איך לתכנן ולעשות בעצמך גופי תאורה משודרגים

כבר כמה שנים שאני מוצאת את עצמי מחפשת גופי תאורה שעדיין לא עוצבו. מדמיינת דברים שלא ראיתי ובינתיים תלויות אצלי בבית נורות חשופות. רצים לי בראש כל מיני רעיונות שאת רובם עדיין לא גיליתי כיצד לממש. כמה רעיונות כבר מימשתי ואראה אותם כאן.

חוץ מאסתטיקה ורעיונות עיצובים מנחים אותי שני דברים. הראשון הוא התפקוד של גוף התאורה, שיאיר הכי טוב לצרכים שלי ולמיקום שלו והדבר השני שיהיה מקורי. אני אוהבת למחזר חומרים ואביזרים ולהשתמש בהם בהקשר שונה מן המקור שלהם.

גוף התאורה הראשון שעשיתי עשוי משלד ברזל של אהיל, רשת לולים חתיכות זכוכית שונות ויציקת גבס. התמונה שלו היתה חרוטה לי בראש והמצאתי את דרך הביצוע תוך כדי העבודה. יצקתי את הגבס על רשת הלולים שנמתחה על שלד המתכת כשאני ממקמת את הזכוכיות לפי רצוני.

לאחר שהגוף היה מוכן, חיברתי אותו לקיר בעזרת ברגים בחריץ שהכנתי בטיח (תוך כדי הבניה) והטייח השלים את הטיח מסביב.

גוף התאורה השני עשוי פח מגולוון. כשדמיינתי אותו לעצמי, חשבתי שאצטרך להזמין את החלקים אצל פחח אך בביקור שיגרתי בחנות גדולה לחומרי בנין מצאתי משפך לנפט ואת הצינור שלו ורוזטה של ברז רגיל, להסתיר את החיבור לתקרה.

הגוף הזה יכול להחשב האקינג של איקאה( Ikea Haking ). איקאה מזמינים אותנו להרכיב בעצמנו את גופי התאורה והאהילים וליצור דברים לטעמנו. הם מוכרים, בשלל צבעים וגם בשחור ולבן, כבל ובית מנורה לתליה ולנו רק נותר לחבר אל האהיל והנורה. אני בחרתי לעשות האקינג (עם מסננת שלהם) וסוף סוף יש לי שני גופיי תאורה חדשים במטבח ולא מנורות חשופות.

גוף תאורה מכלי לרפרפת של Tupperwear – נמכר ב ETSY
http://flamingjunevintage.blogspot.co.il/2010_06_01_archive.html

כל אחד יכול לעשות לעצמו גופי תאורה. צריך רק לחפש, להסתכל ופשוט ליצור ולחבר. את אביזרי החשמל עצמם כדאי לקנות באופן מסודר ורק לעסוק בפן העיצובי. העיסוק בחשמל עצמו מותר רק לחשמלאי מוסמך – שימו לב

גופי תאורה מקערות פיירקס – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/73502111/summer-sunlight-butterfly-gold-pattern

יש כמה דברים שכדאי לדעת על תאורה בכלל ועל גופי תאורה בפרט כדי להצליח בתכנון גופי התאורה שיהיה יפים ומקוריםאבל לפני הכל מאירים ויעילים ומתאימים לצרכים שלנו:

וואט (WATT )יחידת מידה לצריכת החשמל של כל גוף חשמלי לרבות גופי תאורה. למרות הנהוג לחשוב אין המידה הזו מספקת כל מידע לגבי האור המופק מן הנורה. נורת ליבון, נורת פלורוסנט ונורת לד מפיקות , כל אחת מהן, עוצמת אור שונה לחלוטין באותה צריכת חשמל.

מבחינתנו, כמי שמתכנן גוף תאורה, המדד הזה חשוב רק כדי לבדוק שבית המנורה שקנינו מתאים לצריכת הנורה שהתאמנו לו. מבחינת התאורה אין לו כל משמעות.

גופי תאורה מבקבוקי קריסטל – http://nbcolfla.wordpress.com/2010/11/18/oooh-decanter-light-fittings-darling/

לומן (LUMEN )זו בעצם יחידת מידה של כמות האור הנראה המוקרנת מגוף התאורה עצמו. זו היחידה שהיתה אמורה להתנוסס על אריזות הנורות וכך יכולנו להשוות בין הנורות השונות. כשאנחנו מתכננים גוף תאורה זהו מדד שיש להבינו ולקחת בחשבון כי הוא משפיע על עוצמת האור המבוקשת.

גופי תאורה מצנצנות זכוכית – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/94253033/summer-nights-mason-jar-chandelier-4?ref=v1_other_2
לוקס (LUX )יחידת מידה של כמות האור המגיעה לשטח הרצוי. זו המידה אליה אנחנו שואפים. אנחנו מחפשים שמשטח העבודה במטבח יהיה מואר כראוי, או שולחן האוכל, או השולחן בסלון. לכל שטח כזה אנחנו מבקשים עוצמת אור מתאימה. (זו בעצם יחידה המודדת לומן ליחידת שטח)
בתור מעצבי תאורה אנחנו צריכים לדאוג שהגוף שעיצבנו יספק אור מספיק למשטח המבוקש, גם אם אנחנו לא מודדים אותו במדוייק.
גופי תאורה מעציצי קש – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/97976463/basket-case-upcycled-wicker-basket

לומן / וואט (LUMEN / WATT )היחס בין האור המופק בגוף לבין צריכת החשמל שלו. זהו מדד יעילות הפקת האור מהחשמל. מדד החסכוניות של הגוף.

גופי תאורה מפחי צבע
http://www.decoist.com/2012-10-10/
diy-lighting-upcycling-household-products-to-quirky-light-fixtures/

טמפרטורת האור – כדי להגדיר את גוון האור נבחרו מעלות קלוין (K). מעל 5,000 האור נחשב קריר ( COOL ) ומתחת הוא נחשב חם ובעל גוונים צהובים אדומים. טמפרטורת האור של נורות ליבון היא בין 2,700 ל-3,000, למשל. הציצו פה בטבלה של צבע ומעלות כדי לראות את טמפרטורות האור של מקורות אור שונים.

הטמפרטורה של מקורות אור שונים מתוך ויקיפדיה

חשוב להבין את המדד הזה. רוב האנשים מעדיפים את סקלת האורות החמים יותר. במשרדים נוטים לכוון קצת יותר קריר כדי לא לעודד מנוחה ונמנום. אור השמש נחשב קריר (ולבן) לעומת נורות הליבון, אבל כשאורה מוקרן מכיפת השמיים התכלכלה הוא נחשב הרבה יותר קר.

גוף תאורה מכפיות פלסטיק

 http://blog.libero.it/interiorlanding/commenti.php?msgid=9259486

רפלקטור– במובן הרחב זהו גוף או משטח אשר מקרין את האור, בדיוק כמו שכיפת השמיים מקרינה את אור השמש. צורת הרפלקטור וצבעו משפיעים מאוד על האור, עוצמתו, ריכוזו והגוון שלו. מקירות אדומים האור המוקרן יהיה ורדרד וחמים ומקירות ירוקים יוקרן אור קריר.

גופי תאורה מצנצנות כחולות – נמכר בETSY
http://www.etsy.com/listing/74676738/crisp-cool-ocean-sapphire-blue-kitsch

לפעמים אנחנו מכוונים את מקור האור אל התקרה או אל קיר לבן והאור המוקרן בחזרה הוא רך ומפוזר וללא צלליות חדות. כך בקרניזים עם גופי תאורה סמויים או בנורות הלוגן המכוונות לתקרה.

אהיל מדוייליז    http://emmmylizzzy.blogspot.co.il/2012/04/doily-lamp-tutorial-finally.html

כשלגוף התאורה שלנו יש רפלקטור (אהיל) הוא משנה לחלוטין את תכונות הנורה הבסיסית. הנורה הבסיסית מאירה כמעט ב-360 מעלות, למעט באזור של בית המנורה. כך, במנורה התלויה מהתקרה, חלק מהאור מאיר את התקרה ואת הקירות מסביב ורק חלק יורד למטה.

גופי תאורה מספלי קפה יוצרים אלומות אור ממוקדות – http://navarrahong.com/blog/2012/03/coffee-lights-are-the-new-tea-lights/

ברגע שהוספנו רפלקטור כלשהו הוא מצמצם את כמות האור הנשלחת לתקרה ומקרין בחזרה את האור למטה באופן ממוקד יותר. שימו לב, נורה חשופה מאירה באופן רחב יותר מנורה עם אהיל/רפלקטור. עם רפלקטור האור ממוקד וחזק יותר אבל על שטח קטן יותר.

גוף תאורה מארגזי פלסטיק – http://www.recyclart.org/2009/03/milk-crate-chandelier/

צורת הרפלקטור חשובה לעוצמת האור והאפקטים שלו. ככל שצורת הרפלקטור רחבה יותר האזור המואר יהיה רחב יותר והאור רך יותר. רפלקטור צר ימקד את האור לאלומה צרה וחזקה.

אם ברפלקטור יש חורים חלק מהאור יוקרן למעלה ולצדדים ויתן אפקט קישוטי נחמד ומעניין אבל על חשבון הכמות האור המגיעה למטה.

גופי תאורה מספלי תה http://fleachic.blogspot.co.il/2013/04/repurposing-can-bring-out-genius-in.html

גוון הרפלקטור משפיע על גוון האור ועל מידת ההקרנה שלו בחזרה למשטח למטה. הרפלקטור הכי אפקטיבי הוא מראה, אחריו זה העשוי בגוונים מטליים משקפים ואחריהם זה הצבוע הלבן. הגוון השחור בולע את האור ולא מחזיר ממנו כלל. ככל שהרפלקטור בהיר יותר הוא יחזיר יותר אור. כך למשל לא בחרתי לעשות את גוף התאורה ממסננת כחולה של איקאה שהיתה יותר יפה אך היתה בולעת את האור ומייצרת אור מאוד עמום ואני העדפתי אור בהיר.

גוף תאורה כבד מבקבוקי קוקה קולה   http://enteratedalgo.blogspot.co.il/2013/03/16-ideas-para-reciclar.html

משקל גוף התאורה ואופן התליה (בגופים תלויים) – זו נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת בעת העיצוב. גוף תאורה כבד איננו יכול להיות תלוי על הכבל החשמלי (מסוג זה הנמכר באיקאה) ויש לדאוג לחיבור לתקרה או לשרשרת שתתלה אל התקרה ותבטל כל עומס על כבל החשמל.

מונה לבית קוזו – http://www.kozo-lamp.com/

הנה קישור לאתר של חבר'ה ישראלים שפגשתי בתערוכה האחרונה לבניה ירוקה. אני יודעת שקשה להבין שזו חברה ישראלית אבל שימו לב לשמות חלק מהגופים ( Tikra, Kir) אני אוהבת את הדיסוננס של השימוש באביזרים מעולם האינסטלציה וגם את האנושיות של חלק מהגופים. עיצוב רענן ומשובב נפש, בעיני.

גופי תאורה מפומפיות – http://blogndicas.com/page/12/

כל אחד יכול לעצב לו גוף תאורה. מדברים שיש מסביב, כלי בית, בדים ובגדים ופסלים וציורים וכל מה שעולה על הדעת. הראיתי כאן גופי תאורה שונים שמצאתי ברשת כדי להראות לכם שהכל כל כך פשוט, רק לצאת לשם ולעצב לכם מה שאתם רוצים.. אני מאוד אשמח אם תשלחו לי תמונות של גופי תאורה שעשיתם בכלל ובהשראת הרשומה הזו, בפרט ואפרסמם ברשומת המשך.

שנדליר מכוסות שתיה – http://www.recyclart.org/2009/03/dram-chandelier/

בוקר של סדנת בישול בוכרי

בוקר אחד ר' הודיעה לי שאנחנו הולכות לסדנת בישול בוכרי. שתינו זקוקות לקצת זמן לעצמנו, בלי בית, בעל וילדים ולכן היא רשמה אותנו לסדנה שארגנה קבוצת חברים בפייסבוק הנקראת המטבח שלנוהם מארגנים לעצמם סדנאות בישול בתחומים שונים ואני זכיתי להיות מוזמנת לזו.

אני אוהבת ללמוד. לא במובן של ללכת לבית ספר ולעשות מבחנים או לכתוב עבודות. זה, בעיני, הרע הנלווה לחלק מהלימודים. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים. יש בזה מן ההארה. אני אוהבת את חידוד הראיה הזה, את הבהירות שבלמידה.

לבשל למדתי לבד, אבל היתה לי מורה טובה, אמא שלי.

אמא שלי למדה לבשל לבד. אני חושבת שלא היתה לה מורה בכלל. אצלנו בבית בישלו מספרים וממתכונים שעברו ממשפחה , משכנות ומחברות. חלק מהמתכונים הפכו למתכוני האם שלנו, אבל עדיין אמא טרחה והכינה אותם מתוך קריאה. גם אני כזו. קצת. בבישול אני כבר יוצרת יותר ומוסיפה לפי הטעם וכיום כבר לא תמיד יוצאת ממתכון רשום אלא מהרגשה שבא לי לקבל. אבל אני יודעת מה לשים בעוגה, רק אם כתוב לי. ר' חברתי היא ממש אמנית. אצלה הכל בראש. “מספיק ארבע ביצים לקילו קמח?” היא שואלת אותי יום אחד ואני מגחכת במבוכה כאילו שאלה אותי משהו בסינית. אם במתכון יש קילו קמח וארבע ביצים אז כן…. ואם לא אז לא.

לחם בוכרי. ממכר. הגיע ממאפיה בוכרית.

מה לי ולבישול בוכרי? הדבר הכי חזק אצלי בקשר לבוכרה זה שהספר אלף לילה ולילה שהיה לי בילדותי (שני כרכים מתוכם אבד לי אחד…) התרחש בה, ברובו ולמשמע השם אני רואה אגדות קסומות בעיני, עם נסיכים ונסיכות.

קבוצה קטנה של אנשים התכנסה בבית של אחת מחברות הקבוצה, רון מ"חוויה בוכרית" שהוא גם חבר בקבוצה, פתח בהסברים על האוכל הבוכרי, על ההיסטוריה הקולינרית של האזור המושפעת, בשל הקרבה לדרך הבשמים, מהמטבח האיטלקי וגם מהסיני. רון אומר שבמטבח הבוכרי ישנם שלושה תבלינים בלבד: מלח, פלפל וכמון. לא יאומן כמה טעמים מגוונים אפשר להפיק מן השלושה האלו בלבד. התחמשתי במצלמתי הצנועה וצילמתי את תהליכי הכנת כל המאכלים, תוך כדי השתתפות בהכנות השונות

סיר בישול בוכרי כבד

עם כניסתנו הונחו שני סירים על האש, אחד להכנת בחש – אורז בוכרי ירוק מעשבי תיבול והשני להכנת מרק בוכרי חמצמץ קלות עם גרגרי חומוס. החמיצות הנהדרת מגיעה מדובדבנים בוכרים חמוצים.

תוך כדי הסברים מעניינים רון החל בהכנות בשני הסירים במקביל. זורק לכאן בצל, לשם כבדים, מערבב ומלחש, קצת מים, קצת תבלינים ואנחנו ממשיכים הלאה.

האורז והמרק מתבשלים להם בסירים ובינתיים רון מכין בצק נפלא שישמש אותנו בהמשך המפגש להכנת מספר מאכלים. את הבצק הוא עיבד עד דק ואני התלהבתי מהתוסף לפסטה שמתחבר לקיטשן אייד, למרות שאני אוהבת את ה"אימפריה" הידנית שלי. בנוסף הוא הכין בצק שמרים עדין והניח אותו לתפוח בצד.

התכנסנו סביב שולחן עבודה מצויד היטב כשאנחנו חמושים בסינרים חד פעמיים.
שלבים בהכנת הדושפרה
כל הדושפרה מונחים על תבנית בדרך לסיר הבישול
אני מכינה דושפרה

בשלב ראשון הבצק הנפלא שימש אותנו להכנת "רביולי" הנקראים בבוכרה דושפרה אותם בישלנו במים ואחר כך אכלנו אותם בתוך המרק.

מרק חמצמץ עם דושפרה

בשלב השניהכנו "דים סאםהנקראים בבוכרה מנטי או מנטותלוי באזור

רון מראה איך לקפל את המנטו ואני מציגה את התוצאה הסופית

לאחר ההכנה הנחנו אותם בסיר אידוי ושלחנו אותם לאידוי ארוך על האש

שלבים בהכנת הגוז'גיזה

מבצק השמרים הכנו כיסונים הנקראים גוז'גיזה. אהבתי מאוד את שיטת הקיפול שמאז משמשת אותי לכיסונים שונים ולא רק בוכריים

מורחים את הגוז'גיזה ואופים בתנור

הכנו שני מילויים האחד בשרי עם בצל ותבלון בוכרי והשני עם דלעת. מרחנו בביצה + מרכיב סודי להשחמה ופיזרנו קצח.

סלסה בוכרית

ארוחה בוכרית מלווה בירקות טריים, סלסה בוכרית שהיא סלט העשוי ברובו מצמחי תבלין וקערה גדולה של ירקות חתוכים גדול ומתובלים קלות, מן סלט פאטוש בוכרי.

הבצק לאחר הטיגון ולאחר התיבול המתוק

את שאריות בצק השמרים רון טיגן וזה הבסיס לקינוח הטעים שהוגש בסוף יחד עם ריבות נהדרות מעשה ידיו.

ריבת תפוזונים משגעת (אבל לא כמו ריבת העגבניות…)

בסוף הסדנא ישבנו לנו כולנו בשמש אל שולחן ערוך בכל טוב מעשי ידינו וחגגנו. ר' ואני נהננו והכרנו אנשים מקסימים, ניהלנו לנו שיחת בנות כל הדרך לשם וכל הדרך בחזרה והכי  כייף שבשבועות אחרי הסדנא בישלנו בבית אוכל בוכרי שזכה לתשואות רבות.

כל המתכונים נמסרו לנו בחוברת ערוכה היטב. ביקשתי רשות מרון והוא התיר לי לפרסם את המתכון להכנת האורז הבוכרי הירוק, הבחש.

בחש אורז בוכרי ירוק

מצרכים:
½ קילו בשר בקר.
150 גר' כבד עוף או עגל
1 ק"ג אורז עגול
200 גר' בצל
250 גר' שמן
3 חבילות כוסברה
1 חבילת שמיר
מלח, פלפל, כמון

אופן ההכנה:

שוטפים את האורז. מסננים ומניחים בצד.

קוצצים את הירק דק מאוד ושמים בקערה.

חותכים את הבצל והבשר לקוביות קטנותשמים בקערות נפרדות.
מחממים את השמן ומטגנים את הבצל עד הזהבה.
מוסיפים את הבשר והכבד ומטגנים עד שהם משנים את צבעם.

מכסים עם מים רותחים, לפי הצורך, ומבשלים כרבע שעה.

מנמיכים את האש ומוסיפים כ-1/3 מכמות  הירק הקצוץ לאחר בישול קצר וצמצום הנפח של הירקחוזרים על התהליך עוד פעמיים

מוסיפים את האורז ועוד מים רותחים עד לגובה 2 ס"מ מעל האורז.
מבשלים על אש גבוהה עד לספיגת הנוזלים.

מערבבים היטב ואוספים את האורז מהדפנות לערימה במרכז הסיר. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים עוד כעשרים דקות.

 והבחש מוכן!

