החמישיה הסודית מפליגה את יומה האחרון באיי יוון

הרשומה הקודמת הסתיימה בברוסקטות שאכלנו לארוחת הבוקר האחרונה בלב ים.
היום הוא היום השביעי להרפתקאתנו הנפלאה ולמרות השמיים הקודרים והחופש המתקצר ליבנו היה טוב עלינו. בעיקרון, ניתן לומר שהיום הזה עומד להצטיין מבחינה גסטרונומית ולמי שאיבד את הספירה, מדובר ביום שישי בשבוע ונכון לנו ערב שבת מיוחד.
last day - 22 - 700 הרוח היתה חזקה, הים היה גבוה, הגלים טלטלו את הספינה ואנחנו המשכנו להתכרבל בבגדינו החמים.
perdik-port-700בדרך למרינה אלימוס באתונה עצרנו בפרדיקה (Perdika) שבדרך כלל היא מאוד עמוסה ומתויירת
perdika 33-700אבל גם בשל העונה וגם בשל מזג האויר, היו מעט מאוד סירות.
hala collage-700ענבל החלה להכין את הבצק לחלה של הערב ואני עזרתי לה.
perdika-collage 1 - 700perdica - street 3-700יצאנו לסיור בעיירונת שלמרות האפרוריות ראינו את הפוטנציאל הצבעוי ואת היופי שלה.
perdica - bugonvilea-700הבתים היוונים מאוד מטופחים ויש פרחים בכל מקום. אפילו על המים.
perdika - camera-collage-700הלכנו לאורך המים לקאמרה אובסקורה של פרדיקה. הנמצאת על קצה קו החוף.  בהסבר המצורף כתוב, כבר בשורה הראשונה: “כנס לחדר חשוך ביום בהיר….”
perdica-camera-panorama
היום לא היה בהיר והאפקט התפספס לגמרי. אבל אם אתם מגיעים לשם ביום בהיר – אל תפספסו. המבנה הוא עגול והאור נכנס דרך חרירים בקירות ותמונה חיה וצבעונית מוקרנת על הקיר שממול. בקמרה אובסקורה של פרדיקה יש מראה של 360 מעלות. לא ראינו (התמונה היא מתוך הקישור המצורף) – אמור להיות מרשים מאוד.
perdica-port 3-700פרדיקה היא מעגן יפה ביותר והיא מצטלמת נפלא.
prrdika-bouts-collage-700סירות הדייגים המפוזרות במים ועל החוף קישטו את היום האחרון שלנו והרנינו את הלב.

lisha-collage-700יצאנו שוב אל הים כשהבצק של החלה תופח לו בגאון. נתתי לישה נוספת ושלחתי אותנו להמשיך לעבוד. יצאנו להפלגה ארוכה וקשה עד למרינה אלימוס.
pashtida-2-700ואני פצחתי בבישול שאפשר לקרוא לו "פשטידת הכל" ואנחנו בחרנו לקרוא לו פשטידת ימאים. לקחתי את כל מה שהיה במקרר ובארונות, במסגרת "אנחו לא זורקים אוכל" והכנתי לנו תבשיל שאת המתכון שלו שחזרתי פה בהמשך.

pashtida-1-700תבנית לא היתה, אז השתמשתי במחבת ללא ידית.
pashtida-collage-700הפעם דאגתי לבקש ממישהו שיצלם את היצירה לפני שכולנו התנפלנו וטרפנו אותה..

 

"פשטידת ימאים"

חומרים (בעיקרון כל מה שיש לכם. אנחנו השתמשנו במה שהיה לנו):

3 בצלים סגולים, קצוצים

פלפל ירוק – חתוך לקוביות.

כמה שיני שום – קצוצות ביד.

2 קישואים (לנו היה קישוא אחד עגול)- מגוררים

חצי שקית גזר – מגורר

½ ק"ג פטה משובחת – מפוררת

2 סלסלות פטריות – קצוצות

3 ביצים (זה מה שנשאר)

½ 2 כוסות קמח מצה (הבאתי מהארץ לשניצלים שלא טיגנו)

חצי חבילה עלי בייבי עייפים שנשארו במקרר (אמרתי שלא זורקים אוכל, נכון?)

שאריות קטיף התבלינים: אורגנו ורוזמרין – קצוצים.

