רשמים מיום של שמש וים

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 6 אוגוסט 2012

זה כבר כמה שבועות שאחותי מזמינה אותי ללכת איתה לים בשבת בבוקר.
“מוקדם" היא מבטיחה לי.
“למעט זמן" היא מפתה אותי, יודעת שהשבתות שלי מוקדשות לעבודה ( אם כי בקצב אחר, נמנמני משהו)
השבת הזו נענתי להזמנה. כמובן שה"מוקדם”, היה קצת פחות מוקדם ממה שחשבנו ו"מעט הזמן" התארך עד שעורנו נצרב לו קמעה. בדרך הביתה עברנו בחנות יד שנייה משגעת (מבטיחה רשומה על המקום!) “רק להציץ קצת ולנבור"… ויצאנו ברכוש גדול.

לאנושות יש מערכת יחסים מורכבת עם השמש. מין יחסי אהבה-שנאה שנפרשים על פני ההיסטוריה וממשיכים ומעצבים את היומיום שלנו. בשחר הימים השמש היתה נערצת והאנושות סגדה לה. מאז ערס התרבות המערבית היא סימנה מעמדות. בתחילה, המעמד הנמוך היה שזוף מעבודת השדה ולובן העור סימן עושר ומעמד גבוה. המהפכה התעשייתית הפכה את הקודים. הפועלים עבדו במפעלים ועורם לא ראה יותר את קרני השמש.

שנות ה-60' העליזות. בריז'יט ברדו על יאכטה בריווירה הצרפתית. הקליקו על התמונה לכניסה לבלוג שלה.

המעמד הגבוה יצא לשמש בשעות הפנאי שלו והשיזוף הפך לסמל של חיים טובים ומלאי זמן פנוי. תרבות הקייט השימשית התעלתה על עצמה וסימנה אידאל יופי שזוף ובריא.

אותן שנות ה-60': אמא שלי עושה לי "אמבטית שמש" ברח' כ"ט בנובמבר בתל אביב. אני בקושי בת שנה.

בהיות הדור שלי תינוקות, אמהותינו לקחו אותנו לשמש לעשות "אמבטיות שמש". נתנו לנו לשחק עירומים תחת קרני השמש הטיפוליות. זו היתה תרומתה של השמש להוספת ויטמין D לחיזוק עצמותינו. אני מאמינה שד"ר ספוק המליץ על כך בספרו. ד"ר ספוק היה האלוהים של ההורות בשנות ה-60'.



בנעורינו הקדשנו את רוב שעות הפנאי שלנו לטיגון וצלייה של עורנו בשמש תוך התמרחות בשמנים משמנים שונים שהותירו את ענן של ריח קוקוס משכר מעל חופי ישראל.

כיום, אנחנו יודעים שהשמש לא בריאה ומסוכנת ושצריך להתרחק מן החשיפה אליה, אולם אידאל היופי עדיין רואה בשיזוף יופי וחן. אם תוסיפו לכך את השקט והשלווה שרעש הגלים המתנפצים אל עצמם מעניק לך אז די ברור מדוע שמנו פעמינו אל חוף הים בתור מנוחה שלווה ו"ניקוי ראש".

מצאתי את עצמי נטרפת מהצבעים, כשאני מפקירה את גופי לשמש הבוקר המחבקת ולבריזה המלטפת. הכל כל כך יפה,מואר ושמח. צבעוניות עזה שאופיינית למקומות שימשיים. לא לחינם מצאו עצמם האימפרסיוניסטים נמשכים לפרובנס, לריויירה ולאיים רחוקים. השמש נותנה עוז בצבעים וגילתה להם עוצמה וחיות שלא היתה מוכרת לעיין אירופאית הצפונית.

לא הפסקתי לצלם, מתענגת על הצהובים והאדומים של הכסאות, המפלרטטים עם תכול השמיים. של צבעוניות בגדי הים השונים, השימשיות והתיקים.

אני מאוד אוהבת את השמש, נולדתי בקייץ וכמה שאלין עליו, אני מעדיפה אותו על פני החורף. בעיני כולם יפים יותר, משוחררים יותר מאושרים יותר ואמיתיים יותר בקייץ. השמש ממלאה אותי שמחה, עוצמה ואנרגיה. הצבעוניות והחדות שהיא מעניקה לנו מרוממת את רוחי וממלאה אותי אושר גדול.

קערת הפסיפס שאני מראה כאן נולדה בקיץ אחד, אחרי שחלמתי אותה הרבה זמן. 

אבני הפסיפס הן מכלים שבורים, ספלים יפים שנשמטו מיד, עבודת קרמיקה של מעצבת לא מרוצה והרבה פיסות מנשמתי. 

חזרנו מחוף הים בעיצומו של היום. פיסה של חופש שהייתי כל כך זקוקה לה. רשרוש הגלים מחק את כל מהמורות מוחי והעניק לי, לראשונה מזה שבועות רבים, שבת של מנוחה אמיתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.