כאב האובדן הוא אישי לגמרי גם אם חולקים אותו עם אחרים – יום הזיכרון

בכניסה למושב שלנו תלוי דגל ענק.
את הדגל מחדשים, כל שנה, לקראת יום העצמאות והחבר'ה מתגאים שזה הדגל הכי גדול בעמק או בארץ או באיזו קטגוריה אחרת..  בעיני הוא פשוט הכי מרגש כי הוא מלביש את המושב במראה חגיגי כזה לקראת שני הימים שמתקרבים, יום הזיכרון ויום העצמאות.
כל שנה עולה הויכוח על צמידותו של יום הזיכרון ליום העצמאות. כן או לא להפריד, כן או לא לציין אותו כמו שנהוג לציין אותו, האם זו צביעות לציין אותו ואם יש זילות של היום הזה.אני לא רוצה להשתתף בשיח הזה. כל אדם זכותו לציין כל יום חג או זיכרון כאוות נפשו ובלבד שלא יפגע באחרים.

פרופסור אסא כשר אמר שהקרבה בין יום הזיכרון היא טבעית ונכונה כי הכאב של יום הזיכרון מהול בשמחה של מה שהנחילו לנו ההולכים, וכך שמחת יום העצמאות צריכה להיות כרוכה בכאב על האובדן. מה שמבדיל אותנו מימי עצמאות של אומות וותיקות יותר הוא בדיוק הזיכרון הזה של המחיר הכואב והבלתי נסבל. הוא אמר במילים כל כך מדויקות את מה שאני חשה, עם כל הקושי שבדבר.

העיסוק בכאב של האובדן הוא ההתמודדות האמיתית. כאב האובדן מלווה אותנו כל הזמן. הוא קיים שם יומיומית וגדל או מוצף ברגעי זיכרון מיוחדים. זה יכול לקרות בתאריכים מסויימים כמו יום הולדת, זה יכול לקרות לאחר שמיעת שיר, פגישת אנשים שמזכירים ואפילו ימי זיכרון רישמיים. כל אדם הכואב אובדן מעבד אותו בדרכו שלו וכואב אותו וממשיך לחוות אותו בינו ובין עצמו. מערכת היחסים שלנו, עם האדם שאיננו עוד, ממשיכה להתקיים, כל יום, ואנחנו מנהלים עימו דו שיח חד צדדי המתנהל כולו בצד שלנו.

הדו שיח הזה, עם כל הכאב שהוא מציף, מקרב אותנו לסוג של ביחד והוא מהות החיים עם האבדן. הוויתור עליו הוא השכחה והיא פשוט לא באה בחשבון.

רעיה הרניק (אמו של גוני הרניק מפקד סיירת גולני שנהרג בקרב על הבופור) הטיבה לכתוב:

"הַזְּמַן אֵינוֹ אָמוּר לְרַפֵּא פְּצָעִים.
(זוֹ רַק טָעוּת שֶׁלָּנוּ.)
הַזְּמַן עוֹטֵף אֶת הַפֶּצַע בְּמַעֲטֶה שָׁקוּף
(וּמְשַׁמֵּר אוֹתוֹ לְבַל יַגְלִיד)לְבַל יֵרָפֵא."

"החירבה" – שמות כל חברי הילדות הופיעו על קירותיה.

הילדים שלי יודעים שביום הזיכרון אני נוסעת לטקס ברמתשרון, עיר ילדותי (או שמא מוטב היה לכתוב מושבה?) שם רשומים על האבן המתים שלי. כשהיו קטנים הם הצטרפו אלי כמה פעמים, אולם היום הם מעדיפים להשאר במושב. בשבילם זהו טקס ככל הטקסים ואפשר בהחלט לעשות אותו קרוב לבית. בשבילי זו פגישה עם חברים.

ירושלים 78'

במשך שנים רבות אני מנהלת דו שיח כזה עם אהבת נעורי הראשונה ופעם בשנה, ביום הרישמי של המדינה, אני נוסעת להביט בפניו היפות המוקרנות על המסך. מקרינים שם את פניהם הצעירות לנצח של עוד כמה חברים חסרים ואני מהנהנת להם לשלום. כשמתחילים הנאומים אני הולכת. הנאומים מרגישים לי קצת פוליטיקה מידי ולא נוח לי עם זה.

לפני שנים רבות היתה אהבת נעורי הראשונה והיא היתה מקסימה ותמה ועזה וניצחית. אהבה כזו לעולם לא נמחקת או מתעמעמת והיא גם איננה באה על חשבונם של אחרים. פשוט לנצח היא תהיה האהבה הראשונה.

ינואר 78'

גיל נהרג עשר שנים לאחר אהבתנו הגדולה והוא בן 28 בלבד (כמעט). אמנם כבר לא שמרנו כל כך על קשר, רק ד"שים פה ושם, אבל משהו במותו של אהובי הראשון מחץ לי את הלב.

תחת מעטה שקוף שמרתי על הכאב שלי. רק ביני וביני, משתפת רק את היקרים לי ביותר, בן הזוג האהוב שלי, ילדי, אחותי וחברה אחת טובה. אי נוחות מסויימת ליוותה את הכאב שלי ככל שהשנים נקפו. האם יש לי זכות בכלל להתאבל? שהרי בקושי היינו בקשר בשנים האחרונות ואהבתנו כל כך רחוקה..

 לקראת יום השנה ה25 לנפילתו, יורם, אחיו הצעיר של גיל פתח קבוצה בפייסבוק על שמו של גיל. וכך התכנסנו שם קבוצה הולכת וגדלה של אנשים מתקופות שונות בחייו של גיל ואט אט הוסרו המסיכות, נקלפו הקליפות ואנשים שיתפו קצת מגיל "שלהם", פותחים את סגור ליבם וחולקים את הכאב, האובדן והאהבה הגדולה לאיש המקסים הזה.

ינואר 78' – יום הולדת 18 לגיל

כמה דמעות זרמו שם מאחורי המסכים השונים. הכאב על אובדן של איש כך כך אהוב הוצף ברמות בילתי מוסברות אבל עימו נולד החיבוק הזה של החברים והתחושה האמיתית שהוא כל כך איתנו. לפעמים היתה ממש הרגשה שהוא עוד רגע  כותב הודעה ומגיב בקבוצה. כל כך הוא היה נוכח עמנו.
זה כאב. נורא. אבל היה כל כך נפלא וכל כך חי וכל כך כל כך אמיתי וכל כך קרוב.

12.08.79 – אחרי הסולו הראשון

לקח לי קצת זמן, לא ממש הרבה (כי גיל פשוט מכשף את ליבך בחיוכו ואתה כל כך רוצה לומר לו את שאתה מרגיש אליו) וכתבתי גם אני את תוך ליבי והגשתי אותו לקבוצה. קשה להסביר במילים והדמעות חונקות את הגרון אבל משם התחלתי את המסע שליועיבוד האובדן בדרך אחרת. בהירה ומכילה מצד אחד, אך מתמודדת וחופרת וכואבת, מן הצד השני.
כחלק מן המסע הזה, אני מעזה לחלוק בבלוג פומבי את אשר כתבתי שם בקבוצה.

"אהבת נעורים ראשונה
באהבת הנעורים הראשונה יש עוצמה, חיות וכח ניצחיים.
חזקים וגדולים מכל הזמן שעובר ומהזיכרון שחולף. הנעורים מספקים לנו נקודת ראות כל כך בוטחת על החיים. הכל אפשרי, הכל נהדר, הכל בטוח והכל כל כך מאושר. החיים הם אינסופיים ויש תמיד מחר.

קשה לקלוט כמה מעט ימים היה גיל שלי לעומת ריבוי הימים שהוא לא היה וכבר לא היה בכלל.

יורם קרא לנו לדגל.
קרא לנו לפתוח את המעטה השקוף הזה ולקרוא דרור לכאב הזה.כאב שכל השנים הרגשתי שאני לא זכאית לחוש בכלל.
כי מי אני בכלל?
כולה ילדה בת 14 וחצי מאוהבת אהובה ומחובקת להרף כל כך קצר וכל כך אבוד מול הזמן שחלף אחר כך.

באיזו זכות אני נקרעת מבפנים בכל פעם שאני חושבת עליו? הרי עברו כל כך הרבה ימים, עוד בחייו, שלא היינו יחד.
שנים שאני מדחיקה וכמו רבים וטובים לא מגיעה לאזכרות. מתביישת שלא ידעו שהוא היה גם קצת שלי, להרף עיין קצר צר וילדותי ואני הייתי קצת שלו. קצת המון.

אני מדחיקה.
אבל באה כל שנה לטקס יום הזיכרון ברמת השרון להביט בו "בזכות" ולמסור ד"ש גם ליניר. באה מזילה דמעה "חוקית" והולכת ברגע שמתחילים הנאומים.
לא אוהבת את הנאומים שם, הם מפריעים לי לפגישה עם גיל. רק שם אני מרשה לעצמי לבכות. כי שם זכותי, זה יום הזיכרון.

מאיפה הזכות שלי להתאבל על גיל?
הרי יש לי יופי של חיים ובן זוג נפלא ואהוב וילדים קסומים ונהדרים, מדוע גיל לא יכול להינעץ לו בעבר ופשוט להפסיק לכאוב עם הפרספקטיבה?

רק עכשיו, בזכותך יורם, אני מנסה להבין מה טבע בי גיל ולמה זה עוד כל כך כל כך כואב ולמה, מיום שבת, כשפתחת את הקבוצה הזו, הפנים שלי שטופי דמע.
אמרתי לך שאני לא בטוחה מה אני יכולה לתת, אבל זה בעיקר כי אני לא יודעת בעצמי.

אמרתי לך שהלכתי לקרוא את המכתבים שגיל שלח לי.
פתחתי את קופסת העץ הישנה בה הנחתי את מכתבי האהבה לפני 35 שנה, יפים ומתוקים ותמימים כל כך. אליהם הוספתי, קצת אחר כך, את מכתבי פרח הטייס המקסים שלי ואפילו מצאתי שם עבודה בתנ"ך שהוא נתן לי כדי שאוכל להעתיק ולהגיש למורה שלי.

אמרתי.אבל לא אמרתי לך כמה קשה לי מאז.
אולי הייתי רק "וויש" קטן וחולף ואין לי זכות לכאוב כל כך.
אבל אני בכל זאת…

בזכותך יורם, אולי אלמד לפרוק קצת.
תודה."

השנה הלכתי לאזכרה, בפעם הראשונה מזה שנים, בטוחה בזכותי לכאוב ולהתאבל.
לאחר האזכרה נפגשנו בבית ההורים ואני לקחתי לי קצת זמן בין בית הקברות והבית וסיירתי במקומות ילדותינו. כאן הוא ליווה אותי הביתה וכאן הספסל עליו ישבנו והתנשקנו וילדים קטנים עברו וציחקקו.
זה כל כך כואב והמילים לא תגענה בכלל לתאר עד כמה. אבל זה נעים להרגיש כל כך קרוב.
בבית ההורים התכנסו הרבה אנשים ואנחנו, החברים של פעם, יחד עם בני המשפחה, העלינו זיכרונות וסיפורים וכל כך צחקנו, כאילו גיל לא נעדר. האמת שהוא לא נעדר באותו היום. הוא כינס אותנו כך, קרובים כל כך זה אל זה לכבודו. מישהו אמר שיש לו תחושה שגיל עוד רגע פותח את דלת הכניסה ומחייך אלינו וכולנו ידענו בדיוק על מה הוא מדבר.

יהודיה, קייץ 87' – צולם ע"י אודי בנימיני

 

חמישים קסמים של סגול

לכל אחד יש צבע שהוא הכי אוהב. צבע שכאשר הוא מביט בו מתרחב ליבו ואושר קל, או לפחות שמחה מתפרצת, ממלאים אותואם עצרתם רגע וחשבתם על הפתיח שליוהרגשתם שהאמירה הזו איננה נכונה לגביכם אז, לדעתי, אתם אחד מן השניים, צבע הוא לא חלק מן האינפורמציה שאתם מתייחסים אליה ומעבדים אותה, או שאתם דווקא עוסקים בצבע כמקצוע או כתחביב ואתם מרגישים שאתם אוהבים הרבה צבעים ולא מעדיפים אחד. בתור כאלו בוודאי אתם אוהבים שילובים מיוחדים, אבל לא צבע יחיד.

שילוב צבעים לפי Design Seeds

אבל, אם תנסו להיזכר בילדותך שלכם, מה היה הצבע האהוב עליכם (אולי אפילו הוא השתנה לפי תקופות), אני בטוחה שלאחר פשפוש קל בזיכרון תמצאו אותו. בתור ילדים אנחנו הרבה יותר פשוטים וישרים וכנים עם עצמנו והכי חשוב, הרבה פחות מתחכמים.

הילדות שלי בהירה לגמרי מן הפן הזה. אני אהבתי סגול. לא הבנתי איך אנשים אחרים יכולים לאהוב "הכי" צבע רגיל כמו צהוב או ירוק.

זהו הסגול שהיה "הכי יפה בעולם" במשך רוב ילדותי

הסגול המיוחד שלי, הצבע שהכי אהבתי היה גוון מאוד מסוים. סגול אדמדם קצת, מה שנקרא באנגלית Purple . אפילו הכרחתי את אבא שלי לצבוע לי קיר בגוון הזה (מה שהיה כרוך בלערבב מגוונים בדלי צבע עד שאמרתי לו שזה "נכון"). הייתי מאושרת רק מלהביט בקיר שאגב, היה צבוע בסופרלק מבריק ולכן היה נראה מפואר ומרשים ביותר. בעיני הילדה שלי, כמובן.

השפה שלנו מאוד דלה בשמות גוונים (צבע – הוא החומר. אבל זו המילה העממית גם לחומר וגם לגוון. זה אם רוצים להרחיב את נושא דלות השפה שלנו. מכאן אכתוב בשפה נכונה ואתייחס לסגול כגוון) סגול הוא עולם ומלואו של גוונים כל כך שונים זה מזה ולכולם השפה יכולה לקרוא רק סגול.

חציל, סיגליות וויסטריה – הטבע צובע באין סוף גוונים של סגול.

באופן טבעי השפות והאנשים מצאו דרך ברורה וקלה  לתת שם לגוונים והם נושאים שמות של דברים מן הטבע בעלי אותו הגוון. כך יש לנו גוונים בשם לבנדר, לילך (Lilac) וחציל. באנגלית יש גם Violet שהיא הסיגלית וזה בדיוק הגוון שלה לעומת Purple שהוא אדמדם יותר ויש עוד שמות לגוני הסגול על שם אבנים, צמחים ופירות. עוד קצת על הסגול אפשר לקרוא בויקיפדיה.

אצלי זה התחיל עם קופסת עוגיות ג'ינג'ר שקניתי בחנות IKEAבמילנו, בעת לימודי שם. קניתי אותה רק בגלל הגוון של הקופסא. רק אחר כך התאהבתי בעוגיות שהיו בה. מאז אני קוראת לגוון הזה "התכלת שלי". עם הזמן הבנתי שתכלת תכלת, אבל מה שאני אוהבת בגוון הזה זו הנגיעה הסגולה שבואני מוכנה, בכל רגע נתון, ליטול מברשת בצבע בגוון הזה ופשוט לצבוע ולא להפסיק. רהיטים, קירות, בתים

קולאז' תמונות מן הרשת. בחיפוש: Windows Of Provence

כשהייתי בפרובנס התרגשתי מהתריסים ולמדתי שלתכלת שלי קוראים לבנדר ויש לו מנעד גוונים מסוים ואת כולו, כולו, אני פשוט אוהבת.

יש לי בבית שני קירות צבועים בסגול ושתי מגירות בשולחן כתיבה ישן שצבעתי. אפילו השער המשופץ בכניסה לחצר שהוא בגוון בורדו, אבל יש לו את אותה נגיעה קסומה של סגול.

מידי פעם אני מצרפת לאוסף שלי עוד משהו בגוון הקסום הזה ואפילו קיבלתי פעם מחברה מאג עם נקודות לבנות רק כי אמרתי לה שזה הגוון שאני הכי אוהבת בעולם

קיר סגול שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו
http://www.flickr.com/photos/mytvc15/4728345103/in/photostream/

הסגול הוא צבע לא פשוט לשילובים ויש לו את העוצמות שלו. יש בו משהו מלכותי שדורש בלעדיותאם כי ביחסים מדוייקים הוא הולך נפלא עם צהוב (גם המשלים שלו וגם צבע אבקני הפרחים) ועם ירוק (גוון העלווה המקיף את הפריחהבגווניו הכהים הוא דרמתי ומפואר ובגווניו הבהירים הוא מרגיע, רומנטי ופסטורלי.

ספריה מושלמת – Isabel Quiroga  Storyteller Bookcase

סגול הוא לא כל כך פופלרי כמו שהוא היה צריך להיות, לטעמי. השימוש שלו בעיצוב פנים ואדריכלות הוא מועט, יחסית, זהיר אבל תמיד נראה מהפכני ומרשים. 

 חדר רחצה צבוע בלוונדר

לכן כל כך שמחתי לגלותבעזרתו האדיבה של גוגל את הבלוג עולה על העיצובים של שילה אשוואל (שם בדויואת הרשומה היפיפיה עיצוב בצבע הלוונדר. עוד תמונות של עיצוב פנים עם גווני סגול אפשר לראות בouremptynest, ברשומה:  Hint of Purple  וגם בבלוג  Decorica ברשומהThe Color Purple.
ואם תרצו לראות עוד סגולים שאהבתי, כנסו ללוח הסגול בפינטרסט שלי.

אי אפשר שלא להחסיר פעימה מול היופי המושלם הזה של שדות הלבנדר של פרובנס באביב, נכון?
ט' הזכירה לי את השיר הסגול :

איך חשבתי על עוגות מוס לימון אישיות ומתי גיליתי שאני בוכה בחתונות

את י' וק' הכרנו בשכבר הימים התלאביבי שלנו. ביחד מילצרנו את עצמנו לדעת, בילינו, גרנו בדירות שכורות ואהבנו את החיים. בחתונה של י' וק' הסתבר שאני מאלו שבוכות בחתונות. מה זה בוכה, ממררת את עצמי לשלולית…. בסוף החתונה שיחקנו ה"קדרים באים" בבריכה של המקום ואחר כך א' שכח את בגד הים שלו במלתחות.

יש דברים שאי אפשר לכתוב בבלוג, אפילו אם הוא אישי, אבל י' שאל פעם שאלה כמותית את א' והתשובה הפכה למיתולוגיה. מספיק שי' אומר "אתה זוכר ששאלתי אותך…?” ומייד כולם מגחכים וכמובן זוכרים בעיניים נוצצות.

עץ מטריות חורפי ומקסים – של Sam Spencer
http://www.apartmenttherapy.com/flickr-finds-sam-spensers-bloo-56303

כשי' וק' הזמינו אותנו, בסופ"ש חורפי וגשום אחד, לצ'ולנט זה הרגיש טיבעי וקצת כמו שבתות של פעם, אפילו שאף פעם לא עשינו צ'ולנט ביחד, בימי רווקותינו. צ'ולנט זה אוכל מנחם ומחבק של משפחה  וי' וק' הם בעצם משפחה. 

אחד הדברים שקורים כשמזמינים אותך לצ'ולנט זה שבאמת אין לך מה להביא ולתרום לארוחה, שהרי מי יכול לאכול עוד משהו חוץ מצ'ולנט?

אני החלטתי להביא קינוח.
מה רוצים אחרי צ'ולנט? – משהו קליל
מה הכי קליל במרקם? – מוס
מה הכי קליל בטעם? – לימון
איפה יש לי מתכון של עוגת מוס לימון מעולה? – בספר של אורנה ואלה , כמובן!

העוגה קצרה מחמאות (חוץ מי' שלא אוהב עוגות פירות עם קצפת) . י' השני (שיש לו מסעדה בשרית) התענג על העוגה אך הצר על כך שבגלל הקצפת אי אפשר להגישה אצלו במסעדה,  ולי קצת הפריעה העובדה שתחתית הפירורים לא נחתכת "יפה" כאשר לתבנית שוליים גבוהים (הבאתי בתבנית חד פעמית ולא מתפרקת כפי שהומלצה במתכון המקורי). ואז חשבתי לעצמי שאני מסוגלת ליותר.