גבינה צהובה ליצירת קראסט מלמעלה (אנחנו השתמשנו בגבינה פרוסה)
pashtida - baner1הכנה:

בעיקרון מטגנים ומערבבים….

בהתחלה מטגנים בצל עד תחילת השחמה. ואז שום. מוסיפים את הקישואים, כל פעם קצת כדי שישאר מצב של טיגון ולא בישול ואידוי. ואז את הפלפל הירוק, מטגנים עד ריכוך ואז מוסיפים את הפטריות. כנ"ל בהדרגה ומאדים את המים. מוסיפים את הגזר, הירק וממשיכים לבשל, על אש קטנה. מוסיפים את התבלינים (ללא מלח) כשהכל מבושל וריחני מוסיפים את הגבינה (אם משתמשים בפטה אין צורך במלח בכלל) מערבבים קצת עד המסה ומורידים מהאש. מוסיפים את קמח המצה והביצים ומערבבים היטב.
שמים את התערובת בתבנית (אצלנו זה היה במחבת, כאמור) ומפזרים מלמעלה גבינה צהובה. מכניסים לתנור. על איזו אש? אני אומרת 180 משהו כמו חצי שעה עד שמוכן ואם רוצים קראסט אז קצת גריל בסוף. אבל בהפלגה? – משהו כמו שלוש שעות, על האש הכי גדולה….
על בטן מלאה ומאושרת המשכנו להפליג בים גבוה.

big ship-700עם ההתקרבות לאתונה התחלנו לראות תנועה של ספינות ממש ענקיות.
degel - 6 - 500כשהגענו למרינה אלימוס ציפה לנו צוות של “קאבס” והפתעה גדולה, מר קאבס עצמו דאג לתלות לכבודינו את דגל ישראל, כך לפחות הוא אמר כשעלה ליאכטה שלנו לברר איך נהנינו.
zolelan - collage - 700עם העגינה, צוללן של החברה בדק את התחתית וצוות מיומן נכנס לבדוק שהכל תקין.
hala-1-700ענבל לשה את הבצק בשנית וקלעה ממנו צמה. החלה נכנסה לתנור, בלי למשוח אותה בביצה (כי חיסלתי את הביצים בפשטידה…) ואנחנו נכנסו לחדרים שלנו להתארגן קצת על אריזות.
kidush-collage-700לקראת ערב, פרשנו מפה (פריאו בצבעים תואמי לערב שבת…) והדלקנו נרות. הקפטן ערך קידוש שסגר יפה את המסע המופלא שלנו. שניה לפני שנגמר היום, פרסם הקפטן את יומן היום השישי, אתמול באפידברוס:
captains log - sixth day

יום חמישי, 3/10/13

מזג האוויר המשיך להיות קודר וגשום…החלטנו לא לצאת לריצת 20 הק"מ היומית..ובמקום זה להשקיע בארוחת בוקר מבוססת על פרנץ טוסט ..שחבל על הזמן..

היעד שקבענו לעצמינו היה אפידברוס וההנחה הייתה שבגלל שסוף השבוע מתקרב…לא צפוי להיות לחץ מיוחד על מקומות העגינה.

ניתקנו חבלים, הרמנו עוגן ופנינו לכיוון מערב.

בשלב הראשון "גירדנו" את החוף ככל שעומק המים איפשר לנו.

המשכנו כך לאורך חופי פורוס עד למפרץ הרוסי…שם היקפנו את האי וניסינו לאתר את המסעדה המיתולוגית שנוהלה על ידי שני הרוסים (אולג ואנה) שהעניקו למפרץ זה את שמו…

בקיצור הכל קישקושי תחת !

לא מסעדה (יותר דומה לכנסיה).. לא אולג ובטח לא אנה…המפרץ נקרא כך כי שימש מקום עגינה לספינות הצי הרוסי בתקופת מלחמת העצמאות של יוון (1822)… נא לעדכן את סיפורי הדייגים….

כשהגענו לקצהו המערבי של האי והתחלנו את דרכינו צפונה…נחשפנו לרוחות עזות ולים גלי מכיוון צפון שהפך את השיט צפונה לטלטלה..רטובה..

