסטי, אבל בסופו של דבר האבנים דבוקות בדבק קרמיקה שנצמד לדבק הפלסטי וגם מחוזקות עם הרובה. התחושה שלי היא שזה מספיק. ימים יגידו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.