המתכון המקורי מתוך הספר של אורנה ואלה – אני מאוד ממליצה לרכוש את הספר!

כמה שבועות מאוחר יותר אירחנו לצ'ולנט אצלנו בבית ובחרתי להכין את עוגת מוס הלימון ללא הקצפת ובמנות אישיות. הגעתי למסקנה שאפשר להחליף את בצק הפירורים של אורנה ואלה בבצק עוגיות פריך ומשובח. אני עשיתי בצק פרווה, אבל אני חושבת שאין כמו בצק פריך עם חמאה

במתכון המצורף אני משאירה לכם לבחור את הבצק הפריך האהוב עליכם ומשם להתחיל לעקוב אחרי ההוראות. מבחינת הכמויות, קחו בחשבון שתשארנה לכם עוד עוגיות – אז תבחרו בצק שכייף לאכול אותו, בתור עוגיה, גם ללא המוס.
העוגה המקורית של אורנה ואלה היא לתבנית מתפרקת או קפיצית של 26 ס"מ. אביא כאן את הכמויות המקוריות, (בירוק), כמו גם את השדרוג שלי.

חומרים:

בצק עוגיות פריך (במקור זהו בצק מפירורי ביסקוויטים)
1 שקית (14 גר') אבקת ג'לטין (או ½ 1 עלי ג'לטין)
½ כוס (120 מ"ל) מיץ לימון
½ (¾)כוס סוכר
קליפה מגוררת מלימון אחד (אין במתכון המקורי)
4 חלמונים (מביצים מס' 2)
4 חלבונים(מביצים מס' 2)
1 כף סוכר
מעט מלח

העוגות שלי ללא ציפוי נוסף

אופן ההכנה:

בוחרים את כלי ההגשה האישית המיועד ומתאימים לקוטר תחתיתו חותכן לחיתוך בצק העוגיות. החותכן שלי היה קצת קטן אבל זה לא קריטי.

מרדדים את הבצק הפריך וקורצים עיגולים עם החותכן המתאים.

מסדרים את העוגיות על תבנית עם נייר אפייה (לא צריך לשמן) אופים לפי ההוראות של הבצק הנבחר, מוציאים מהתנור ומצננים. תעשו את עוגיות מכל הבצק, או לפחות פי 1.5 מכמות הכלים

מסדרים עוגיות בכלי ההגשה (אתם רואים שבחרתי קוטר חותכן קטן מידי?)

מרסקים כמה עוגיות ויוצרים פירורים טעימים. אני ריסקתי עם פטיש שניצלים (אצלנו לא דופקים שניצלים בכלל, רק עוגיות, אגוזים ושוקולד)

מערבבים בסיר קטן את מיץ הלימון, הגרידה, הסוכר והחלמונים.
שמים את אבקת הג'לטין בקערה ומוסיפים ½ 4 כפות מים (70מ"ל). ממתינים כ-10 דקות עד שהמים נספגים באבקה.

מביאים את התערובת שבסיר ומביאים לרתיחה עדינה, תוך בחישה על להבה בינונית נמוכה ומסירים מן האש. התערובת אמורה להסמיך מעט. מוסיפים את האבקה לסיר, מערבבים היטב לתערובת אחידה ומקררים לטמפ' החדר.

מקציפים את החלבונים, עם כף סוכר ומעט מלח עד לקבלת קצף יציב מאוד. מוסיפים את קרם הלימון לקצף בזריזות בערבול במהירות נמוכה.
מסיימים את הערבוב עם מרית בתנועות קיפול עדינות.

יוצקים את המסה בעדינות לכלי ההגשה האישיים ומפזרים מלעלה קצת פירורי עוגיות לקישוטמאחסנים במקרר לשעתייםוהרי לכם קינוח מרענן ואביבי שמתאים גם לקינוחן של ארוחות כבדות.

האביב עושה לי טוב על הנשמה

* הצילומים ברשומה זו צולמו על ידי, למעט הצילומים הקשורים לקישורים המצורפים, בסוף הרשומה, אשר נלקחו מן הקישורים עצמם.

אני יודעת שזו קלישאה אבל כל שנה, כאשר האביב מגיע, בא לי להתחדש ולצמוח ולצאת לדרכים חדשות!
יש בחוץ את הריח הזה (גם בחמסינים) שפשוט ממלא אותך ואתה יודע שיהיה טוב. שיהיה פשוט טוב מאוד. כבר כתבתי על זה ברשומות אביביות קודמות, שהעיזוז הזה נובע, לדעתי, בחזרת האספקה השוטפת של הסרוטונין, מחזק הנפשות. אבל מה זה משנה מדוע הדברים קורים, הם קורים וזה נהדר.

יש באויר את הצורך הזה לעשות, להאיר, לסדר, להבהיר את הדרך ולצמוח. מזג האויר הנאה מחבק ומלטף, לאחר שקילף אותנו משכבות הבגדים הרבות של החורף. כל הטבע מתעורר ואני מרגישה שאני חלק מכל זה.

באביב אני נצמדת למצלמה שליבקנאות יתר כי כל הזמן אני רואה דברים ששווה לצלם. זה לא פסיכולוגי בלבד, אלא באמת יש מה לצלם.מה שאי אפשר להעביר בתמונות זה את הריח. הריח של האויר, ניחוח פריחת ההדרים, הויסטריה והיסמין.

לפני כמה ימים פגשתי משהו שונה לגמרי. הוזמנתי לבצע עבודה במכללה האקדמית גליל מערבי וראיתי טווס גאה ומחזר. במכללה חיה קבוצה של טווסים. הם מסתובבים בינות לסטודנטים, צועדים להם אדנות בשבילים וצורחים את צרחות השוויץ הקולניות שלהם.

גם הטווסים מרגישים שאביב באוויר והם מרקדים בתנועות חיזור ללא אבחנה של גזע, מין וסוג כאן אני מראה לכם את הרומן של המצלמה שלי עם הטווס שמסתבר שיש לו מסלול קבוע, כמעט קפדני בשעות

בתחילה הוא מטייל לו על גג של מבנה אחד, אחר כך יורד ומטייל ברחבה הגדולה ולכשמגיעה השעה הוא קופץ ועולה לו על גג המבנה השני.

גם גרי מרגיש את האביב ולאחרונה מצאתי אותו יושב על אחת מן הגדרות החיות המתחדשות לקראת האביב. כמה נפלא להיות חתול בית, לא? רק צריך להחליט היכן לנמנם.

ואני?

יש לי מלא רעיונות ומשימות עצמיות לביצוע. לא מזמן סיימתי עבודת פסיפס ללקוחות והמראה המנצנץ שלו, באור האביבי משמח אותי מאוד.

חוץ מזה, בא לי לתפור, ויש לי מראת פסיפס לבצע עבור לקוחה וגם את שולחן הגינה שלנו אני צריכה לחדש ואני רוצה לצבוע את המטבח מחדש (ארונות וקירות) כבר סגרתי את פלטת הגוונים

אני רוצה לחדש את הגינה ואולי לעשות דק במקום חלק מהדשאואני רוצה, ואני רוצה, ואני רוצה… 

מחפשים מוקדי השראה? הנה כמה דברים שראיתי ברשת ונטעו בי רצון עז ליצור:

איך להכין שלט מקסים לדלת, בבלוג של מיכל פ, יצירה בין הנמשים.

עציצים מושלמים המבשרים את בוא האביב בבלוג Nordic Leaves 

שלט אביבי עם וואשי טייפ בבלוג של יעל יניב, My Criative Spot 

קולקצית תכשיטים אביבית מעלפת בבלוג של תמר פרנקל שכנר, Nest Pretty Things

 קישוטי שולחן חגיגיים בבלוג של אירס ורשבסקי, Dreams & Inspiration (וכך תגלו מעגל נחמד של קישורים לבלוגים אביביים של כמה בלוגריות  מוכשרות מרחבי הרשת)

והדבר האחרון, מקום שנראה לי מרומם נפש. אני חייבת להבהיר שאני לא מכירה את בעלי המקום, לא הייתי שם ואין לי שום רווח כלכלי או אחר מזה שאני מזכירה אותם כאן בבלוג – אחוזת עלי דפנה. התלהבתי מהתמונות. אני מאוד בררנית בנושא נופש צימרים וקשה לי להיות מרוצה (פולניה, נו מה?) כאשר נתקלתי במבצע שיווקי שהם עשו לקראת האביב, לא יכולתי שלא "לטבוע" בשתי תמונות. זו של הבריכה בלב החורשה והבקתות וזו של החורשה הטבעית בה כל כך מפתה להתרועע, ממש להתכרבל.

מריחים את רגבי האדמה והעשב הלח?

על מה צריך לחשוב כשמתכננים מטבח? – חלק ב'

ברשומה הקודמת התייחסתי להגדרות של מטבח יעיל ונוח, אבחנה בין מטבח סגור ופתוח והדגשתי את הצורך בהתאמה האישית של המטבח להרגלים האישיים שלכם.

כשאנחנו באים לתכנן מטבח ומחפשים לתכננו יעיל, נוח ומתאים אישית יש לקחת בחשבון שכבר המציאו את הגלגל ובחנו את הסידורים היעילים ביותר לעבודה והגדירו תבניות תכנון בסיסיות. לדעתי הן מהוות בסיס מצויין להבנת עקרונות התכנון, אבל כמו כל בסיס הן כלליות, לא אישיות ותמיד אפשר לשנות אותן. אני ממליצה לקרוא היטב, להבין את ההיגיון ורק אז לחלוק עליו, אם מוצאים לנכון.

מטבח משובב עין   http://www.luwih.com/modern-kitchen-design-with-a-bright-blue-sky/

ניתן לחלק את תכנון המטבח לחמש תבניות בסיסיות:

  1. מטבח על קיר אחד

  2. מטבח "ספינה" (Galley) – שני אזורים מקבילים

  3. מטבח פינתי (בצורת "ר" או "L")

  4. מטבח עם שתי פינות (בצורת "ח" או "U")

  5. מטבח עם "אי" שהוא בדרך כלל ווריאציה על אחת התבניות דלעיל, אבל בהחלט מגיעה לו התייחסות משל עצמו.

תבניות בסיסיות לתכנון מטבח      http://inspectapedia.com/BestPractices/Best_Kitchen_Bath2.htm

כמו כל חלוקה, הדעות חלוקות בעיניינה. יש שמחלקים לפחות חלוקות ויש שיותר. אני רואה את הדברים כך ומשאירה לכם את הפרשנות שלכם. כמו כן, לכל תבנית יש ווריאציות שונות הנבדלות זו מזו בשל התכנון הכללי של החלל, גודל המטבח וההתאמה לצרכים האישיים של כל אחד ואחד (למשל מיקום הכיריים ביחס לכיור במטבח הספינה). כל אחת מן התבניות דלעיל יכולה להיות חלק ממטבח מודרני, כפרי, פתוח או סגור.

מטבח על קיר אחד

ההצלחה או הכשלון של מטבח על קיר אחד תלויים באורך הקיר ובמרחק בין הפונקציות הראשיות. מצד אחד שלא תהיינה רחוקות מידי זו מזו כדי ליעל את העבודה ומן הצד השני שמשטחי עבודה ביניהן יהיו גדולים מספיק. מעצם הדרישות הללו, מטבחים על קיר אחד הם קטנים יותר ובעלי פחות מקום אחסון. ברוב המקרים נדרש מזווה או אזור אחסון נפרד בנוסף לארונות של המטבח עצמו. אם אין הפרדה בין המטבח ואזור ההגשה, אז מדובר במטבח פתוח ואם יש הפרדה בין האזורים אז זהו מטבח סגור אך אין צורך בדלת בינהם.

מטבח על קיר אחד     http://ergonomics.about.com/od/kitchen/ss/galley_variants_3.htm

"מטבח ספינה" (Galley) – שני אזורים מקבילים

תכנון המטבח נגזר ממטבחים צרים ביאכטות. זהו מטבח מאוד חסכוני במרחב ויעיל.
גם המטבח הזה יכול להיות מטבח סגור, בין שני קירות ומופרד מאזור ההגשה והוא יכול להיות מטבח פתוח אליו, כאשר אחד מאזורי העבודה איננו סגור בקיר ורק הדלפק עצמו מפריד את אזור העבודה מאזור ההגשה.

מטבח ספינה, בין שני קירות      http://ergonomics.about.com/od/kitchen/tp/Basic-Kitchen-Layouts.htm

מטבח זה נחשב המטבח היעיל ביותר לעבודה, יש בו יותר מקומות אחסון מאשר במטבח הקודם והפונקציות נמצאות זו בקרבת זו.

המרחק בין שני אזורי העבודה צריך צריך לאפשר זרימת עבודה בינהם. הגדלת המרחק הזה ו/או הכנסת שולחן בין המקבילים מהווה מכשול לזרימת העבודה והופכת את המטבח ללא יעיל והוא איננו "מטבח ספינה" יותר. אזור הישיבה ב"מטבח ספינה" יכול להיות אחרי הדלפק החיצוני או בצמוד אליו, אם מדובר במטבח פתוח,  או באזור נפרד ממנו, אם מדובר במטבח סגור בין שני קירות.

במטבח הזה, כמו במטבח הקודם, יש להקדיש תשומת לב רבה למרחקים בין הפונקציות ולמיקומים הנכונים של המקרר–>כיור–>בישול.

מטבח ספינה פתוח       http://ergonomics.about.com/od/kitchen/tp/Basic-Kitchen-Layouts.htm

מטבח פינתי (בצורת "ר" או "L")

היתרון הראשוני של מטבח בצורה זו הוא שהיא מאפשר מיקום של שולחן אוכל או מערך אחר של רהיטים בפינה הנגדית למיקום "ר" הארונות. מטבח זה נחשב פתוח לאזור ההגשה, ופתוח לאינטראקציה חברתית סביב הכנת האוכל, הקפה והאפייה. אולם בתפיסה הישראלית הוא יכול בהחלט להחשב סגור לאזור האירוח (סלון) או לפינת האוכל (הרישמית) אם הוא בחדר שסגור ב4 קירות. הוא יחשב סגור אם הוא פתוח אל הסלון ופינת האוכל הרישמית לפחות בצד אחד.

במטבח זה כל הפונקציות והאביזרים ממוקמים על שני קירות ניצבים זה לזה. כאן חוקי התכנון פחות נוקשים ומוגדרים כמו בשתי תבניות המטבח הקודמות. יש להקפיד על עקרון היעילות והזרימה החופשית של העבודה ולתכנן את המטבח כך שהעבודה בין הפונקציות השונות תהיה יעיל, לא מסורבלת ומפותלת ועם זאת נינוחה ומרווחת. כאן נכנס החקר העמוק של ההרגלים האישיים של בני הבית שמתלווה לעקרונות התכנון הפשוטים. מזווה שמטבח מסוג זה איננו הכרחי תמיד כי יש בו הרבה יותר מרחב אחסון. (במיוחד אם נעשה שימוש בארונות עליונים).

בתכנון מטבח בצורה זו יש להיזהר בתכנון צלע אחת קצרה מידי באופן שלא תאפשר מיקום נוח ויעיל של אחת מפונקציות המטבח. יש לשאוף למיקום המקרר בקרבת המזווה, אם קיים, הכיריים צריכים לא להיות רחוקים מאזור ההגשה, אך לשמור מקום להנחת כלים לפני ההגשה לשולחן. הכיור צריך להיות בחצי הדרך בין המקרר לכיריים.

מטבח בצורת "ר" או "L" – http://ergonomics.about.com/od/kitchen/tp/Basic-Kitchen-Layouts.htm

מטבח עם שתי פינות (בצורת "ח" או "U")

מטבח בן שלושה קירות הנפגשים בשתי פינות. הוא יכול להיות מטבח סגור או מוטבח פתוח לאזור האירוח וההגשה. יש הרבה משטחי עבודה שיכולים לארח כמה טבחים בעת ובעונה אחת ולכנס את כל המשפחה תוך כדי הכנת האוכל. הצורה הבסיסית של מטבח זה היא ללא שולחן וכל הרצפה של המטבח משמשת למעבר ולזרימת העבודה. במצב זה כל אחת משלוש הפונקציות העיקריות ממוקמת על קיר אחר כשהכיור, תמיד בין המקרר לאזור הבישול. צורת סידור זו מאפשרת משטחי עבודה רחבים ונוחים יחד עם זרימת עבודה מאוד יעילה ונוחה. אם לא כל פונקציה ממוקמת על קיר נפרד, או אם שולחן ממוקם במרכז ומונע מעבר עבודה נוח בין שלוש הפונקציות זה איננו מטבח בצורת "ח" מבחינת זרימת העבודה אלא "ר" עם דלפק.

נושא ההגדרה המדוייקת של צורת המטבח הוא קריטי רק כדי להבין כיצד לתכנן את המטבח ולמקסם את יעילותו. גם מטבח שיש לו ארונות על שלושה קירות אך מבחינת זרימת העבודה הוא מטבח בצורת "ר" הוא מטבח מצויין ויעיל, אם תוכנן נכון. למשל, אם נעדיף למקם שולחן אוכל במרכז החדר, אזי למרות היות הארונות צמודים לשלושה קירות, אנחנו צריכים לתכנן את המטבח בצורת "ר" ולא "ח" כדי לא לפגוע במסלול הגישה בין הפונקציות. ה"רגל" הנוספת יכולה לשמש לאחסון, משטח עבודה נוסף או אפילו לישיבה, כשולחן או כדלפק.

מטבח בצורת "ח" או "U"http://ergonomics.about.com/od/kitchen/tp/Basic-Kitchen-Layouts.htm

מבחינת אחסון מטבח כזה, או כל וריאציה אחרת עם צורה זו, נהנה משטח רב, יחסית ולעיתים יש אפשרות לוותר על הארונות העליונים ואף המזווה הוא חלק מן הארונות.

יש מגוון אפשרויות למיקום פינת אוכל קטנה ומשפחתית. או בסמוך לאחת ה"רגליים" של המטבח, בגובה רגיל או גבוה יותר,אם איננה סגורה בקיר או בצד הפתוח של ה"ח". ארון "חצי אי" יכול "לסגור את החלק הפתוח של ה"ח" ולהפריד בין אזור המטבח והאוכל ולהשאיר מעבר בין הארונות. "חצי אי" זה יכול להיות, בעצמו, שולחן אוכל משפחתי.

המידה הקלאסית למטבח "ח" אמיתי היא רוחב של 2.5-3.5 מ' ואורך של 3.5-4.5 מ'.

מטבח עם "אי"

אי הוא עוד אזור עבודה אשר איננו מחובר לאזורים האחרים והוא נגיש מכל הכיוונים. לא ארחיב יותר מידי בנושא כי הוא מורכב ורגיש מאוד ואולי, בעתיד, אקדיש לו רשומה שלמה (או יותר, מי יודע?)

מדוע מורכב?

מבחינת זרימת העבודה "מטבח עם אי" הוא מטבח אשר האי מכיל פונקצית עבודה אחת לפחות וככזה יש לתכנן ולבחון את היעילות, הנגישות והמרחק שלו משאר הפונקציות. הוא יכול להכיל כיור, כיריים אך לא מקרר. עצם הניתוק שלו מהמשטחים האחרים יוצר מטרד מסויים שלא כל אחד מוכן להתגבר עליו.

כשמתכננים אי יעיל ופונקציונאלי יש לקחת בחשבון את המעברים בינו ובין שאר ארונות המטבח ושגודלו יצדיק את קיומו. אכילה מסביב לאי עם כיריים או כיור עלולה להיות לא נעימה, בלשון המעטה.

מטבח עם אי, כחלק ממשולש העבודה (הכיור)
http://www.pambaboma.com/kitchen-interior-design-
things-to-consider/work_triangle/
מטבח עם אי כחלק ממשולש העבודה (הכיריים)    http://www.adira.co.il/views/gallery/view_image.php?id=12528

מדוע רגיש?