הצוות המיומן התכנס בפינות הספינה בתנוחת הלחימה המסורתית בים – קרי עיניים עצומות, צ'וקו משוך על האזניים, פנים חיוורות, גוף מכונס ודלי הקאה צמוד – כך, עד שפנינו שוב מערבה ..הפנינו חרטום לאפידוורוס וירכתיים לגלים…והדם שב שוב לזרום…

הגענו לאפידוורוס בשעות הצהריים…הרציף היה ריק מספינות והעיר הייתה ריקה מתושבים.

נקשרנו בשקט לרציף וירדנו לתור את העיר.

סוף עונת התיירות…העיר כמו עיר רפאים ..הולכי הרגל היחידים שפגשנו היו החברה הישראלים מספצס (ראה יומן הקפטן …מס )..הללו הצביעו על נהג המונית היחידי בעיר והמליצו על נסיעה לעיר אפידוורוס העתיקה.

על מנת להסיע את צוות הספנים כולו לעיר העתיקה..היה צורך להזעיק משנ"ץ את הנהג השני של העיירה…מו"מ קצר ואנחנו מכווצים במונית בדרכינו אל האתר.

אפידווורוס העתיקה מפורסמת בעיקר עקב התיאטרון היווני הנמצא בה תיאטרון זה, מהמאה הרביעית לפנה"ס הוא התיאטרון היווני הגדול ביותר שנמצא והוא עדיין פעיל !

העיר הייתה בעצם מרכז ריפוי ע"י האלים אפולו ואסקלפיוס..ובמקום שרידי מקדשים לאלים אלו ומתחם ריפוי אליו היו מגיעים אנשים לקבלת טיפול.

למראה התיאטרון, הבמה וקהל התיירים, השתלט חיידק הבמה על אייל ועל הקפיטן והם ניצבו במרכז הבמה ופצחו בשיר "ירושלים של זהב" ביצוע שזכה לתשואות כפיים סוערות מהמוני התיירים שמילאו את מושבי התיאטרון (וידאו ותמונות יפורסמו בנפרד).

חזרנו לעיר הנטושה לא לפני שהקפטין רכש בעלות על נקניקיה עם חרדל בלחמניה…

כששבנו לעיר, התחילו להיכנס למעגן יאכטות לשהיית לילה.

יאכטה אחת משכה את תשומת ליבנו במיוחד…הצוות היה פולני..לסקיפר הייתה חסרה שן קדמית..וצוות הספינה ניחן בחוסר כישרון בולט, בדרכם להיקשרות הם הצליחו לשלוף עוגן של סירת דיג..לסבך את שרשרת העוגן שלהם בשרשרת של יאכטה שכנה..להצמיד את דופן היאכטה לחרטום סירת דייג , להשאיר את הסקיפר על החוף ולגרום לדייג מקומי להשתלט עליהם ולהביא את ספינתם ב "שלום" לחוף מבטחים.

הסקיפר, הסביר לי בינתיים שהשן החסרה לו הוסרה במכת אגרוף על ידי בעל סירה מקומית שהנזקים שהוא וצוותו גרמו לסירתו..לא הובנו על ידיו בהומור הראוי…

תוך פרק זמן קצר התמלא המזח ביאכטות נוספות והעיר החלה לגלות סימני חיים.

מלחינו פרשו בינתיים לארוחת ביניים, לשנ"ץ וארוחת ערב מסורתית במסעדת מלון פוסידון.

כששבנו ליאכטה הוזמנו על ידי הצוות הפולני להתארח לכוסית אלכוהול.

סיגל, אייל, ענבל והקפטין התנדבו למשלחת ההזויה, נטלו עימם בקבוק יין אדום ועלו באומץ רב לסיפון היאכטה הפולנית.

הפולנים, כך מסתבר קיוו כנראה למפגש מיני מזדמן ( קוויקי)..אך אין כמלחינו ומלחותינו מפורסמים ביכולתם להוציא מהראש של כל חרמן שתוי פולני מחשבות על סקס כלל ועיקר….

יצאנו מהיאכטה הפולנית כשכבודינו בידינו – לא חוללנו חו"ח…והפולנים נותרו כשחצי תאוותם בידם.

ליתר ביטחון הרחקנו את היאכטה מהרציף..הרמנו את כבש העלייה..ופיזרנו עלי בזיליקום בקוקפיט..