אם האי איננו חלק ממשולש העבודה והוא בעצם משטח הסעדה ועבודה, יש לתכנן את מיקום פונקציות העבודה בקפידה כך שהאי לא יהווה, בעצם, מכשול לזרימת העבודה ויפגע ביעילות. (ראה תמונה בהמשך)

אולם, בעת כתיבת הרשומה הזו "אי" במטבח הוא שם נרדף למטבח יפה וטוב והוא חלומה של כל אשה שניה הבונה לה בית ומחפשת את האי שלה כגולת כותרתו. במקרים רבים, רבים מידי התוצאה של החלום היא מטבח עם אי קטן מידי, לא יעיל, לא נוח, לא שימושי, שהופך למשטח איסוף לא מוגדר ולפעמים אפילו ממש מפריע לזרימת העבודה(ראו, למשל, בתמונה הבאה כיצד המהלך בין המקרר לכיריים הוא לא ממש ישיר אך מהמקרר לתנור הוא ממש פתלתל בגלל ה"אי")

אני חושבת שחלומות צריך להגשים, אבל כדי לתכנן מטבח יעיל עם אי צריך מטבח גדול ומרחב מתאים ובימינו כל מטר מרובע של נדל"ן הוא יקר מאוד והפשרות רבות. מעטים הבעלים שיעמדו מול אכזבת רעייתם שקופחה מחלום האי. כדי להרחיב בנושא אני שמחה לתת כאן קישור לרשומה מאוד מקיפה בבלוג של רונית כפיר. אני מקווה שזה יתן קצת מזון למחשבה.

מטבח "ר" עם אי – לא כחלק ממשולש העבודה
http://homerenovations.about.com/od/kitchendesign/ss/Small-Kitchen-Plans_7.htm

כאשר תבחרו או תתכננו את המטבח שלכם, בכל אחת מן התבניות שפורטו כאן זכרו לשאול את עצמכם עוד כמה שאלות ולתת את הדעת על עוד כמה נושאים.

פינת אוכל "קטנה", ליומיום, כחלק מן המטבח

אם המטבח שלכם גדול מספיק כדי להכיל פינה שכזו, אם במרכז החלל או כחלק של אחת מכנפיו, אני מאוד ממליצה לשמור על גובה רגיל של שולחן (75 ס"מ) ולא גובה של משטח עבודה. ישיבה על כסאות בר גבוהים היא פחות נוחה לבני הגיל הצעיר מאוד ולבני הגיל המבוגר מאוד. יש פתרונות יפים מאוד לשילובים בין גבהי דלפק, כך שאזור האוכל יכול להיות נמוך ואזור העבודה (אם צמוד) יכול להשאר גבוה.

פינת אוכל קטנה במטבח
http://szafabezdnajoanny.blogspot.co.il/2012/10/modern-kitchen-design-03.html
פינת אוכל במטבח – בהמשך לאי עבודה
http://szafabezdnajoanny.blogspot.co.il/2012/10/modern-kitchen-design-03.html
פינת אוכל במטבח – שולחן צמוד לאי העבודה
http://www.onarchitecturesite.com/2012/07/10/peaceful-design-kitchen-ideas-white/
פינת אוכל קטנה בלב המטבח  http://www.welke.nl/lookbook/SaskiaMeyer/Jaren-50-
keukens/SaskiaMeyer/Vijftiger-jaren-keuken

קשר לאזור האירוח: סלון

שאלו את עצמכם באיזה אופן אתם אוהבים לארח. האם האוכל כבר מוכן כשמגיעים המתארחים? האם אתם רוצים להמשיך ולפטפט איתם אחרי הארוחה תוך כדי חיתוך העוגה? האם אתם משאירים את המטבח במצב מבולגן שלא יאה לו להראות מהסלון? כל השאלות הללו הן חשובות כדי להגדיר את מידת הפתיחות של המטבח שלכם אל אזור האירוח, תוך שמירה, כמובן על מעבר נוח להגשה. בנוסף, כדאי לחשוב שאזור הכנת הקפה, לפחות, כן יהיה נגיש לקשר עיין ואוזן עם האורחים. בכלל, לא נעים להרגיש כמו משרתת שהולכת למטבח לשפות קפה, נכון?

מטבחים צבעוניים של LAGO פתוחים לחלל האירוח
http://coolinteriorideas.com/kitchen/cool-modern-and-fresh-creative-kitchen-designs-by-lago/

קשר לאזור האירוח: גינה

שאלו את עצמכם ובחנו כמה פעמים יוצא לכם לארח בגינה. בררו איזה קשר הייתם רוצים שיהיה לכם עם החוץ בעת אירוח כזה. האם גישה ישירה, ממש דלת? האם חלון, רק כדי לפטפט תוך כדי הכנסת הכלים למדיח? האם בכלל אתם רוצים שניתן יהיה לראות את המטבח מאזור האירוח? כל השאלות הללו יחד עם אלו שתעלו לגבי הקשר עם הסלון – תגדרנה את תכנון הבית שלכם והן בסיס מאוד חשוב בתקשורת שלכם עם האדריכל. ככל שתבהירו יותר נושאים בקשר בין אזור העבודה לאירוח (מטבח – סלון/גינה) כך יקל עליכם לתכנן את המטבח האידאלי שלכם.

מטבח פתוח לאזורי האירוח של פנים הבית והגינה
http://blog.kaluinteriors.com/page/8/
יציאה מהמטבח לרחבת ישיבה בגינה
http://www.colefacts.com/modern-chalet-with-view-of-lake-geneva/fancy-kitchen-3/

יציאה לחניה

יש לברר ולוודא גישה נוחה עם הקניות, למזווה ו/או למטבח כמו גם גישה נוחה לפחי האשפה. לפעמים הקרבה לדלת הראשית יכולה לפתור נושא זה, אולם אנשים רבים מעדיפים להפריד בין הכניסות. בעיני הדבר היחיד שחשוב הוא הנוחות ויעילות זרימת העבודה. יש שיעדיפו יציאה לגינה ויש שיעדיפו לחניה. בדקו לאיזו קבוצה אתם שייכים.

מטבח + חצי מיני מיינור
http://decoracion.facilisimo.com/foros/decoracion/cocinas/cocina-industrial_545940.html

מה גובה השיש המתאים לנו?

כבר דנתי בנושא זה באתר שלי.

אנשים ממעיטים בחשיבות של התאמת גובה השיש לעצמם. יתכן שבחברות המטבחים אין יכולת משחק (בוודאי באיקאה, אין) אבל מי שבוחר בנגר פרטי יכול לקחת את הנ"ל בחשבון. איך לבחון מה גובה השיש שמתאים לי? אתם יכולים לקרוא כאן.

ואם יש הפרשי גבהים בין שני בני הזוג, מה עושים?

למרות הרצון שלי לפתור את כל הבעיות של האנושות באופן מושלם ומוחלט, כאן נדרשת פשרה מסויימת והיא תהיה שונה ממשפחה למשפחה. אפשר להחליט לפי גובה בן הזוג שמרבה בבישולים, אפשר לומר "90 כמו כולם", כי זה באמצע הדרך של הנוחות. אפשר שבן זוג אחד יכפה על משנהו את מה שנוח לו ואפשר שיבוא יום ולמטבח תהייה אפשרות שינוי הגובה לפי נוחות המשתמש, כמו בקרש הגיהוץ שלי, או בכסאות משרדיים.

ארונות עליונים כן או לא

בעבר היה נהוג לעשות, ארונות עליונים בגובה 60 ס"מ מעל משטח העבודה (“השיש"). עם השנים הפופולאריות של הארונות הללו ירדה. היתרון של ארונות אלו הוא נפח אחסון גדול וזה מאוד חשוב במיוחד במטבח קטנים או היכן שאין מזווה. החיסרון העיקרי הוא נושא הנגישות. לרובנו יש צורך בשרפרף כדי להגיע לתוכן הארון העליון ולהשתמש בדברים המאוחסנים בגובה כזה וכך ארון גבוה הופך ללא יעיל לשימוש יומיומי. אולם לשימוש לא תכוף ארונות אלו מאוד נוחים מאחר והם אינם מצריכים ללכת למחסן או לאזור אחר בבית. סיבה נוספת לירידת הפופולאריות של ארונות עליונים, היא שאנשים רבים מוצאים שמראה מטבח ספון בארונות לכל הגובה הוא עמוס וכבד מידי. אתם צריכים לשאול את עצמכם, לפני הכל, האם יש לכם מספיק מקום אחסון לשימוש יומיומי וגם לאירועים מיוחדים גם ללא ארונות עליונים. אם לא, אז אתם זקוקים להם ויש לקחת אותם בחשבון בתכנון. אם אתם יכולים להסתדר ללא אחסון בארונות עליונים, זה הזמן לשאול עת עצמכם לגבי ההעדפות האסתטיות.

מטבח עם ארונות עליונים  http://www.brightboldbeautiful.com/2011/02/10/bright-and-bold-kitchen-cabinets/
מטבח בלי ארונות עליונים
http://www.brightboldbeautiful.com/2011/02/10/bright-and-bold-kitchen-cabinets/

הפרדת פסולת למיחזור
מי שמתכנן היום מטבח, כדאי שיתן את הדעת על מרחב לאיסוף פסולת מופרדת (נייר, פלסטיק, ניילונים, פחיות, זכוכית) אפשר ליד דלת הכניסה למטבח (נרטב בגשם), אפשר במזווה ואפשר להשאיר לכך ארון ייעודי. בין אם אתם הולכים כל יום למרכז המיחזור ובין אם פעם בשבוע, אל תתעלמו מהתייחסות לנושא. יתכן שהפתרון יהיה במסגרת תכנון המטבח ונספחיו ויתכן שלא.

רעיונות למיחזור אשפה.
http://en.wikinoticia.com/culture-science/ecology-and-environment/136596-recycling-creative-ideas-for-separating-garbage-at-home
http://www.popscreen.com/tagged/composter-bin-garden/images

איך ממלאים מים בסיר המרק?
משהו קטן וגאוני שלמדתי כשתכננתי את השיפוץ במסעדת המו ומו ברחובות. כדאי למקם ברז מים (בלי נקודת ניקוז!) באזור הכיריים, ממש צמוד אליהן, כדי למלא את סיר המים לפסטה, סיר המרק, סיר האידוי וכ"ד.

ברז-מיפרקים בעמדת הבישול (במרכז התמונה, למעלה) מקל על העבודה
http://www.acleanpartner.se/index.php/restaurang.html

כך לא צריך לסחוב, לא צריך להתאמץ. בהרבה מסעדות זה פריט חובה (אם כי קשה היה לאתר תמונות שמראות את הברז) למסעדות יש ברז מיוחד לכך, שיש לו אפשרות התקפלות והצמדה לקיר.

ברז מיפרקים
http://remodelista.com/posts/10-easy-pieces-editors-favorite-kitchen-faucets

במטבח פרטי יש חשיבות גם לאסתטיקה אז מי שלא אוהבת את המראה התעשייתי הזה , יכול לעשות ברז רגיל (סוללה שיוצאת מהקיר. או ברז פרח נשלף) בתמונה למטה יש ברז פחות תעשייתי.

ברז סוללה ליד הכיריים – פתרון ביתי נוח
http://www.machineautomatic.com/machine-type/restaurant-kitchen-equipment/

הנמכת משטח הכיריים
ב"ספרים הישנים של תכנון מטבחים" המליצו על הנמכת אזור הכיריים מתחת ל90 הס"מ הסטנדרטיים. כיום כבר לא רואים את ההמלצות הללו וגם כמעט ולא רואים מטבחים עם ההנמכה הזו. 
עם זאת אני מאוד ממליצה עליה. המטרה העיקרית היא היכולת לראות מה מתבשל בסירים מבלי להתאמץ או לעמוד על קצות האצבעות. קחו בחשבון שלסיר יש גובה והוא איננו מונח שטוח על הכיריים כמו מחבת.

אזור בישול מונמך – היום כבר לא מתכננים כך מטבחים וחבל.
http://www.brucelittlefield.com/television/

עומק משטח העבודה
עומק משטח העבודה הנהוג ברוב העולם הוא סביב ה-60 ס"מ. בעיני זו שערוריה. מידה זו נגזרת מגודל לוחות העץ מהם נבנים הארונות והרצון לעבוד עם מינימום פחת של חומר – קרי הורדת העלויות.
עם כל ההבנה אני רואה יותר ויותר מטבחים אשר בפועל מכילים מכשירים חשמליים רבים על "השיש" ופשוט לא נותר מקום לעבודה. הביטו אפילו בתמונה כאן למעלה. 
כלומר, כל התבניות והמחשבות והתכנונים על משטחי עבודה לא לקחו בחשבון שהעבודה (חיתוך, לישה, קיפול, מילוי וכ"ד) מתנהלת על משטח ברוחב 30 ס"מ לכל היותר!!!
כתוצאה מכך יש נטיה לעשות מטבחים עם יותר משטחי עבודה שבעצמם מייקרים את עלות המטבח. בעיני עדיף לתכנן מטבח יעיל, על פי העקרונות שהעליתי כאן, עם משטחי עבודה של 70-80 ס"מ. העלות הסופית תהיה זולה יותר ממטבח רחב ידיים התופס שטח בניה רחב ויקר.
וכך אפשר יהיה להשאיר על משטח העבודה מיקסר, מעבד מזון, צנצנות ומיכלים וגם לעבוד בנוחות וביעילות.
אם לא מתאפשר, כלכלית ותפיסתית, לעשות כן, הייתי ממליצה שלפחות אזור העבודה שמסביב לכיריים, שהוא אזור העבודה העיקרי, יתוכנן רחב מן הנהוג.

על מה צריך לחשוב כשמתכננים מטבח? – חלק א'

המטבח הוא לב הבית בישראל, הסביר לנו פעם אליעזר פרנקל, מורי ורבי משכבר הימים, להבדיל מארצות הברית בה האח היא לב הבית.

אפשר לומר שלימים הטלויזיה הפכה להיות לב הבית סביבה כולם מתכנסים לעת ערב ואם מדפדפים קצת בתמונות רואים שבאמת חלק גדול מן הציבור בנה לה מקדש של נישות גבס עם חיפויי אבן ותאורות דרמתיות.

מקדש לטלויזיה

אנשים נוהגים להקדיש הרבה זמן למראהשל המטבח, לעיצוב הארונות שלו וקצת פחות לתכנון ולהתאמתו האישית לצרכיהם. עם זאת זהו החדר שזוכה להכי הרבה תשומת לב תכנונית ועיצובית והוא גם היקר שבחדרים בשל כמות הנגרות, הפרזול, האבזרים והמכשירים החשמליים.

מטבח לבן  http://www.iseecubed.com/fancy-white-kitchen/

קרן אבני, כתבה בבלוג שלה סקירה היסטורית על המטבח וגלגוליו. אני ממליצה להכנס לשתי הרשומות המהוות אחת המשך של השניה: אבולוציה של מטבח – חלק א' ואבולוציה של מטבח  – חלק ב'.

מבחינתי, אני יוצאת מתוך הנחה שקראתם את קרן… (אני חייבת לציין שאני לא מכירה את קרן, אלא מרחבי הרשת אבל אני מאוד אוהבת את הבלוג שלה. מומלץ.)

תמונה מתוך הבלוג של קרן אבני – אדריכלות ועיצוב

אחסון–>ניקיון–>בישול–>הגשה

מעבר להחלטה (או ההכתבה מעצם היות המטבח קיים במציאות או על תכנית הקבלן) על גודל המטבח, יש להחליט על סידור הפונקציות של המטבח. הסידורים השונים נובעים מהתכנית הכללית של הבית ויחס המטבח לסלון, פתחי הכניסה והיציאה, גודל המטבח וההעדפות האישיות שלכם.

לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות ולכל אדם העדפות אישיות ודרכי התנהלות שונות. כדאי להתלבט בדברים עם האדריכל או המעצב שלכם.

מטבח מואר ומרענן
http://www.homedesignwallpaper.com/green-kitchen-of-2013-kitchen-design-trends-2013.html

מה שקובע אם המטבח יהיה נוח לשימוש ויעיל או קשה לעבודה ולא נוח הוא התכנון ומיקום הפונקציות השונות ולא ההשקעה הכספית. מטבח מוצלח יכול לתת לך "פוש" בבוקר ולא לעייף אותך בערב.

המטבח צריך להיות קל, מאוורר, מואר, יפה ובאותה העת להיות פונקציונאלי, יעיל ומתאים לבית, לתקציב ולהרגלי העבודה האישיים.

זו דרישה גדולה מאוד מחדר – אך זה בהחלט ניתן לביצוע.

מטבח מואר ומאובזר  http://archinspire.org/contemporary-kitchen-design-color-scheme-ideas/

המטבחים של ימינו התרחבו מהכיורמקררכיריים הבסיסיים ונוספו פריזר, מדיח כלים,מיקרוגל והתנור הופרד מהכיריים. עם הזמן נוספו גם מעבד המזון, המיקסר, טוסטרים שונים, מכונת קפה, קומקום חשמלי,טוחן אשפה, מסנני מים וכ"ד.

הבסיס לתכנון נכון של המטבח צריך להיות לוגי והגיוני וליצור מהלך קל ונקי ללא "חצית נתיבים" בין האחסון –> מקרר 
–> כיור –> בישול –> הגשה.

לפעמים קוראים לזה "משולש עבודה" (מקרר –> כיור –> בישול) אבל גם צורות גיאומטריות אחרות תספקנה אותנו ובלבד שתהיה לנו גישה יומיומית ונוחה של הפונקציות.

פה עובדים, ללא ספק!  http://inspirationsdeco.blogspot.co.il/2011/04/charme-retro-en-ontario.html

המטבח הוא אזור עבודה מובהק ויש לחשוב על זרימת העבודה. ישנם דברים כלליים ומקובלים ויש את הדרך המיוחדת של כל אחד ואחד מכם.

מומלץ לתכנן את המטבח כך ששלוש תחנות העבודה תהיינה קרובות מספיק ונוחות לתפקוד מטבחי יומיומי (משולש עבודה). שלוש הנקודות הקלאסיות הן כיור, מקרר וכיריים. אם התנור נפרד מן הכיריים, יש להתייחס אליו כתחנת עבודה ולבחון את תרשים זרימת העבודה גם אליו.

המקרר צריך להיות קרוב לאזור האחסון בין אם אלו ארונות או מזווה. הכיור צריך להיות בין המקרר ואזור הבישול. אזור הבישול צריך להיות בעל גישה נוחה לאזור ההגשה. כלומר לשולחן האוכל. זה אמור להיות הקונספט המנחה וכל סטייה ממנו היא בעייתית כי יוצרת מצב של הליכה ארוכה יותר ומיותרת ולכן לא יעילה.

מטבח נוח לעבודה
http://www.homevaganza.com/kitchen-designs-for-a-modern-home/goodguyskitchens/

מה זאת אומרת?

אם אני מוציאה ירקות מהמקרר, רוחצת אותם בכיור, ואז קוצצת וזורקת לסיר או למחבת הדרך בין המקרר לכיור צריכה להיות קצרה מספיק והדרך מן הכיור לאזור העבודה צריכה לאפשר טפטוף מים ללא מטרד (מומלץ שהשניים ימצאו על משטח המשכי) כמובן שגם הקשר בין אזור העבודה הנ"ל לכיריים צריך להיות נוח, קצר והגיוני לתפקוד הבישול.

הגישה לתנור צריכה גם היא להיות נוחה (שמים בתבנית בשר, ירקות וגם מכינים עוגות) ממשטח עבודה כלשהו, למרות שעצם השימוש בתבנית או כלי בו מניחים את התבשיל ורק אז מכניסים לתנור מאפשרת מרחק גדול יותר מאשר בין משטח העבודה שליד הכיריים והכיריים עצמן.

מטבח וינטג' בתכלת
http://www.ciiwa.com/vintage-kitchen-in-marvelous-and-elegant-styles/blue-cream-white-beautiful-vintage-kitchen-from-big-chill-units/

מצד שני, אם אתם מוציאים תבניות מהמקרר ישר לחימום בתנור אז יש לחשוב על הקרבה בין המקרר והתנור. בנוסף, כדאי לתת את הדעת מה תפקיד המיקרוגל אצלכם. אם מפשירים ומחממים בלבד, אז כדאי שתהיה גישה נוחה מן המקרר והפריזר. אם ממש מבשלים בו אז צריך להיות אזור עבודה בקרבתו.

אני ממליצה תמיד ללקוחותי לחשוב על הפעילויות ה"עונתיות" שהם מבצעים. למשל, אם בערב שבת מבשלים כמה אנשים ביחד, אז צריך לחשוב על יותר ממשטח עבודה אחד ועל קרבתם לאזורי הבישול השונים. או מה קורה בשעות הבוקר בעת הכנת הסנדביצ'ים לילדים?

סנדביץ'
http://www.seriouseats.com/recipes/2013/01/avocado-arugula-walnut-sandwich-recipe.html

אצלנו בבית, יש ממש אזור עבודה שמתוכנן לכך. הוא נמצא בקרבת הפריזר (לחמים) והמקרר (ממרחים, גבינות), התנור (טוסטפיצה או זעתר) ובו יש מיקרו (הפשרה) ושני סוגי טוסטרים. אזור העבודה הזה מתוכנן כך שיש מדפים לכל מיני ממרחים, ארגז לחם ללחם טרי, שקיות נייר לסנדביצ'ים, מקום לקופסאות האוכל וכ"ד.

לכל משפחה יש את ההרגלים שלה אבל יש גם נקודות שיש מקום להעמיק את המחשבה כדי לשפר את היעילות ונוחות העבודה.

לכל משפחה יש את ההרגלים שלה
http://www.thekitchendahab.com/creating-vintage-kitchen-style-without-remodeling-process.html/red-vintage-stove-kitchen#.UUClVtYYXio

אין שני אנשים שעובדים במטבח באופן דומה. הרגלי הבישול והעבודה במטבח שונים מאדם לאדם וממשפחה למשפחה. יש שמעדיפים מטבח קטן ויעיל מאוד ויש שמעדיפים מרחב. מטבח מתוכנן היטב יכול לשפר את הרגלי העבודה, להגדיל את היעילות ולצמצם את המאמץ הנדרש להכנת ארוחה.

מטבח פתוח או סגור?

זו אחת מהשאלות הראשונות שאני שואלת את לקוחותי. לפעמים אני מקבלת תשובה החלטית ולפעמים השאלה פותחת דיון ומחשבה בנושא. לכל מטבח יתרונות וחסרונות ואלו מוערכים באופן שונה ע"י אנשים שונים. יש שיברכו על ההפרדה מאיזור האירוח והאוכל ויש שלא.

מטבח סגור עם פינת אוכל חיצונית
http://www.interiordesign5.com/bathroom-interior-design/green-kitchen-paint-colors/

בעבר המטבחים היו אזור סגור ונפרד משאר הבית. הם היו בשליטת הטבח ועבדו בהם רק אנשי השירות ולא בעלי הבית. זו היתה הממלכה של הטבח ולעיתים לבעלת הבית לא היתה שם כלל דריסת רגל . בימינו הטבח הוא / הם חלק מהמשפחה והמטבחים נפתחו אל הבית.

יש אנשים שזקוקים לריכוז בעת העבודה במטבח והסחת דעת עלולה לגרום להם לשכוח דברים ולטעות בביצוע. יש אנשים שזקוקים להיות היחידים במטבח ושאיש לא יתערב להם בבישולים. אנשים כאלו זקוקים למטבח סגור. גם אנשים שנוטים לאי סדר יעדיפו, פעמים רבות, לא לחשוף את המטבח, שהוא אזור עבודה פראקסלנס, לאיזור האירוח.

מטבח סגור עם פינת אוכל פנימית  http://gozdeninmutfag.blogspot.co.il/2012/05/mutfak-cesitleri.html

ההגדרה של מטבח סגור היא קצת פחות סגורה ממה שמשתמע ומטבח סגור לא אומר, בהכרח, שהמטבח סגור בחדר נפרד, אלא שאזור העבודה איננו משמש למעבר.

חלל מטבח סגור לא ישמש כמעבר בין אזורים שונים של הבית. גם יציאה אחורית לא אמורה ליצר תבנית של תנועה קבועה באזור העבודה של המטבח.

לפעמים המטבח מופרד ע"י שולחן אוכל או דלפק המגדירים את אזור העבודה באופן ברור. ברוב המקרים אין צורך בדלתות של ממש. מבחינה עיצובית אפשר להשתמש בדלפק גבוה, מדפים פתוחים, חצי מחיצה ואפילו שינויי בסוג הריצוף כדי ליצור את ההפרדה הויזואלית.

מטבח פתוח לחלל האירוח וההגשה
http://denoxa.com/kitchens-list/kitchen-designs-modern-kitchen-furniture-modern-kitchen-interiors.html

ההגדרה של מטבח פתוח בדרך כלל מתייחסת למטבח גדול עם מרווחים גדולים בין הפונקציות השונות, שכל בני המשפחה יכולים לעבוד בו ולעזור לטבח. מטבח פתוח מאפשר מעורבות חברתית ביו אזור האירוח ואיזור העבודה ומאפשר למארחמבשל להמשיך בהכנות מבלי להתנתק מאורחיו או מבני ביתו. המטבח הפתוח הוא רחב יותר והפונקציות מרוחקות יותר זו מזו, כדי לאפשר שותפים לעבודה ועזרה של בני המשפחה בהכנות. תכנון של מטבח פתוח חייב להשאר יעיל והפונקציות צריכות להיות מתוכננות קרובות מספיק כדי שגם אדם אחד יוכל לעבוד בקלות ובמהירות.

מטבח כפרי פתוח  http://ndedeian.wordpress.com/2013/02/21/kitchen-tile-trends/

יש מטבחים העונים קצת על שתי ההגדרות. מצד אחד, מופרדים מאזור האירוח באופן ברור ואזור העבודה שלהם איננו משמש כמעבר ועם זאת הם יכולים להיות רחבים דיים כדי להכיל עוד טבח, כח עזר בהכנות לבישולים ואף להיות מתוכננים כך, ביחס לאזור האירוח, שהמארח ממשיך לשמור על קשר עם אורחיו, לפחות בחלק מן ההכנות.

עד כאן הרשומה הראשונה על המטבחים.

ברשומה הבאה אפרט ואסביר מה הן חמש התבניות לתכנון המטבח ואעלה כמה נושאים שיש לתת עליהם את הדעת כשאתם מתכננים מטבח. אלו חמש התבניות לתכנון מטבח:

  1. מטבח על קיר אחד

  2. מטבח "ספינה" (Galley) – שני משטחים מקבילים

  3. מטבח פינתי (בצורת "ר" או "L")

  4. מטבח עם שתי פינות (בצורת "ח" או "U")

  5. מטבח עם "אי" – בדרך כלל ווריאציה על אחת התבניות דלעיל, אבל בהחלט מגיעה לו התייחסות משל עצמו.

    ההמשך יבוא…

פריז המיוחדת שלנו

עברו יותר משנתיים מאז יצאנו למסע, צעירי ואני.

המסע היה קצר אך משמעותי. עשרה ימים בפרובנס ופריז לכבוד בר המצווה שלו. מילים רבות זרמו מאז, בבלוג שלי (שם וכאן), וצעירי כה גבה וגדל לעלם חן. טיפטפתי לכם כאן את רשומות המסע שלנו כשאני מושכת את הזמן, כמו מנסה להאריך את השהות שלנו שם.

כל מי שכותב יודע שבעת הכתיבה אדם חווה שוב את הדברים ועם התקדמות המסע לא רציתי שהקסם יסתיים.

עכשיו הכה בי הדבר, המסע הנהדר שלנו, אמא ובן, לעולם לא יסתיים והמסע הקטן שלנו, לכבוד הבר מצווה, ישאר כמוס עמנו לתמיד. האמת הזו, הכתה בי באחד הבקרים והבנתי שכך היה הדבר גם אם לא הייתי מתעדת אותו וחופרת בו כל כך הרבה ובכך הבשלתי לכדי כתיבת הרשומה האחרונה בו.

רחוב קטן במונמרטר

הורות איננה דבר פשוט, אך היא קסם שזכיתי להיות חלק ממנו.

זהו הדבר העיקרי אותו אנחנו נותנים לעולם הזה וכל השאר הוא בונוס בנוסף. מרגע הלידה של צאצאנו מונחת בידינו אחריות גדולה ואין מתגמל ממנה.(כן, גם כשמרגיש לנו שאין אנו עושים דבר מלבד הטכניות היומיומית וגם אם נראה לנו שהתבטלנו בפני ילדינו ושאין מספיק בעשרים וארבע השעות היומיות כדי להספיק את כל אשר כמהה אליו נפשינו)

תריסים תכולים במונמרטר

מה אנחנו משאירים להם, לגוזלינוחוץ מביגוד, כלכלה וזכרונות נעימים מהמטבח הביתי? 

אני רוצה להאמין שהצלחנו לתת לילדים שלנו כלים. כלים הם גם הגבולות והאיסורים אבל גם נקודת המבט, החופש להיות הם, הביטחון העצמי שלהם ביכולתם האינסופית להיות מה שהם חפצים ולטרוף את העולם

בית קפה ורוד במונמרטר

לשמחתי אני רואה את ניצני הניצנים של פירות עבודתנו כהורים
כן, אינני לבד, לשמחתי. צועד עימי הורה למופת, עזר כנגד מושלם (אתה רואה, אהובי, כתבתי זאת קבל עולם ורשת) אחד שיודע לתת לי את המרחב האישי והאמהי שלי וזאת מבלי לוותר על הדרך שלו שכל כך שונה משלי.

ופתאום העין קולטת: חנות קטנה ועקומה

ואולי זה היתרון שלנו כהורים. מצד אחד זאטוטינו מעולם לא הצליחו לעשות הפרד ומשול ביננו ומצד שני למדו לראות שלאהבה ההורית יש פנים רבות. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד. כל הורה. כל ילד. כל חתול וכל כלב. וכך לכל עיר יש פנים משלה המשתנות בזמן, במרחב ולפי עיני המתבונן ונפשו.

אם רק נקבל את האחר והחדש, נעריך אותו בתור מה שהוא ומי שהוא נלמד שכל רגע הוא קסום וכל מקום הוא מיוחד.

תתקרבו קצת לחלון ותראו אוסף מדהים של פסלוני פרות מכל הסוגים, הצבעים והחומרים

אין מקום קלאסי יותר ללמוד זאת מאשר פריז.

בסדרת רשומות טיול הברמצווה, מתוך רצון להאריך את העונג, חילקתי את הרשומות על פריז לארבע: פריז לילדים, פריז הקלאסית, טבע בפריז ופריז המיוחדת. הפרק האחרון, אותו אתם קוראים עכשיו, הוא קצת מאולץ מבחינת החלוקה כי פריז היא תמיד מיוחדת ותמיד היא בעיני המתבונן (ומצלמתו) כמו שכך היא כל עיר, כל אתנחתא וכל אדם.

כרם בלב שכונת מגורים בפריז

אני מזמינה אתכם כאן פשוט להביט בפריז שלנו, שלי ושל צעירי, כפי שהבטנו בה בספטמבר 2010.

כמה יפות לך, השקיות הורודות

במסענו ניסיתי לתת לצעירי את הכלים להתבונן בשונה, בחדש ולא לשפוט אותו. לא משנה אם אתה ילד בר מצווה, יש לך את כל הכלים לראות את העולם אם תתבונן בו, אם תרים את עיניך מעולמך הצר ותביט אל על. יש מרפסות, ודרכים ופינות קסם מסביבך וכדי לדעת זאת אתה צריך להיות קשוב אליהם ולקבל אותם כמות שהם, כאן ועכשיו.

רחוב מופטר – משתנה כל הזמן אבל נשאר מיוחד

אתמול, כאשר הסתכלתי בתמונות ובכמה מן הרשומות הזמנתי את אהובי לקחת פסק זמן וללכת איתי לפגוש את פריז. אזניו של צעירי נעמדו והוא הכריז בששון: "אני אבוא איתך לפריז, אמא"

אין נחת גדולה מזו ואין מוזיקה נעימה יותר לאוזניה של אמא למתבגר בן 16.

ז'רניום על אדני החלונות

אז איך רואים מיוחדות (שכאמור נמצאת עמנו כל הזמן. באנשים ובמקומות בהם אנחנו נמצאים) ומה צריך לעשות?

  1. להתבונן ולא רק להסתכל. פשוט להרים את העיניים למעלה מחרטומי נעלינו הבלויות (או המעוצבות)

  2. להקשיב ולא רק לשמוע את אשר נעשה מסביבנו. מבלי לשפוט. פשוט לחוות.

    רק אם עוצרים ומתבוננים היטב רואים שהעלים על הקיר אינם צל העץ אלא ציור עדין
  3. להבין שלא הכל נברא בצלמנו שלנו ויש אין סוף גוונים (ולא רק 50) לעולם.

  4. לראות שכל הדרכים מובילות לאנשהו. אולי אנחנו לא היינו בוחרים בהן אבל אחרים יבחרו בהן ויגיעו למחוזות חפץ אחרים משלנו. בעצם, טוב שכך. כך לא יהיה לנו צפוף במקום חפצינו שלנו.

  5. לא לפחד מהלא נודע כי יש לו את יתרונות ההפתעה, ההתפתחות והצמיחה. ואפילו כדאי לנו לנסות בעצמינו את חלקם של הדברים.

  6. לזכור שעכשיו הוא רק של עכשיו והוא מיוחד ולא יחזור ואם נתבונן ונקשיב ונקבל נחווה אותו ונצא נשכרים. יש לזכור זאת ללא דרמתיות ופטאליות כי תמיד יגיע גם עכשיו אחר ומה שחשוב זה לא מה שפספסנו או שלא עשינו כמתוכנן או כ"יאות",  אלא מה כן נעשה ונקבל ולמה כן נקשיב.

    ואם מרימים את המבט וקצת מחייכים, רואים שגם חלק מהחלונות הם בעצם חלומות 

סושי לפורים וגם גיבור משחקי מחשב שלא רואה

השנה, חג הפורים התנהל בצורה כל כך לא שגרתית עד שטרם החלטתי אם הדבר מבשר טובות או לא.

עצם זה שאני מעלה את הרשומה של פורים בפאתי החג, דקותיים אחרי שושן פורים ולא בשחרו של חג הפסח אמורה לגרום לכם להרים גבה בתימהון.

כלפי חוץ יש אלמנט לא שגרתי מעצם העובדה ששני מתבגרים מעוניינים להתחפש, משקיעים בתחפושת ועובדים כתף אל כתף על התחפושות עם אמם העמלנית. אך זה רק כלפי חוץ. כלפי פנים חג פורים אצלנו הוא חג המקוריות והיצירה והמשפחה מתאחדת כולה לביצוע המשימה וזאת למרות ניסיון מרד קטן, לפני כמה שנים (עליו כתבתי בפורים בשנה שעברה) לעבור לתחפושות קנויות (ניסיון שנסלח אך לא נשכח! – ובעצם לא ממש נסלח, עובדה שאני מזכירה אותו שנה אחר שנה…)

אז מה היה לנו שונה השנה?
– למרות שביקשתי שלושה חודשים מראש להחליט על תחפושת – לא עלה דבר בראשם.
– תחפושת אחת צצה שבוע לפני החג במוחו של זאטוט בגובה 1.90 מ'
-תחפושת אחת בכלל לא צצה במוחו של הזאטוט השני (גם כן יותר גבוה מהוריו)
– התחפושת של הזאטוט שלא צצה לו תחפושת בראש נעשתה בהשראת בלוג  באינטרנט.
תפרתי בנחת ולא היו עצבים.
סיימתי את התחפושת בזמן ולא ברגע האחרון. (כלומר, ממש ישנתי לילה לפני)

לא יאומן, נכון?

Slanderman

הזאטוט הגבוה התחפש ל-Slenderman שזו דמות ממשחקי מחשב שאין לי מושג מה היא בדיוק, חוץ מזה שהיא מצויירת והמשימה היתה לתפור מסיכה לבנה בלי חורים לעיניים, צמודה ושגם רואים דרכה

קניתי בד טריקו לייקרה ותפרתי בד כפול כשאני מודדת כל מיני מרחקים בפרופיל שלו (השתדלתי לא להפריע לו באמצע משחק המחשב החדש שלו.) המסכה היתה אכן לבנה וצמודה והאמת שהגזרה הצליחה לי על הפעם הראשונה (עוד שינוי משנים קודמות) גזרתי חורים לעיניים רק בשכבה הפנימית אז רק כמעט לא ראו אותם הבעיה היתה שלא ממש ראו דרך המסכה. העיקר שזה נראה טוב בעיני המתחפש.

מתוך הבלוג של מאיוק – תחפושת של ניגירי שרימפ וניגירי סלמון

לקראת פורים לא יכולתי שלא להיתקל בפוסט המדהים בבלוג האיןמיליםלהסבירכמההואעצום של מאיוק הבאמתאיןמספיקסופרלטיביםבשבילהפוסט פורים בבלוג של מאיוק הראה תחפושת ניגירי סלמון וניגירי שרימפ.  הבחורה מוכשרת שאין דברים כאלו והיא הצליחה לקחת השראה מהרשת (גם אני חיפשתי ברשת והדברים אינם מגיעים לקרסולי השרימפ בכלל) ולעשות תחפושת כל כך חיננית ומעוצבת ויפהאז הראיתי לזאטוט הנמוך מן השניים והוא אהב. הדבר היחיד שהוא ביקש זה שהסלמון לא יהיה כזה נפוח.  ביקש מאמא אז אמא לא תבצע?

פרוסת סלמון דקה. עיצוב לפי ההדרכה של מאיוק

מסע קצר לרח' רוטשילד בכפר סבא הוליד בד בגוון סלמון, בד בגוון וטקסטורה של אצת נורי (מצאתי בשאריות) ולוואסבי והג'ינגר קניתי שני סרטי תחרה בגוונים תואמים, בלי שום מושג איך אני הופכת אותם שיראו אמיתיים.

ווסאבי וג'ינגר על אצת נורי

מסע יותר קצר למחסן שלנו גילה בקופסאות הבדים השקופות (בהן הבדים ממש מסודרים לפי צבעים בחיי!) בד פיקה רך ומקסים שהתפתיתי לקנות פעם בנחלת בנימין ושכחתי ממנו לגמרי ומייד הוחלט לתפור ממנו "חולצת אורז" בגזרת קימונו. שם גם חיכה לנו מגולגל וצהבהבי ספוג דק שתמיד בא לידי שימוש.

גם כאן נדרש רק תיקון אחד והקימונו היה מוכן.
הוואסאבי נעשה ע"י גלגול סרט התחרה הירקרק לכדור והג'ינגר, ע"י קיפול סרט התחרה הורדרד.

שלא כמו התחפושות בבלוג של מאיוק קשת בשיער או גולגול לא היו אופציה ולכן הצ'ופסטיקס, הווסאבי והג'ינגר נתפרו לדש החולצה כשמצטרף אליהם סושי מבד שפתאום הייתי חייבת להמציא.

אז איך עושים כזה סושי?

מגלגלים שכבה כפולה של בד פיקה עם שכבה דקה של בד אצה. תופרים ידנית אך לא עד הקצוות. גוזרים את הגליל סושי משני הצדדים עם מספרי בד חדות ומקבלים את מראה הסושי. להשלמת המראה דוחפים פנימה שאריות בדים בצבע אבוקדו, סלמון וטונה (עם הצ'ופסטיקס, כמובן)

מודדים היכן למקם את הסושי
צ'רלי עוזר בעבודה (חתול, אוהב סושי?)