עד כאן יומן הקפטן להיום

atens - morning 1-700קמנו בבוקר, סיימנו את האריזות ואכלנו ארוחת בוקר מהשאריות של השאריות. השארנו כמויות אלכוהול מטורפות בידיעה שעובדי הניקיון ישמחו מאוד.

alimos - end 2-700המתנו למיניבוס ששכרנו כדי לבלות יום שלם ויבשתי באתונה. השמש ליטפה אותנו וליבנו היה קל.
our tuor 22הרפתקאה המצויינת של החמישיה המפליגה באיים הסרונים, ביוון הגיעה לסיומה. שבעה ימים מצויינים שמסלולם מצויין וממוספר כאן במפה שלפניכם.
היום באתונה היה נפלא ובסופו חזרנו ארצה וזאת לא לפני שהקפטן פרסם, תוך כדי המתנה בשדה התעופה, את פרסומו האחרון על היום השביעי של ההרפתקה שלנו מאפידאברוס למרינה אלימוס באתונה:

captains log - seventhth day

יום שישי, 4/10/13

העזנו להציץ מהקוקפיט רק כששמענו את היאכטה הפולנית מרימה עוגן.

הרוח המשיכה להכות על החרטום ולטלטל את הספינה ומשתי צידינו היו יאכטות "בית ספר".

לא נותר דבר שיקשור אותנו עוד למקום זה…חוץ מעודד ואריאלה שישנו בחדר שכור….

ו..המחשב של סיגל שחובר למטען…באותו החדר.

כשהצלחנו לאסוף את כל הצוות ..והמחשב…ובנוסף לשלוש עגבניות רכות וראש שום אחד שנרכשו במחיר מבצע…הרמנו עוגן…ניתקנו חבלים ויצאנו ליום ההרפתקאות האחרון.

כשיצאנו מהמפרץ ראינו את ה "פולנים "ימאים אמיתיים" ..לא נרתעו מהרוח הקדמית…הרימו מפרשים והחלו לעשות גלסים בניצב לרוח.

העובדה שה "בניצב" לרוח לא קירב אותם לאתונה אפילו בסנטימטר..לא פגע במורל הגבוה של צוות מיומן וחרמן זה.

נפנפנו להם לשלום והמשכנו לראותם עוד שעות ארוכות מפליגים הלוך ושוב בניצב ליעדם הסופי.

לבסוף הם הפכו לנקודה לבנה על האופק ההולך ומתרחק עד שנמוגו לגמרי.

שברנו רעבונינו בברוסקטות קלויות שמגשים מלאים בהן החלו להישלח על ידי סיגל ואמיר מהקבינה.

הים, כאמור לא היה לטובתינו גם הפעם…רוח על החרטום וגלים של כמטר מאותו כיוון

הפלגנו באמצעות מנוע במהירות נוחה שגרמה למינימום שפריצים.

כשהגענו לקרבת האיים מוני ואגינה..ירדה הרוח וגם הים שקט.

נכנסנו לעגינה אחרונה בעיירה פרדיקה…המעגנה ( העמוסה בד"כ).. הייתה הפעם ריקה לגמרי.

הצוות המיומן ביצע את העגינה הים תיכונית באופן חלק ומקצועי..לו היו במעגן יאכטות נוספות, קרוב לוודאי שמחיאות כפיים היו נשמעות מכל התרנים..

בדממה..התפזרנו למשימותינו

איש איש יודע את תפקידו

כלום לא צריך היה להיאמר…

מויש ל Wi Fi..ענבל להכנת בצק לחלה…סיגל…לתמיכה מקצועית בענבל….עודד לחיפוש חדר (אפילו שלא היינו צריכים)… ואנחנו…לחפש בית קפה.

כשהתכנסנו שוב לאחר סיום משימותינו..פנינו לסיור רגלי באיזור דרום המעגנה.

גילינו רקפות וחצבים..וביקרנו בקמרה אובסקורה שהוקמה על יסוד ששימש בזמנו לתותח שהגן על מעבר המים הצר.

בפרדיקה..יש לציין, היה בסיס קבע של חיל הים היוני…על הגבהות המשקיפות לחלקו הדרומי, יש עדיין מבנים רבים..שוחות ובונקרים ששימשו אותם.

פרדיקה הוא מקום קסום ורומנטי ששווה להתאמץ ולהגיע עדיו.

בילינו שעתיים במקום…ובשעה 14:00 יצאנו שוב ללג האחרון של המסע בדרכינו לאתונה.