ובבוקר, אתם יודעים. צילומים ליד הצמחיה. בלי משלוח מנות, עם משלוח מנותוהילדים שנהיים כל כך גבוהים כמו העצים. הדבר היחיד שצובט בלב זה שבשנה הבאה הזאטוט הגבוה יוכל מקסימום להתחפש לאזרח

אני עוברת דירה מ"תפוז"

אני מעבירה את הבלוג שלי מ"תפוז" לכאן.
הדבר מתבשל בי כבר כמה וכמה זמן ומסב לי קשיים לא מעטים. "תפוז" הוא בית בשבילי כבר יותר מעשר שנים. למרות שהבלוג שלי הוא צעירצ`יק בתפוז, אני משתתפת בפורומים רבים עוד משנת 2003.

אני אוהבת את הפורטל של "תפוז" וגדלתי איתו והוא נוח לי לשימוש יותר מכל האחרים. אמנם רבים מקוראי התלוננו שקופצות פרסומות ושהמראה נורא המוני אבל זה לא הפריע לי. כאילו אמרתי: "זה הבית שלי וזו מי שאני".

אבל אט אט התחילה להפריע לי העובדה שאין לי שום יכולת לעצב את מראה הבלוג.
בתחילה התעלמתי מכך, שהרי לימדו את כולנו שמה שחשוב זה העומק, הפנימיות, האופי ולא רק היופי. אבל הרגשתי שאומנם אני נוסעת ברכב הכי מפנק בעולם אבל הוא נראה כמו עגלת עץ עם גלגלים.
בתור אחת שעיסוקה העיקרי הוא עיצוב ואסתטיקה – פשוט לא יכולתי להתעלם עוד מהמראה העמוס, הקופצני, הארכאי, הלא גמיש ו… היותר מידי כתום.

עוד דבר קטן, שבעיני רק הולך ומחמיר. ה"בנוסף אולי תאהב/י" נהיה הזוי לגמרי.
פעם עוד היה קשר בין הבלוג או הרשומה ומה ש"תפוז" ניסה לעניין בו את הקוראים והיו שתי שליחות אל תוך הבלוג עצמו. היום אני לא מוצאת קשר לא בין הדברים שמוצעים לבין הבלוג הנקרא וגם ההזמנה לחזור ולקרוא עוד בבלוג עצמו, נעלמה. לי זה נותן הרגשה של לוח מודעות… עם כל המודעוּת שלי לצורך בריווחיות של "תפוז" זה מרגיש לא טוב ונראה (אסתטית) עוד פחות טוב.

אני לא באה להתלונן על "תפוז".
אני חושבת שזה פורטל נהדר עם המון יתרונות. אם הייתי חושבת שתהיה לדברי השפעה, הייתי עושה זאת, אבל אני בטוחה שלתכנת את כל האימאימא של הבלוגיה זה ממש לא עיניין של מה בכך, אז היה לי יותר קל פשוט לעזוב.

נורא מוזר לי לעבור לפורטל שאין לו אבא מאחוריו. כלומר אבא אמיתי שאפשר לכתוב לו כמו לטל (או אפילו סתם להנהלתה), או להתלונן באיזה פורום שדברים לא זזים או שיש תקלה. זה קצת כמו להפוך ליתומה. וכל זה רק כדי להיות יותר יפה. נשמע טיפשי משהו, אני מודה.

אבל זה מה שהחלטתי ולקח לי כמה חודשים טובים להעביר את כל כל הרשומות לכאן. בראש כל רשומה נתתי קישור לרשומה המקורית בתפוז. כי שם הדברים קרו. (אמרתי כבר שקשה לי להתנתק)
את העיצוב של ה HEADER עשתה לי מאיושקה המופלאה שהיא באמת 
האחת והיחידה.

יתכן שאמשיך לפרסם את הרשומות גם בתפוז, אבל אולי לא.
זה נראה לי כמו לגור בשתי דירות שאף אחת מהן היא לא בית. תפוז ימשיך להיות בית לתמיד ואני ממשיכה להשתתף בפורומים הרלוונטיים לעיסוקי. אבל הבלוג שלי יהיה בבלוגר. אולי לא כזה בית, אבל גמיש יותר לצרכים שלי.

בתור התחלה אפרסם את הרשומות, במקביל, בשני הפורטלים עד שכל המנויים יירשמו לבלוג החדש (או לתמיד, אם כך אחליט. אני מאוד לא החלטית ופרידות קשות לי)

אז איך נרשמים לבלוג החדש ב-BLOGER? כאן אין מערכת מסרים ולכן העידכונים הם רק דרך המייל. מחפשים את ה"קובייה" שתמונתה מופיעה פה מתחת (ממוקמת בצד ימין למעלה)  ממלאים את כתובת המייל שלכם במקום המתאים. 

לאחר שתמלאו את המייל – יעלה לכם החלון הבא, כאשר מצויין בו המייל שלכם ותדרשו להקליד את האותיות שאתם רואים (זה כדי שרובוטים לא ירשמו בתור מנויים לבלוגים)

לאחר שתרשמו נכון את האותיות (לא תמיד מצליח מייד. לא ברור למה ובעצם גם די מעצבן) יעלה לכם מסך אישור כזה:

הבלוג שולח לכם מייל כדי לברר שאתם באמת, אבל באמת, מעוניינים להיות מנויים על הבלוג ולקבל ממנו עידכונים. נראה כך (דאגתי לתרגם לעברית):

השלב האחרון בהרשמה המפרכת הזו היא ללחוץ על הלינק שמופיע במייל שנשלח אליכם(סימנתי בשבילכם בחץ אדום) ולהפוך רשמית למנויים בבלוג החדש שלי! שימו לב, ללא לחיצה על לינק לא יגיעו אליכם העידכונים.
כל אחד מהמנויים של הבלוג אשר "יעבור דירה" איתי לבלוג החדש, יקבל שי קטן של הוקרה ופיצוי על הטירחונת של הרשמה מחדש. 

השי הוא שלט מגנטי מקסים של Tweelingen . לבחירתכם אם שלט לדלת הכניסה או שלט לחדר הילדים

אתם מוזמנים לשלוח לי למייל ( cigale.b@gmail.com) את אישור ההרשמה שלכם (ב"העבר"), ציינו איזה שלט אתם רוצים ומספרו ואת כתובת הדואר למשלוח ואני אשלח לכם, מיידית, את השי.

שלט לדלת כניסה  – מס' 1 (אזל )
שלט לדלת כניסה  – מס' 2
שלט לדלת כניסה  – מס' 3 (אזל)
שלט לדלת כניסה  – מס' 4
שלט לחדר ילדים  – מס' 1
שלט לחדר ילדים  – מס' 2
שלט לחדר ילדים  – מס' 3
שלט לחדר ילדים  – מס' 4
שלט לחדר ילדים – מס' 5

אפשר להשלים את השם ע"י אותיות מגנטיות שניתן לרכוש עצמונית באתר של טווילינגן או לייצר בכל דרך יצירתית אחרת. (עיסת נייר, ציור של הילד, דאס, פימו, בד, קרמיקה, פסיפס ועוד)

בנוסף, כל מנוי חדש שיצטרף לבלוג עד סוף מרץ 2013 יהיה זכאי לשי דומה.

אתם מוזמנים להצטרף אלי לבלוג החדש שלי. עוד מעט אפרוק את הארגזים ואתרגל, נפתח בקבוק יין ונחגוג את ההתחלה החדשה.

הרגע בו ניגלה הקסם או איך גיבוב של רעיונות וחומרים הופך לאדריכלות

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 23 אוקטובר 2012

הרגע הזה הוא כמו מכה במפתח הלב. הנשימה נעתקת לשבריר שנייה אבל להבדיל ממכה כזו, מייד לאחר מכן הגוף מתמלא צלצולי אושר וחיוך ענק נמתח לרוחב הנשמה. תחושה של עוצמה, של הבנה ושל הארה. תחושה שקשה מאוד להעבירה במילים ולכן אני כל כך מתפתלת, יודעת שמי שחווה יבין מייד על מה אני מדברת ומי שלא, רק יוכל לנסות ולדמיין.

קסם היצירה ניכר באיזה רגע קטן ובר חלוף כאשר הדעת תופסת את השינוי, המטמורפוזה שעבר הרעיון או החומר הראשוני והפך לדבר אחר. הופך לדבר אחר, בזמן הווה, יהיה הניסוח המדוייק יותר. כי הרגע הקסום של הגילוי כמוהו כהארה. כאן ועכשיו.

בית בחדרה – בשלבי בניה שונים

הקסם עצמו שזור בתהליך מתחילתו ולפעמים עוד מלפניו, אבל הוא ניכר ברגע אחד של הארה. “וואו" יאמרו אנשים, “יוווווווווו" יאמרו אחרים את מה שהרגיש איש אחד שיצא עירום מהאמבטיה וצעק ברחבי עירו "אאוריקה".בכל יצירה יש את הרגע הקסום הזה. רגע ההכרה בשינוי. רגע עם עוצמה "טטריסית" כזו כשהכל נופל למקומו ומתחבר, מתגלגל ונהיה אחר. כמובן שזהו רגע סובייקטיבי לגמרי והוא תחושתי ואישי.
זהו, ללא ספק, רגע של שיא. נכון, גם התוצר הסופי הטוב והמצויין הוא מספק. אבל רגע הקסם הוא אקסטטי לחלוטין, ומשלח את הדם בקצב הולם ומקפיץ את הלב שמתרונן. הרגע הזה הוא תמצית האושר.

בית במושב אמץ – תמונות לפני ואחרי השיפוץ

הקסם הזה נצפה רבות בעבודות יצירה קטנות.ההתרגשות הזו כשתופרים תיק, או סורגים, משפצים רהיט או אפילו צובעים מסגרת בתרסיס צבע ולפתע משהו אחד הופך לאחר, יכולה להיות די תכופה, יחסית.
אצלנו, האדריכלים, האינטרוולים בין רגעי ההתהוות של הקסם, מרוחקים מאוד זה מזה בשל גודל הפרוייקטים ואורכם. קחו בחשבון שמתחילת תכנון של פרוייקט ועד לחנוכת הבית אנחנו מדברים על כשנתיים ימים.. יתכן שנדירות הרגעים מעצימה את ההתרגשות ואת זה באתי להראות לכם היום.

בית במושב פתחיה – תמונות לפני ואחרי תכנון ה"שדרוג".

אני מתעדת הרבה את הפרוייקטים שלי. שומרת את כל גלגולי התכנית בקובץ אחד. אני מצלמת כל שלב, כל ביקור עד שאפשר יהיה להרכיב סרט של התקדמות הבניה.אי אפשר לחשוד בי שאינני מכירה את החומר או שלא נהיר לי כיצד יראה הבית עם טיח, או שמשהו בכלל מפתיע אותי ביצירות שלי. ובכל זאת, בכל פרוייקט, משורטט וסגור עד הפרט הקטן ביותר, יש את הרגע הזה שאני אומרת לעצמי (בלב) “יא, איזה יופי! איזה כייף!!” וכמו מתעוררת בי תמיהה “איזה פלא, כיצד כל זה נהיה לבית?” זה רגע מלא אהבה וגם קצת גאווה, כמובן, אבל מתגנבת גם פליאה של עוצמת הקסם. קסם היצירה.

בית בכפר בן נון – תמונות במהלך הבניה
אני חושבת שבשביל הרגע הזה בדיוק אנחנו חיים, אלו שחייבים ליצור.
מאחר והרגע הזה הוא סובייקטיבי לגמרי וכל לב מתרונן ברגע הכרתי אחר, אני יכולה רק לנסות ולהראות לכם את שלב החומר ושלבים שלאחריו. יש שיראו בזה סוג של "לפני-אחרי", אבל אני מנסה להראות את מה שהיה אצלי רגע ההכרה בקסם.
כל אחד מהפרוייקטים המצולמים כאן יקבל, בשעתו, תיעוד צילומי ומן הסתם גם רשומה בבלוג. כרגע הפרוייקטים האלו מנציחים את קסם היצירה וגורמים לי אושר גדול/
שובך עץ "משומש" – לפני השיפוץ ובמהלכו

 

פריז – הגיגים על טבע עירוני

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 7 אוקטובר 2012

כשהיינו בני עשר בערך, החלטנו, ע' ואני, שכאשר נהיה גדולים נחיה כמו טרזן וג'יין בג'ונגל באוסטרליה ולא בציוויליזציה. 

גדלנו במושבה קטנה, שכיום גדלה לעיר ומלבד שמה לא נותר שום דבר הדומה למקום הנפלא בו גדלנו. לצידי הכביש הראשי היו שדות, פרדסים, חורשות אורנים, שדה פתוח עם שתי וושינגטוניות ענקיות ולול אחד. הלול של גב' כץ, ממנה היינו קונים ביצים טריות כל יום.

היינו קוטפים תפוזים מהעץ כאשר היינו יוצאים להרפתקאות, מטפסים על עצי האורן שביערות רח' סוקולוב ופוגשים תרנגולות ואווזים בחצרות השכנים ברח' אוסישקין. בין כל הבתים והשדות היו שדות לא מעובדים עם פרחי בר, ירוקים בחורף ויבשים עם קוצים בקייץ ושבלולים וצבים. המון צבים. לא היינו צריכים לצאת לטיול שנתי כדי לראות סביונים, מקור החסידה או חוביזה.

א', אהובי, גדל בפרבר עירוני וחייו התנהלו בין יערות סבוכים וחולות אינסופיים ואני בטוחה שהרפתקאותיו היו נפלאות לא פחות מהרפתקאות המושבה שלי.

גדילת האוכלוסיה וערך נדלני, אכלו את הטבע, וצמצמו את מרחבי ההרפתקאה של הדורות שבאו אחרינו. חוסר תכנון בוגר איפשר התפתחות מרקם אורבני "ללא הפסקה". ללא איים של ירוק, אויר או מרחב. ערים ללא אתנחתא. ערים ללא אפשרות של התנתקות, ולו רגעית, מהמרוץ.

אנחנו מדינה שגדלה אל תוך עצמה ואיש לא שיער שדריסת מרחבי הטבע שהיו חלק בלתי נפרד מן ההתיישבות תהיה הרסנית כל כך. ברוב הערים אין פארקים, אין טבע באמצע העיר ובאלו שיש, הגנים נהגו מאוחר מידי ומעט מידי ובדרך כלל גם רחוק מידי מהמרכז ולא כחלק אינטגרלי של המרקם העירוני.

פריז, בדומה לרבות מאחיותיה האירופאיות, אינה עולת ימים ולכן מתוכננת בקפידה מקדמת דנן.

הפארקים והגנים רחבים הידיים משבצים את הטבע בלב המרקם העירוני בכל הרבעים ובכל השכונות שלה, גם אלו הפחות מרכזיות מאפשרים לתושבים לעצור, לנוח ולהגיש מחובקים ע"י הטבע. מי רץ, מי קורא, מי יושב עם חברים ומי מפזר אוכל לבעלי הכנף במקום.

כחלק מטיול בר המצווה תוכננה חוויה פריזאית. כך, באחר הימים, בעודנו מטיילים, צעירי ואני,"ליד הבית" נגלה אלינו גן קסום. חלק גדול מהקסם של פריז הוא לגלות דברים במקרה. לחוות ללא תכנון. כך, הנחנו לעצמנו להתמסר לגני לוקסמבורג ( Jardin du Luxembourg )

נכנסנו, טיילנו מעט והתיישבנו לנו בפינה נעימה חווים את הגן, מתבוננים. מצלמים את הרגע. שימו לב לקסם וכיצד הוא מהלך על האנשים. כיצד באי הגן חווים את הטבע, המרחב, האתנחתא. הגן הילך עלינו קסמים. מצד אחד צצו במוחנו סיפורים על דייריו הזמניים של הגן ומן הצד השני הבננו אותם לעומקם מבלי להחליף מילה ביננו. להלן הסיפור הראשון שקלטה עיננו החדה: שתי נשים חורשות להן מזימה. עקבנו אחריהן וחיכינו לראות מה מתפתח…

המשך העלילה מתואר בהמשך.
1: השתיים לקחו ילדה מאמה שנמנמה קלות והן קולטות שאנחנו מתבוננים בהן.
2: "תזרקי אותה לכאן. זה הכי עמוק" מצווה האישה השמאלית והילדה מחליקה אט אט מידיה של האשה הימנית. "הנה, אני עוזבת אותך" היא מסבירה לקטנה….

3: לאחר מאבק אימהי קצר (לא מצולם) האם הצילה את בתה והטביעה את שתי הנשים הרעות. "אמא, אני זורקת להן קצת אוכל" אומרת הקטנה, משועשעת, כשהן ממשיכות לשבת ולהנות מהשמש הסתווית.

המשכנו להתבונן באורחי הגן ושמנו לב שבמרכזה של קבוצת ברווזים יש מסתנן, מין ברווז משונה. מבט חודר יותר גילה שחף בהיר שפשוט נמאס לו לעוף כל הזמן גבוה יותר וגבוה יותר והוא רצה קצת לשכשך במים ולנוח לרגע קט.
בתמונות הבאות תראו את מלך הברווזים שגילה ששני הסטודנטים מאחת התמונות הקודמות, הלכו והותירו אחריהם המון פירורים. יותר ממה שהדרורים הקטנים יכולים לאכול.

"חבר'ה" הוא קורא לחבריו ששוחים להם במעגלים, "מצאתי המון פירורים של קרואסון משובח"

לאחר שכולם הבינו והחלו יוצאים מהמים, הוא המשיך בהליכה ברווזית ובטוחה אל עבר המטרה.

החבריא יצאו מהמים והחלו לדדות אחריו במהירות והוא, בטוח כמו מלך, הוביל אותם בגאווה.

וכך, ברגע קסום אחד בסתיו 2010 היינו גם אנחנו חלק מהטבע הפריזאי ובטח מישהו אחר התבונן בנו והבין אותנו.

לרשומה הבאה

שנה טובה עם לחמניות חלה סנטימנטליות וצנצנת עוגיות ♥

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 17 ספטמבר 2012

הלחם הראשון שלי היה חלה אותה אפיתי ביום שישי אחד, בשכבר הימים במילנו. עד עכשיו עולה בי זיכרון הריח שעלה מן התנור ומילא את דירתנו הקטנטונת, והמשיך למלא את חלל המכונית בנסיעה אל מעבר לקצה השני של העיר למפגש עם חברים ישראלים בעיירה אחרת. והחמאה שנמסה אל חלת הבתולין הזו…

אין מילים לתאר את העונג והקסם. מן הסתם, נוספה התרגשות למעמד בשל העובדה שחיינו בגלות הלימודים שלנו והחלה קירבה אותנו לבית.

השנה אני מוצפת בנוסטלגיה על ימים שעברו ועל חברים שאינם ורוחי פזורה מתמיד (או שמא יאמרו, מרוכזת דווקא בעיקר?)
כך מצאתי עצמי שולפת את הספר הנפלא* ( taste of israel a mediterranean feast ) שליווה אותי בלימודי בחו"ל ושימר את טעמי הבית, פותחת בעמוד 90 ומתחילה להכין חלה לארוחת ראש השנה.

(כמובן שהיו לי השגות על הכמויות של המים והערתי לעצמי בפתק נדבק בספר. היום אני מבינה שהמתכון הוא ישראלי ואני עשיתי חלה בחורף אירופאי ואכן, מן הסתם , כמות המים היתה רבה מידי.)

תוך שהחומרים התערבבו להם והבצק לבש צורה רכה ומתפנקת, שמתי לב שזה איננו המתכון אותו אני נוהגת לעשות בשנים האחרונות אלא שזה המתכון הישן, "הראשון שלי" והטוב. כנראה שעוצמות האהבה הראשונה הובילו אותי אליו בחזרה דווקא השנה…
לכן, המתכון המוגש כאן הוא מעשה טלאים של החלה הראשונה שלי, ליטוף של דבש מן המתכון האחרון שלי ורעיון עיצובי חדש מרחבי הרשת: 
לחמניות דבש בצורת רימון. השנה, החלה שלי היא תערובת של העבר המתוק, ההווה הנפלא ומבט סקרני אל העתיד והחידושים שהוא צופן. קצת כמו חיי וכמו שאני מאחלת לעצמי אותם מכאן ואילך.
ברקע זר פרחים שהליפשיצים, שכניננו  היקרים, הביאו לחג כתשורה.

חומרים:

1 ק"ג קמח
½ 1 כפות שמרים יבשים
2 כוסות מים חמימים
½ כוס סוכר
3 ביצים
½ כוס שמן צימחי
½ 1 כפיות מלח

לזיגוג:לפני האפיה: 2 ביצים טרופות עם 2 כפות מים
אחרי האפיה: 2 כפות דבש נוזלי מעורבבות עם כף מים רותחים

לקישוט:
לפני האפיה – שומשום
אחרי האפיה – סוכר בתפזורת

אופן ההכנה:

1.מערבבים בקערה את הקמח, השמרים, הסוכר, הביצים ומוסיפים חלק מהמים חמימים.
2.כשהתערובת מחילה ללבוש צורה של בצק יש להוסיף את המלח והשמן (לא בהתחלה) מוסיפים עוד מים לפי הצורך (משתנה בין עונות השנה) עד לקבלת בצק אחיד.
3.לשים ביד או במיקסר לפחות 10 דקות

4.משאירים בקערה מכוסה בניילון נצמד או במטלית לחה לתפיחה עד הכפלת הנפח. כשעה. אני מעדיפה מטלית לחה. ככה עשו אימות אימותינו, לא? שהרי לא היה ניילון נצמד בזמנן. אני, כאמור, בעד הנוסטלגיה והקשר לעבר.

5.לאחר שהבצק תפח, לשים אותו ביד ומוציאים ממנו את כל האויר. מומלץ לתת לתפוח פעם שניה, לעוד שעה עד הכפלת הנפח ולחזור על הלישה ביד להוצאת האויר.

6. צרים צורות של לחמניות (או של חלה או של 3-4 רצועות וקולעים לצמה.) בצד מכינים רצועות שחותכים מהן משולשים ומכינים כתרים ללחמניות. לי יצאו 15 לחמניות בגודל מושלם. לא קטן מידי ולא גדול מידי.

7.משהים להתפחה נוספת או עד הכפלת הנפח כשהן אינן מכוסות כדי שמשקל הבד לא יפריע לכתרים הקטנים לתפוח.
8.מברישים את הלחמניות בתערובת הביצה ואם רוצים מפזרים שומשום.

9.אופים בתנור של 180 מעלות לכ-15 דקות, עד שמזהיב ומשמיע קול חלול בנקישה. הזמן הוא גורם לא מדוייק ותלוי בכל תנור, בגודל הלחמניה וכמו תמיד, בטח גם במזג האויר. אני פשוט ישבתי עם קפה וחיכיתי להן שתאפינה, מציצה אליהן מידי פעם.
10.מוציאים את הלחמניות ומברישים אותן בזיגוג הדבש בעודן חמות ואפשר לזרות סוכר גבישי.

את הלחמניות הנחתי בסלסילה על גבי מפת וינטאג' קטנה וכך הבאתי אותן לארוחת החג המשפחתית שלנו. שתהיה לכולנו שנה מתוקה ואוהבת.

כמו בכל שנה, צריך לתת מתנה לעוזרת, נכון?
מי שזוכר רשומות על חגים קודמים, זוכר שאני מבינה שעוזרת בית מעדיפה כסף אבל אני מעדיפה מתנה עם כוונה. אז כמו כל הפתרונות הטובים אני נותנת גם וגם. השנה קניתי צנצנת ענקית מסוג שאני מאוד אוהבת ומילאתי אותה בעוגיות משני סוגים שאפיתי יום קודם וערבבתי עם שוקולדים צבעוניים שקניתי מבעוד מועד.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של אחווה ואהבה.
רק הבטיחו לעצמכם דבר אחד, לא לשכוח לספר למי שאתם אוהבים, על אהבתכם. גם אם אתם לא ממש בקשר. האהבה שלכם תמיד בקשר.

__________________________________________________________________________

* הספר  taste of israel a mediterranean feast יצא בשנת 90' ע"י רון מייברג ואבי גנור. אני חושבת שהוא בעיקר ניתן כמתנה לתיירים וזו הסיבה שניתן למצוא אותו למכירה ברשת בעיקר רחבי העולם ובקושי בארץ. הספר מומלץ ביותר. הצילום מרהיבים והמתכונים פשוט בול. בגלות לימודי ניסיתי מספר מתכונים וכולם היו פשוט מדוייקים והביאו אלינו את טעמי הבית.

החיים בורוד – תיק לעגלה ושמיכה תואמת

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 12 ספטמבר 2012

"כבר אחת בלילה, אני לא מאמינה!” מלמלתי כאשר שרית ואני התנשקנו לפרידה.
"מחר יש לי יום עבודה מטורף ואני צריכה לקום מוקדם"

ריטואל קבוע.
נפרדות באמצע הלילה ואני מקטרת על השעה.

שרית היא הספרית שלי. כן, כן, שריתהספרית.  בחורה מוכשרת כמו שד, מיוחדת, רגישה ומקסימה.
הריטואל ה"תלאביבי" הזה חזר על עצמו במושב קטן בפאתי עמק חפר כל אימת שרציתי להסתפר, לצבוע את השיער או ששרית רצתה.

לפעמים באתי לומר שלום או רק לצבוע ואז שרית היתה מפתה אותי: “לא בא לך להסתפר?” מה דעתך שנעשה ככה וככה.
ואני? אני תמיד נמסה אל מול היצירתיות והמעוף שלה ומפקידה את ראשי בידיה. תמיד אני מרוצה.

אל נא תטעו. פולניה כמוני איננה משחררת שליטה. מבררת מה מתוכנן לי ע"י ההנהלה, מביעה דעה, אנחנו מדסקסות, ומוצאות את הדרך שמתאימה לשתינו. אל תחשבו שהיא באמת מובילה אותי לאנשהו, היא פשוט מעודדת אותי ואני אותה.
אני מתה על אנשים שיוצרים ושיודעים לעשות זאת טוב. 

כך היה כאשר שרית היתה רווקה וגרה בבית ההורים. היא – בסוף יום עבודה במספרה יוקרתית ואני – בסוף יום עבודה מפרך בדרכים. הזמן היחיד שיכולנו להפגש היה ב-23:00… כל אחת אחרי אתנחתא מפנקת בבית ואז – לעבודה.כל ערב כזה אצל שרית היה כה קסום ונעים כשהלבבות חולקים תוך חפיפה, צביעה ונשירת קצוות שיער. הייתי נפרדות רק כי מאוחר ולא כי רצינו. 

לימים שרית התחתנה ושעות העבודה המשותפות שלנו הפכו ליותר קונבנציונליות, אם כי לא פחות נעימות, חמות יצירתיות ומפתיעות. שרית יודעת בדיוק מה אני אוהבת ומה אוהב והכי חשוב בתספורות, מה יתאים לי.

כששרית עמדה ללדת היא חלקה עימי את התלבטיות הקינון, הקניות והעיצוב. שרית היא מהוורודות. מה שיותר וורוד יותר טוב. שרית אוהבת ורוד. מה זה אוהבת? כשהיא חזרה מלונדון השיער שלה היה וורוד… את המטבח בבית שתכננתי לי היא עשתה בוורוד מדהים וגם חדר הרחצה של הילדים עוצב בורוד.

לכבוד הלידה היא כיתתה את רגליה והצליחה למצוא עגלה בגווני אפור ופוקסיה – אבל היא לא מצאה תיק תואם. הימים חלפו, מועד הלידה התקרב ואין פתרון. החלטתי להכין לה תיק ושמיכה תואמת והסרתי מטלה מרשימתה.

לא אכביר במילים.
מצאתי לתיק גזרה בפורום טכסטיל עם כיסים בצדדים שמתאימים לבקבוקים ועשיתי לה וריאציה מתאימה. הוספתי כיסים פנימיים, מחיצה עם רוכסן, סגירה של "קלאפה" ובמקום רצועות לשאת על הכתף, רצועות לנשיאה על הגב, וגם ידית קצרה ומתלים לצורך התליה על ידית העגלה. הבדים הם ברובם מאיקאה אבל גם מאיסוף קפדני בחנויות של נחלת בנימין.

הסיפור של השמיכה קצת יותר מורכב.
הוא התחיל רגיל, עיצבתי חשבתי תפרתי. העבודה על השמיכה היתה בעיצומה כאשר שנודע לי ששרית עוברת לידה מאוד לא קלה ומדאיגה. שעות התיפורים עברו בלחץ רב כשאני מחוברת למידע הטלפוני שבקושי זרם מבני משפחתה. בלב נשאתי תפילה שהכל יעבור בשלום אז רקמתי חמסה ושלחתי בה את כל איחולי הבריאות והאושר שאפשר.

הכל עבר בשלום וטאי יצאה ממח' יולדות עטופה בשמיכה המצולמת כאן. 

יום הבלוג העולמי 2012

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 31 אוגוסט 2012

מחוץ לבלוגיה החיים ממשיכים והיום הזה יצא לי נפלא!()

הוא התחיל בזה שהעוזרת שלי סיפרה שבנובמבר היא עוזבת וחושבת להחליף מקצוע (אני מתה על העוזרת שלי אבל לא על איך שהיא מנקה…). אוח, כמה שמחתי בשבילה! …. ובשבילי.
אחר כך קצת סידורים וקניות בכייף גדול עם צעירי הגנדרן ובגלל איזה מבצע בסטימצקי מצאתי עצמי קונה ספר על עיצוב ורעיונות ושידורגים וכל מיני. 
על אייסקפה גיליתי שזה ספר שנולד מבלוג שנקרא Design Sponge והנערה שהתחילה אותו לא חשבה שהיא יוצרת מהפכה…

אז הנה בלוג בונוס, בנוסף על החמישה שהכנתי לכם. טרם הספיקותי לעיין בו בעצמי, אז בואו להציץ בו יחד איתי.

אפילו הילד שלי התלהב שזה קרה לי ביום הבלוג העולמי!
אהבתי מאוד את הסיפור של לידת המסורת הזו, של יום הבלוג. פשוט מיתולוגיה בחיתוליה.
גם הרעיון, להציג זה לזה בלוגים שרובנו לא מכירים הו נפלא.

לא כל פורטל נוח כמו זה שלנו אז בכמה מקומות נתתי הסברים כיצד לראות מה…

1. http://my50countdown.blogspot.co.il/ – הספירה לאחור. בלוג שיהיו בו רק 365 ימים. הבלוגרית, מעצבת מוכשרת ומקורית, התחילה את הבלוג ביום ההולדת ה49 שלה והוא יתקיים עד לחגגת היובל. כל יום היא מציגה קולאז' מופלא של תמונות אותו היום וכמה מילים. מעוצב לעילא ולעילא.

2. http://saloona.co.il/auntpetuia/ – הדודה פטוניה כותבת על מה שקרוב לליבה. בתחילה התאהבתי בפרחים שהיא לימדה אותנו וכשלמדתי את סיפור חייה נשביתי לגמרי בקסמיה. כתיבה משובחת של אישה מופלאה עם לב רחב שהיריעה לא יכולה להכיל. הכינו את הממחטות… כדי לקרוא את כל הבלוג צריך דרך רשומות הארכיון בצד ימין.

3. http://pastaeveryday.wordpress.com/ – שרון חיה באיטליה וכותבת על אוכל, על החיים ומצלמת פשוט נפלא. הבלוג מרתק, מרענן ויפיפה ויזואלית. לא מפתיע שהתלהבתי מבלוג של אדריכלית, נכון? עוד קסם ששבה אותי: כתיבה גם באיטלקית.

4. http://www.avnikeren.com/ – הבלוג של קרן אבני. אדריכלית רהוטה ומדוייקת ומוכשרת ביותר. חושפת ומגלה אדריכלות מהעולם וחידושים בתחום הreuse . אם לא היה לי בלוג משלי, הייתי רוצה לכתוב בלוג כמו שלה…

5. http://milasdaydreams.blogspot.co.il/ – בלוג צילומים מאוד מיוחד. אמא שמביימת את סביבת ביתה הישנה ומצלמת רגעים קסומים. הדעות על הבלוג חלוקות. האם אמיתי? האם טבעי? האם מאלץ את התינוקת? מתעלל? לימים נוסף צאצא למשפחה ויש עוד סגנון של צילומים. אני ממליצה ללכת לפוסט הראשון וממנו להתקדם בזמן. הסבר על איך הכל התחיל תמצאו בקישור הזה: http://www.etsy.com/blog/en/2012/when-my-baby-dreams/ או שתציצו בבלוג שלה במדור Behind the blog.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה לסיים את בישולי השבת, ולהתיישב אל מול ההמלצות שלכם ולחגוג כל הסופ"ש על היכרות עם בלוגים מרתקים. בנוסף יש לי ספר-בלוג שזה נפלא כי זה גם ספר וגם בלוג!!!!

שבת שלום!

נקודת המבט שלי דרך עדשת המצלמה – חלק ב`

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 30 אוגוסט 2012

אני רוצה לפתוח את הרשומה הזו בהכרזה ש "אני לא אוהבת חידושים" אבל זה לא מדוייק וגם לא נשמע כל כך טוב, בימינו..
אני לא יכולה לומר שאני לא אוהבת שינויים, כי אני כן. שינויים זה ריענונים. אני פשוט לא תמיד מוכנה לקצב בו מתרחשים השינויים והחידושים.
אז אולי פשוט אכריז ש"יש תחומים אשר בהם אני אוהבת את הדרכים המסורתיות"? נשמע כבד…

תרגיל בצילום עם מקור ממוקד (תאורת חלון)

אבל אולי זו באמת הכיוון… למשל בבישול, מאז ומעולם אני לא סבלתי אבקות, רטבים מוכנים וכל מיני"קיצורי דרך" שאמנם מייעלים אבל לוקחים משהו מהאותנטיות.

תרגיל בתנועה

או!  אולי המילה שכואבת לי היא אותנטיות?

עוד תרגיל בתנועה

ואולי הכל טמון במשפטים הכי השגורים בפי, כילדה: “אני!". "לבד!” שנזעק בכל פעם שמישהו ניסה לעזור לי, לעשות במקומי, להקל עלי או להראות לי את הדרך הנכונה לעשות את הדברים.

תרגיל ב"חדות מבדילה"

חפרתי?כל הפתיח הזה נועד לנסות ולהסביר מדוע לא התחברתי לעידן מצלמות הפוקט הדיגיטליות (למרות שהיתה לי אחת נפלאה למדי, עד שגנבו לי אותה) ומדוע חיכיתי כעשר שנים עד שמחיר מצלמות הSLR הדיגיטליות הפך שווה לכל נפש.

עוד תרגיל ב"חדות מבדילה".
צילום עיתונאי של רגע נדיר. וגר זאב עם כבש. אבל אתם טועים מי הכבש ומי הזאב…

יש משהו קסום ב"לעשות את הדברים בעצמך" ולא שהמצלמה מחליטה ומחשבת את האור ואת המהירות ואת מי היא תצלם ומה עומק השדה… אני אוהבת לכוון את מעשי לאן שאני רוצה גם במקרו וגם ב"פיין טיונינג".

תרגיל בפרספקטיבה

יש האומרים שזה בכלל נובע מהצורך שלי בשליטה ומזה שאני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות (יתכן שזו הסיבה לזה שאני מעדיפה גיר ידני שנענה לגחמותי ולא סובלת ג'י פי אס ש"מחליט עלי" מתי לפנות??!)אני חושבת שזה הכל ביחד.
אני לבד. שליטה. אותנטיות. הדבר האמיתי.

עוד תרגיל בפרספקטיבה 

כאשר הפכתי לבעלים הגאה של מצלמת SLR דיגיטלית (הכי פשוטה שהיתה לCANON, כי היתה לי כבר עדשת זום די חביבה ואימתנית ממצלמה מהדור שלפני הדיגטליות) התאכזבתי לגלות שהצילומים ב"פוקט" הקומפקטית פשוט יותר טובים… 

תרגיל ב"קומפוזיציית שני שלישים" 

המצלמה נטלה ממני את היצירתיות והשליטה והאותנטיות ובתמורה נתנה לי תוצאות פשוט מצויינות!! יש שיאמרו שזו עסקה הגונה למדי.
אבל אני לא. הבנתי שהמצלמה החדשה שבידי "גדולה עלי" ושלקיתי בניוון טכנולוגי. 
 

תרגיל ב"שמש אחורית"

שנאתי את ההכרה הזו וכל כך רציתי לחזור ל"פעם".
מי שאחזה בידי והובילה אותי למנוחה ולנחלה היא דנה ישראלי שהעבירה קורס צילום לחובבים רגשניים. כמובן שזה לא שם הקורס שלה, אבל בקורס הצילום הראשון שהיא העבירה, בו השתתפתי אני, כל המשתתפות (היה משתתף נחמד אחד שברח אחרי השיעור הראשון) היו מתחום העיצוב והיצירה. 

בעיני היה להן פשוט את היתרון הגדול ביותר של צלם: תשומת לב, קליטה מהירה, חדות עיין לדברים, קומפוזיציה "BUILT-IN” ורגישות…

תרגיל בצבע

השיעורים היו טכניים ותיאורטיים עם המון דוגמאות של צלמים מקצועיים. ובסוף כל שיעור נשלחנו הבית עם עם שיעורי בית!!!! אני שונאת שיעורי בית, אבל כאן חגגתי.
ניסיתי לגייס את בני המשפחה לשתף פעולה כאובייקטים של התרגילים, אבל זה לא היה פשוט. אז "לכדתי" את חיות הבית ואת הדוממים שלו…
היה די מאתגר לפתור תרגיל בעזרת צנוניות או להיות מוכנה בכל עת עם המצלמה כדי לקלוט מצבים ותמונות, כמו את זכר הצופית** שעל העץ מול חלון חדר העבודה שלי.

איזה אושר גדול נפל בחלקי. פתאום לגודל פתיחת הצמצם יש משמעות, ואפשר לכוון למה שאני מתכוונת. ומהירות ה"תריס"? היא משפיעה על התוצאה ואני קובעת אותה!!! ולא המצלמה.
היא לא "מחליטה עלי" שעכשיו פלש! אני לא רוצה ולא אוהבת  ולא צריכה פלש. ברוב המקרים…

עוד תרגיל בצבע

סיימתי את הקורס ומאז, לעולם, המצלמה שלי עומדת על מצב M. התוצאות הרבה יותר טובות מאשר האייפונים של בני משפחתי (למעט במספר מצבי קיצון) וגם זה רק כי המצלמה שלי באמת פשוטה ואני לא מספיק מנוסה. כשאהיה גדולה אקנה לי מצלמה שתנצח את כל האייפונים שלכם גם במצבי קיצון…

צ'רלי הדוגמן. לא תרגיל. אהבה.

__________________________________________________________________

* כל הצילומים ברשומה זו הם מהתרגילים שבוצעו בקורס הצילום אצל דנה ישראלי.
** לאחר פרסום הפוסט למדתי שיונק דבש וצופית אינם אותו הדבר… עוד בנושא, אפשר לקרוא בבלוג של עננת: 
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1539908&skip=1

זיכרונות מבית הספר היסודי וגם שרביט

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 20 אוגוסט 2012

מעשה בחמישה קלמרים..

אני כל כך אוהבת את החופש הגדול.
תמיד אהבתי אותו. 
היום, בתור אמא למתבגרים, אני אוהבת אותו במיוחד.
לא צריך לקום מוקדם ולהעיר את ה"זאטוטים", לא צריך לזרז אותם שמא יאחרו את ההסעה, אין לחץ אם הכינו שיעורים, למדו לבחינה או הפריעו למורים. בחופש הילדים שלווים, יש להם זמן אלי ואני חושבת שהם מחייבים הרבה יותר.