הרמנו הפעם מפרשים ולאורך כל חלקו המערבי של האי אגינה הפלגנו בכוח רוח טובה.

סיגל ניצלה את הזמן לערבב את כל המצרכים שנותרו בספינה לעיסת פשטידת ימאים שהוכנסה אחר כבוד לתנור הספינה.

הנתיב האחרון שבין צפון אגינה ואתונה..היה מול ים גלי ורוח פנים עזה.

לוח הזמנים לא אפשר לנו הפלגה באמצעות מפרשים אך על כל הקשיים פיצתה פשטידת הימאים שהוגשה בתזמון מדוייק במחצית הדרך שבין אגינה לאתונה.

הגענו למרינה באיחור מכובד של 40 דקות.

כשנכנסנו לרציף המיועד..המתין לנו דגל המדינה מונף בגאון על תורן המעגן..דבר שחימם את ליבנו.

נקשרנו וערכנו את טקס ההודיה לסקיפר ולנפטון…(הטקס מתועד ויוצג בפורומים המתאימים מיד כשסרטי מצלמות האבטחה של המרינה ישוחררו ממשטרת אתונה שחושדת כי במרינה פעלה כת מסתורית של טבחים שבדים…ויועברו לידינו).

צוות חברת ההשכרה ערך במהירות ביקורת שעברה כמובן ללא כל חריגה ותוך שעה קלה הזדכנו (בצער) על היאכטה שכה אהבנו.

הספקתי עוד להדגים לצוותי הטוב, כיצד עורכים משא ומתן קשוח בין בעלי עסקים ביוון, וכל מלח זכה לקבל כוס קרמיקה מעוטרת מזכרת מההפלגה במחיר זעום….שלא יחשף כאן מפאת כבודו של הצד שהובס במשא והמתן….

החלה של ענבל הוצאה מהתנור…נרות שבת ויין קידוש גנוב נשלפו (ראה יומן הקפטין מס 1) וערכנו קבלת שבת כהלכתה.

לסיכום יומן זה אציין כי קבוצת הספנים עימם הפלגתי באודסיאה זו, העניקה לי מנה גדושה של חברות טובה, אהבה, הומור, התחשבות בזולת וחוויות ילדות משותפת…לא הפסקתי לצחוק במשך כל אותו מסע…ולפעמים גם לדמוע..

על הפער המקצועי שבהפעלת היאכטה הם התגברו במהירות ובחיוך…לא הייתי מייחל לצוות טוב מזה

בחיים

לעולם

ותודה

עד כאן יומן הקפטין להפלגה זו

קזה

athens - end of end-700למרות שהיום האחרון של ההרפתקה היה יבשתי לגמרי ולא קשור להפלגה, התמדנו בעיסוקים גסטרונומיים וכאן אנחנו מופיעים בהרכב מלא בפעם השניה והאחרונה במסענו זה.

תם ונשלם

8 תגובות בנושא “החמישיה הסודית מפליגה את יומה האחרון באיי יוון

    1. סיגל בן נון מאת

      ט' אהובתי,
      תם ונשלם. חודשיים של רשומות שאינן על עיצוב ויצירה פרופר (למרות שהיו קצת בישולים, צילומים ויצירת הווי ימי) עכשיו מדגדגות לי האצבעות לספר על פרוייקט שלי שצולם בידי צלמת מוכשרת וכמה רשומות על צבעים וגוונים (שחור-לבן זו הרשומה הבאה. איזה כייף!!!!)

  1. יעקב

    פשוט נהדר.
    היה עוזר לחבר פנים לסיפור לוא היו שמות בכיתוב שמתחת לתמונות.
    לפחות בתמונה שבה כולם מופיעים.
    המשיכו להפגש והפליגו במקומות נהדרים כמו בקריביים. מזג האויר נפלא (למעט דצמבר וינואר) הים טוקיז והאיים דבש.

    1. סיגל בן נון מאת

      רוב תודות על המילים החמות.
      לגבי השמות, באמת התלבטתי. אשאל את החבר'ה אם הם מוכנים שאוסיף את שמם (רק שם? גם שם משפחה?) ואם יסכימו, אוסיף בשמחה.
      הקאריביים נשמע מעולה!

להגיב על סיגל בן נון לבטל

האימייל לא יוצג באתר.