חמישה קלמרים לתחילת שנת הלימודים.

חופש גדול הוא פשוט… גדול! אני כבר מחכה לחגים…

בתפוז מפעילים את הבלוגרים ומעבירים ביננו פרוייקטים. הפעם זה שרביט החזרה ללימודים. שרביט המרענן את הזיכורנות שלנו מבית הספר היסודי. טל, מנהיג כנופיית הבלוגרים פצח בהעברה ואני קיבלתי את השרביט מעינבלית היקרה.


האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.

ברור!
בכיתה א וב' היתה הדסה טאוב. היה לה מבט חודר של פדגוגית אמיתית. אהבתי אותה מאוד. לפעמים הייתי מבקשת מאמא ללכת לבקר אותה אחר הצהריים..
בכיתה ג' וד' היתה אהובה פוטיק המדהימה שהיתה לי לאוזן קשבת וחברה כשהתחבטתי בניצני אהבה ראשונים שלא זכו למענה מצידו של ע', בן כיתתי.
בכיתה ו' וז' היתה שרית בר-גור, בהחלט מחנכת משכמה מעלה. בכל פעם שהייתי פוגשת בה ברחובות המושבה, עוד שנים רבות אחרי כן, היינו מתחבקות באושר רב ושולחות ד"ש זו למשפחתה של זו.

על המזל הגדול שנפל בחלקי, בשנים הראשונות, הייתי צריכה "לשלם", כנראה, בכיתה ח'. למורה שלי קראו יעל ולא בכדי אני לא זוכרת את שם משפחתה. היא היתה יבשושית ולא היתה העיפרון הכי חד בקלמר. כשלימדה גיאוגרפיה, אמרה שהירוק במפה הפיזית הוא צימחיה (כן, בטח, תראו את מדבר סהרה..) וכשהתרסתי בשעת חינוך על כך שאנחנו לא יודעים בבטחה שמשה לא היה שחור-עור, אז היא ענתה בלהט שאנחנו יודעים כי יש צילומים (!!!). לשאלת הקהל הנקרע מתדהמה, היכן הצילומים, היא ענתה: “באנציקלופדיה תרבות"..
(שמתם לב שחסרה כיתה?
מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?
לא זוכרת. כנראה שלא הקשבתי..

ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?
לא, ארוחת העשר הכי טובה בעולם היא לחם שחור עם גבינה לבנה וזיתים ירוקים. במקום שני זה כנ”ל אבל עם עם מלפפון ירוק. 
אני תמיד קיבלתי כריך מחלה פרוסה “אחדות” עם שכבה דקה של חמאה.
וזהו. 
עד השעה עשר היו בידי שתי פרוסות שמנוניות מעט וללא כל כושר הדבקות אחת לשנייה. בקייץ הן כבר היו מיובשות עד עשר. כשהתחננתי לפרוסה עם גבינה אמרו לי שזה מרטיב את הלחם ולאמא שלי לא שינה שהסכמתי ללחם רטוב. כל ארוחת עשר חיכו לי בתיק שתי פרוסות שמנוניות ונפרדות זו מזו.
הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר
בהפסקה הגדולה בבית הספר היסודי שיחקנו כדור יד, השתוללנו במגרש הכדורגל החולי, “הבנים על הבנות" וכ"ד.

בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:
בדרך כלל הקראתי שיעורים ממחברת ריקה. לפעמים גם תפסו אותי..
המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר היה
לא שנאתי שום מקצוע במיוחד. אבל אם חייבים לתת תשובה, אז מולדת. שנאתי בגלל המורה (ראו בהמשך)
והכי אהבתם ללמוד 
טבע!!! עם המורה בת שבע המדהימה.
אף פעם לא קיבלתם 100 ב:
בכלום. אולי בכיתה א' בהתנהגות. (אבל רק בכיתה א' – ראה המשך)
הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם?
היתה תלבושת אחידה בבית הספר היסודי. שלושה גוונים של חולצת-כפתורים. לא היה שום טאצ' אישי. 
כריכת בד לקלסר ישן – משדרגת אותו למשהו יחודי  
הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז… עט, עיפרון או עט-עיפרון?
גם וגם, מן הסתם. ממש לא זוכרת.
איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?
לא היה לי קלמר ששרד הרבה זמן…
וכך הוא נראה מבחוץ. 
את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?
אני חושבת שבימינו האהבות היו יותר סודיות, לפחות בבית הספר היסודי. לא זוכרת שהכרזנו עליהן באופן כזה פומבי. אני לפחות. חוץ מזה הייתי חננה.
עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?
אז זהו. זה לא בגללי. היא אשמה. היא התחילה.
בכיתה ד', זהבה, המורה למולדת (ראו קודם..) לקחה לי את אבקת העיטוש שקיבלתי מבת דודתי במתנה. בסוף השיעור היא לא רצתה להחזיר לי, אז הרבצתי לה. בחיי… הרבצתי הרבצתי… קראו לי למנהל כדי להתנצל וסירבתי, עד שהיא תחזיר לי את אבקת העיטוש..
כך זה הסתיים. היא לא החזירה ואני לא נכנסתי לשיעורים שלה. שתלמד לקח…
את הורי אפילו לא זימנו כי אימי היתה באיזה ניתוחון והמערכת החליטה שהחננה התפרצה בגלל דאגה לאמה..
כריכה לקלסר נוסף.
זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי: 
באחת הפעמים שברחתי משיעור מולדת (ראו קודם וגם קודם קודם) הלכתי לחורשת האורנים הסמוכה למבני בית הספר, חיכיתי לאחרים שיברחו ויגעו גם. כדי לא להתפס, עליתי על עץ גבוה והשקפתי על הסביבה. מתחתי נחו מבני בית הספר, יכולתי לראות את הילדים אם יצאו מהשיעור. ליד בית הספר היה אחו (כן, כן, ממש אחו) ירוק ויפה. לפתע, באמצע הפסטורליה, ראיתי את השוחט חותך לארבע תרנגולות את הצוואר והן המשיכו לרוץ, עם צוואר תלוי עד שהן נפחו את נשמתן. ואז הוא הגיע ואסף אותן.. כל הגוף שלי רעד ומאותו היום ועד לגיל 22, הייתי צמחונית אדוקה.
וכך הוא נראה מבחוץ. מיחזור של מכנסיים ושל קלסר מהוה.
אני אומרת לעצמי: “איזה מזל שזה שרביט-היסודי" אם הייתי מגלה מה עשיתי בתיכון – היו מעיפים אוי מ"תפוז"… 
וכדי שלא תאמרו שרק סיפורי זוועה אני נותנת בכם כאן, ריפדתי את הרשומה מספר עבודות שקשורות בבית הספר.
שני הקלסרים הללו שימחו מאוד את בני, בשנת לימודים אחת. 
אני צריכה להעביר את השרביט לחמישה בלוגרים וזה קשה. רק חמישה בלוגרים???  
יקירי, קבלו שרביט:
1. make my day – הבלוג של איולה10. – בלוג של יצירה אימהות ורילוקיישן. מצולם נפלא. ♥
2. פרחים פרפרים וכל מיני – הבלוג של עננת – כתוב נפלא, מעשיר ומרגש.
3. craftyblog של aliner – כותבת מוכשרת בהמון תחומים. בלוג יצירה משובח, מקושט באימהות אליפותית.
4. פרפרים – מחשבות, הגיגים, יצירה ומוזה – הבלוג של פרפרים – יוצרת בחסד עליון. כל רשומה היא תענוג צרוף.
5.הררית – הבלוג של וולולו – הבלוגרית הזו היא יוצרת אבל הבלוג שלה הוא שירה של מילים, צילומים והורות מזן נדיר

ועוד בלוג להפתעה….

6.יש הפתעות – הבלוג של אחרי 20 שנה. הוא לא פעיל יותר. אבל אתם חייבים לקרוא. מסמך מרתק ומרגש. נתתי קישור לרשומה הראשונה. תכינו הרבה טישיו..

נקודת המבט שלי דרך עדשת המצלמה – חלק א`

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 12 אוגוסט 2012

"תסתכלי למעלה כל הזמן" הדריכה אותי אימי. "תרימי את המבט מהמדרכה ותציצי במרפסות" היא ציוותה עלי כשנסעתי לפריז בפעם הראשונה. “שם תראי את פריז האמיתית" היא הבטיחה.

קולאז` תמונות מהטיול הראשון בפריז. איכות התמונות נמוכה כי הן מצולמות מתוך האלבום אחרי יותר משלושה עשורים..

מאז אני מטיילת, מתיירת וחיה כשאני נותנת דעתי לפרטים הקטנים לעקבות החיים האנושיים על ההיסטוריה. גם ברחוב הכי מפואר בעיר הכי יוקרתית, מישהו תולה כביסה, מציב שולחן וכסא בבלקון, קונה במכולת או לוקח את הילד לגן השעשועים.

נערה עם מעיל אדום על גדות הסיין. פעם קראו לזה החוף של פריז (עד שמישהו הביא חול ממש לגדות הסיין ואנשים יצאו אליו בבגדי ים)

בכל מקום יש משהו אישי ומיוחד. משהו שאתה הופך להיות חלק ממנו, אם אתה מבחין בו ושם לב אליו. בעצם בכל דבר ובכל חוויה ובכל זמן יש משהו שלך, אם רק תתן לעצמך לשים לב, ולהקשיב.

צייר מדרכות במנוחה על הספסל. קשה לראות, בגלל איכות התמונה, אבל שימו לב לכובע שמונח על ראשו.

עם השנים והתבונה הבנתי שבעצם אימי כיוונה אותי לבחון ולהבחין ולא להסתכל רק על מראית העין הפשוטה והמובנת מאליה. באותם ימים, קיבלתי את הנחיותיה כפשוטן ועיני לכדו רגעים ומצבים שמי שנותן עינייו בחרטומי נעליו, לעולם לא יראה.

"מקבץ נדבות" במטרו. הכלבים והחתולים שלו מטופלים כל כך טוב שהפריזאים מגיבים אליו ברוחב לב. יצאנו לנו לשוחח על סיפור חייו. מעניין!

התחמשתי במצלמה (לפני עידן עידן האייפונים ואפילו לפני פרוץ מצלמות הכיס הדיגיטליות) ליתר דיוק, היתה זו המינולטה שאבי קנה לאימי לכבוד לידתי. מצלמת ריפלקס בעלת עדשת "קיט" והנצחתי את מבטי לעצמי.

דלתות עם גרפיטי (שנות ה-80) מדרגות, חתולים על ספי בתים, דלתות פאר מגולפות ביד אמן, חלונות, מעברים ורגעים קסומים שבהרף אחד לאחר הצילום, כבר הפכו לאחרים ואינם.

כרגיל, אבי הרצה לי על מהירות החשיפה וגדלי הצמצם וההשפעות שלהם על התוצאות, חלק ממילותיו נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשניה והשאר לא נכנסו כלל לאוזן הראשונה. רציתי רק לצלם ולצלם ולצלם ולקחת עימי את הזיכרונות מודפסים על נייר.



למרות שצילמתי על "אוטומט" הרגשתי מנהלת את המצלמה לפי רצונותי ואהבתי את המציאות שנשקפה אלי מניירות הפיתוח.

חלק מהתמונות נתחבו בערימות ערימות הארוזות עדיין בקופסאות קרטון שמאוחסנות היכנשהו במרחבי הממלכה שלי. מפאת הרצון לשלח את הגיגי אליכם, אני לא מעכבת את פרסום הרשומה, אלא מציגה מבחר מאלו הנגישות יותר. (חלקן מעידן בוגר יותר של הצלמת וגם של מצלמתה..)

נקודת המפנה הראשונה היתה בקורס שלקחתי בעת לימודי בפוליטכניקו של מילנו הוא נקרא: Applicazioni Di Geometria Descrittiva שבתרגום חופשי, חופשי מאוד, יקרא "שימושים בגיאומטריה תיאורית".

אדריכלות משתקפת

אינני זוכרת  במדוייק מה רצה ללמד אותנו המנחה, אני נמשכתי לצילום כאחד האופנים של התיאוריות. עבודות הסיום נקראה Riflesioni Sull'Architettura Riflessa בתרגום חופשי ומאושר: "הרהורים על אדריכלות משתקפת". 

ועוד אדריכלות שמשתקפת ומשפיעה על הסביבה.

החבר שהגיה לי את העבודה ותיקן את הכתוב לכדי משהו נכון תחבירית, נהנה לקרוא את העבודה והבטיח שהיא כתובה באיטלקית, אך באיטלקית שהיא כל כך אני שהוא מצא לנון להשאיר כמה מה"חוכמות" הלשוניות שלי…

בניין "פירלי" במילנו, אייקון עירוני, משתקף בדוק הגשם שעל פני המדרכה.

האלבום שעוצב ונכרך עצמונית, הודפס במכונת כתיבה והציג נקודת ראות סובייקטיבית לגמרי על השתקפויות והגיגים (שניהם נקראים Riflessioni) של האדריכלות כפי שנתפסו בעיני המצלמה שלי.

האור והצל משתקפים ומשתתפים.

המחקר בעבודה הוא על הסובייקטיביות של הכלי הזה שהוא לכאורה מדוייק ומתאר מציאות קיימת ותו לא (זה לפני עידן הפוטושופ, הפיקסה והאינסטגרם).

מבחינה טכנית, נדמה לי שעדיין צילמתי באוטומט (מה שהיום נראה לי כבזבוז גדול) אבל שיחקתי עם הרגישות של סרטי הצילום. עם זויות צילום, עם האור ועם צללים וניסיתי לראות מה הם משנים לנקודת הראות שלי.

המסקנה של המחקר הצילומי הזה מנוסחת באיטלקית-סיגלית שאני בקושי מצליחה לתרגם בחזרה…

"המצלמה היא אובייקטיבית רק ברגע הצילום עצמו. לפני רגע זה, הכל קשור בהתכוונות הטרום-התממשותית של הצלם. אחרי רגע זה, הכל תלוי בהתכוונות הפוסט התממשותית של הצופה"

עמוד של צל

מהרגע ההוא הבנתי שהמצלמה איננה כלי תיעוד בידי, אלא כלי ליצירת המציאות כפי אני רואה אותה או כפי שאני רוצה שהיא תהיה או תראה.

האנגר מנקודת ראות אחת…

אז כבר החלטתי שאני אלמד יותר על האפשרויות של הכלי הזה. תעבורנה הרבה שנים עד אבצע את ההחלטה הזו.

ואותו ההאנגר מנקודת ראות אחרת…

נקודת המפנה השנייה היתה קורס צילום קצר, מתומצת יעיל וממלא השראה שלקחתי אצל דנה ישראלי המיתולוגית. קורס שחילק את חיי כמתבוננת דרך עדשת המצלמה, לשניים. אחרי הקורס הזה כל העולם השתנה. על כך ברשומה הבאה.

רשמים מיום של שמש וים

פורסם לראשונה ב"תפוז" בתאריך 6 אוגוסט 2012

זה כבר כמה שבועות שאחותי מזמינה אותי ללכת איתה לים בשבת בבוקר.
“מוקדם" היא מבטיחה לי.
“למעט זמן" היא מפתה אותי, יודעת שהשבתות שלי מוקדשות לעבודה ( אם כי בקצב אחר, נמנמני משהו)
השבת הזו נענתי להזמנה. כמובן שה"מוקדם”, היה קצת פחות מוקדם ממה שחשבנו ו"מעט הזמן" התארך עד שעורנו נצרב לו קמעה. בדרך הביתה עברנו בחנות יד שנייה משגעת (מבטיחה רשומה על המקום!) “רק להציץ קצת ולנבור"… ויצאנו ברכוש גדול.

לאנושות יש מערכת יחסים מורכבת עם השמש. מין יחסי אהבה-שנאה שנפרשים על פני ההיסטוריה וממשיכים ומעצבים את היומיום שלנו. בשחר הימים השמש היתה נערצת והאנושות סגדה לה. מאז ערס התרבות המערבית היא סימנה מעמדות. בתחילה, המעמד הנמוך היה שזוף מעבודת השדה ולובן העור סימן עושר ומעמד גבוה. המהפכה התעשייתית הפכה את הקודים. הפועלים עבדו במפעלים ועורם לא ראה יותר את קרני השמש.

שנות ה-60' העליזות. בריז'יט ברדו על יאכטה בריווירה הצרפתית. הקליקו על התמונה לכניסה לבלוג שלה.

המעמד הגבוה יצא לשמש בשעות הפנאי שלו והשיזוף הפך לסמל של חיים טובים ומלאי זמן פנוי. תרבות הקייט השימשית התעלתה על עצמה וסימנה אידאל יופי שזוף ובריא.

אותן שנות ה-60': אמא שלי עושה לי "אמבטית שמש" ברח' כ"ט בנובמבר בתל אביב. אני בקושי בת שנה.

בהיות הדור שלי תינוקות, אמהותינו לקחו אותנו לשמש לעשות "אמבטיות שמש". נתנו לנו לשחק עירומים תחת קרני השמש הטיפוליות. זו היתה תרומתה של השמש להוספת ויטמין D לחיזוק עצמותינו. אני מאמינה שד"ר ספוק המליץ על כך בספרו. ד"ר ספוק היה האלוהים של ההורות בשנות ה-60'.



בנעורינו הקדשנו את רוב שעות הפנאי שלנו לטיגון וצלייה של עורנו בשמש תוך התמרחות בשמנים משמנים שונים שהותירו את ענן של ריח קוקוס משכר מעל חופי ישראל.

כיום, אנחנו יודעים שהשמש לא בריאה ומסוכנת ושצריך להתרחק מן החשיפה אליה, אולם אידאל היופי עדיין רואה בשיזוף יופי וחן. אם תוסיפו לכך את השקט והשלווה שרעש הגלים המתנפצים אל עצמם מעניק לך אז די ברור מדוע שמנו פעמינו אל חוף הים בתור מנוחה שלווה ו"ניקוי ראש".

מצאתי את עצמי נטרפת מהצבעים, כשאני מפקירה את גופי לשמש הבוקר המחבקת ולבריזה המלטפת. הכל כל כך יפה,מואר ושמח. צבעוניות עזה שאופיינית למקומות שימשיים. לא לחינם מצאו עצמם האימפרסיוניסטים נמשכים לפרובנס, לריויירה ולאיים רחוקים. השמש נותנה עוז בצבעים וגילתה להם עוצמה וחיות שלא היתה מוכרת לעיין אירופאית הצפונית.

לא הפסקתי לצלם, מתענגת על הצהובים והאדומים של הכסאות, המפלרטטים עם תכול השמיים. של צבעוניות בגדי הים השונים, השימשיות והתיקים.

אני מאוד אוהבת את השמש, נולדתי בקייץ וכמה שאלין עליו, אני מעדיפה אותו על פני החורף. בעיני כולם יפים יותר, משוחררים יותר מאושרים יותר ואמיתיים יותר בקייץ. השמש ממלאה אותי שמחה, עוצמה ואנרגיה. הצבעוניות והחדות שהיא מעניקה לנו מרוממת את רוחי וממלאה אותי אושר גדול.

קערת הפסיפס שאני מראה כאן נולדה בקיץ אחד, אחרי שחלמתי אותה הרבה זמן. 

אבני הפסיפס הן מכלים שבורים, ספלים יפים שנשמטו מיד, עבודת קרמיקה של מעצבת לא מרוצה והרבה פיסות מנשמתי. 

חזרנו מחוף הים בעיצומו של היום. פיסה של חופש שהייתי כל כך זקוקה לה. רשרוש הגלים מחק את כל מהמורות מוחי והעניק לי, לראשונה מזה שבועות רבים, שבת של מנוחה אמיתית.